בס״ד מצות אכילה בערב יום כיפור – ובירור היחס לאכילה ותיקונה
1. יומא דף פא ב / וכן ברכות ח'/ר״ה ט' - …אלא רב אחא בר יעקב מאי טעמא לא אמר כרב פפא מיבעי ליה לכדתניא ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש יכול יתחיל ויתענה בתשעה תלמוד לומר בערב אי בערב יכול משתחשך תלמוד לומר בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפין מחול על הקודש ואין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין תלמוד לומר מערב עד ערב ואין לי אלא יום הכפורים (ימים טובים) [שבתות] מניין תלמוד לומר תשבתו אין לי אלא (ימים טובים שבתות) [שבתות ימים טובים] מנין תלמוד לומר שבתכם הא כיצד כל מקום שנאמר שבות (מכאן שמוסיפין) [מוסיפין] מחול על הקודש ותנא דעצם עצם האי בתשעה לחדש מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתני חייא בר רב מדיפתי
דתני חייא בר רב מדיפתי ועניתם את נפשתיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין והלא בעשור מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי
החקירות המרכזיות –
האם המצוה מדאורייתא או מדרבנן? מה תכליתה?
האם זוהי מצווה עצמאית או חלק ממצות הצום – מה דין נשים? מה דין חולה הפטור מן הצום?
למה אין מברכים על אכילה זו?
מה צריך לאכול? האם מתחיל מהיום או כבר מבערב?
2. תוספות ראש השנה דף ט/ב כאילו התענה תשיעי ועשירי - כלומר כמו שצוהו הקב״ה להתענות והתענה אבל השתא ודאי אסור להתענות כדאמרינן בפסחים פרק אלו דברים (ד' סח:) מר בריה דרבינא כולי שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורי וסבר לה כר״ע דאי כר' ישמעאל לית ליה הך דרשה ובהכי ניחא הא דלא קאמר התם הכל מודים בערבי יום הכפורים דבעינן נמי לכם כדקאמר התם אעצרת:
3. רש״י יומא …כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה, ומדאפקיה קרא בלשון עינוי, לומר לך הרי הוא כאילו מתענה בתשעה:
4. ספר שערי תשובה - שער רביעי אות ח ואם עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה, ידאג לעונו ויכסוף ויחכה להגיע ליום הכפורים למען יתרצה אל השם יתברך, כי רצונו חיי הנפש והגוף וחיי כל נוצר, כמו שנאמר (תהלים ל, ו): "חיים ברצונו". ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ראש השנה ט, א): כל הקובע סעודה בערב יום הכפורים כאילו נצטוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בהם, כי הראה שמחתו בהגיע זמן כפרתו, ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו, ויגונותיו לעונותיו:
אות ט - והשנית כי בשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה, כי יגדל וישגא מאד שכר השמחה על המצוות, כמו שנאמר (דברי הימים א כט, יז): "ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך", ונאמר (דברים כח, מז): "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב", ומפני שהצום ביום הכפורים, נתחייבו לקבוע סעודה על שמחת המצוה בערב יום הכפורים:
אות י והשלישית למען נחזק להרבות תפלה ותחנונים ביום הכפורים ולשית עצות בנפשנו על התשובה ועיקריה:
5. המאירי ראש השנה דף ט/א כל האוכל ושותה בתשיעי בתשרי שהוא ערב יום הכפורים מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי הואיל ובשעת אכילה הוא מכוין להיות אכילתו לשם ענוי על כיוצא בזה בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה והוא אמרם גם כן וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
6. רמב״ם יד החזקה - הלכות נדרים פרק ג (ט) [ חיוב אכילה בערב יו״כ לא מופיע ברמב״ם בשביתת עשור]
הנודר שיצום בשבת או ביום טוב חייב לצום שהנדרים חלים על דברי מצוה כמו שבארנו וכן הנודר שיצום יום ראשון או יום שלישי כל ימיו ופגע בו יום זה והרי הוא יום טוב או ערב יום הכפורים הרי זה חייב לצום ואין צריך לומר ראש חדש פגע בו חנוכה ופורים ידחה נדרו מפני הימים האלו הואיל ואיסור הצום בהם מדברי סופרים הרי הן צריכין חזוק וידחה נדרו מפני גזירת חכמים
7. רמב״ם יד החזקה - הלכות שביתת עשור פרק א (ו) כשם ששבות מלאכה בו בין ביום בין בלילה כך שבות לעינוי בין ביום בין בלילה וצריך להוסיף מחול על הקדש בכניסתו וביציאתו שנאמר (ויקרא כ״ג) ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב כלומר התחיל לצום ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי וכן ביציאה שוהה בעינויו מעט מלילי אחד עשר סמוך לעשירי שנאמר מערב עד ערב תשבתו שבתכם:
8. שו״ע אורח חיים סימן תרד א' - מצוה לאכול בערב יו״כ ולהרבות בסעודה: הגה ואסור להתענות בו אפילו תענית חלום (מהרי״ל) ואם נדר להתענות בו עיין לעיל סי' תק״ע סעיף ב':
1. ספר תפארת שלמה על מועדים - לשבת שובה - לערב יום כפור … ולזה יש לומר ג״כ מה שצותה התורה לאכול בתשיעי כדי להעלות גם כל האכילות מכל השנה אשר היו בלתי כוונה הרצויה רק להנאת הגוף. וז״ש בתפלת י״כ על חטא שחטאנו לפניך במאכל ובמשתה. אין הפי' דוקא אכילת האיסור ח״ו. אך הפי' ג״כ מאכל ומשתה שהי' עבור הנאת הגוף הוא ג״כ פגם ולזה ציוותה התורה לאכול בתשיעי גם אם הוא בבחי' הנאת הגוף והוא תשובת המשקל לתקן כל השנה. וזה כל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כו'
2. ספר מאור עינים - פרשת אמור - וסוד התענית …; רבי צדוק הכהן מלובלין – פרי צדיק - ערב יו״כ.
3. שפת אמת - ליום כפור - שנת [תר״מ] במאמר האוכל … וצריכין להראות כי כוונת כל אכילה ושתי' רק להיות הכנה ופרוזדור לעוה״ב שאין בו אכילה כו'. וזה כוונת אכילת עיו״כ כנ״ל. ובאמת זו מדריגת יתרון בעל תשובה לצדיק גמור. כענין הפרש בני אדם למלאכי עליון כי המלאכים הם בעולם העליון. ובנ״י זוכין לשוב לעוה״ב מן העוה״ז. וזה היתרון שלהם. ואין להאריך כעת יותר:
3, א - אמרי אמת - ערב יום כפור, תרצ״ג: איתא בשפ״א שיו״כ הוא מעין עוה״ב וההכנה של ערב יו״כ היא כמו דאי' התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, בימים הנוראים מקבל כל אחד מבני ישראל קצת יראה וזהו הפרוזדור, מפתחות החיצונות, ועם הכח הזה נכנס הכ״ג לטרקלין, לקדש הקדשים, ואי' עוד בשפ״א בשם קדושי עליונים שע״י אכילת ערב יו״כ מתקנים האכילה של כל השנה, אע״פ שאין קטיגור נעשה סניגור אולם לעתיד הקטיגור יתהפך לסניגור וזה הכח של יו״כ, בערב יו״כ הוא כדכ' בקרבך קדוש ואסור להתענות, אי' בגמ' העוה״ב אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו, אי' בתרגום והוו חדן בקורבניהון דאתקבלו ברעוא כאילו אכלין ושתן, זה הוא ביו״כ, וקודם יו״כ אי' בגמ' גבי יובל מר״ה עד יוה״כ לא היו עבדים וכו' אלא אוכלין ושותין וכו' ועטרותיהן בראשיהן וכו', ביו״כ מחזירין הכתרים של הקדמת נעשה לנשמע וזהו דכ' לפני ה' תטהרו, תטהרו בגימטריא כתר, עד יו״כ נקראים בנ״י עבדים וביו״כ נקראים בנים וזה שאי' אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, ואי' שם שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, והלא זה קאי על לעתיד כדכ' שם והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו', ונראה מזה דכל יו״כ הוא מעין עוה״ב, יוצאים מהתלבשות העוה״ז ונעשים כמלאכים:
4. הרב קוק - עין אי״ה ברכות א' עמ' 42 - קג. ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, וכי בתשיעי מתענין והלא בעשירי מתענין, אלא כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. תוכן התשובה היא בשני ענינים: להשיב את אבידת רגשותיו הטובות שנפרצו גדריהם, ולזאת תועיל הפרישות מההנאות החומריות ודרכי העולם, שיתבונן בדרכי המוסר והעבודה ליסר נפשו באהבת השם ית' ויראתו. והשני הוא ההרגל, להתרגל בפועל וללכת בדרך טובים, שלא להמשך אחר תאותיו שלא כדרך ד'. וזאת התשובה נשלמת ביחוד דוקא בהיותו עסוק בעניני העולם ותאותיו החומריות לפי המדה הנאותה. ובהיותו מתרחק מדרכי העיון וחיי ההתבודדות ובכל זאת לא תסור ממנו תומתו לפרוש מכל דבר שלא כתורה, זאת היא השלמת התשובה, שתוסיף תת כח אל התשובה העיונית לרומם מעלתה. ע״כ יוה״כ ג״כ מעותד ומוכן הוא לתשובה, אבל תשובתו היא התשובה המעשית ההרגלית, דומה לדברי חז״לי באותו פרק באותו מקום כו'. ע״כ תגמר תשובתו דוקא ע״י אכילה ושתי' והשתתפות בעסקי חומריות, ועכ״ז תהי' הכל כתורה וכמצוה ע״כ כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי, שבזה הוא מרומם ג״כ את תשובתו שבעשירי. כי בהשארה רק עיונית, לא תגיע לתכליתה, כ״א בהצרפה למעשה.
5. הרב קוק, אוה״ק ח״ג עמ' רצב [שמונה קבצים א תשלד] כשאוכלים לשם תאוה חמרית מתגבר העצבון בסוד אוכלי לחם העצבים. כי הניצוצות, שהיו ראויים לעלות, יורדים, ובהיותם מתעצבים על ירידתם, מרגיש האוכל את עצבם, על ידי חילוף של כמה דרכי ההרגשה, ותמורות אותיות, עד שההרגשה העצבנית נכרת בגילוי נפשי בקרבו. ועל ידי אכילה בקדושה, והגברת המגמה העליונה של טהרת הנשמה ובהירותה, מתוספת צהלת הרוח ושמחה באוכל, על ידי שמחתם של הניצוצות שנתעלו, ובשמחתם מאירה גם כן הנשמה, המעלה אותם ושמחה עמהם, והלב מרגיש על ידי כמה שבילים וצינורות שונים, וחדות ד' מתגברת עליו. והיינו ויאכל בעז וישת וייטב לבו, מאי וייטב לבו בדברי תורה, שחוץ ממה שנטיית הלב להגברת הרוחניות של העלאת החיים הכמוסים במאכלים מביאה לחשק רוחני, שמתמלא באהבת התורה ולימודה, עוד התוכן המקודש של אכילה קדושה זו בעצמה דברי תורה, וזה השולחן אשר לפני ד'. [עיינו גם אורות התשובה פ' י״ד פסקאות ח, ט, י]
6. הרב קוק שמונה קבצים, ד נד. ישנם צדיקים גדולים כאלה, שאכילתם היא כולה אידיאלית אצילית, כהקרבת קרבנות ממש, אלא שעוד לא נקבעה בלבם האמונה בעצמם, ומתוך כך הם ממהרים באכילתם וחפצים להפטר ממנה - מתוך תשוקתם הגדולה להיות שרויים באור הקדושה המופשטת של התורה והחכמה האלהית העליונה. ומתוך שמהירות זו היא נגד טבע הגוף, וגם נגד טבע נשמתם - שבאמת מזדככת היא יותר ע״י אכילתם הקדושה - ימצאו בעצמם עיכובים רבים וגדולים נגד מהירות זו. עד שתחדור אל לבם הבטחה הפנימית, וידעו שהוד האצילות שבחייהם, מוסיף הוא הוד על הודו בעסק הטבעי של האכילה, המוסיפה להם חיל לעבודת הרוח הגדולה, ומאמיצה באמוצם את היסוד של נטיית הקודש בעולם כולו, עד שהם מוסיפים ברכה בעולם, באכלם לפני ד' על שולחנן, שהוא מכפר על הכלל כולו, כשם שהמזבח מכפר.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה