שיעור לראש השנה תשפד

שיעור השנה לראש

השני קונטרס קונטרסים אמת דברי יושר

בענין צריך אני להזכיר אבל לך הוא ידוע שכבר אף ולהזהירך ולהזכירך לעוררך י אנ צריך ועוד שהם מגמתם עיקר אך גדול בהתעוררות באמת אותם אומרים שהעולם ויוה״כ ר״ה של התפלות

בפסוקי הסדורה התפלה אבל במחזור הנאמרים החדשות ותפלות בפיוטים הוא מתעוררים

וזה העיקר זה כי יודעים ואינם השנה בכל כמו במרוצה רים אומ הם ותפלה וק״ש וקרבנות דזמרה שם יש בהכתבים זלה״ה בער ר' הרב של ובדרושים העיקר בלתי התוספות יקובל ולא התוספות

מנחם מו״ה הקדוש ממנהג מעצמך מעיקרא זה ידעת ואתה האלו האנשים גנות על ארוך דרוש

בכפו נפשו לשום צריך כזה נורא יום ב בפרט עיקר העיקר שעשה מפרעמישלאן זלה״ה מענדל מכל כידוע השנה כל של הפסולות התפלות מעלים ובזה וכמש״ל, כידוע ואותיות התיבות לכוונת

והחזרה התשובה ימי האלו בימים מגמתינו עיקר כי הכל וכלל בזה, להאריך ואין הספרים

גדול נחת שיש כמש״ל לפניו רוח נחת לעשות בו ולהדבק להשי״ת לשרשנו התשובה מזה להשי״ת

כפי מהשי״ת אומץ לבקש הכל ועיקר אליו, ובא ממנו שנתרחק מהבן האב תענוג כמו והחזרה לעזר בנפשותנו האלהות רושם ונקבל בנפשותנו יורשם כן שלם ובלב באמת האלו בימים בו שנדבק

ח״ו וכל מכל אשורנו נטה לבל השנה בכל להדרותנו ולהועיל

(אבודרהם) א עמוד לב דף השנה ראש מסכת קמאי שיטות קובץ

ביאת לעת דהיינו וקדוש, מרום לבדו השם שיהיה היום כשיבא כלומר, וגו', שמך יתקדש ובכן

יראו צדיקים ואז לעמו, כבוד יתן ואז מעשיו, כל על פחדו יתן ואז אלהינו, שם יתקדש אז הגואל, שהוא לפי המלך, אל אבא ובכן ט״ז) ד', (אסתר שם על ובכן, לומר ותקנו ואז. פירוש ובכן וישמחו.

שהוא בכן, מפרשים ויש הוא. ברוך הקדוש המלכים מלכי מלך לפני באים ואנו הדין, יום עתה

ה ובכן אחרי מזכיר שהרי זה, פירוש מתיישב ואינו '"ב, ע למנין עולה בכן כי שמות, ושתים שבעים על מעשיך, כל על אלהינו ה' פחדך תן ובכן מקום. בשום בכן נקרא שהשם מצאנו לא ועוד, אלהינו.

נהם ב') כ', (משלי שם על שבראת, מה כל על ואימתך טובו. ואל ה' אל ופחדו ה') ג', (הושע שם

בשמים אלא בריאה נאמר ולא עשיה, נאמרה בראשית ה מעש בכל כי ותמצא מלך. אימת ככפיר וזהו מלפניו, שייראו כדי מעשיך, כל על אלהינו ה' פחדך תן שאמר וזהו ואדם. ותנינים, וארץ, והתנינים והארץ, השמים שהם שבראת, מה כל על ואימתך המעשים, כל וייראוך כך, אחר, שאמר

יש וגם שבים. התנינים ואת הארץ, ואת השמים את עובדים שהם אדם בני יש כי והטעם, והאדם. טועים שהם האלו, הנבראים על אימתך תן אמר כן ועל אלוהות, עצמם שעושים אדם, בני כל לפניך וישתחוו כן, אחר שאמר וזהו שלם, בלבב לעבדך כולם ויחזרו בעצמם, ומתגאים

כולם עובדים, שהיו ם והתניני והארץ השמים גם אליך, משתחוים שלא אותם כלומר, הברואים, אל אהפוך אז כי ט') ג', (צפניה הכתוב שאומר וזה שלם, בלבב רצונך לעשות אחת אגודה יעשו כי ברואיו. על ואימה מעשיו על פחד שנאמר החילוק וזהו ה', בשם כולם לקרוא ברורה שפה עמים

כל וייראוך ותים. הפח על ופחד הנכבדים, הברואים על אימה אמר ולפיכך מפחד, גדולה היא אימה מה ג') ס״ו, (תהלים שם על מעשים, ואמר הארץ. כל מה' ייראו ח') ל״ג, (תהלים שם על המעשים, וישתחוו יבואו עשית אשר גוים כל ט') פ״ו, (שם שם על הברואים, כל לפניך וישתחוו מעשיך. . נורא

וכתיב אחד. שכם ולעבדו ט') ג', (צפניה שנאמר אחת, אגודה כולם ויעשו ויהיו כ״ה) (ב', בשמואל

ישראל שבטי יחד ה') ל״ג, (דברים בספרי דאמרינן שם על זה, לשון אמר ועוד אחת, , לאגודה באשר ד') ח', (קהלת שם על לפניך, שהשלטון אגודות. שתי כשהם ולא אחת, אגודה כולם כשהם

דכתיב שם על ינך, בימ וגבורה בידך. תעוז י״ד) פ״ט, (תהלים שם על בידך, עז שלטון. מלך דבר עושה ה' ימין רוממה ה' ימין ט״ז) קי״ח, (שם שנאמר גבורה, היא ורוממות ימינך, תרום בתריה שנאמר שבראת, מה כל על נורא ושמך וגו', בכח נאדרי ה' ימינך ו') ט״ו, (שמות שם על ועוד, חיל.

על נורא, ושמך מאד. ולל ומה ה' גדול ב') מ״ח, (תהלים וכתיב בגוים. שמי גדול י״א) א', (מלאכי ונגד כ״ג) כ״ד, (ישעיה שם על לעמך, כבוד תן ובכן ונורא. גדול שמך יודו ג') צ״ט, (תהלים שם

ותהילתי אתן לא לאחר וכבודי ח) מ״ב, (שם וזהו לפסילים, ולא ליראיך, תהילה כבוד. זקניו

בה ג') ל״ד, '(תהלים שנאמר כמו ה' בשם יתהללו עצמם שהיראים ליראיך, תהילה או לפסילים. שנאמר בכבוד, תלויה והתהילה תתהלל. ישראל בקדוש ט״ז) מ״א, (ישעיה וכתיב נפשי, תתהלל

ויש ט״ז) ל״א, (ירמיה שם על ותקוה, יגידו. באיים ותהילתו כבוד לה' ישימו י״ב) מ״ב, (ישעיה

פה ופתחון טוב. כל יחסרו לא ה' ודורשי י״א) ל״ד, (תהלים שם על לדורשיך, לאחריתך. תקוה לך המיחלים פה פתח לומר, ורצה פה, פתחון אתן ולך כ״א) כ״ט, (יחזקאל שם על לך, , למיחלים אשר הרע גמולכם לכם לשלם שקוינו, היום זה אך לאויביהם, שיאמרו פיהם, פתח או שיהללוך,

שם על ר והעיק הארץ, ותגל י״א) צ״ו, (תהלים שם על לארצך, שמחה ראינו. מצאנו לנו, גמלתם ארצך תשמח ואז יעקב, שבות תשב מתפלל, כן על יעקב, שבות שבת ארצך ה' רצית ב') פ״ה, . (שם

מלך זהו עבדך, לדוד קרן צמיחת בה. ימצא ושמחה ששון ג') נ״א, (ישעיה שם על לעירך, ששון

. די עב ודוד כ״ה) ל״ז, (יחזקאל וכתיב לדוד, קרן אצמיח שם י״ז) קל״ב, (תהלים שם על המשיח,

המשחה בקרן דוד שנמשח שם ועל בכבוד. תרום קרנו ט') קי״ב, (תהלים שם על קרן, . ואמר צדיקים ובכן למשיחי. נר ערכתי י״ז) קל״ב, (שם בתריה דכתיב שם על משיחך, ישי לבן נר ועריכת

ה קמ״ט, (שם שם על יעלזו, וישרים וישמחו. ישרים יראו מ״ב) ק״ז, (שם שם על וישמחו, )'יראו

ועולתה ירננו. רנן וחסידך ט״ז) קל״ב, (שם שם על יגילו, ברינה וחסידים בכבוד. חסידים יעלזו לימות עול עושי רשעים יהיו שלא והטעם, פיה, קפצה ועולתה ט״ז) ה', (איוב שם על פיה, תקפוץ

זו הארץ מן זדון ממשלת תעביר כי כלו. בעשן כלו כ') ל״ז, (תהלים שם על תכלה, בעשן, המשיח. לא זדון מלכות כשתעקר כי זדון, ומלכות גבי עשרה, שמונה בתפילת שפירשתי כמו רומי, מלכות זכרונות למלכיות רמז ובכן, ובכן ובכן שלשה באלו ותמצא לעתיד. מלכיות שיעבוד עוד שם יהיה

, חת א אגודה כולם ויעשו המעשים, כל וייראוך אלהינו, ה' פחדך תן ובכן הוא הראשון כי ושופרות, שהוא זכרונות, כנגד לעמך, כבוד תן והשני, אותו. שממליכין הממלכה, ענין זה כל כי מלכיות, כנגד

כנגד הארץ, מן זדון ממשלת תעביר כי וכו', וישמחו יראו צדיקים והשלישי, לטובה. אזכרה בשופר ובמה לך, שיזכור כדי מלפניו, בקש כך ואחר תחילה, המליכוהו בספרי, כדאמרינן, שופרות, טובה זו באי פירש, וגו'. גדול בשופר יתקע ההוא ביום והיה י״ג) כ״ז, (ישעיה שנאמר חירות, של ה הוא אתה ותמלוך הארץ. מן זדון ממשלת תעביר כי וזהו חירות, של בשופר ההזכרה זאת 'תהיה

ושמו אחד ה' יהיה ההוא ביום ט') י״ד, (זכריה שם על וכו', מעשיך כל על מהרה אלהינו. אחד (ישעיה שם על מבלעדיך, אלוה ואין מאד. נורא ו') י״ג, (שופטים שם על שמך, ונורא אתה קדוש

הקדוש האל ה' אתה ברוך וגו', במשפט צבאות ה' ויגבה ככתוב אלהים. אין ומבלעדי ו'). מ״ד, על מלכותו שמראה לפי האל, במקום המלך הכפורים יום ועד השנה מראש לומר שתקנו והטעם

אלו בימים אותם ששופט העולם, בנ. י

ה דרוש בלק- במדבר נחל ערבי

התפלה בנוסח הכוונה שזהו ואחשוב מדבר הוא ה' אל כי, דקדק ל שיש לעמך. ה' כבוד תן ובכן כבודו ויתגדל עלינו מלכותו כבוד יגלה משתוקקים אנו כי ויתכן, לעמך. כבוד תן באומרו די והיה

שנתגדל כמו אמת, אלהים הוא כי עולם באי כל וידעו העמים בעיני כבודנו בהתרבות ידינו על

רק אחרת מחשבה שום בודם בכ ואין הרע יצר מעלה בצבא אין להיות אך מעלה, צבא ידי על כבודו הנאה איזה לנו בזה יהיה כבודנו בהתגדל פן לחוש יש הרע יצר בו שיש האדם משא״כ ה', כבוד יהיה לא שיקבלו הכבוד שכל ה', כבוד לעמו יתן שמו יתברך מאתו אנו מבקשים לכן זה, מכבוד

במה רק ענוג ת שום לנו יהיה שלא אלא כבודם, מגודל הנאה שישיגו מחשבה נטות שום בלבם תהלה וזהו לעמך, דייקא ה' כבוד תן והיינו ה', כבוד נקרא כבודנו ואז כבודו, נתגדל כבודנו שע״י

ליראיך- מגמתם ואין להם נחשב ותוהו מאפס עצמם כבוד בהיות לישראל היא גדולה תהלה כי

שמו יתברך כבודו. רק

תצא כי (פרשת י פסוק כא פרק דברים להבה יוסף )בית

א- קז, (תהלים צר מיד גאלם אשר ה' גאולי יאמרו חסדו, לעולם כי טוב כי לה' הודו והקשה ב).

(מגילה אמרו הלא ועוד רבים, לשון צרים מיד דהול״ל מהרש״א המלך חזקיה גבי כתוב כן על ב) י,

הוא ברוך הקדוש דאין טוב, כי אמרו ולא חסדו לעולם כי לה' הודו אמרו החלוץ לפני ובצאת

טוב כי כאן כתוב ולמה רשעים, של במפלתן. משמח

יתמו אם ודאי כך, הוא רשעים של במפלתן שמח הוא ברוך הקדוש שאין הטעם דהנה ונראה,

רשעים של מפלתן על שירה דוד שאמר וזה לפניו, שמחה יש אינם עוד ם ורשעי הארץ מן חטאים יתברך לפניו שמחה אין אז תחתיהם אחרים ויעמדו רשעים להכרית צריך אם אבל א), י, , (ברכות

צר שהוא בעולם שיצה״ר זמן כל תלוי וזה העולם. ויחריבו אחרים עומדים אם יועיל מה כי

הרשעה אם אבל יתמו, לא כלים הרשעים ואם מיראה, לא א תשובה לעשות הניח ולא המוחלט, ולצדיקים. למקום שמחה יש ודאי זדון ממשלת ותעביר תכלה כעשן כולה

עומד במקומו עדיין המוחלט הצר אבל בה, שהיה מצרה משמע צרה מיד אמר אם ניחא, ולפי״ז

כי לומר שמיא מיה ק ניחא ודאי כלה זה אם צר, מיד דאמר השתא אבל טוב, כי אמר לא ודאי ואין ומים, ומצפון וממערב ממזרח קבצם מארצות ודאי צר מיד אותם גאל אם שאמר וזה טוב.

אחריו. גלות

עח סימן החדשים הגרי״ז חדושי

שתי יש ה' שבעבודת לבאר ונראה לר״ה. זו תפילה שייכות צ״ב וכו'. פחדך תן ובכן ר״ה, בתפילת

ראיה זו אין עדיין מאהבה, עובד שאינו מי אמנם מיראה. שעובד ויש מאהבה, עובד יש דרגות,

אבל מיראה. עכ״פ להקב״ה עובד הוא כי העבד והוא המלך הוא כי בהקב״ה, מכיר אינו כי והוכחה עליו הוא ברוך הקדוש את ממלך אינו כי הוא מראה כלל, מפחד ואינו מיראה עובד שאינו מי מלכים הלכות רמב״ם עיין (וכן מפניו, ירא לא איך למלך הוא ברוך הקדוש את חושב היה )דאילו

ו (א, במלאכי )וכמש״כ איה אני אדון ואם כבודי איה אני אב ואם אדוניו את ועבד אב יכבד בן

שאנו וכיון מלפניו, שיירא צריך ע״כ מלך שהוא בהקב״ה מכיר האדם דאם והיינו וכו', מוראי לתפילת שייך ולכך וכו', פחדך" תן "ובכן אומרים הוא ברוך הקדוש המלכת על היום ממתפללים

קרא דהך ממקור והיינו כעבדים" אם כבנים "אם שאומרים מה לב. אר יש זה פסוק ועפ״י היום,

לעמך ה' כבוד תן ובכן השנה ראש מועדים שכיר- משנה

איתא עוד בפסיקתא מודד- שאדם במדה רבותינו, שנו כך האבות. מכל יעקב למה אחר, דבר המקום ראה אמר, לראשון, הביא פלטין. לבנות וביקש אוהבים ג' לו שהיו למלך משל לו. מודדין

לשני ביא ה מתחילה. הר אותו הייתי זכור אוהב, אותו לו אמר פלטין. לי לעשות מבקש שאני הזה הייתי זכור ואמר, השלישי אוהבו הביא המלך. הניחו מתחילה. שדה אותו הייתי זכור לו, ואמר

אברהם כך לשמך. אותו וקורא פלטין אותו בונה שאני חייך לו, אמר מתחילה. פלטין, אותה ה "בהר שנאמר 'הר', המקדש לבית קרא אברהם הוא. ברוך הקדוש של אוהביו היו יעקב 'יצחק,

כז כז, [שם שדה" כריח בני ריח "ראה שנאמר 'שדה', אותו קרא ויצחק יד]. כב, [בראשית. ]ראה" י יז כח, [שם אלקים" בית אם כי זה אין הזה, המקום נורא "מה שנאמר 'פלטין', אותו קרא. ]ויעקב

ותו א וקורא אותו בונה שאני חייך נבנה, שלא עד 'בית' אותו קורא אתה הוא, ברוך הקדוש לו אמר

בשמך- אלקי בית אל רבים. . עמים "והלכו וכן ה], ב, [ישעיה ה'" באור ונלכה לכו יעקב "בית אסף ואף יח]. ל, [ירמיה יעקב" אהלי שבות שב "הנני כן, אומר ירמיה ואף ג]. פס' [שם יעקב"

הדברים- קשט [ יעקב לאלקי "הריעו שנאמר יעקב, אלא בתרועה הזכיר ולא הדברים], "מאמת

שהיו הראשונים האוהבים שני בס״ד, הפסיקתא ביאור לי נראה הפסיקתא עכ״ד ב], פא, . הלים [ת צריך למלך, פלטין שלבנות לומר, בזה כוונתם היתה ו׳שדה', 'הר' בשם הפלטין למקום קוראים

כן על למלך. פלטין ות להי כזה נכבד בנין לקבל מקודם ומוכשר מוכן עצמו מצד המקום שיהיה רצונם מתחילה. שדה אותו הייתי זכור אמר, והשני מתחילה. הר אותו הייתי שזכור הראשון, אמר

לומר- משא״כ המלך. פלטין עליהם שיבנה עצמם מצד ראויים ואינם פשוט, ושדה פשוט הר

ההוה על, ט מבי אני שאין היינו, הפלטין. את רוחי בעין רואה אני אמר, הוא השלישי, האוהב לרום ויגביהו המקום את יקדש שהפלטין היינו העתיד, על אלא פשוטים, ושדה הר רק שהוא של שמו ייחד זה שמפני עד המקום, לפני הוטבה מאד זו ומדה המלך. לכבוד ראוי שיהיה המעלה,

העתיד שם על הדבר להעריך יעקב, של מדתו שזאת הרי, שמו. על הבית שיקרא הבית, על, יעקב

מקודש- להיות העתיד מכח אבל עצמו, מצד כדאי איננו עדיין עתה אם אף גם מקודש הוא כבר ומדה העתיד. שם על בנייתו, טרם אף אלקים' 'בית המקדש בית את יעקב קורא היה כן, ועל כעת.

להודיע שמו, על להקרא הבית נקבע זה שבשביל עד הוא, ברוך הקדוש לפני רצויה מאד היא זו

זו במדה ידו על הוא ברוך שהסכים. הקדוש

אצלינו- הוא וכן ודבר. דבר בכל נוהגת זו ומדה בתורה נתרשלנו כי בידינו, זכות שום שאין אף איך עלינו, שמים מלכות עול לקבל אנו שצריכים השנה בראש ועתה שעברה, השנה בכל ומצות

מקבלים בהיותינו אך שעברו. ם בימי יתברך רצונו שעשינו בלא עלינו למלך השי״ת את לכנות נוכל

שלם- בלבב ונעבדו רצונו נעשה והלאה שמהיום לכנותו נוכל העתיד, משום היינו בלבד, זה משום

העתיד שם על הדבר את לכנות ע״ה, אבינו יעקב של מדתו היתה וזו עלינו. . למלך

הזכיר ולא ], הדברים מאמת [כלומר, הדברים קשט אסף ואף הנ״ל: הפסיקתא דברי מכוונים ולזה

יעקב- לאלקי "הריעו שנאמר יעקב, אלא "בתרועה עלינו מקבלים שאנו העתיד שם על היינו,

ואנו עתה, גם עלינו מלך הוא הוא ברוך הקדוש הזה העתיד שם ועל רצונו. ולעשות בקולו לשמוע

כאן עד וישועה גאולה שנת לטובה עלינו הבאה השנה שתהיה ויה״ר מלכותו. עול עלינו. מקבלים

שעבר השנה בראש שחידשתי. הדברים

הראשונה הרוחני. מצבו משפל ההדיוט האדם את להגביה איך טובות מדות שתי לפנינו שיש הרי

היא- חיים מים עליו ניגרים יהיו משם קודש. כולו שהוא אבינו, יעקב שהוא לשרשו, בהתקשרו

היא- והשניה קדושה. בשפע חדשים חיים בקרבו שיופיעו עד תיכף מתקבל העתיד ידי על או המה, ופשוטים הדיוטים אם אף שבזמנינו, לארץ בעולים יש הללו המדות ושתי בתחילה. דעלמא הון מכל יותר הארץ ישיבת את הוקיר אבינו שיעקב מצינו כי ח״ו. ביותר גרועים, אפילו

לארץ חוץ נכסי ן אי ואמר לעשיו, מאד, ומופלג מופלא רכוש שהיה הגדול, רכושו כל נתן שהרי נפשם מוסרים העולים הני ועתה, שם]. ורש״י א יג, סוטה שם; ורש״י ה נ, בראשית [עי' לו כדאי

גם יגביהם זה וקישור יעקב, שורש אל מתקשרים המה בזה כן על כידוע, הארץ חיבת על

שכתב וכמו ], ב עו, ב״ר [עי' רז״ל לנו הבטיחו כבר ובעתיד העתיד, על דן יעקב הא ועוד, ברוחניות. שלם בלבב רצונו לעשות טהרה רוח בהם וישלח לבבם את יכוון שה' גדולינו, עוד ובשם, הרמב״ם

ישראל בארץ שיהיה הקיבוץ. אחר

ישראל כל כלל ע״י שמים שם ויתקדש עמהם, להשתתף ישראל לכל שמצוה וברור פשוט כן, , על

רצונך לעשות אחת אגודה כולם יעשו 'ו נוראים, בימים הקדושה בתפילתינו אומרים שאנו וכמו בימינך- וגבורה בידך עוז לפניך, שהשלטן אלקינו ה' שידענו כמו שלם, 'בלבב כל אם לומר, רצה ומגביה בעולם השליט שהוא וגבורה, עוז כביכול בזה לו מוסיפים אז אחת, באגודה המה ישראל

עם ראשי בהתאסף מלך בישורון "ויהי בפסוק הרמב״ן שהביא וכמו אכי״ר. למעלה, עד קרנינו למעלה- מבוסם הוא ברוך הקדוש 'אימתי מדרש, ה], לג, [דברים ישראל" שבטי יחד כשישראל

יח טו, [במדב״ר למטה' אחת. ]באגודה

יתרו (פרשת ב פסוק יט פרק שמות השחר )אילת

החניות כל שאר אבל יחיד) בלשון (מדכתיב אחד בלב אחד כאיש פרש״י ישראל. שם ויחן דאם מקומו, יקבע אחד כל והיכן לחנות היכן שרבו הי' המחלוקת לכאורה ובמחלוקת. בתרעומות

לחניות שייכות לזה אין אחרות למריבות: הכונה

וכשיש טובות במידות תלויה התורה שקבלת כיון תורה למתן לזכות נצרכת היתה האחדות והנה תורה במתן לעם שנעשו דכיון י״ל עוד אבל התורה, את לקבל א״א לבבות ופירוד ומחלוקת, שנאה

אחד בלב אחד כאיש להיות בהכרח הוצרכו ישראל כלל להיות לזכות גם: א״כ

כי לחבירו, אדם שבין בדברים בהנהגתם שבע״פ ובין שבכתב בין התורה קבלת שתלוי מה והענין

לעם להינתן צריך אלא להיטיב, בכוונתו יתב״ש רצונו יתקיים לא יחידים להרבה תורה נתן י אם לתורה ולזכות קדוש, וגוי כהנים לממלכת שתנתן רצונו חיים תורת שהיא שלמה ותורה שלם,

להתאחד הרוצים אנשים של גדול כלל יהי' אם רק: אפשרי

כל לפניך וישתחוו המעשים כל ויראוך ' וכו פחדך תן ובכן מבקשים נוראים ימים בתפילת וכן שיראוך מאד גדול דבר זה הרי והנה שלם, בלבב רצונך לעשות אחת אגודה כולם ויעשו הברואים

מוסיפים זאת ובכל יתב', מלכותו כח יכירו הגוים דכל הברואים, כל לפניך וישתחוו המעשים כל

העיקרית ההשפעה דכנראה אחת, אגודה כולם ויעשו לומר עוד אגודה יהיו שכולם מזה תהא גודם דהאיחוד ביחד, שיהיו הוא מהעיקריים אלא בעצמו טוב עושה אחד שכל מספיק דלא אחת,

המהות בכל גדול: שינוי

שמות (פרשת טז פסוק ג פרק שמות חכמה )משך

ברוך הקדוש של שמו על שנקראים צדיקים עתידין יוחנן: רב אמר רבה ואמר ב עה, בתרא: בבא רב אמר עשיתיו אף (יצרתיו) בראתיו ולכבודי בשמי הנקרא "כל ז) מג, (ישעיה שנאמר."הוא, צדיקים הן: ואלו הוא, ברוך הקדוש של שמו על נקראו שלושה יוחנן): רב אמר נחמני בר שמואל

ה- כג, (ירמיה דכתיב משיח, דאמרן. הא צדיקים וירושלים. המשיח ומלך באים ימים הנה ו): תיושע בימיו בארץ. וצדקה משפט ועשה והשכיל מלך ומלך צדיק, צמח לדוד והקימותי ה' נאם

לה מח, (יחזקאל דכתיב ירושלים, צדקנו. ה' יקראו אשר שמו וזה לבטח, ישכן וישראל )הודה י

לשון כאן (עד שמה אלא שמה תקרי אל שמה", ה' מיום העיר ושם אלף, עשר שמנה "סביב

דברים- שלושה על מובן השם דהוראת הכוונה: הגמרא). והוא במציאותו מחוייב הוא כי האחד,

יתברך רצונו הוא מציאותם וסיבת המציאות, אפשרי המה זולתו אשר וכל ותו, מציא סיבת בעצמו קרוי שזה אמת', הוא ברוך הקדוש של 'חותמו א) א, סנהדרין ירושלמי א נה, (שבת וזה להמציאם.

אין נצחי, שהוא השנית, הוראה בזה. ג, ב, א, הלכות א' פרק תורה) (יסודי המדע ספר יעויין אמת,

לראשיתו ראשית וקיומו הפרטית השגחתו על השלישית, ויהיה'. הוה 'היה וזה לאחריתו, סוף ואין

פועל כמו ואינו הוא, ברוך הקדוש של בזרועו שתלויים מאמרם, זה כי ורגע. עת בכל הנמצאים

הפסק בלי רגע כל אותם ומהווה אותם מחיה הוא רק הפועל, אל צריך אין ששוב כלי, , שעשה

עלמין כל מהוה וזה מציאותם, נעד. ר מהם רצונו ובהפרד

סיבת והמה צדיקים, בלא לעולם אפשר אי יתברך. ברצונו שעלה מה כפי הנבראים אל יחס ובערך

יתברך האמיתי המציאות שמחויב הראשונה, בהוראה יחס להם יש כן אם זולתם. , הנמצאים

ז מג, (ישעיה )אתיו" בר ולכבודי בשמי הנקרא "כל וזה הצדיקים. המה הנמצאים כל סיבת וברצונו

- בערך נשמתו הוא משיח כבוד. אין צדיקים ובאין להשי״ת, כבוד ליתן הבריאה שתכלית ינון שמש "לפני שדרשו וכמו הבריאה, סוף עד ויהיה העולם, נברא טרם במחשבה עלה הנבראים

חזקאל (י שמה" "ה' וזה הפרטית, ההשגחה מקום היא ירושלים, השניה. הוראה ביחס והוא שמו", ה "אשר יב) יא, (דברים כתיב ישראל בארץ שאפילו תמיד, צופיות ועיניו ה' הוא ששם לד), 'מח,

השלישית- ההוראה אל יתיחס זה ירושלים. שכן ומכל תמיד", אותה דורש אלקיך ההשגחה

הפרטית- ודו״ק ה'' בשם נקראו 'אשר. וזה,

השנה לראש דברים צדיק פרי מלובלין- הכהן צדוק ר'

ידוע והנה וכו'. פחדך תן ובכן אומרים קדוש תה א בברכת הכפורים ויום השנה ראש בתפילת [ח] יעקב כנגד קדוש אתה וברכת א) ד' ח״ג (זוהר אבות השלושה כנגד הם ראשונות ברכות דשלוש כנגד שהוא גבור אתה בברכת פחדך תן ובכן התפילה שייך יותר היה זה לפי ולכאורה ע״ה. אבינו

כידוע הוא הענין יצחק. פחד שמדתו ע״ה אבינו יצחק הם והנורא הגבור הגדול התוארים דשלושה

ויצחק ע״ה אבינו שאברהם גבורה גדולה מדת כנגד הגבור הגדול אבות השלושה קדושת כנגד כמו פירוש הזה. המקום נורא מה שאמר ע״ה אבינו יעקב כנגד והנורא להם מרכבה ע״ה אבינו

אברהם במדריגתו חד א כל בהשתדלותם עבדו שהם לפניו אבותי התהלכו אשר האלהים שאמר ידי על לו שאין וגו' אותי הרועה האלהים אמר עצמו ועל יראה במדת ויצחק אהבה במדת לית ה' מעם עזרי עזרי יבוא מאין ואמר אותו. ורועה לו מאיר יתברך שה' מה רק כלום השתדלותו

פירוש וארץ שמים עושה ב') (ס״ח, רבה בבראשית שאמרו כמו בריי מן סברי מוביד אנא הנשמות

הנורא תואר כנגד מדתו לכן פעמים). כמה (ונתבאר כארץ השפלות וגם שמים אנשי הגבוהות כמו הוא ע״ה אבינו יצחק שמדת השתדלותו. בלא יתברך מה' והפחד היראה עליו שנופל פירוש

שמלך וכשרואה לפניו עומד יתברך שה' לפניו שמצייר יצחק ופחד מ״ב) ל״א, (בראשית שנאמר

אבינו יעקב מדת אבל והפחד. היראה אליו יגיע מיד עליו עומד הוא ברוך הקדוש לכים המ מלכי ממילא יתברך ה' מצד היראה עליו שנופל הנורא הוא. ע״ה

וכו שדה בו שכתוב כיצחק ולא וכו' הר בו שכתוב כאברהם לא א) פ״ח (פסחים בגמרא 'ואיתא

המלכים מלכי שמלך לבו אל שים שמ האדם מצד שהפחד שכל פירוש בית. שקראו כיעקב אלא עליו ומתחדש יום בכל עליו מתגבר אדם של שיצרו עוד קיום לו יהיה שלא אפשר זה עליו עומד שאמר וזה לעד. קיום לו יש זה יתברך ה' מצד היראה שנופל יעקב מדת אבל א) נ״ב (סוכה יום בכל

בקביעות אל: הים בית אם כי זה אין סיים הזה המקום נורא מה כשאמר בית שקראו

ליעקב למה יעקב לאלהי הריעו רבינו) ילמדנו ד״ה ל״ט (פרשה השנה לראש בפסיקתא שאמרו וזה

אברהם וכו' אוהבים שלושה לו שהיה למלך וכו' מודד שאדם במדה רבותינו שנו כך האבות מכל

בית אותו וקורא אותו בונה שאני חייך פלטין אותו קרא ויעקב וכו' הר המקדש לבית קרא יעקב

יעקב לאלהי הריעו ב') פ״א, (תהלים שנאמר יעקב אלא בתרועה הזכיר ולא וכו' אסף ואף. וכו'. בית שנקרא מה על רק שייך והטעם יעקב אצל דוקא תרועה שהזכיר מה לטעם זה מה ולכאורה כמו בלב היראה לעורר הוא התרועה דמצות האמור פי על הענין אך יעקב. אהלי שבות יעקב אלהי

וזה לעד קיים היראה שיושאר והעיקר יחרדו לא והעם בעיר שופר היתקע ו') ג', (עמוס אמר שנ שקראו וזה לעד קיים בקביעות בלב נשאר וזה ממילא. יתברך מה' הפחד שנופל הנורא יעקב מדת

המכוון וזה ביעקב. איהו תרועה לך הרי בו מלך ותרועת נ״ה) (תיקון בתיקונים כתב וכן בית.

בהפסיקתא ידי על לו שאין שידע מפני והוא בית. שקראו מפני יעקב לאלהי הריעו רק שהזכיר

מצידו והפחד היראה יתברך ה' שמופיע מה רק כלל. השתדלותו

וכו אלהינו ה' פחדך תן ובכן התפילה יעקב ברכת שהוא קדוש אתה בברכת קבעו זה 'ומטעם ויושאר המעשים כל וייראוך וגו' אלהים נורא יעקב מדת שהוא מצידו הפחד יתן יתברך שה' פירוש

מקום מכל האדם ביד נתונה שהבחירה אף לפניך שהשולטן אלהינו ה' שידענו לעד. היראה

שנאמר לו יכול אינו לו שעוזר הוא ברוך הקדוש ואלמלא ב) נ״ב (סוכה שאמרו כמו ו לפניך השולטן חסד מדת התכללות והוא בימינך וגבורה בידך עוז ואומרים בידו. יעזבנו לא ה' ל״ג) ל״ז, (תהלים רבה (שמות יתן לעמו עוז ה' י״א) כ״ט, (שם שנאמר תורה אלא עוז אין עוז בחסד. וגבורה בגבורה

ד )'כ״ז, שמאל יד על מרמז ובידך חסד. בחינת וימינו למו דת אש מימינו ב') ל״ג, (דברים וכתיב

זהו בימינך וגבורה בגבורה. חסד התכללות בידך עוז וזהו ב) ל״ו (מנחות ימין אצל כשנזכר כל על נורא ושמך וזה נורא בחינת יעקב מדת בא המדות שתי ומהתכללות בחסד גבורה התכללות

שבראת. מה

כ״ט (ישעיה שנאמר כמו ע״ה אבינו יעקב מדת שהוא קדוש שמך ונורא אתה קדוש הברכה, יום וס במשפט צבאות ה' ויגבה ככתוב וכו'. שמך ונורא וזה נורא ומדתו יעקב קדוש את והקדישו כ״ג)

למעלה עד שיעור בלא הוא יתברך ה' על כשנאמר גבוה וכן ונשא רם או גדול שלשון אמרנו כבר

עתיקא… בחינת והוא ם אד מתפיסת

עה סימן החדשים הגרי״ז חדושי

ואתם לפני נפתחים מתים וספרי חיים דספרי משום בר״ה הלל אומרים דאין הגמרא הביא בטור

אבל וכו' שחורין שלובשים העולם כאומות ישראל דאין המדרש להלן ביא ומ וכו' הלל אומרים אומרים דאין אחר וצ״ב נס. להם שיעשה ובטוחים וכו' ושותים ואוכלים לבנים לובשים ישראל אומרים ואיך נס להם שיעשה ובטוחים דשמחים זה מה וא״כ שמחה ימי דאינם משום בר״ה הלל

אחד בקנה מאמרים. שני

לפי לשונו וזה מ״ו, פ״ד ר״ה להרמב״ם המשניות בפירוש הרמב״ם שכתוב מה לפי בזה והנראה

ומנוס ומברח וכו' ופחד הכנעה ימי שהנם לפי הכיפורים ביום ולא בר״ה הלל קוראים היו שלא

בריחה כדי עד גדול הוא והמורא מורא פחד ימי הם האלו שהימים כאן מבואר יעו״ש. אליו

אברח כתב בפייט וכן אליו. למנוס אם כי לברוח מקום ואין לברוח, צריך ורא המ גודל שמחמת שאדם בעת דהנה נראה הדברים וביאור אבטח אליך אני אירא יום (נו) בתהילים וכן אליך ממך אין ולכן בו שנמצא הצרה ויכיר ידע לא אם אמנם ה', שיעזרהו ביטחון לו שיהיה צריך בצרה נמצא

צרתו מכיר אינו שהרי לפחד מה לגמרי לו שאין ביטחון, נקרא לא ודאי הא. ון ביטח לו ויש פחד לו שהימים הרמב״ם, דברי הן והן יותר, ולא בטחונו מדת כן בצרתו הכרתו דכמדת לפי״ז ונמצא ואחר לברוח שמוכרח ומרגיש אפשרות שום לו שאין עד גדול כ״כ ופחדו ומורא פחד ימי הם האלו

שנמצא נמצא באופן אליו מנוס שהוא הבטחון למדת לזכות יוכל כך די כ עד מצבו להכרת שהגיע לברוח צריך שהוא מרגיש שהוא אחרי רק שייך אליו. דהמנוס

שירה לומר מקום אין אשר עד ומורא פחד ימי הם הימים עיקר דאה״נ הטור דברי מבואר ובזה

נס שיעשה יתברך, השם ב ובטוחים שמחים אז צרתו ומכיר זו לידיעה יגיע רק כאשר אבל כלל,

בטחון דשייך הוא אז. ורק

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות