ד' תשפ״ד תשובה שבת
א. רבן שמעון בן גמליאל אמר: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. (פרק ח משנה ד תענית)
ב. הקלות והחמורות שבתורה, הזדונות והשגגות, הודע והלא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות, מקדש וקדשיו, טומאת זדון, ושעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרין על עבירות שאר. (פרק א משנה ו שבועות)
דין: שעיר המשתלח מכפר.
ג. וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל־מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי־יְקֹוָק וַיָּמֻתוּ: (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל־מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל־יָבֹא בְכָל־עֵת אֶל־הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל־פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת: (ב)
תְּעַנּוּ אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: (כט) כִּי־בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק תִּטְהָרוּ: (ל)
וְכִפֶּר אֶת־מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת־הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל־כָּל־עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר: (לג) וְהָיְתָה־זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל־חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת־מֹשֶׁה: פ (לד) (ויקרא טז)
ד. תנו רבנן: להוציא מלבן של צדוקין, שלא יתקן מבחוץ ויכניס. ונתן את הקטרת על האש לפני ה'.
מאי דרוש? כי אראה בענן על הכפרת. והלא כבר נאמר ונתן את הקטרת על האש לפני ה'. אם כן מה תלמוד לומר שיתקן מבחוץ? מלמד שלא יתקן מבחוץ ויכניס. אמרו להם חכמים: והלא כבר נאמר ונתן את הקטרת על האש לפני ה' ויכניס. כי אראה בענן על הכפרת — מלמד שנותן בה עשן מעלה.
תנו רבנן: מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס. ביציאתו היה שמח. שלא יתקן מבחוץ ויכניס כדרך כך, וכל למה הוא פורש ובוכה, והן פורשין ובוכין וכו'.
תנו רבנן: שהצדוקין עושין. פגע בו אביו, אמר לו בני: אף על פי שאנו צדוקין, אנו מתיראין מן הפרושים. אמר לו: כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה כי אראה בענן על הכפרת, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו? עכשיו שבא לידי — לא אקיימנו? אמרו: לא היו ימים מועטין עד שמת והוטל באשפה, ויש אומרים: ניגף ביציאתו. דתני רבי חייא: כמין קול נשמע בעזרה, שבא מלאך וחבטו על פניו. ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו ככף רגל עגל בין כתפיו, שנאמר וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל. (יומא יט ה-נג)
ה. (הובאה בספר נפש מדרשת הרב סולבייצ׳יק)
כשהבגד מתלכלך, צריכים לנקותו עי״ז שמשפשפים אותו במים ובנתר להעביר לפניו את הכתמים — כן וכמו כשהאדם חוטא ונשמתו מתלכלכת, צריכים לנקותה לנשמה עי״ז שהשכינה באה. כתיב: תטהרו.
וזהו ענין אמירת ד' הא' בסוף יוה״כ, שהוא סימן לסילוק השכינה דרך ז' הרקיעים למעלה. כי ביוה״כ לפני ד' תטהרו — שהטהרה באה עי״ז שיש עמנו השראת השכינה המיוחדת, וכשנשמת האדם נפגשת בהשכינה ומשתפשפת בה היא מיטהרת. והתוס׳ ביומא הביאו לה מהירושלמי.
ונראה לבאר בכוונת הלשון שבוידויו של הכה״ג שהיה אומר אנא בשם, שאומר בבי״ת אנא כפר נא לעונות ולפשעים — שזהו ייחודו של יום זה, שע״י השם המפורש באה השראת השכינה המיוחדת שבאה הכפרה. ולחטאים ולעונות נא כפר, ואין לה אלא כנ״ל לטהר, כמו שבאומרו בתחילה אנא השם ששוהה קצת וממתין בין אמירת אנא בשם לבין אמירת כפר נא לעונות, וחוזר ואומר חטאתי עויתי פשעתי לפניך. ומן הנכון להחזן לומר אנא ולהמתין קצת ולחזור ולומר בשם ולחטאים ולעונות נא כפר — וכוונת לשון זו דכך היא שע״י כח השם המפורש, והיינו עי״ז שנשמת האדם משתפשפת עם השכינה תינקה מלכלוכה שבאה לה מן החטא.
וזהו יסוד המנהג לצרף ב״ד לשם התרת נדרים באמירת כל נדרי סמוך לכניסת קדוה״י. כי כידוע אלקים יצב בעדת אל, וכשמושיבים בי״ד על איזה ענין יורדת תמיד השכינה להצטרף עמהם ולסייעם. ונראה וממילא דזוהי כוונת מנהג זה להושיב בי״ד בעיוה״כ בכדי להוריד את השכינה בהקדמה קצת קודם תחילת כניסת קדושת היום ממש, ושתהי׳ השכינה עמנו כל משך היום עד התקיעה שלאחר סוף היום אשר היא הסימן לסילוק השכינה ואמירת ד' הא' ז׳ פעמים.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה