הנקברים בבגדיהם - חללי מלחמה וקבורת הדם - כולל סיכום

בבגדיהם│ הנקברים טבדי בנימין הרב

הדינים מקור ורמ״א במרן

שסד יו״ד יוסף בית 1.

מ״י הגה כתבו אבל הלכות בסוף רבינו שבימי

אפרים לחלוץ קרוביו וביקשו הרוג הביאו

מנעליו, אך דבר שום בו מלעשות בהם ומיחה

בלא שיקברוהו אמר כך נמצא כאשר. תכריכין

ראיתי ושוב הר״ר ש מדורא יצחק להלביש צוה

בגדיו, על אחד להרוג בתכריכין הדבר ושלחתי

למורי "ר הר ידידיה ראיתי לא ימי כל לי והשיב

עכ״ל תכריכין. שהלבישו.)(ג

סק״ד שם ד״מ 2.

זה בדין ועיין

מהרי״ל בתשובת

ס״ה. סימן דין ושם

ומת שנפל או יולדת

לו עושין אי

תכריכין, והמנהג

לעשות. שלא

3. ערוך שולחן ד שסד, יו״ד

שמצאוהו כמו יקברוהו הרוג, ישראל מצאו, אם

מנעליו אפילו בו יחלצו ולא תכריכין, . בלא

ומת שנפל למי או שמתה, ליולדת עושין וכן הגה:

ס״ה. סימן )(מהרי״ל למעלה אותם שמלבישין וי״א

שאין ו ונהג מדורא ר״י בשם תכריכין.)(הגהמי״י מבגדיהם, אותן קוברין רק מתים, כשאר תכריכין להם עושין

מתים כשאר סדין, מהם ולמעלה. בבגדיהם,

אשכנז בראשוני הדין מקור

מנוי מהר״ש מנהגי 4. פח שטט

שנפלה אחת אשה על

במ ' ומתה הגג מן

מהר״ש הורה, בעו״ה

ז״ל ממנה דם יצא אם

הדם כי לטהרה, אין אז

אך ממנה יסתלק

וגם בלבושיה. יקברוה

יצא דם רביעית אם אמר

לכהן אין ממנה

הדם לאותו. לטמאות

5. מהרי״ל ספר צב אות ליקוטים

ומתה הגג מן שנפלה אחת אשה על

מהר״ש הורה בעו״ה, ממנה דם יצא אם

ברו יק אך הדם, דיסתלק לטהרה אין אז

רביעית ואם בלבושיה. היא כאשר אותה

לה יטמא כהן אין ממנה יצא. הדם

מצאתי לקוטי בתר המלקט ואני

דוקא זה דדין סג״ל מהר״י בתשובת

שהוא כמו כך שקוברים הנהרג על

שיצא דם לרביעית דחיישינן, בגדיו

בגדיו פושטין בבגדיו ח״ו הנטבע אבל

אותו. ומטהרין

סה סימן מהרי״ל שו״ת 6.

[ ועל הגג מן שנפלה אשה מהר״ש הורה בעו״ה, ומתה

יסתלק הדם כי לטהרה, אין אז ממנה דם יוצא שאם

דם רביעית אם אמר וגם. בלבושיה יקברוה, אך מנה

דם]. לאותו להטמא הכהן אין ממנה יוצא

כמו ואנסים לסטים בידי הרוגים כל לקבור פשוט ומנהג

שנמצאים בכל, מלבושיהם ולנקו חמה להעלות, נקם ם

אבל בה, שנסתפקת האי מאי יולדות שמים בידי מיתה

וכו. עבירות ג' ועל חלאים, שאר כמו 'היא אבל

גוים בידי הנהרגים ד דין משום דזימנין גב על 'אף

אותן הדין את ליתן עתידין מ״מ בטלו לא מיתות

פנים. צריך אין וזו אותם, שהרגו. .

כהנא נטע נתן הג״ר של החידושים שני

טו סימן רננה, דברי 7.

כנהר שנטבע אחד יהודי על אותי לשאול לשאלו נדרשתי

שאר כמו תכריכין ולהלבישו לטהרו יש אם אח״כ ומצאוהו

ל יש אם או מתים, ד לישר מותו הרוג, שמצאוהו אל שכתב

שמצאוהו כמו שיקברוהו ד' סעיף שס״ד סימן ביו״ד בש״ע

מנעלים. אפילו בו יחלצו ולא תכריכין בלא

מימ מהג״ה מקורו הרוג של זה ודין אבל, הל' סוף ניות

ביו שס״ד בסימן ב״י "והביאו ד.

נפשה שיצאת ביולדות נדרשתי וגם חבלי מתוך הקשותה ב

בה. נוהג אני מה לידה

ראש ראשון על תשובה אחרון. אחרון ועל ון הראשון על

דמה טעמא בתר זיל ד ההרוג, אצל זה נטבע ענין דמה תמיהני

ההרוג את שקוברין טעמים: משני הוא בבגדיו שמצינו א' ה

איכ, ה אגדה במדרש " יועם רש״י״באיכה והביאו – " כל

ירמיה היה בו שנעצו וחץ חץ בכל מיאשיהו שיצא דם רביעית

ק קודש." אבני תשתפכנה קורא הוא ועליה במקומה וברה

בתש נמצא שני וטעם לקמן, שאביא ס״ה סימן מהרי״ל ובות

וז״ל: " ליסטים הרוגי כל לקבור הוא פשוט ומנהג

להעלות כרי שנמצאו כמו במלבושיהם חמה נקם ולנקום

'כו." ע״כ.

ענ אין האלו טעמים ולב' כלל. ההרוג אצל הנטבע יין שהרי

א ד יצ לא כלל. ממנו ם

ולא טעמא ג״כ יך שי ד דהעלאת נפרש אם טא פ שי ונקם. חמה

בדם, מלוכלכים ובגדיו פצעיו רואה שהקב״ה ע״י חמה א״כ

בנ "גם דם. שום ליכא דהא טעמא הך שייך לא ד

שהעלאת נפרש אם אפילו אלא חמה שנקבר ע״י הוא ונקם

ש כיון כלומר בבגדיו, בהם לילך רגיל היה גדים לו ב א חיותו ב

מתים, בהם ללבוש לא אבל חיים בעלי ללבישת מיוחדים והם

מעלה עצמה זהו א״כ חמה, כי וון מרמזים אלו שבגדים

זמנו, קודם והמיתו מיהר שזה אלא לחיות, עוד זמן שהי״ל

וק״ל.

אמנם בנ מ שנטבע "ד מי על ליו א עלה י ונקם, חמה דאמרינן

היה, שמים בידי טביעתו מיתות ד' דין דקיי״ל בטלו, לא דמי

ד פרק 'איתא דכ בנהר, טובע או בסרונכי מת או חנק שנתחייב

מיתות[ סנהדרין ע. ]ב ל״ז ד״ף

מהרי״ל ליקוטי סוף הנדפסים מהר״ש בליקוטי להדיא וכ״כ

דוק זה דין וז״ל: ב שהוא כמו כן שקוברים נהרג על א גדיו ב

פושטי בבגדיו הוא אם הנטבע אבל דם, לרביעית דחיישינן ן

ב עכ״ל. אותו. ומטהרין גדיו

לנהר, דחפו שבידים אחרים ע״י נטבע אם ומיהו לטעם אפשר

שפירשנו, שני טעם וכפי מהרי״ל, תשובת דהעלאת חמה הוא

בבגדיו, שנקבר במה אפשר בבגדיו נקבר להיות צריך זה גם ד

להעלות כדי חמה, דליכא אע״פ ודו״ק. םד,

טעמא, הך נראה לא אכן עי קמא פירוש אלא קר, דעיקר

עלאת ה חמה ולכלוך פצעיו ע״י הוא ד בגדיו… ועל שעליו ם

ול ששאלת, היולדת ענין בין מחלוקת יש בזה מהר״ש קוטי ל

ובין ת שו ב והי מהרי״ל. ת ליקוטי סוף כתב מהר״ש ליקוטי ו ינ

וז״ל: מהרי״ל ומתה, הגג מן שנפלה אחת אשה "על הורה

מהר״ש יסתלק הדם כי טהרה לך אין אז ממנה דם יצא אם

בלבושיה. יקברוה אך ממנה. אין ממנה יצא דם רביעית ואם

דם." לאותו יטמא כהן עכ״ל.

גם מ״מ כלל יולדת שם הוזכר דלא אע״פ הוא פשוט ולפי״ז

הנפש הוא הדם כי "ל סד לכולהו, טעמא דחד בכלל, יולדת

דלעיל, ביאשיהו כמו קבורה, וצריך מאשה יולדת מ״ש וא״כ

שנפלה, קישוי מתוך שמא למיחש איכא נמי יולדת גבי ד

וציריה וחבליה הלידה י רביעית, כדי הנפש דם ממנה צא ואין

ודו״ק. כלל, לטהרה לה

כתב ס״ה סימן בתשובותיו מהרי״ל אכן וז " "ל: פשוט ומנהג

כדי שנמצאו כמו במלבושיהם ליסטים הרוגי כל לקבור הוא

להעלות ול חמ ה נקם, יקום שנסתפקת האי מאי יולדת אבל

בה, שאר כמו הוא שמים בידי מיתה והלא ג ועל 'לאים ח

ליסטים, ע״י הנהרגים אבל כו. 'עבירות ד דין דזימנין 'אע״ג

עתי מ״מ בטלו לא מיתות ד לי ין שהרגו אותם הדין את ן ת

אותם." עכ״ל.

וללבשה אותה לטהר דאיכא לדידיה משמע להדיא הרי

תכרי ודו״ק. מתים, לשאר כמו כין

תכריכין, וללבוש למהרי״ל לטהר יש ומת שנפל למי גם

ט עיקר דלדידיה להעלות משום מא ע חמה ובאלו נקם לנקום

ש אין יי הוא. ופשוט טעמא, הך ך. .

שצ״ג אלול ח' א' יום פרעמסלא ק״ק פה יכונה נטע כהנא נתן

לפ״ק.

בדבריו והספק הנ״ל– להלכות הב״ח ביאור

שסד סימן דעה יורה ב״ח 8.

סימן (סוף) מהרי״ל בתשובות וכתב

ומתה הגג מן שנפלה אשה על ס״ה

ב אות פח סי' (במנהגיו מהר״ש )הורה

כי לטהרה אין אז ממנה דם יוצא אם

בלבושיה. יקברוה אך ממנה יצא הדם

עכ״ל. מהרי״ל ספר בסוף כתב וכן

מהר״ש בשם צב) סי'. (בליקוטים

דהיינו ונראה בלבושיה. כשמתה דוקא

אלא מיד מתה ולא הגג מן בנפלה אבל

פשטה שכבר ימים כמה לאחר

מלבושיה, ממנה, יוצא דם אין וגם

פסק, שכבר אותה מכח מטתה על ומתה

- נפילה ועושין אותה מטהרין ודאי אז

אדם בני כשאר תכריכין לה על שמתים

מטתן.

הגג מן נפל בין חילוק יש זה ובדבר

פי על אף גוים בידי בהרוג דאילו להרוג

הדם פסק כבר שמצאוהו שבשעה

להעלות נמצא הוא כאשר אותו קוברין

חמה מן בנפל שייך אין וזה נקם ולנקום

. הגג

וכן ביולדת אין ממנה יוצא ודם שמתה

בלבושיה. אותה קוברין אלא לטהרה

ימים כמה לאחר אלא מתה לא אם אבל

עמה נוהגים הדם פסק וכבר ושבועות

לה ולעשות לטהרה מתים אר בש כמו

תכריכין.

כתוב: מצאתי שוב

הרוג גבי הטעם שמעתי כל יצאו דכבר

וחיישינן בבגדיו מובלעים והם ממנו הדמים

שהנפש דם הרביעית בתוכן נבלע שמא

ולא הו שמצאו כמו יקברוהו כן, על בו יצאה

הדמים דשמא מנעליו אפילו יחלצוהו

בתוך הם הנפש יציאת עם שיצאו

לחפור בהרוג נוהגין כן ועל, המנעלים

שנמצא מקום בקרקע וחצינא במרא ולחתור

במקום ממנו שיצא דמו כל וכן ההרוג, שם

דמו בו שנבלע עפר אותו וקוברין לו, קרוב

הנפש יצאה הדם באותו דשמא ההרוג. עם

או ומת הגג מן שנפל במי כן גם עם הט ומזה

פצעים בגופו ונעשה ומת עליו הבית שנפל

דם מהם שיוצא. וחבורות

מתות אינן דרובן היולדות טעם כן גם וזה

באבריה פצעים שנעשים מחמת אלא

יצאו כך ידי ועל לילד כשכורעת הפנימיים

שעל בכתונת ונבלעו הרבה דמים ממנה

שיצאו ים והדמ שעליה בגדיה ובשאר גופה

בתוכם נבלעו הנפש יציאת. עם

מהם יצא ולא פצעים שם כשאין כן שאין מה

אלא בבגדיהם אותם קוברין אין דאז כלל דם

אותם ומטהרים מתים כשאר. בתכריכין

הגדול בקור בדרך שמת במי זה ולפי

ומטהרין מלבושיו פושטים והשלג

בו שאין כיון בתכריכין אותו ומלבישין

דם. ממנו יצא ולא פצעים במי וכן

בגדיו דפושטין בבגדיו במים שנטבע

תכריכין אותו ומלבישין אותו ומטהרין

דמהרי״ל ספר בסוף שכתוב: וכמו

רכד עמ' ב כרך ב״נעם" מובא זצ״ל, פישר שלמה הג״ר 9.

לי דהך הדבר ברור והנה ש שה נא יר״ה זכ כתוב" מצאתי והח רו זי

" בו יצאה שהנפש אחדות״דם פעמים - לאפוקי אלא אתי לא

ב בעודו ההרוג מן מעיקרא שיצאו מדמים ח חיותו, יים ולומר

שדמי קבורה… טעונין אין אלו ם דלא משום הוא זה לשון לכתוב כתוב המצאתי לבעל שהביאו ומה אפשר ושפיר מחיים יצאו ההרוג דמי כל למיסר אדעתין תיסק

ז על לטהרו. היא, דלא כתב ה גם דם רביעית יצאה כרחך דעל

הנפש… יציאת לאחר בוקי כלל לתלות אין ודאי אבל ס כתו המצאתי של בלשונו ריקי ב קבורה מחובת מיתה לאחר שיצאו הדמים למעט שכונתו ולומר לא אבל קבורה טעונין הנפש יציאת עם שיצאו דמים ודוקא ולומר

טע ודאי אלו דמים דאדרבה כך, אתר שיצאו דמים ו קבורה, נין

פשוט. וזה מחיים, יצאו שמא בספק עומדים אינם הם שהרי שיוצאים לדמים הנפש דם בין חילוקים בגמ' מצינו אמנם אם אף

דכריתות: רפ״ה כדתנן אחריו הקזה ודם עיקור דם נחירה ם "ד

בו יוצאה שהנשמה ח עליו." הייבין אין התמצית דם עליו ייבין

ובגמ' שם: "איתמ בו… תלויה שהנשמה הקזה דם איזהו ר 'ר לענין יהודה ר' מודה אלעזר א״ר התמצית בדם מחייב יהודה

מכפר בו יוצאה שהנפש דם יכפר בנפש הוא הדם כי שנאמר כפרה

מכפר." אינו בו יוצאה הנפש ושאין הג עכ״ל מ שם. '

ש הדבר ברור אבל לכאן ענין אינו זה ל כ לד המת. מן דם קבורת ין

הוזכר הרי שבענינה טומאה לענין שהרי תדע לשון" בגמ' דם

בו" תלויה שהנפש ל" בחולין כדילפי' המת מן הבאה דם רביעית

אדם של נפש ו אי ז האדם' בנפש במת שנאמר׳הנוגע שמטמאה דם" רביעית זו אומר הוי שמטמאה ופירש״י: " דם הלוג רביעית

מתקיים." הוא שבכך בו תלויין האדם חיי עכ״ל. ד הנפש דדם הא עם הך והיינו הדברים הן הן ולכאורה כ ריתות,

ש צ״ל היה וא״כ ד מ לאחר שיוצא ם דם אינו שהרי מטמא אינו תה י

הנפש. כן הדבר אין אולם סוגיא כולא שהרי נדה בשלהי שמתה האשה ד - שותת ואפילו מיתה, לאחר שיוצא דדם להדיא מוכחא מטמא

באהל. ואינו הוא אחר מעין שודאי נדה דם אפילו אלא עוד ולא

מיתה… לאחר נעקר אם באוהל מטמא אפ״ה כלל הנפש לדם ענין

ש איתא אם ואדרבה לע התמצית לדם הנפש דם בין חלוק יש ן ניי

- טומאה ש גיסא, לאידך אלא אינו מחיים, יוצא הנפש דם הרי

החללים, מן היוצא "דם שם: בכריתות רש״י כמ״ש לאחר כלומר

משק קרוי מיתה, ה, פרט מיתה, לאחר שאינו קילוח, לדם דם דזהו

הזרעים." את מכשיר ואינו משקה קרוי ואינו הנפש, עכ״ל. הקזה דם לענין במשנה הוזכר קילוח דם עיקר שהרי פשוט והדבר

… מחיים נעשית הרי והיא יוצא, הוא מחיים הנפש" כרחך״דם על

מטמא, אינו ודאי וא״כ מיתה לאחר שיוצא התמצית דם משא״כ

שנתבאר. וכמו באהל, מטמא ודאי " מדאיקרי״נפש שמטמא המת מן הבא לדם לי' דילפינן והא –

שה "משום נ בו," תלויה פש אלא אינה זו דילפותא צ״ל כרחין על

בדם. בו תלויה האדם וחיות הואיל נפש, קרוי בכללותו שהדם לומר

במ הפסוק״הנוגע כונת והלכך " בנפש ת בדם, לנוגע היא - לא אבל

קלוח… דם דהיינו הנפש, דם שיהא זה בדם תנאי שם שיהא לשון" עכ״פ הוזכר שבה טומאה לענין אמור זה כל ואם הנפש

" בו תלויה קבורה, דין לענין שכן מכל - כלל בענינו הוזכר שלא

בשום ד בדם, הנפש תלית מענין וכתא לחלק מקום שום אין שודאי

ד בין ול לדם ם שיצא דם לא אבל קבורה טעון הנפש דם דרק מר ו

מיתה. לאחר

11 צה סימן יהודא בית חינוך שו״ת.

… קבורה בצרכי ליה דיינין האיך מינן בר בנהר שנטבע במי

לא או כהרוג דיינין: אי

… תשובה בפוסקים ולא בתלמוד לא נמצא שלא דבר ס״ס בב״י כמבואר הרוג מדין ורק אך ואחרונים, ראשונים

הנ״ל][ס״ד סי' בהגה רמ״א וכן שס״ד שנטבע במי ורק אך נדון אי כלל מניה דמא דנפיק קחזינא דלא הואיל במים

ולכאן לכאן סברות דיש. כהרוג

ר״ש מה בליקוטי נפשי שאהבה את ומצאתי …ובקשתי דמי שם וכתב ומתה, הגג מן שנפלה באשה מסתפק שהיה

אותו ומטהרין בגדיו פושטין בנהר שטבע ע״ש. . . כו' דנקבר ב״מ ההרוג בשלמא לדבר, טעם ליתן נ״ל ובאמת נפקו דמים רביעיות דכמה משום שנמצא כמו במלבושיו דרחמנא ומצינו כנודע, הרבה במלבושיו ונבלע מניה

גם ונקרא ביה, תלויה דחיותא האדם דם לרביעית אחשביה יג [במדבר]יט, גו האדם בנפש במת טומאה לענין נפש 'בתורה

דם רביעית זו נפש עד. ] [חולין ובפרט אגדה במדרש נמי וכדאיתא. קוברה ירמי' הי' מיאשיהו שיצא דם רביעית שכל באיכה וגו קודש אבני תשתפכנה במקרא ג״כ רש״י והביאו,'במקומו,

ובמדרש ה״י. ע״ש דד מקרא יליף דם רביעית כל דראוי ש״מ

לאיבוד יבא ולא לקוברה. מהאדם מיניה דמא דנפיק חזינן דלא ב״מ בנהר שנטבע במי אבל שנטבע האיש בזה שנראה כעין בדם, נבלע הבגדים שיהיו

לשנות. . לנו מה כלל, לכלוך בלי נקיים היו. שהבגדים

י״ץ ברהם א מהר״ר מפי ששמעתי מסייעני, רב ומעשה ממית רעם קול שהיה פראג בק״ק נעשה שבזמנו שהעיד

ז״ל אפרים מהר״ר הגאונים לפני המעשה ובא לאחד,

ומהר״ר ז״ל של״ה בעל סג״ל ישעיה לדבר שניהם והסכימו אזי דמים דאפקי בגופו וחבלה מכה רושם נמצא באם אחד המעשה וזה אדם, בני כשאר הרי לאו באם כהרוג, נדון

בעצמו שמע דעיקר ג״כ זו סברא להו דקים נמצא מפיהם. אדם של דם רביעית לכל אחשביה דהתורה ההרוג של טעם

קבורה. בלי יאבד שלא למעשה להורות לידע כדי ותיקין מנהג נא יודיעני, וכת״ר בדם הגוף מלוכלך היה שלא שזה אף קצת דופק לבי דמ״מ

הנשמע לפי מ״מ הבגדים, שכן ומכל ליבשה שהעלוה אחר הדם מקנחים והיו מהגוף, הרבה דמים נפקי הטהרה לאחר ומטולטל נד הגוף שהיה רב טלטל מפני אם פשתן, בבגדי חמים מים ע״י או גרמה הטהרה מקום עד למקום ממקום מאד

לצאת הדמים. נתעוררו ז״ל למהר״ש דקים צ״ל אותו, דמטהרין פשוט הוא ולמהר״ש

דם דאותו ופצעים ת בחבלו ומת נפל או הרוג דדוקא זו סברא דמה מיתה אחר עד בחייו שיצא שמה רחמנא אחשביה שיצא דם רביעית באיזה ידענא דלא והואיל בו, תלוי שהנפש דם רביעית דאותו אימר בו תלוי חיות עיקר שהיה ממנו זה דם בודאי מיתה לאחר ששותת דם אבל בבגדיו, מלוכלך

בו תלוי ת דחיו דם שיעור שכבר חזינן דהרי כ״כ, נחשב לא

מיניה. אזלי כ״כ נחשב לא מיתה דאחר דמא הכי אמרינן ג״כ בנהר, וע״כ וזכיתי לד״ם. ד״ם בין ז״ל מהר״ש דברי לישב קצת נראה כן בעל לי והשיב מפוזנן, ז״ל כ״ץ חיים מהר״ר הגאון פי לשאול

כתבתי. כאשר פראג בק״ק שהמנהג שכמדומה פה

11 ע סימן יא חלק אליעזר ציץ שו״ת.

בשעת ונפסק מיתה לפני שיצא לדם לחוש צריכים שאין כשם )(י לדם לחוש אין כך כנ״ז, הנפש דם רביעית יצא שלא באופן מיתה

דבודאי מיתה, לאחר שיוצא שמביא וכמו הנפש, דם בזה אין

יהודה… בית החינוך בשם בסק״ו תשובה הפתחי

ראיתי והלום החיים גשר בספר ובהערה ו' סעי' י״א פרק ח״א

בשם שמביא שם החיים הדרך השופע הדם שגם שכותב שהדרך מזה ומדייק אתה, נקבר לידה מחמת אח״כ מהיולדת

ע״ש מיתה אחר. צא שי דם אפילו לקבור שצריכים סובר החיים בפיו דברים שם החיים גשר שהבעל איך אנכי תמה מאד ומה לך דהא מעולם, אמרם שלא מה החיים דרך בעל הגאון של

מנהג (כמו כך עמה לנהוג יולדת ונקראת ממש החיים הדרך: לשון ולא לידתה אחר שבועות ארבע כל לכן) מקודם שביאר יולדת קבורת

מותה בעת ממנה שופע שהדם זמן כל ליזהר יש הדם לענין אבל יותר, הדם שעליו מה וכל הדם לקבור לידה חבלי מחמת. עכ״ל הבעל בפיו ששם ממה ההיפך בדיוק כתוב החיים שבדרך הרי

שיש בלשון לכתוב מדגיש החיים הדרך הרי כי החיים, : גשר

שדעת מינה דוק, מותה בעת ממנה שופע שהדם זמן כל ליזהר

ליזהר יש מיתה בעת ששופע מה דדוקא מללו ברור שפתיו ועיקר להיזהר. כבר אין מיתה לאחר ששופע מה הא לקבור, כבר שזה פי על אף הוא בזה החיים דרך הבעל של חידושו שהדם זמן כל עוד ליזהר יש זאת בכל מלידתה שבועות ארבע

מותה בעת ממנה. שופע

ק״א (בסי' שם ביד חיים בספר ויעוין )(יא) ג״כ שדעתו דאם בדם שם בנידונו השיב כן ועל לחוש, אין שמתה לאחר דם יצא דרך או מנחיריו דם שיוצא כגון מיתה לאחר המת מן היוצא עבר הנפש יציאת שאחר בבירור ראינו שאם הטבעת, מפי מטה לקוברו כלל זה לדם לחוש אין הדם ליציאת הנפש מיציאת זמן

. הנפש יציאת בשעת יצא שלא כיון

בטענה בזה ספק להטיל ביד החיים חוזר דבריו ף בסו אמנם לא מת אחר המת מגוף שיצא הדם שאותו לן לימא דמאן היא פשוטה הסברא כי דהגם וכותב: הוא, הנפש דם מרביעית דם זה ויהיה לצאת כח יהיה לא שמת אחר הנפש דם שרביעית

ע״ש בירור צריך עכ״פ. האברים הפשוטה הסברא שאבל כותב בעצמו ביד שהחיים מלבד אבל כן ועל שמת, אחר הנפש דם רביעית לצאת כח יהיה שלא היא

חמד בשדה יעוין מזה חוץ האברים, דם שזה לומר, יש ביד החיים של זה ספיקו על שכותב ק״מ אות אבלות במערכת דלא [הנ״ל] יהודה בית חינוך בשו״ת מ״ש ז״ל הרב ראה שלא

חיי. ע״ש מיתה אחר לדם שי' מת שהחולה שאע״פ שאלתנו לנידון נלמד האמור מכל (יב) הסדינים את מעליו הפשיטו וטרם ביום בו הניתוח לאחר שלא בנאמנות מעידים הרופאים אם זאת בכל בדם, המגואלים הבגדים שעל הדמים לאותם לחוש אין דם, שטף מחמת מת

ולטהרו מעליו שטם לפו ומותר הניתוח, מחמת עליהם שנזלו

תכריכים. ולהלבישו

מהרש טענת מהתורה קבורה חיוב בכלל דם שאין "ם

12 קיב סימן ד חלק מהרש״ם שו״ת.

בלילה נפשות ששה שנהרגו פה״ק שאירע בעובדא נשאלתי

משר נערה וגם ילדים, וג' ואשתו, איש 'א- תת. בפקודת נחנטו

א. ביום ונקברו 'המלך לבושי שהיו הבגדים עוד נשארו 'אבל ונשכח בגדיהם פשטו חניטה שבשעת לפי הריגה בשעת שיצא הרבה דם הי' וגם דם הרבה בהם והי' עמהם מלקברם

יח. ד ההרוגים דמי כל ונתערבו חניטה בשעת מהם גדים הב שם ולהניח ב' ביום הקברי' לפתוח יש אם ונשאלתי וביום הקבורה אחר א' ביום להתאבל התחילו האבלי' כי וגם ול״ה הדם עם להתעסק הח״ק מבעלי מיוחדי' לאנשי' נמסר ב' אם ג' ליל עד הדם קבורת ושהה בזה עסק שום להאבלי' שיש ובגדים הדמים קבורת מיום או א' מים האבלות מתחיל

חיוב שס״ד סי' ביו״ד כמ״ש בהם. קבורה

לפתוח מותר דודאי פשוט נלע״ד הקברים פתיחת בדין והנה בקבורת לקברו מדין גרע ולא עצמו המת לכבוד שהוא כיון כגון אחר לצורך דה״ה מ״ד בסנהדרין הבכ״ש כ' וכבר אבותיו בדין ו' דין קנ״ח כלל וחכ״א תש״ל סי' ס״ח וע' למולו

הבגדים גם לקבור שהמנהג וכיון ואצבעותיו ידיו פשיטת

הנפש, בדם להסתפק שיש משום דם, שי״ב ידוע אם ובפרט

- בזה כבשרו דמו הרי מיתה אחר דם שיצא שגם בנ״ד ובפרט נסתם דהכי ואדעתא לחלוטין הגולל נסתם לא ראשון ביום בסי וכמבואר הדם את ויקברו שנית שאחריו ביום 'שיפתחוהו אך ענין בכל לפנות שרי לפנותו ע״מ בקבר דבנתנוהו שס״ד

נרא דלפ״ז הדם. את שיקברו עד מתחיל האבילות דאין ה 'ועסי מתחלה דאם אחר לקבר המת את פינו בדין ס״ג שע״ה

בקבר שיקבר עד למנות מתחילין אין דלפנות אדעתא קברוהו

הגולל סתימת לענין וה״נ. ב'

רק לקברם א״צ מדינא בבגדים הנבלע דם דבאמת נראה ואמנם

בעלמא, מנהג מכח שהדם הרוג דגבי ע״א בנדה מבואר דהא

בטל, קמא קמא - חי בעודו גם ממנו מנטף חבורה בדם וגם

מד״ס, רק טומאתו כלל, מטמא אינו מחיים דרובו והיכי שם. בנדה רש״י כמ״ש. . גם לנטף הדם התחיל דודאי כיון בבגדים הנבלע דם וא״כ

בטל. קמא קמא י״ל בחיים בעודו דנפסק במטפטף דדוקא י״ל אבל ל״א בשותת אבל הקילוח גופי דנדה בש״ס וגם ק' בב״ק התוס' כמ״ש בטל קמא 'קמא

מחיים רובו אם ספיקא רק דהוי דכיון אך למעיין כן מוכח שם כמבואר טהור ספיקו ברה״ר טומאה וגבי מיתה אחר רובו או דקבורת מאבל פי״ד הרמב״ם לפמ״ש א״כ שם דנדה בש״ס

ל סד״ר א״כ מדרבנן רק הוי מתים הקל דקבורת כ' המצות במנין (אך

ק אות מד״ר וע' בהשגות דעת.)'הרמב״ן וכ״ה מה״ת מ״ע הוי המת בל״ת- עובר מתו דהמלין דקיי״ל ואף גופי, בהמת 'היינו אבל

נבלתו, בכלל דאינו תלין בל דל״ש ודאי הדם גבי בפסחים וע'

י״ז. מעילה ותוס' שם ותוס' כ״ב ל״ש דבדם תלוי אלקים דקללת טעמא בזה דל״ש ומהגם

ותבין. מ״ו סנהדרין וע' כמובן. כלל דיוקן כמ״ש דקרא טעמא דרשי' לכ״ע בקרא מפורש דהטעם והיכי

ממלוה. בפ״ג הלח״מ כיון מדאורייתא דקבורה עשה ליכא לכ״ע דבדם נראה ובזה תלין דלא דקרא בסיפי' דכתיב תקברנו דקבור מקרא רק דנלמד

ב ל״ש קרא דהך נתבאר וכבר דם בדם הקבורה חיוב לכ״ע ולכן שוב מחיים רובו אולי ספק דיש בכה״ג וא״כ מדרבנן רק הוא

. להקל סד״ר

הסברי מהרש״ם לשיטת הלוי שבט

13 יר ב, הלוי שבט.

מיני ג' יש הדין מן

מחיים שיצא דם דמים בודאי שיצא, דם בודאי

, ובשניהם מיתה לאחר

ועיין, הדין מן חיוב אין בשם ו' ס״ק שם פת״ש סי ב״י חינוך 'תשובת חמד שדי ובס' צ״ה,

ק״מ סי' אבל. מערכת

ועיקר משום החשש יוצא שנפש דם תערובת

אמנם בש ע״ש בו "ך, אם דם קבורת חיוב בעצם תוי״ט עיין מה״ת הוא

לענין דשבת מ״ה פ״י

המת, מן כזית קבורה מה י״ד סו״פ 'ובמל״מ בנוב״ק ועיין אבלות, ומצאתי צ סי','חיו״ד בח״ד מהרש״ם להגאון

קי״ב סי' הדעות לכל כ 'ד רק דם קבורת מילתא יע״ש מדרבנן לא בכלל דאינו בטעמא

נבלתו. תלין בעובדא כי והיות

דידן יצא מתי ספק היה

הגוף, מן אם מחיים אם

התרתי ן לכ מיתה, מאחר שבפניו הדם לרחוץ עכ״פ

וכיו״ב, הנפטר כבוד מפני אסון כשאירע הורתי תלמידנו הריגת מחריד הכהן דוד משה ר' האברך היו ולא ז״ל, קליין מטעם לטהרו יכולים לרחוץ הורינו מ״מ, הנ״ל כיון ורגליו ידיו שעל דם ניכר היה המצב דלפי

הנפש. דם שום יצא שלא

14 קעט סימן ה חלק הלוי שבט שו״ת.

בהרוג וכן ב״מ, דם ממנו ויצא ומת שנפל מי בדין ממנה ויצא שמתה ביולדת וכיו״ב דם, ממנו שיצא ממנו ויצא נתוח בשעת ב״מ שמת מי וכיו״ב דם,

דם. הרבה ובפוסקים י״א ס״ק שס״ד סי' יו״ד בש״ך המעיין הנה

יראה בזה שהובאו ובשו״ת אחרונים י מינ ג' דיש

מחיים שיצא דדם זאת: בהלכה דמים מאד קרוב אפי'

דם- פסק נשמה יציאת ובשעת נשמה, ליציאת לית

מדרבנן. אפילו קבורה, בחיוב דאינו דיין ולית דין נשמה יציאת בשעת שיצא דם איברא חשש ויש

בו- יוצאת שהנפש הדם רביעית בו שנבלע דעת וכן אותו, שקוברים והש״ך והפוסקים השו״ע

נוהגין זה דם ספק או הזה הדם בהם שנבלע בגדים ה עם קוברים רק אותו מטהרין אין וע״כ אותו, לקבור יחלצו ולא הדם, בהם שנבלע האלה המלבושים נוהגין וע״כ במנעלים, הזה הדם דאולי מנעליו אפילו במקום בקרקע וחצינא במרא ולחתור לחפור בהרוג

עפר אותו ולקבור ההרוג, שם. שנמצא

וה פשוט הנה, מיתה לאחר שיצא מה השלישי דם הגוף כל על מה״ת קבורה חיוב מיתה בשעת דחל יצא אם אמנם האדם, כל זה כי ודם עצמות גידין בשר

על אף נפש יציאת בשעת יצא לא ובודאי הגוף מן דם

בתשובת מצדד מכ״מ, בקבורה שחייב שפשוט פי רק בדם קבורה דחיוב דלכ״ע קי״ב ח״ד מהרש״ם

ביום תקברנו דקבור מקרא רק דנלמד כיון בנן, מדר לא ובודאי העץ, על נבלתו תלין דלא שם וכ' ההוא

בדם… תלוי אלקים וקללת נבלתו שייך שהנפש דם דרביעית הפוסקים מן דנשמע הא איברא החייב אחר מדם יותר קבורה לענין חמור בו יוצא

- בקבורה מסברא ורק התורה מן דאינו נראה יראו

בו יוצא שהנפש כיון כן להו ע״א ע״א נדה ן ועיי,

בה. יוצא שהנפש טפה

יצא אם וכן, מיתה לאחר בודאי שיצא הזה …ובדם וכ״ה הפוסקים כתבו וכיו״ב וכסתות כרים על דם ישאר שלא עד הבגד דמכבסין ס״י קנ״ז כלל בחכ״א לקברו סמוך או קברו, אל ישפכו והמים רושם

כמש״כ בדם קבורה מצות בזה ומתקיים, בפוסקים מנהגינו וצע״ק הבגד, ללבוש כהן מותר ואח״כ והוא המים, עם הביוב אל ויוצא הדם שמכבסים

ההלכה נגד. לכאורה

15 רמט סימן ט חלק הלוי שבט שו״ת.

המשפטים אלה לס' ד' יום ב״ה,

לפ״ק. תשנ״ה באהבה. אחדשה״ט

המקרים יק ואודות קבלתי, רתו איסוף מצריכים אשר הנוראים מתפזרים אשר חלקיהם וגם ההרוגים למכון מובאים והחלקים עבר, לכל אשר הפתלוגי מכון כ' א' רפואה את שוטפים שם הפעולות במהלך ומובן במים, והחלקים הנפטרים הדם נשטף השטיפה דבמהלך קטנים חלקים גם וה״פ שעליהם

המים עם ונשטף מתנתק וכו 'מבשר ג בשאלתו, ונפשו הרגילה 'לביוב לעשות מותר האם א' להלכה נקודות ג הנ״ל מים הדין מה ב' אלה 'פעולות

הלכה ע״פ בזה לטפל צריך. איך ע״פ הנה להענין רק בקיצור אכתוב לענין בנפטר דם סוגי ג' ישנם הלכה בעניי בארתי כאשר קבורה חיוב

קע״ט, י' ס ח״ה הלוי שבט בשו״ת חמור דם מסוג הוא שלפנינו ונדון נפש יציאת בשעת שיצא דם דהיינו כמבואר עכ״פ בקבורה ומחויב ממש שם ובש״ך שס״ד סי' יו״ד בפוסקים לשטוף אסור ההלכה וע״פ י״א, ס״ק

זה, דם חשש עוד בנ״ד דאיכא מכ״ש ממש מהגוף קטנים חלקים, לשטיפת כך החלקים לקבור יש הדין וע״פ

כפי הזיהוי ולעשות שנמצאו, ם במצב דמים וברור שלפנינו, בנושא האפשר שחייבים כיון בהנאה אסורים הללו

, הדין מעיקר בקבורה לא בכוונה אם הלכה של ומתן במשא הארכתי

חיוב ובשיעור, דרבנן או דאורייתא שכתבנו כמו הכל דלמעשה, קבורה, שוד עוד יהי' שלא יעזור והקב״ה

ישראל בבית, ושבר מכל ולהנצל

ורעות קשות. גזרות בלונ״ח, הדו״ש

ה לרחמי.'ומצפה

הדגל על סולוביצ׳יק הרב של יפים דברים

16. סולוביצ׳יק– הגרי״ד עמ89 דרשות, 'חמש

גורס ני אינ פשוט: לכם אענה הלכתי? ערך בכלל לו יש ואם ישראל מדינת דגל על מביט תלמודי כיהודי אני איך תשאלוני, אם כי ערוך בשולחן מדין נתעלם נא אל ברם גשמיים. עצמים פולחן שוללת היהדות כמותו. טקסיים וסמלים דגל של מקסם בכלל אחרות במילים ניקיתי". לא דמם "וניקיתי שנאמר: ויקום, דמו את שיראה כדי בבגדיו" אותן קוברים עכו״ם, בידי שנהרג,"הרוג

שטבל לבן, כחול לדגל ק״ו של בנו בן וחומר קל והדברים קדוש. בדם מוכתמים כשהם ימת מסו קדושה מקבלים יהודי בגדי היה לא י״ש האויב כי דתיים, ולא (דתיים והישוב הארץ על בהגנתם השחרור במלחמת שנפלו יהודים צעירים אלפי של בדמם

עצמית. והקרבה ממסירות-נפש הנובע קדושה, של ניצוץ בו יש מבדיל),

תמציתי סיכום – בבגדיהם הנקברים │ טבדי בנימין הרב

א- חלק בבגדיהם ל״נקברים הטעמים "ביאור

א. שקודם הוא, הנפטרים עם ההנהגה סדר כלל, בדרך

[נ "טהרה" להם עושים הקבורה אותם וכורכים קיון] י מקרים שיש מצאנו הראשונים בדברי אמנם, בתכריכים. וללא בבגדיו אותו קוברים אלא למת טהרה עושים שאין

יוסף1 הבית תכריכים. ההגמ״י לשון את זה בעניין, הביא

בבגדיו הרוג לקבור שהורה ים, אפר רבנו דברי את שהביא מי לבין רוג" "ה בין חלוקה שיש והיינו מנעליו. עם ואפילו בין מחלוקת מביא ההגמ״י בהמשך רגילה. במיתה שמת שיש הורה מדורא יצחק רבי התכריכים: בעניין הקדמונים

תכריכים לעשות להרוג ידידיה רבנו ואילו בגדיו, גבי על בבגדיו ההרוג את לקבור יש אלא שכזה, מנהג שאין טען

תכריכים תוספת ללא. בלבד

הנ״ל הדיון שבכל לציין יש ההנהגה לטעם אזכור אין סוג באיזה ברורה הגדרה אין וכן בבגדיו, ההרוג את לקבור

מדובר "הרוג". של

ב. שלום [רבי הר״ש מנהגי בספר מצאנו למעשה ]והנה

מנוישטט2 ונהרגה– גבוה ממקום שנפלה באשה שדן, שאם לקוברה יש אלא טהרה לה לעשות אין דם ממנה יצא

ש״יסתלק" מחשש בבגדיה מדבריו רואים כן ואם הדם. עם להיקבר צריך הוא שאף לדם, הדאגה הוא שהטעם

שלא בגדים שיש או דם, אין שאם משמע מכאן האשה.

האשה. עם הבגדים את לקבור חובה אין – בדם נכתמו

בספר ומצאנו הרי״ל, מ של רבו היה מנוישטט ר״ש והנה ג. מהרי״ל– ליקוטים3 כנ״ל הר״ש פסק על עדות, ג״כ

סג״ל מהר״י בשם נוסף ליקוט הביא ובהמשך מהרי״ל [הוא

]עצמו, מפני בבגדיו אותו קוברים שבנהרג שכתב וממילא בבגדיו], [ונבלע שיצא דם" ל״רביעית שחוששים

בים– שטבע מי של במקרה ללא כרגיל אותו קוברים

פסק דם ממ. נו יצא ולא הואיל תכריכים ועם בגדים זה

לקבורה שהסיבה מנוישטט, ר״ש של הפסק את תואם

המת. בדם להיזהר הצורך הוא בבגדים

ד. בשו״ת מובא עוד מהרי״ל4 של שונים מקרים על דיון חלקים שני ישנם שם ובדבריו הטבע, כדרך שלא. מיתה

, מנוישטט הר״ש רבו דברי על חזרה הוא הראשון החלק

מהרי בליקוטי שהובא "וכפי וב ל, השני חלק שמי מובא

כדי בגדיו בכל אותו קוברים וכד' גויים ע״י נהרג ש

נקם" ולנקום חמה "להעלות מהרי״ל כתב ליולדת ס וביח 5.

שסד יו״ד 1 פח סימם 2 צב סימן 3 סה סימן 4 5 רנה אות [ח״ב משה מסורת בס' שמובא למה בזה לציין ]יש

הישראל את הרג שהגוי שבמקרה פיינשטיין, משה הג״ר בשם להעלות [מדין בבגדיו אותו קוברים האם להסתפק יש בשוגג,

חמה בגדים עם קבורה שבין הנפק״מ יתברר ולקמן נקם, ונקום

יולדת שכן להרוג, אותה לדמות סיבה רואה שאינו שם, להשוות ואין שמים, בידי מיתה זוהי הלידה בשעת שמתה צריכים הגויים שם שכן וכד', גויים בידי להרוג זאת

להעלות של עניין יש וע״כ להיענש חמה נקם. ולנקום

מהרי״ל בדברי והגירסאות הסתירה ב– חלק

ה. הרישא בין זו בתשובה סתירה יש לכאורה והנה קוברים דם שיש מקרה שבכל נראה ברישא שכן לסיפא. הרוג שדווקא משמע הסיפא לפי ואילו בבגדיו, הנפטר את

להעלות כדי בבגדיו אותו קוברים גויים בידי חמה,'וכו

של עניין בה שייך שלא יולדת ואילו חמה ונקם– קוברים

מתים כשאר. אותה

הראשון, האופן הדבר. ביישוב דרכים שנן׳ב י והנה ו. והוא של ברישא מהרי״ל שהביא שמה יותר, הפשוט לכאו'

הר״ש- רבו בשם התשובה בתשובה מהרי״ל מלשון אינו נטע נתן הג״ר מדברי עולה כך אחרים. ע״י התווסף אלא זו,

רננה6, דברי בשו״ת כהנא, שכל החלק את גרס לא ל

רננה הדברי ביאר זה ולפי הראשון, . בין מחלוקת שיש

ה תשובת לבין מהרי״ל בליקוטי המובא הר״ש מהרי״ל

: הנ״ל ואילו הדם, קבורת של הטעם את ק ר יש ר״ש לפי של דין רק אלא הדם קבורת של דין כלל אין מהרי״ל לפי

לה חמה עלות רננה הדברי קובע זה יסוד על נקם. , ולנקום וכדומה הגג מן שנפל מי והן יולדת, הן מהרי״ל, שלשיטת

– היחיד המקרה תכריכים. ועם בגדים ללא כרגיל, נקברים

קוברים מהרי״ל שלשיטת ה מת גויים ע״י הנהרג זה בבגדיו

להעלות ע״מ חמה ר״ש לשיטת זאת לעומת נקם. ולנקום [כגון דם לו יצא שלא גויים ע״י הרוג מנוישטט,

בנהר– ]שהטביעוהו בהפשטת המתים, כל כמו בו נוהגים

דם– יציאת עם שמת מי ואילו ותכריכים. טהרה בגדים,

וכדומה– ונפצע נפל או יולדת, כגון מחמת לשמור הצורך

בבגדיו אותו קוברים יסתלק שלא הדם. על

ז. המהרי״ל שדברי לשיטה דווקא הוא הנ״ל המהלך כל אך

ב ה של הראשון חלק תשובה, מתח״י יצאו לא הר״ש, בשם

עצמו המהרי״ל משה7 בדרכי הרמ״א מלשון אך. שגם נראה

הסיפא– וגם ר״ש, בשם א הריש מהרי״ל דברי הוא. הכל

בתשובת זה בדין ועיין: וז״ל בד״מ" הרמ״א, שכ״כ

בזה״ז מקומות שיש מצאתי ועוד. נקם לנקום לבין הדם בגלל טהרה לה עושים וכד' שביולדת עמה שקוברים אלא ותכריכים

עי בנוסף, הבגדים 'את א קצז, קיצוש״ע החיים גשר וע״ע ח״א

ההתנהגות סדר את לשנות שאין שמסתבר כתב ולמסקנה ]. ו יא, מתים כשאר טהרה לו יעשו ולכן במזיד. שנהרג שיתברר עד. עמו

לר וורמייזא, מנהגו׳ת בספר שמצאנו לציין, יש עוד ליווא, יודא

בידו "ונותנין יו בבגד ההרגו את שקוברים שטו עמ' אבל הלכות יבוק מעבר ובס' נקם. ללנקום רמז והוא חדשים". סכינים שני

שחורים סכינים שני ההרוג שנותניםביד. כתב

טו סימן 6 יו 7 ג ס״ק שסד "ד

ין עוש אי ומת שנפל או יולדת דין ושם ס״ה. סימן מהרי״ל

כתב שהרמ״א הרי ". לעשות שלא והמנהג תכריכין, לו והיולדת הנופל. בדין וגם יולדת בדין גם דן שמהרי״ל סובר שהוא רואים וא״כ ברישא, הנופל ואילו בסיפא נמצא

."ל מהרי תח״י יצאו הנ״ל הדברים שכל

ח. שברישא לסתירה, תירוץ למצוא צריך הרמ״א לפי ולכן ואילו הדם, בגלל בבגדיה נקברת מהגג הנופלת שגם מובא היה שמסתמא למרות בבגדיה נקברת לא היולדת בסיפא דם היה שלא ביולדת שמדובר בפשטות, ליישב ונראה דם. אינו כמעט במציאות שכן דוחק, שהוא אלא במיתתה.

אפש ועוד מצוי. דם ויצא שמת מי הנה ותר: י עמוק באופן ר

מחמת והיינו דם. עליהם שיש הבגדים עם ברו לק צריך גויים ע״י להרוג ביחס זאת לעומת הדם. לקבור החובה והיינו בגדיו. "כל" עם אותו שקוברים מדגיש מהרי״ל מהרי״ל כתב לזה וביחס דם. עליהם שאין הבגדים אפילו

כוונתו אין אך גויים. י ע להרוג יולדת להשוות "שאין

היולדת שבגדי קבורה טעונים אינם דם עליהם. שיש

מעלים הבגדים כיצד חמה נקם לנקום? ומעוררים

ט. בלשון הדיוק ע״י שהצענו, הנ״ל שההבנה לציין יש והיינו ההרוג של בגדיו "כל" את שקוברים שכתב מהרי״ל

הדם– בלי הבגדים אפילו בלשון הסבר כאפשרות הועלתה

דרכים ב' הציעה שהוא הנ״ל. רננה דברי שו״ת ב מהרי״ל הענ את להסביר ח "להעלות של יין נקם" ולנקום מה: הבגדים על שהנראה הדם ידי על הוא הראשון. האופן כחי לבוש שהמת זה עצם דם, אין אם שאפי' השני, והאופן

מת– שהוא למרות מעלה הוא גופא זה דבר חמה לנקום

אמור שהיה למה הווה ש מה בין הפער ניכר שכן נקם,

. להיות

י. שיש היכא שדווקא להכריע רננה הדברי נוטה למעשה

את ואם ת כאמור זה אך בבגדיהם. ההרוגים קוברים אז דם

ה את גורס לא שהוא העובדה מהרי״ל ע״י שהובאה שא יר

מתקשה אינו וממילא הסיפא, את רק אלא הר״ש, שם ב לסיפא הרישא שבין. בסתירה

מתח״י יצא שהכל מ״א הר שלשיטת נראה לכן יא. ש״כל מהרי״ל בלשון הדקדוק לאור ובפרט "מהרי״ל,

בגדיהם– ב״כל" נקברים גויים ע״י ההרוגים היא שהכוונה

עמו נקברים דם בהם שאין שהבגדים. אפילו

הב״ח8 בדברי מצאנו והנה יב. גדולים חידושים מספר בתשובה מהרי״ל לדברי ציין הוא שאף לענייננו. הנוגעים

את מהרי״ל דברי של ברישא גרס כרמ״א הוא ף וא הנ״ל, בבגדיה לקוברה שיש שנפלה אשה לגבי הר״ש הוראת למהרי״ל הב״ח של ההסבר שמלשון אלא הדם. , מחמת בכך הוא להרוג שנפלה האשה בין שהחלוקה, נראה שמת קודם אפי' ממנו שיצא בדם אותו קוברים, שההרוג

להעלות והיינו שנפלה שה א ואילו נקם, ולנקום חמה אם אך דם, ממנה עדיין יוצא אם רק בבגדיה אותה קוברים

שם שסד יו״ד 8

המוכתמים בבגדים לקוברה צורך אין הדם ממנה פסק

. בדם

בבגדיו ההרוג שקוברים שאמרו מה שלב״ח יוצא כן ואם

העלאת יש הדם וע״י דם, כשיש רק ג״כ הוא חמה,'וכו קבורה טעון הזה הדם שאין כאן שיש שהחידוש אלא

, מדינא עניין בגלל רק לפיכך מחיים. יצא הוא שהרי

ה העלאת חמה אותו. קוברים

מדינא בקבורה חייב דם איזה

יג. יראה דבריו] [בתחילת הב״ח בלשון המדקדק והנה אחרי שיוצא הדם הוא קבורה שחייב הדם עיקר שלשיטתו קבורה של הטעם את שהזכיר פעם כל שכן המיתה.

"יוצא כותב הוא הדם– מחמת בבגדים הווה בלשון. דם"

יד. שכינהו מקור הביא הב״ח דבריו בהמשך זאת לעומת מקור באותו שכן אחרת. משמע שממנו כתוב" "מצאתי שבבגדים הדם הוא בבגדים לקבורה היחיד שהטעם. מובא

וכן יולדת וכן בבגדיו הרוג קבורת דין את גם בזה והסביר

ההרוג נעלי את חולצים שלא שמה וכתב צע. ונפ שנפל מי ע״ש דם, בפנים שיש מחשש. הוא שנוהגים הוסיף ועוד שנמצא הדם מפני ההרוג סביבות וחצינא במרא לחפור

. שם נקט שם ובלשונו מספר דם שאותו שהחשש פעמים

" הוא קבורה הטעון שהנפש דם הרביעית בתוכן נבלע שמא

כאותו בפשטות מובן בו" יצאה "הנפש הביטוי ". בו יצאה מיתה לאחר שיצא הדם ולא, הנשמה יציאת עם שיצא הדם קבורה9. חייב אינו מחיים שיצא שהדם שכן ][וכל

זצ״ל10 פישר שלמה הג״ר זאת לעומת טו. הבנה על חלק,

הב״ח בלשון סריקי בוקי לתלות ין שא וכתב בתוקף, זו יציאת בשעת שיצאה דם שרק ולטעון כתוב" "מצאתי בשם צריך לא כך שאחר דם ואילו קבורה, החייב הוא ממש נפש ש״דם לומר כתוב המצאתי כוונת ודאי אלא קבורה. מיתה אחר בו יצאה שהנפש דם היינו בו", יצאה! שהנפש

מיתה11 קודם שיצא מדם לאפוקי ואתא.

9 אליעזר בציץ ועיין ע יא, בלשונו ומתקשה הב״ח בדברי. שדן

10 רכד עמ' ח״ב נעם

11 סיבה שום שאין היא, זצ״ל פישר הגר״ש של טענתו עיקר והנה סיבה ואין יוצאת, שהנפש בשעה שיוצא הדם את לקבור לחייב

ין שלעני שמצאנו והגם מיתה. אחר שיוצא הדם את לפטור כרת חייב בו] יוצאה שהנפש דם [היינו הנפש דם האוכל כריתות

– בקבורה חייב באדם הנפש שדם להכריע יסוד מכאן אין. מ״מ

מטמא– הנפש ש״דם שמצאנו הביא "ועוד המדובר ששם אלא יציאת בשעת ולא והמיתה הנפש יציאת אחר רק שיוצא בדם הוא

אם כן, ואם. נדה במסכת הסוגיה מכל עולה [כך ממש ]הנפש

קבורה– לדיני טומאה דיני להשוות באנו שיצא דם שדווקא יוצא דם ואילו קבורה, חייב שיהי זה והוא המטמא הוא מיתה אחרי

ממש– נפש יציאת בשעת שיוצא יתחייב ולא מטמא לא הוא

. קבורה הוא נפש יציאת בשעת היוצא שדם לכך ראיה מביא והגרש״פ

בכריתות רש״י ע״פ מחיים, שיצא כדם נחשב א ][כב, שמסביר

היו הדם הוא "חללים" שדם הנפש "דם דאילו מיתה, אחר "א צ יוצאת שהנפש שדם מכאן מוכח כן ואם מיתה. אחר יוצא לא הוא

ו טז. יהודא12 בית חינוך בשו״ת מפורש מצאנו הנה שכתב, את קוברים [ושבגללו קבורה הטעון הדם הר״ש שלשיטת ולא המיתה בשעת שיוצא הדם הוא בבגדיהם] וכד' הנופל

מא אותו בהמשך [ואכן מיתה אחר שיוצא הדם מר של

יהודא בית החינוך דברי את מביא הוא פישר הגר״ש וחולק

בשו״ת גם למעשה פסק וכן בהדיא]. עליהם אליעזר13 ציץ, ביד חיים משו״ת גם כן והביא החיים. גשר על בזה וחלק

ע״ש חמד, מהשדה. וכן

המהרש״ם חידוש

מהרש״ם14 בשו״ת שבדרון שלום הג״ר יז. הדם שרק סובר תולה שהוא טעמא והיינו בקבורה. חייב המיתה אחר שיצא שיצאה דם רביעית וע״כ מת, טומאת עם הקבורה חיוב את בה יש ולפיכך מדאורייתא, מת טומאת בה יש מיתה אחר

קבורה מצוות. גם

קבר לפתוח אפי' שמותר דבריו בתחילת לומר נטה זה ולפי

הבגדים את בתוכו לתת ע״מ המת הנפטר בדם המוכתמים

ע״ש מיתה], אחר יצא ספק [או מיתה אחר. שיצא

יח. ממספר להקל וכתב בו, חזר דבריו שבסוף אלא דם קבורת שלעולם היא, שלו העיקרית והטענה טעמים.

א- "קללת היא קבורה טעם עיקר שכן דרבנן, רק היא לקים

ועיי״ש דם. לגבי שייך לא וזה תלוי", שהואיל שכתב

הואיל וממילא. טעמא בתר אזלינן בכתוב מפורש והטעם ספק ע״כ מיתה אחרי או מיתה לפני יצא הדם אם ספק ויש

ע״ש קבורה, לגבי להקל. דרבנן

מהרש״ם שיטת על בדגש הלוי– שבט שיטת

יט. הדם קבורת בעניין תשובות ג' ישנן הלוי בשבט, והנה

זה עם זה ליישבן שצרי. ך ונראה

שכן הראשונה15 בתשובה ודם המיתה שלפני שדם כתב, הדם ורק מהדין. בקבורה חייבים אינן המיתה שאחרי הביא מכן ולאחר מהדין. בקבורה חייב נפש ביציאת שיוצא

שד מהרש״ם דברי את שכן מהתורה, בקבורה חייב ינו א ם הלוי שבט של מלשונו ומשמע וכו'. קללת לגביו ל״ש

הנפש ביציאת שיצא ם לד אף נכונים מהרש״ם שדברי

דעת של [והיינו הנפש יציאת אחר שיצא דם רק מהרש״ם

קבורה חייב רק הוא הקבורה שחיוב, סברתו כתב וע״ז,

מדרבנן דם על היא קבורה חובת עיקר לוי ה לשבט ואילו.

בזמן שיצא נפש– יציאת הדם על מהרש״ם סברת והקיש

נפש של. ]את י צי ב זאת לעומת שניה16 תשובה על קבורה חיוב שיש כתב,

דברי את הביא ע״ז ו נשמה, יציאת אחרי שיצא הדם שיצא דם לגבי ואילו מדרבנן. הוא שהחיוב מהרש״ם

היוצא שדם בושש צריך דין ולית מחיים, כיוצא נחש הוא בו

מת בטומאת מטמא אינו. מחיים

12 צה סימן

13 ע יא,

14 קיב ד,

15 רי ב, הלוי שבט

16 קעט ה, הלוי שבט

שהוא [אלא יותר חמור שהוא כתב נשמה יציאת בשעת

הקודמת התשובה על בתרתי פליג כן ואם. מסברא! ].

אחרת17 ובתשובה הוא הנפש ביציאת שיצא שדם כתב

בקבורה– ודאי וחייב החמור, זה אם מוחלט שלא אלא

. דרבנן מ או מדאורייתא

לשיט ביחס הערה ורמ״א מרן תו ידידיה והר״ר מדורא יצחק רבי ומחלוקת,

כ. לעיין יש עתה עד שהתבאר מה שלאור לציין יש בב״י שהובא ידידיה והר״ר מדורא יצחק רבי במחלוקת בתכריכים ההרוג את מכסים שלהר״ר הגמ״י. בשם

כלל בתכריכים מכסים אין ידידיה להר״ר אילו ו מלמעלה, באופנים מחלוקתם לפרש שיש ממש. בבגדיו קוברים אלא

: שונים

 א ההרוג לקבור שהעניין מודו כו״ע ש נאמר ם

הוא בלבושו ע״מ – נקם ולנקום חמה להעלות אז כלפי הוא תכריכים לשים שאפשר מדורא לר״י

הרואים בשביל הוא ידידיה ואילו. להר״ר שמיא,

 את לקבור הצורך הוא הטעם מדורא הר״י לפי ש או הדם ואילו, שהדםמכוסה במה לן אכפת ][ולא

הוא ידידיה להר״ר חמה להעלות 'וכו צריך [ולכן

י שהדם י]ראה.

כא. השולחן במרן יותר הפשוטה ההבנה הנ״ל לאור והנה

ערוך18 שדווקא, ב" "הרוג בבגדיו אותו שקוברים. אמרינן

ה בב״י שכן את רק הביא וא ולא בהרוג, שדנו ההגמ״י "הרוג של המקרה את נקט רק עצמו הוא וכן דם, "הזכירו

אותו קוברם ש בסתר שפסק ועוד דם של אזכור. בלי

ו ההגדריו ולכאורה ידיה, יד הר״ר וכשיטת תכריכים, ללא כדי אלא בר הס לזה ואין חוץ, כלפי יראה שהדם ע״מ הוא

הסברה עיקר, שלדעתו נראה כן ואם וכו ח.'מה להעלות של מהטעם הוא בבגדיו הרוג לקבור חמה להעלות ולנקום

וממילא נקם, האחרים– המקרים בכל את לקובר חובה אין

שיצא הדם הן ו נפש, יציאת בשעת שיוצא הדם [הן הדם בקבורה]. חייב אינו - מיתה לאחר

הרמ״א19 שיטת זאת לעומת כב. שנפל מי והן יולדת שהן

, י״ל מהר תשובות פי על בבגדיהם אותם קוברים מהגג

דם שיצא היכן דווקא שהוא פשוט. נראה שאף כתב ועוד כיסוי לשים נהגו מקום מכל תכריכים לשים נהגו. שלא

האם וצ״ב לפי כיסוי שמים הרמ״א גויים. ע״י להרוג גם

ה בספק ותלוי אמור, לעיל נקם לעורר בא הוא מי, את

הקב״ה את או בארץ. אותנו

הדגל על סולוביצ׳יק הרב של יפים דברים

כג. הגרי״ד של היפה הערתו את להזכיר יש כחתימה של הרעיון את מבטא הוא שכן ישראל, דגל על סולובצ׳יק נקבר שההרוג וכשם ישראל. חיילי של נפשם מסירות

כדי בבגדיו נקם– ולנקום חמה להעלות דגל הנפת כן נפש מסירות של הכללי הרעיון קדושת על מורה. ישראל

17 רמט ט, הלוי שבט

18 ד שסד, יו״ד

19 בהגה שם

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות