דהלכתא – ליבא דהלכתא: אכיל ביום הכיפורים
**הקדמה**
מצוה להרבות באכילה בערב יום הכיפורים, ובשביל להתכונן לצום ובשביל לבטא את שמחתנו.
ביום כיפור אנו צמים, מתפללים ושבים בתשובה, משום שהוא זמן תשובה על מחילת העוונות. והוא יתברך צופה מלמעלה ורואה את כל מעשינו, וידו של הקב״ה פתוחה לקבל השבים, ואומר ״סלחתי כדבריך. ״ יום זה לילו ויומו שווים בחומרתם, והדברים האסורים בו הם: אכילה ושתייה, מלאכה, סיכה, רחיצה, תשמיש המיטה ונעילת הסנדל.
שאלה: כיצד ינהג אדם שנאלץ לאכול ביום כיפור?
---
**א. מקור האיסור**
כתוב בתורה, ויקרא פרק טז, פסוקים כט–לא:
״והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשתיכם ומלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם. כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו. שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשתיכם חקת עולם. ״
---
**ב. האסורים: האכילה והשתייה**
**א. שיעור חיוב על אכילה אסורה**
משנה, יומא פרק ח, משניות א–ב:
״יום הכיפורים אסור באכילה… האוכל ככותבת הגסה (תמר גדול) כמוה וכגרעינתה חייב, האוכלין מצטרפין לככותבת. ״
תלמוד בבלי, יומא דף עט עמוד ב:
״משבעא – שמע מינה: כותבת הגסה שאמרו פחות מכביצה – מכביצה, אך ככותבת – מיתבא דעתיה (שיעור זה מיישב דעתו) אך אינו משביע. ושיעור זה נאסר ביום הכיפורים משום שמבטל את העינוי. ״
**ב. שיעור חיוב על שתיה אסורה**
המשך המשנה ביומא שם:
״יום הכיפורים אסור בשתיה… השותה מלא לוגמיו חייב… כל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו. ״
תלמוד בבלי, יומא דף פ עמוד א:
״אמר רב יהודה אמר שמואל: לא מלא לוגמיו ממש (היינו מלוא חלל פיו של אדם), אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו (שממלא רק צד אחד של פיו). ״
הגמרא שם מבארת שששיעור זה הוא בכל אדם לפי מה שהוא, והוא פחות מרביעית. הרב חיים נאה בספרו שיעורי תורה מבאר באיזה אופן ישער האדם את השיעור של מלא לוגמיו.
פתחי שיעורים, סימן ג הערה יב – שיעורי תורה:
״מדידת השיעור דמלוא לוגמיו של החולה, כמה מים שימלאו פיו (כאשר הפה מנופח לצד אחד) ואחר כך יפליט שאפשר. והחצי הזה הוא פחות ממלא לוגמיו. ״
**ג. אכילה ושתייה אינם מצטרפים**
משנה, יומא פרק ח, משנה ב:
״האוכל ושותה אין מצטרפין. ״
וכן פסק ערוך השולחן, סימן תריב סעיף ב.
משנה ברורה, סימן תריב ס״ק ה:
״שאכל פחות מככותבת וגם שתה פחות מכשיעור – אינן מצטרפות, דקים להו לחכמים שאין דעתו מתיישבת בכך, לחייבו ביחד. ״
**ד. איסור אכילה ושתייה**
אכילה או שתייה בשיעורים אלו מחייבת עונש או הבאת קרבן, אולם כל אכילה ושתייה אסורה מהתורה.
שולחן ערוך, אורח חיים סימן תריב סעיף ה:
״הא דבעינן שיעור היינו לחיוב כרת (באכילה במזיד) או חטאת (באכילה בשוגג), אבל איסורא איכא (מן התורה) בכל שהוא. ״
---
שאלות:
- מהם שיעורי אכילה ושתייה ביום כיפור? - מדוע אכילה ושתייה אינם מצטרפים לשיעור אחד?
---
**ג. אכילה בצום במצבי סכנה**
משנה, יומא פרק ח, משנה ה:
״עוברה שהריחה, מאכילין אותה עד שתשיב נפשה. חולה, מאכילין אותו על פי בקיאין (רופאים). ואם אין שם בקיאין, מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר די. ״
רבי עובדיה מברטנורא שם:
״עוברה שהריחה – שהעובר מריח ריח התבשיל והיא מתאוה לו, שניהם מסוכנים. ואם אינה אוכלת. ״
רא״ש, יומא פרק ח סימן יג:
״גרסינן בכריתות… אמר רב פפי קאמר הכי, התירו לעוברה לאכול פחות פחות מכשיעור, כדי שלא יצטרף לכזית באכילת פרס. שאף בחולה עושין כן, וכן כתב בעל הלכות. ונראה לי ונראה לי דבחולה אין עושין כן אלא כדי להקל מעליו מאיסור כרת ומלקות לאיסור בלבד, מעט מעט. וכן בעוברה נמי, אם אין דעתה מיושבת אם רופא אומר שיספיק לו להאכילו ממנו מעט, צריך להאכילה כשיעור. ״
---
שאלות:
- באיזה אופן התירו לחולה או למעוברת לאכול ביום הכיפורים במצבי סכנה? - פוסקי דורנו למדו מדיני מעבורת וחולה, שאף חיילים העסוקים בפעילות מבצעית וזקוקים לאכילה לשם כשירותם המבצעית, רשאים לאכול לפי מדרג זה. לדעתך, באיזה מציאות צבאית יש להתיר אכילה לשיעורים, ובאיזו לא? ובאיזו אכילה כלל יתירוה?
---
**ד. אכילה ושתייה לשיעורים**
נחלקו הפוסקים מהו שיעור ההשהייה הנדרש בין אכילה לאכילה, או שתייה לשתייה, כדי שלא יצטרפו לשיעור חיוב.
**א. אכילה לשיעורים**
מבואר בתוספתא שזמן שיעור כדי לצרף שתי אכילות הוא כדי אכילת פרס.
תוספתא, יומא פרק ד הלכה ג:
״אכל, חזר ואכל, חזר ואכל, אם יש מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס – מצטרפין, ואם לאו אין מצטרפין. ״
נחלקו הראשונים מהו שיעור ״אכילת פרס״, את דעותיהם הביא ערוך השולחן.
שולחן ערוך, אורח חיים סימן תריב סעיף ד:
״שיעור אכילת פרס: יש אומרים ארבע ביצים (רש״י, יומא פ ב), ויש אומרים שלוש ביצים (רמב״ם, שביתת עשור ד, ב). ״
שולחן ערוך, אורח חיים סימן תריח סעיף ז:
״כשמאכילין את העוברות או את החולה, מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור, ולכך ישהו כדי אכילת ארבעה ביצים, הלכך מאכילין אותו כשני שלישי ביצה בינונית (כ-32 סמ״ק). ״
שאלה: מדוע נקט ערוך השולחן לחומרא לגבי זמן השהייה?
נחלקו האחרונים כמה זמן הוא למעשה שיעור ״כדי אכילת פרס״ (ארבעה ביצים), את השיטות בזה סיכם פסקי תשובות.
פסקי תשובות, אורח חיים סימן תריח הערה י:
״המשנה ברורה כתב בשם החתם סופר שיש להמתין מסיום האכילה עד תחילת האכילה הבאה, שיעור זמן כדי תשע דקות, וכן יש להורות. אמנם מצינו עוד שיטות הרבה המקצרים שיעור אכילת פרס. ולכן כשהרופא אומר שיזיק לחולה המתנה תשע דקות, ואם גם הרופא אומר שקיים חשש אם ישאלוהו אם בהפסקה של שמונה דקות אין חשש היזק, יפחיתו עוד דקה, ועד שתי דקות בין סוף אכילה לתחילת אכילה, הלאה וכן. ״
שאלות:
- כמה זמן נדרש להמתין בין אכילה לאכילה כדי שלא יצטרפו יחד, להלכה? - ממתי ועד מתי מונים את זמן ההמתנה?
---
**ב. שתייה לשיעורים**
נחלקו הראשונים מהו שיעור הזמן כדי לצרף שתי שתיות לשיעור מלא לוגמיו, את השיטות בזה סיכם ערוך השולחן.
שולחן ערוך, אורח חיים סימן תריב סעיף י:
״שתה מעט וחזר ושתה, אם יש מתחילת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית – מצטרפין לכשיעור, ואם לאו אין מצטרפין (רמב״ם, שביתת עשור ד, ב). ויש אומרים שיעור צירוף השתיות כדי אכילת פרס, כמו צירוף אכילות (השגת הראב״ד, תרומות י, ג). ״
שולחן ערוך, אורח חיים סימן תריח סעיפים ז–ח:
״והשתייה, יבדקו בעצמו בחולה כמה היא מלא לוגמיו ויראה כשיסלקנו לצד אחד (כ-44 מ״ל בינוני באדם), וישקוהו פחות מאותו שיעור, וישהו בין שתייה לשתייה כדי שיעור, ולפחות ישהו בין שתייה לשתייה כדי שתיית רביעית (כ-5 שניות). ״
---
**ה. הלכה למעשה**
אדם הנאלץ לאכול בכיפור עקב סכנה, יאכל לשיעורים:
א. אכילת מאכל בנפח כ-30 סמ״ק (פחות מנפח קופסת גפרורים) – ושתיית משקה בשיעור (והוא כ-40 מ״ל בינוני באדם, ארבעה פקקי בקבוק קלה).
ב. לכתחילה ישהה לפחות
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה