שיעור במדרשי אגדה שיעור 11 - פרשת ויגש תשפד - בכיתו של יוסף

יוסף של הבכי

פרשת אגדה, במדרשי שיעור ויגש תשפ״ד│ טבדי בנימין הרב

, חז״ל דרשת רש״י טענת הדרש בדרך מחודשות והצעות

בראשית יד-טו מה,

אָחִּיו בִּנְּיָמִּן צַוְּארֵי עַל וַיִּפֹּל צַוָארָיו עַל בָכָה בִּנְּיָמִּן ו: וַיֵבְּךְּ

אֶחָיו לְּכָל וַיְּנַשֵק עֲלֵהֶם וַיֵבְּךְּ

ו אִּת אֶחָיו דִּבְּרו כֵן: ֹּוְּאַחֲרֵי

שם רש״י

צוא על ויפול של בחלקו להיות שעתידין מקדשות שני על - ויבך אחיו בנימין רי

ליחרב: וסופן בנימין וסופו יוסף של בחלקו להיות שעתיד שילה משכן על - צואריו על בכה ובנימין

ליחרב:

ב עמוד טז דף מגילה

אחיו- בנימן צוארי על ויפל לבנימין- ליה הוו צוארין? כמה רבי אמר

ועתידין בנימין, של בחלקו להיות שעתידין מקדשים י שנ על בכה אלעזר: צואריו- על בכה ובנימן ליחרב. בחלקו להיות שעתיד שילה משכן על בכה

ליחרב ועתיד יוסף, . של

רש״י שם

- לבנימין לו היו צוארין כמה לא צוארי לכתוב המקרא דרך שכן גרסינן, (בראשית צואריו חלקת על רבים לשון

צואר. יו על בכה כז)

יב סימן צג פרשה (וילנא) רבה בראשית

הקודש ברוח ראה יוסף פדת בן אלעזר רבי אמר אלא לבנימין לו היו צוארים שני וכי ויבך, אחיו בנימין צוארי על ויפול עתיד שילה שמשכן ראה צואריו, על בכה ובנימין ליחרב, ועתידין בנימין של בחלקו ליבנות עתידין המקדשות בית ששני

ברוך הקדוש כך בבכיה, אלא אחיו את יוסף פייס שלא כשם בבכי, קולו את ויתן ליחרב, ועתיד יוסף של בחלקו שות להע אובילם ובתחנונים יבואו בבכי לא) (ירמיה שנאמר בכיה, מתוך אלא ישראל את גואל אינו. הוא

יד פסוק מה פרק בראשית לדרך צידה

קאמר ב) טז (דף דמגילה בפ״ק דבגמרא, ודע הוה צוארין כמה אחיו בנימן צוארי על ויפול שני על בכה אלעזר רבי אמר לבנימין, ליה לו היו צוארין כמה ופרש״י וכו'. מקדשין לכתוב המקרא דרך שכן גרסינן, לא לבנימין,

ל (לעי צואריו חלקת על רבים, לשון צוארי

עכ״ל צואריו, על בכה טז), . כז,

זה דבר יאמר קדוש פה מאד ותמהני שהרי וכי בנימין צוארי על אמרו, נמי יב) (צג, בב״ר וכו אלעזר א״ר אלא לו היו צוארים.'שני בכל אחד טעות שיפול להאמין וקשה ראיה רש״י הביא לא למה ועוד הספרים. כט מו, (לקמן עצמה זו בפרשה שכתוב )ממה

יו צואר על ויבך צואריו על ויפול יעקב, גבי

. עוד

אינו האמת לפי אמנם ולא מהכא לא ראיה הכינוי לכתוב דקרא דאורחא משום מהתם כלום ז״ל רבותינו דרשו לא ולכן רבים בלשון

אבל מקומות ובשאר יעקב דגבי צואריו, על והוה רבים בלשון צוארי דכתיב בנימין לגבי שאינו כיון יחיד בלשון צואר למכתב ליה

דאתא. הוא לדרשא מיניה שמע כינוי

בראשית אריה גור ויגש (פרשת יד פסוק מה )פרק

שם- קאמר יב) (צג, בב״ר וכו'. מקדשים שני על בנימין צוארי וכי להיות שעתידין מקדשים שני על אלא לבנימין, היו צוארים כמה

צוואריו- על בכה ובנימן ליחרב, ועתידין בחלקו שילה שמשכן ראה

כאן. עד ליחרב ועתיד בחלקו, עתיד

רבים לשון הוא דגם מ״צואריו" שנא דמאי ה ז מדרש על לתמוה ויש ובין בנימין" "צוארי בין יש חלוק מה כן ואם ורגליו', 'ידיו כמו מפני רבים בלשון 'צואר' לשון יבא דלכך הרד״ק ופירש "צואריו",

בלשון הצואר נקרא צדדין ני ש בו שיש ומפני צדדים, שני בצואר שיש

. רבים

האיברים כל ולמטה הצואר מן כי ם רבי בלשון הצואר דנקרא נראה ולי לימין צלעות הם האדם גוף גם רגלים, שתי ידים, שתי שנים; שנים הם הצואר אבל מיוחדת, צלעות שמאל ומצד מיוחדת, צלעות האדם

רבים- לשון לפעמים יקרא הצואר זה ומפני יחד, הצדדין שני מחבר

שהוא לפי יחיד לשון יקרא ולפעמים הצדדין, שני חבור שהוא מפני

הטעם עיקר והוא כן, גם. אחד

… דבכל גב על ואף נשמע, הרבוי יו״ד בנימן" ד״צוארי לתרץ ויש

רבים- בלשון 'צואר' מקום אין הרבוי יו״ד שנשמע כזה רבים לשון נקרא הרי "צואריו" אבל מקדשים, שני על שבכה דרשינן לכך להיות,

וזה נשמע, היו״ד שאין יו״ד, בלא כמו ביו״ד כאן דאין שפיר הוי "צוארי אצל דדרשינן כיון מקום ומכל ממש, צוארים שני "משמעות

מקדשים- ב' על שבכה רבוי בלשון בא שלכך "צואריו נמי "דרשינן

שילה. מקדש על שבכה יחיד בלשון שבא

ו בכה יוסף דווקא למה לגאולה הבכי משמעות

ויגש (פרשת יב סימן צג פרשה (וילנא) רבה )בראשית

מתוך אלא ישראל את גואל אינו הוא ברוך הקדוש כך בבכיה, אלא אחיו את יוסף פייס שלא כשם, בבכי קולו את ויתן אובילם ובתחנונים יבואו בבכי לא) (ירמיה שנאמר. בכיה,

ויגש (פרשת יב סימן צג פרשה בראשית תואר )יפה

לזה זה ענין מה צ״ע פייס. שלא, כשם. לבכיה צורך ומה הוא בגאולה ישראל פיוס, אבל אחיו את לפייס צריך יוסף בכי כי בדרך בשי״ת הוא שהבכי לפרש משמע דלא דקרא. כפשטיה הבוכים הם ישראל התם ואילו במפייס, הבכיה כאן כי ועוד

על ע״ב] ה [חגיגה שאמרו דרך ועל נפשי, תבכה במסתרים יז] יג, [ירמיה שאמרו דרך על משל, בוכה הוא ברוך הקדוש ג'

כו. . יום.'בכל

יזלו השמחה מרוב שפעמים א] מאמר השמים שער [עי' הטבעיים כמ״ש, שמחה של אלא צער של אינה זו בכיה כי והנכון רחוקות לעתים הנמצאים ואהובים לקרובים שיקרה כמו. דמעות,

ואמרו והבא מלוחה, היא ויגון מצער שהבאה הדמעות, בטעם הפרש שיש היא הזו הבכיה וממין, מתוקה היא משמחה ה

גבוה כהר להם נדמה לצדיקים ושוחטו, הרע יצר מביא הוא ברוך הקדוש לבוא, לעתיד ע״א נב [סוכה החליל בפ' ]מ״ש בוכים. ואלו בוכים אלו השערה, כחוט נדמה לרשעים יתירה. ושמחה לב מטוב היא הצדיקים בכיית כי

שמחה אדרבה כו', אותם מביא הנני ז] [שם כבר שהזכיר הגאולה, אחר בכי יזכיר איך ו יבוא בבכי גבי לן דקשה ומשום אמר לזה שמחה ליעקב רנו ו] שם [ירמיה נאמר ושם ברנה, ציון ובאו ישובון ה' ופדויי י] לה, [ישעיה כאומרו ליה, . מיבעי

הוא כי בהכירם אחיו נתפייסו זה וע״י, אחיו עם בהמצאו שמחה של הוא יוסף שבכי כמו כלומר וכו', פייס שיוסף שכשם הרד״ק וכדפירש ורחמים, חנינה לשון אובילם ובתחנונים זה ולפי נגאלים. ישראל שמתוכו הבכי הוא כך בהם, ושמח שש

הפסוק:

ה סימן ויגש פרשת (ורשא) תנחומא מדרש

אלי נא גשו להן אמר גדולה בושה להם שהיתה יוסף שראה כיון ואח אחד וכל ויגשו עליו ובוכה מנשקו היה ד שנאמר ישראל את הוא ברוך הקדוש כשיגאל כך בכיה מתוך אלא אחיו את יוסף פייס שלא וכשם עליהם, ויבך אחיו לכל וינשק כי בה יכשלו לא ישר בדרך מים נחלי אל אוליכם אובילם ובתחנונים יבאו בבכי לא) (ירמיה שנא' גואלם הוא בכיה מתוך

הוא בכורי וא. פרים לאב לישראל הייתי

שם למהר״ל אריה גור

ליחרב- שעתידין מקדשים שני על עתה שבכו ומה וכו'. מקדשים ב' על שיש לפי

במדרש השבטים עשרת שהם וישראל יהודה על רמז היתה לאחיו וההכרה, הבכייה

יוסף הוא השבטים עשרת, שראש שנאמר, ובתחנונים בבכי לישראל יהודה שיודע

למה רמז הוא הזה הענין כל וגו'", אובילם ובתחנונים יבואו בבכי ח לא, )(ירמיה " כאשר כי עכשיו זה נרמז ולפיכך לבנים. סימן היו הם לעולם האבות כי, שעתיד,

; להם שהגיע והחורבנות הצרות על יבכו לזה זה יתודעו ולבנימין אחד, חורבן ליוסף

חורבנות: שני

לז פרק ישראל נצח ספר

בוכים אלו ולפיכך ואלו הצרה על בוכים] [אלו בוכים;

כי הרע היצר מן להם. שהגיע על בוכה שהאדם דרך כן

. כבר אליו שהגיעה הצרה שיגיע הצרה על בוכים ואלו

עדיין. להם

יוסף עם בכו לא שהאחים הטעם מה

ויגש פרשת בראשית המור צרור

צוארי בהם הזכיר שלא אמרו ובמדרש שבנימן לפי בבנימן. שהזכיר כמו וכן צואר. שנקראות בהמ״ק היה בחלקו צואר שנקרא שילה משכן יוסף. בחלק

הם אבל חרבנם על זע״ז בכו. ולכן

ולא בכו לא מקדש בחלקם היה שלא ע״כ: צואר בהם נאמר

ויגש פרשת בראשית הסולם- מהדורת זוהר

הָא אֲמַר, יִּצְּחָק רַבִּי ארָיו. צַו עַל בָכָה בִּנְּיָמִּן ו וַיֵבְּךְּ אָחִּיו בִּנְּיָמִּן צַוְּארֵי עַל וֹּל וַיִּפ ָ

שֵנִּי. . מִּקְּדָש וְּעַל וֹּן רִּאש מִּקְּדָש עַל דִּבְּכָה הָ, . אוֹּקְּמו דָא עַל יוֹּסֵף בָכָה כָךְּ, . בְּגִּין כֻּלְּהו מַקְּדְּשָא, בֵי אִּתְּחָרֵיב כַד, דְּאִּתְּגָלו שִּבְּטִּין עַל בָכָה דָא, עַל דְּבָכָה לְּבָתַר ו

וַיֵבְּך אֶחָיו לְּכָל וַיְּנַשֵק הה״ד עַמְּמַיָא, בֵינֵי וְּאִּתְּבַדְּרו מִּיָד, אִּתְּגָלו בְּטִּין שְּ ִּ … וַדַאי עֲלֵיהֶם עֲלֵיהֶם, אִּיהו דְּהָא ו וַיִּבְּכ כְּתִּיב וְּלָא וֹּ, אִּת אֶחָיו דִּבְּרו כֵן וְּאַחֲרֵי,

ח רו עֲלַיְּיהו שָרָא דְּלָא, בָכו לָא ן וְּאִּינו קַדִּישָאַ, חָא רו בֵיה דְּנִּצְּנְּצָה בָכָה,

דְּשָא. קו

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות