מעמדו הרוחני וההלכתי של בעל תשובה

וההלכתי הרוחני ה מעמד התשובה של │ טבדי בנימין הרב

ונידוי מלקות דין, בית ממיטת פוטרת תשובה אין

ב יג, מכות

: דתניא ישנו כריתות חייבי אומר: ר״ע

תשובה- עשו שאם ארבעים מלקות, בכלל מיתות חייבי, להן מוחלין מעלה של ב״ד עשו שאם ארבעים מלקות בכלל אינו, ב״ד

להן. מוחלין מטה של ב״ד אין בה- תשו

רש״י שם

ולוקין, מלקות בכלל ישנו מלקות בהם התרו אם כריתות- חייבי אומר עקיבא רבי ואין

הכרת. עם מלקות עונשו שאתה רשעיות שתי חייבי משום כאן

של מב״ד תשובה ידי על הכרת מעונש עצמו לפטור שיכול לפי רשעיות שתי אינן ולמה

מעלה. ומיתה, מלקות פורעניות, שתי כאן שיש מלקות, בכלל אינן מיתות חייבי אבל ומשילקה

המיתה. את לו מוחלין שלמטה ב״ד אין תשובה יעשה שאפי' ליהרג, סופו

כב דף יבמות א-ב,

'מתני… מקום- מכל בן לו שיש מי מכתו על וחייב היבום, מן אביו אשת פוטר

דבר… לכל ובנו קללתו, ועל

…'גמ מ״מ- בן לו שיש מי יהודה רב אמר מאי? לאתויי מקום מכל וכו'. : פוטר

ממזר. לאיתויי. . בעושה תאור, לא בעמך א ונשי כאן: קרי אמאי? מכתו. על וחייב

עמך! מעשה פפא דרב משמיה פנחס רב כדאמר תשובה כשעשה נמי הכא תשובה, בע. ושה: יוכל לא מעוות איזהו אומר: מנסיא בן שמעון והתנן, הוא? תשובה בר והאי

עמך מעשה עושה מיהא השתא ממזר ממנה והוליד הערוה על הבא זה! לתקון?

הוא.

רש״י שם

עמך- מעשה בעושה עושה לאו אביו והאי

והוליד ערוה ה על בא שהרי הוא עמך מעשה

ממזר. ממנה

פנחס- רב כדאמר בקדש חומר. בפ'

מיהת- השתא עמך מעשה עושה ושב הואיל שממזר זמן כל ונזכר גלוי דעונו נמי ונהי הוא מעשה עושה בכלל ואילך מתשובה מיהו קיים

הוא. עמך

, כב יבמות תוספות תשובה כשעשה ד״ה

תשובה- כשעשה לאביו שליח נעשה הבן אין לכל ושם) פה: דף (סנהדרין הנחנקין בפ' דאמר והא ולקללו להכותו ממסית חוץ

'כו? תשובה. כשעשה התם בשלמא וא״ת תשובה, שעשה פי על אף דמחייב משכחת מלקות לקללו אלא אחר? אפילו לקללו רשאי אין תשובה שעשה מי

שם הזכיר דאם לומר ויש נדוי בו שנתחייב דבר עשה או לבטלה שמים תשובה שעשה פי על אף מיפטר. ולא חייב

עוז המגדל של היסודית וקושייתו הראב״ד הערת הנידחת, עיר לגבי הרמב״ם פסק

ו הלכה ד פרק זרה עבודה הלכות רמב״ם

הגדול דין בית הנדחת, עיר להעשות ראויה שתהיה בזמן הנדחת, עיר דין והיאך

וחזרו רובה או העיר כל שהודחה ברורה בראיה שידעו עד וחוקרין ודורשין שולחין

ולהחזירם. להזהירם חכמים תלמידי שני להם שולחים כך אחר כוכבים לעבודת – תשובה ועשו חזרו אם - באולתן יעמדו ואם מוטב. ישראל לכל מצוין דין בית

העיר… שתבקע עד מלחמה עמהן ועורכין עליהם צרין והן לצבא עליהן לעלות

הראב״ד+ //השגת חזרו אם ולהחזירן אותן להזהיר חכמים תלמידי שני להם שולחים כך אחר

אחר מועלת תשובה מצאתי לא אבל התשובה להם שתועיל הדבר טוב א״א. מוטב תשובה ועשו

התראה ומעשה+.

משנה כסף שם

שולחין וכו' הנדחת עיר דין והיאך כתב וכו'. חכמים תלמידי שני להם אחר וכו' הדבר טוב א״א הראב״ד

עכ״ל ומעשה: התראה שמ״ש וי״ל ת״ח שני להם ששולחים רבינו

גמורה התראה אינה וכו 'להזהירם בפרט. אחד לכל שאינה מאחר

מא פרק ג חלק הנבוכים מורה ספר

התורה שמנעה מה לעשות ולא לבד לתאבון עובר אינו שזה בפרהסיא, ויעבור פניו שיעיז המזיד הוא רמה ביד העושה אבל ולא ספק, בלא יהרג והוא מגדף, הוא ה' את אמר זה מפני כנגדה, ולעמוד התורה על לחלוק אבל לבד, מדותיו לרוע לעשותו

שהוא מפני מדבר, הכתוב בע״ז המקובל הפירוש בא זה ומפני התורה, על בו לחלוק אחרת דעת בלבו שעלה מי אלא זה יעשה הדין הוא וכן פעמים, בחבורנו שבארנו כמו הקדמות, בו שהאמין מי אלא כלל, כוכב אדם עבד לא כי התורה, פנות על חולק

או שעטנז, לבש או ב בחל בשר מישראל אדם אכל ואפילו כנגדה, המחלוקת או התורה סתירת ממנה שיראה עבירה בכל אצלי

הוא ה' את עליו הנאמר אצלי הוא אמת התורה שזאת מאמין שאינו ממנו שיתבאר דעת מפני התורה לבזיון הראש, פאת, הקיף

הנדחת עיר כאנשי עונש, מיתת לא כפירה מיתת ויהרג מגדף נו ואי בשרפה ממונם, ולזה עונש מיתת לא כופרים מיתת שיהרגו

דין בי. ת הרוגי כשאר ליורשיהם יהרגו רמה ביד אותה ועשו שתהיה מצוה זו אי על לעבור שזדו מישראל בעדה אומר אני וכן ההתראה בשעת להם באר כן ואחר לצבא, עליהם לעלות העדה כל ויאמר בהם, שבא ראובן ובני גד בני ענין לדבר וראיה כולם,

אם ג״כ הם והשיבו ה', מאחרי היום לשוב להם אמרם והוא כלה, בתורה וכפרו ההיא העבירה על בהסכימם כפרו כבר שהם

בעונשים ג״כ העקרים אלו בידך והעלה וגו', . במרד

א הלכה ד פרק זרה עבודה הלכות עוז מגדל

… עכ״ל ומעשה התראה אחר וכו'. הדבר טוב ז״ל הראב״ד כתב שובו כתיב והרי שבעולם דבר כל אחר תועיל לא למה אני תמה

ו וגו' שובבים בנים וביו י״ח) (דף בר״ה כדאיתא כד״ן. דפאה ובירושלמי פ״ו) (דף מא

עני מנחת חיד״א, ביהודה, נודע ה״טכניים": היישובים

לה סימן חיים אורח קמא- מהדורא ביהודה נודע שו״ת

בתשובה. המעכב דבר התענית היה אם זה כל אני, שאומר אלא

הוא התשובה ועיקר לתשובה, טפל דבר רק התענית אין באמת אבל

התקרבות שלם בלב חרטה נשבר בלב דברים וידוי חטא עזיבת

וירחמהו ה' אל שישוב תשובה והיינו הבורא את לאהוב, והתלהבות

אינם וסיגופים תענית רים דב שאר אבל בו, שידבק היינו ה' אל וישוב

. עיקרים

זה ודבר גמורה כפרה ת מכפר שהתשובה ספק בלתי זה הרי ותדע

המדרשים ובכל התלמודים ובשני וכתובים ונביאים בתורה מפורסם

כל לג) (שם וגו' מרשעתו רשע ובשוב יח) (יחזקאל אומר והנביא

וגו לו תזכרנה לא חטא אשר חט.'אתיו

חייבי על עבר אם נוהג היה שסנהדרין בזמן בו ספק אין זה וגם

שהו אם אף ההתראה אחר ב״ד מיתות שנים דין לבית באו ולא עדים

מספר לאין ותעניות סיגופים והרבה תשובה זה עשה כך ובין רבות

התשובה כל אחר ושוב ברוקח הנזכר המשקל מתשובת ויותר יותר

ו תשובת על משגיחין הב״ד שאין ודאי הא והעידו לב״ד עדים באו

החטא. עונש לפי וסוקלין ושורפין

וחטאתו עונו סר וכבר הועילה בה שהתשו שודאי כיון יפלא והדבר

כתיב תהרוג אל וצדיק ונקי יומת למה. נתכפרה

הלוקין הן אלו בריש אמרו ובהדיא שה ע מיתות "חייבי ב יג, ][מכות

לו". מוחלין דין בית אין תשובה

אלא בכללן תורה עונשי בטלו כן שאלמלא הוא הכתוב גזירת ודאי ואין

שב. והנני חטאתי יאמר כי בב״ד שיומת אדם ליתן רצה שהקב״ה וכיון

עונות קצת על מיתה עונש מלעבור האדם שיתיירא כדי הוא נחוץ לכן

ב״ד. ממיתת להציל התשובה תועיל שלא

שנאמר ודאי א״כ בתשובה עיקר הוא המשקל שתשובת ס״ד ואי

ערכה, לפי תשובתה ומשקל משקלה ואשמה עון כל מסיני למשה

עונשי כל ואעפ״כ ב״ד ממיתת להציל תשובה יועיל לא למה ומעתה

ובפרט משקלו לפי עצמו סיגף אם אנן דנחזי יבוטלו לא ב״ד מיתת

הדבורים בפני ערום לישב כגון להערים שאין יש סיגופים שהרבה

לפי עשה שלא ומי התשובה בספרי מהנזכר וכיוצא שלג וגלגול

דין בבית יומת, משקלו יבואו העדים שאם להערים אין בתענית וגם

התענה לא עדיין שהרי יומת דין לבי. ת תיכף

לומר ואין התראה דבשעת משום ב״ד עונשי כל בטלים היו דאכתי

ס הוא – ספק התראת והוה תשובה יעשה פן פק

למ״ד תינח ועוד, לב״ד תכף יביאוהו העדים הסתם דמן ליתא הא

אבל התראה שמה לא ספק התראת קיימ״ל וכן התראה שמה למ״ד

למימר. איכא מאי

התשובה ועיקר התורה מן עיקר ותעניות לסיגופים שאין ודאי אלא

אומר אתה ואם אחד ברגע להיות יכול וזה גמורה. חרטה הוא

ב״ד. מיתות דיני כל בטלו ב״ד ממיתת תציל שתשובה

כ אות מ מערכת זוכר עין

עשה לקה שלא ועד מלקות שנתחייב מי מלקות

מהמלקות, נפטר לא תשובה בית של בעונשים וכן

מטה של. דין

דמוקי אהא כ״ב דף סוף ביבמות התוס' כתבו כן

וכו מקום מכל בן לו שיש מי התם דתנן מאי 'הש״ס

בשעשה וז״ל תשובה בעשה וכו' מכתו על וחייב

הבן אין לכל פ״ה דף הנחנקין פ' דאמר והא תשובה

וא״ת תשובה כשעשה התם וכו' שליח נעשה

שעשה פי על אף דמחייב משכחת מלקות בשלמא

רשאי אין תשובה משעשה לקללו א אל תשובה

שמים שם הזכיר דאם וי״ל אחר אפילו לקללו

אעפ״י נדוי בו שנתחייב דבר עשה או לבטלה

עכ״ל. מפטר ולא חייב תשובה שעשה כתוב וכן

התוס. . .'בפסקי

דבר שאין בידינו מסורת הרי בלבבך תאמר וכי

מועלת שהתשובה ומצינו התשוב' לפני עומד

על ומצלת ומכפרת תציל לא התשובה ואיך הכל

מגדל הרב שתמה וכמו ומיתה ונדוי מלקות מעונש

ו דין דע״ז פ״ד 'עז אחר התשובה תועיל לא דלמה

בראש וכדאית' בנים שובו והכתיב שבעולם דבר כל

עכ״ל דפאה ובירוש' וביומ' י״ח דף: השנה

דין בית מעונש מצלת דאינה לתשובה תשוב״ה זו

מנדוי ולא ממלקות לא ברור והטעם ממיתה ולא

בחטאתו שיכיר בלב הוא התשובה דעיקר דכיון

מאד ויתבייש דרחמנ' אמימרא דעבר עונו ותוקף

ישוב שלא ויגמור אמיתית גמורה חרטה ויתחרט

אם וכיוצא. ואהבתו ה' מיראת זה וכל לכסלה עוד

ולדעת בטנו חדרי לרדת יכולים אינם דין בית כן

הלום הגם כי לבו מצפונות אשר ראשו כאגמון יכוף

למראה לא סיגופים ושאר בכ״י בעל צו״ם לו צ״ם

המיתה או המלקות דמיראת דאפשר נשפוט עינים

תועבות ושבעים ושבע עמו בל ולבו לו היתה זאת

או הסנהדרין ולכן בידו ושרץ טובל והוא בלבו

וגזרה בכתפיה וארבעין כמצותן עושים דין הבית

מיתת״ו הנה. לעומתו

ויש בספרו נר״ו יחזקאל מהר״ר הגאון על להרגיש

דכתב ל״ה סימן בא״ח ביהודה נודע ספר הבהיר

ע״ש. היא הכתוב דגזרת

חלק הרגל שמחת בקונטריס העירותיהו אנכי וכבר

ע״א. י״ג דף ראשון

צדיק עני מנחת

מ במערכת זוכר בעין להרב 'וראיתי דאינו ג״כ ומסקנתו בזה, שהאריך כ אות

כהתוספות… בתשובה הנידוי לו מתכפר מטה של ב״ד דאין הטעם כתב והוא

אם יודעין אין דהב״ד משום לו, מוחלין פי על ואף שלם, בלב תשובה עשה דילמא סיגופים, ועשה שצם שיודעין

עשה… הב״ד יראת מחמת דספק משום הטעם דאי לי קשה אמנם או שלם בלב תשובה עשה אם לב״ד מפני לעדות אותו נכשיר איך א״כ לא, מספק ממון נוציא ואיך הספק, גיטין לעדות ולהכשירו שהוא וקידושין ממזרים ומרבים החמורה ערוה תרומת בשם הסמ״ע לפי ואף בישראל, קבלת מהני במומר דדוקא הדשן עשיית מ״מ באחרים, לא אבל תשובה חולק ואין לכ״ע מהני וודאי תשובה לכל כשר תשובה דכשעשה בדבר,

. עדות שכתב כמו הטעם דאין נראה היה ולכן

אין וגם א, הו הספק דמפני זוכר עין הרב נודע הרב בשם שהביא כמו לומר צריך [או״ח כ דף בח״א שם והוא ביהודה,

במסכת שם דאיתא כמו אלא ל״ה, ]סי' תשובה ובעשיית בוידוי דאף סנהדרין שיקבל עד לגמרי לו מתכפר העון אין אותו עונשין ב״ד ולכן לו, הראוי דינו

דינו את שיקבל כדי לו הראוי עונש

ויתכ לו הראוי ל פר ו. אמרה דהתורה שאני, עדות לענין אמנם לא התורה וא״כ עד, רשע תשת אל אלא נקרא לא ורשע הרשע, אלא פסלה להך תשובה קיבל ולא ברשעו, בעודו לדעות תשובה עשה לא או דעות, תשובה עליו שקיבל כל אבל, אחרות,

פי על אף תשובה עשה אם, ופשיטא ר נתכפ ולא שמים דין עדיין עליו שיש רשע בכלל הוי לא מ״מ גמורה, כפרה זה לענין צדיק ונקרא התורה, , שפסלה בכלל דלאו כיון לפוסלו, אין וממילא

נכון. נ״ל זה תורה, שאמרה הוא רשע

ב פרק התשובה שער למבי״ט אלוקים בית

מי על לכפר תספיק ולא עשה, מצות על שעבר למי מספקת התשובה היות והנה העובר כי הוא למעלה, שנתבאר כמו עונשו שיקבל עד תעשה לא מצות על שעבר

על החטא ואין ונתבטל, עשה שלא במה חטא לידו כשבאת עשאה שלא עשה מצות והרי העבירה שעשה במה חטא שעשה תעשה לא מצות על שעבר מי אבל בפועל, עון עשה שלא עשה מצות על שעבר למה מספקת התשובה ולכך בפועל, הוא החטא

אבל ית', ל לא נרצה בפועל דבר יעשה לא כי גם הלב בהרהור התשובה וכן בפועל, מועילה התשובה כי גם בפועל ועשאם מלעשותם מוזהר שהוא עונות שעשה מי העון לכפרת פועל צריך עכ״ז למעלה, כמבואר בלבו תשובה בהרהור צדיק להיותו שבים לשאינן ולא לשבים מכפר יום של שעצומו יוה״כ עינוי והוא בפועל, , שעשה

יום של עצומו וגו', הוא הכפורים יום הזה השביעי לחדש בעשור אך שכתוב כמו ובעונות שבו, שלא אותם ממעט שהוא כתוב דאך שבים, לשאינן ולא לשבים מכפר בפועל עליו הבאים היסורין עליו שיקבל יותר פועל צריך כרת בהם שיש, החמורים

חטאתו עוצם על שתמרק המיתה השם: ובחלול גם אשמו או חטאתו יקריב אשר עד כפרה מעוכב החוטא שיהיה הקרבנות וענין מכפרת שהתשובה כיון כי ביאור, צריך דבר הוא יתברך, האל לפני בתשובה שחזר מה קיים המקדש שבית בזמן לי מה בלבו תשובה בהרהור צדיק ונקרא החטאים על

בזמן כפרה מעוכב וא וה לקרבן צריך הוא ואם קיים, המקדש בית שאין בזמן לי יבנה אשר עד בתשובה כפרה לו תהיה לא קיים המקדש בית שאין בזמן א״כ הבית

זמן בכל מכפרת התשובה כי ידוע והדבר המקדש, . בית וניחם עוד לשוב שלא בלבו גמר אם מקובלת היא לעולם התשובה כי אומר אני ולכן

כי המקדש, בית בזמן א ול בארץ תלויה ואינה הגוף מצות היא כי שעשה, מה על

זולתה. לעולם קיום היה ולא לעולם שקדמו מהדברים היא בית שאין בזמן כי והוא, הזמנים, שני בין התשובה בקבלת מה הפרש שיש אלא כמו העונש קבלת עם וחמורים קלים עונות כל על מתקבלת התשובה קיים המקדש

על מכפרת שהיא יון כ כי בשוגג, שחטא בין במזיד שחטא בין למעלה, שנתבאר היה שאם לבו אל בשיתן הוא השוגג על התשובה ואופן השוגג, על שכן כל המזיד שידע ראוי והיה ידו, על בא חטא היה לא יתברך האל דברי על מעבור וחרד ירא בו מכעיס ואינו היתר פועל שהוא שיעשנו קודם לעשותו שרוצה פועל בכל באמת

במעשיו וזריז זהיר שיהיה לעתיד וישוב בשוגג ה שעש מה על ינחם ולכן יוצרו, את ובזמן ידם, על תקלה מביא הוא ברוך הקדוש אין הצדיקים כי און, כל לו יאונה שלא וגם קרבנו, את שיביא עד השוגג על מספקת זו תשובה אין קיים היה המקדש שבית

כשוגג המזיד על עליהם קרבן שמביאין חכמים שאמרו עונות קצת: על

מכינה היא המיוחד במקום למטה שרויה ושכינה המקדש שבית בזמן כי זה וטעם … לשכינה מיוחד מקום שאין מזמן יותר חטא ויראת לחכמה האנשים את זה ועל בעדים פניהם שהעיזו לעוברים החטאים כפי דין בית ומיתת מלקות תורה חייבה

בית בהיות או גלויה, השכינה והיות הבית בזמן והתראה ליסר עומד הגדול דין השכינה בהיות מהם נתבייש ולא חשש ולא עונם כפי ולהמיתם והחטאים הפושעים

אל בעדת נצב אלהים פ״ב) (תהלים שכתוב כמו עליהם, . נצבת החוטא על הבאים היסורין וסנהדרין, ב״ד ואין קיים המקדש בית שאין בזמן ולכן

חמור כך כל נחשב העון שאין מצד, הבית בזמן המיתה כמו עונו את למרק מספיקים

למעלה הנזכרים הפנים משני הזה בזמן

המהר״ל של הראשון ההסבר

ב פרק התשובה נתיב עולם נתיבות

אחר התשובה יועיל טעם מאיזה האדם יתמה ואל לבו, בכל הש״י אל ושב שעשה מעונותיו האדם יתחרט כאשר התשובה מדת המיתה מן פטור אינו בתשובה שב שכבר יודעים שאנו אף מיתה שחייב חטא שעשה אחר מטה של בב״ד והרי חטא, . שכבר

מעלה של דין בית כי שוים, מטה של וב״ד מעלה של ב״ד אין כי מפני זה ודבר על דנין כך הרע על שדנין הרע ידם שתחת כמו

האדם אם כך ומפני ג״כ, הטוב כך ידם תחת לרע שהדין שכשם, מעלה של בב״ד לזכות נדון מעשיו את ותקן תשובה עשה כבר אצל בפרקים בארנו זה ודבר בלבד, הרע על האדם את ודנין זה על משגיחין אין שלמטה ב״ד אבל עליו, דנין הטובים מעשים

ע״ש שוחד. מקח

כב משנה ד פרק אבות מסכת חיים דרך

י״ז (שו״ט תהלים במדרש שאמרו )ומה ברוך הקדוש אמר יצא משפטי מלפניך

ודון לך סנהדרין בראתי בחנם לדוד הוא עולם של רבונו לפניו אמר בפניהם והם שוחד תקח לא בתורתך כתבת נוטל אתה אבל שוחד ליקח מתיראים מחק ושוחד שנאמר הרשעים מן שוחד הוא ברוך הקדוש אמר יוקח רשעים פתוחין תשובה ששערי עד בני לישראל בעולם שוחד נוטל שאני תשובה עשו

הבא בעולם בדין יושב משאני אבל הזה כל פני ישא לא שנאמר שוחד נוטל איני

ע״כ. שוחד ירבה כי יענה ולא כופר שוחד לוקח הש״י שהרי קשיא ומעתה כי לדעת לך ויש טובים. ומעשי' תשובה שנקראים טובים ומעשים התשובה רוצה יתברך הוא כי לומר רצה שוחד האדם מן טובים ומעשים, בתשובה

הש״י אל שוחד נקרא זה דבר ו. לפיכך

לפירו ' ואפילו קשיא לא ובודאי שוחד יקח לא שפירש ז״ל הרמב״ם מה כי דומה אינו המצות, על נאמר לוקח שאינו היינו שוחד יקח לא שאמר הדין מן דין הבעל שיפטור שוחד

התשובה אבל מזולתו שמקבל, בשביל

בעצמו. הדין תקון הוא היה טובים מעשים שעשה קודם כי וזה

עליו והיה חייב רובו הכל כי גדול דין מעשים עשה וכאשר המעשה. רוב לפי כאן ואין זכאי רובו נעשה אז טובים

לגמרי, רשע להיות נדון שהיה הא' הדין אבל לגמרי, החטא מן נפטר ובתשובה הדין מן נפטר לא טובים מעשים ידי על

שעשה. החטא דהיינו טובים ומעשים התשובה שנקרא ומה

דין בית בערך שוחד שהוא מפני שוחד

אם ואפילו עבירה עבר שאם, שלמטה של דין בית אין מצות וכמה כמה עשה

, הדין משנים מטה השם אצל אבל מעשיו מתקן כאשר רק כך אינו יתברך

בעצמם. ומעשים תשובה נקראו גמור ושוחד

ומעשים תשובה ידי על כי, טובים אחד הש״י עם האדם נעשה טובים

בו בק ד שהוא מי על הדין ואין לגמרי

לגמרי. אחד עמו ונעשה יתברך ומעשים תשובה שהוא זה דבר אבל

שיצא עד עצמו האדם תקון הם טובים אחר זכאי שנעשה בעצמו הדין מן

מן שוחד לוקח אין והנה, חייב שהיה השוחד אבל הדין עליו יבא שלא, החייב הקדוש בודאי זכאי באמת שהוא הזה

ומעשים תשובה ידי ועל נוטל הוא ברוך צריך ואין החטא מן מסולק הוא טובים

ביאור.

יז פסוק כא פרק בראשית אריה גור

… סופו שם על נדון שהוא ומורה סורר מבן קשה ולא שעה. אותה לפי דנין התחתון דין בית כי העליון, דין בית מדין התחתון דין בית דין דשאני שימות 'מוטב האדם את דנין ולפיכך תורה, של החכמה פי על האדם את

חייב ימות ואל 'זכאי עונש מן לנקותם רק אינה מיתות ד' וכל, עב (סנה). דרין אין דוקא מעלה של דין בית ולפיכך מתכפרים, המומתים שכל שלמעלה, מאתו לסלק כדי דנין התחתון דין בית אבל מעשיו, לפי אלא אותו דנין

התחתון דין בית דין בעצמו וזה צדיק, שיהיה: רשעתו

התורה פי על דנין התחתון דין שבית ועוד דין וזהו יתברך, השם לנו שנתן סורר בן חייב התורה פי ועל תורה, דברי שעבר שדנין התחתון דין בית

ומורה סורר דין בן חלוק ואין עכשיו, של ין בד אותו דן אנו והרי ומורה, כן גם וזה עליו, ונידון תורה דברי על עבר שזה שבת, שחלל אחר דין ובין

עכשיו על. יו ונידון תורה דברי על עבר זה אין דודאי סופו, שם על אותו לדון התורה ציוה למה קשיא לא וזה שנתן והדעת החכמה היא כי סופו, שם על דבר לכל תיקון שהתורה קשיא, כדי והתורה תורה, דברי על שעבר ונדון תורה דברי על עבר והוא לנו,

על ידון נ הרי עבר, והוא ומורה, סורר בן יהיה שלא ציותה ולתקן להיישר שעה אותה של מעשיו פי על רק האדם את דנין שאין שייך ולא עכשיו. , שם התורה פי על הוא שהדין רק שעה, אותה של מעשיו לפי דן שהדין, כיון

הוא ופשוט הסוף, שם על אותו חייבה: והתורה

יח פסוק כא פרק דברים אריה גור

דגבי הרא״ם, הקשה נהרג. סופו שם על

עליו שקטרגו גב על אף, יז כא, שמעאל)(בראשית י מעלה אתה בניך להמית שעתיד 'מי המלאכים

הוא ברוך הקדוש להם והשיב הבאר את 'לו נידון האדם שאין פירוש, שם הוא ""באשר שעה אותה של מעשיו לפי אלא וכאן ע״ב טז.)(ר״ה סופו שם 'על ומורה סורר שבן אומרים אנו

נ.'הרג ד׳אין דקאמר דהא מידי, קשיא דלא לתרץ ויש שעה אותו של מעשיו לפי אלא נידון,'האדם

ראוי אין ש לפי מעלה, של דין בית בדין היינו

שעה אותו כפי אלא. לדון כדי סופו, שם על דנין מטה של דין בית אבל אותו ידונו שהם מעלה, של דין מבית להצילו

חייב בדיניהם ימות שלא. כדי עונש דומה ואין

דין דבית מטה של דין לבית מעלה של דין, בית

פו המצוה,). (כתובות לקיים מכריחין מטה של ובית

רשות: נותנין מעלה של דין

כא משנה ה פרק אבות מסכת חיים דרך

בן שהוא עד מענישין אין מעלה של דין בית ולפיכך שהצורה עד מענישין מעלה של דין בית אין כי עשרים ראוי כך כי בחומר, מוטבעת בלתי בשלימות אדם של

בלתי בשלימות צלם א שהכל מעלה של דין לבית אצלם בשלימות הוא שהכל ומאחר בחומר, מוטבע שלימה בריה שהוא עד האדם את מענישין אין אצלם הכל שאין מטה של דין בית אבל בצורתה. שלש בן האדם וכאשר שלימות התחלת רק בשלימות

האדם את ומענישין איש התחלת אז. עשרה

הלכה ג פרק תשובה הלכות רמב״ם ב

על שנאמר ברשעו מת הוא מיד זכיותיו על מרובין שעונותיו אדם שנאמר אובדת היא מיד מרובין שעונותיה מדינה וכן עונך, רוב

יו ה אם כולו העולם כל וכן וגו', רבה כי ועמורה סדום זעקת רבה כי ה' וירא שנאמר נשחתין הן מיד מזכיותיהן מרובין עונותיהם לפי אלא והעונות הזכיות מנין לפי אינו זה ושקול האדם, רעת דבר בו נמצא יען שנאמר עונות כמה כנגד שהיא זכות יש גודלם, יאבד אחד וחוטא שנאמר זכיות כמה כנגד שהוא עון ויש טוב,

היודע והוא דעות אל של בדעתו א אל שוקלין ואין הרבה, טובה העונות כנגד הזכיות עורכין. היאך

המהר״ל– של השני ההסבר והקבלה מלובלין הרצ״ה לדברי

ב פרק התשובה נתיב

מעלה של ב״ד ולפיכך שבים, מקבל בלבד הוא כי דוקא הש״י מצד שייך הוא התשובה כי אמרנו אשר הדברים לפי כי אמנם ולכך כלל, זה זולת לא האדם אל תשובה יש הש״י מצד כי הש״י אל שייך התשובה כי מטה, של ב״ד ולא לשבים מנקה דוקא

ואין הנבואה, וכן רעה, תרדף חטאים אומרת החכמה ואדרבה מטה, של דין בבית ולא מעלה של דין בבית התשובה תמצא

ב ולפיכך הש״י מצד רק "התשובה התשובה. מצד שלהם דין אין שלמטה ד

א פרק התשובה נתיב עולם נתיבות

מה חוטא לחכמה שאלו ה״ו) פ״ב, כות מ (ירו' ובמדרש מה חוטא לנבואה שאלו רעה, תרדף חטאים אמרה עונשו חוטא לתורה שאלו תמות, היא החוטאת הנפש אמרה עונשו חוטא להקב״ה שאלו ויתכפר, אשם יביא אמרה עונשו מה על ה' וישר טוב הה״ד ויתכפר, תשובה יעשה אמר עונשו מה

הוא למה בדרך חטאים יורה כן למה ו ישר שהוא בשביל טוב

ע״כ טוב שהוא בשביל ישר. הוא אין השכל שמצד הוא שהאמת אם כי לבאר בא הזה במדרש תשובה לאדם יש מקום מכל תשובה, לחוטא שיהיה, ראוי כן על ה' וישר טוב שאמר וזה בעינינו. היא נפלאת כי ואף הדרך לחוטא מורה הוא שהש״י ור״ל בדרך, חטאים יורה

מורה ג״כ הוא הישר שהוא ומאחר הישר, הוא ש״י שה הישר לרשעים מוכן הרעה כי מפני כי ועוד לאדם, הישר הדרך שיהיה ברע ולא בטוב רוצה והטוב טוב יתב' והוא בסוף ראוי וישר טוב ית' שהוא מה בחינות ב' מצד ולפיכך לרשע, להם מורה מעוקם בדרך הולכים שהם לחטאים מורה שהש״י

לרשעים מוכן אשר הרעה מן אותם. להציל ו הישר דרך אל ישר הוא ולמה ישר שהוא בשביל טוב הוא למה שאמר ומה מטיב שהוא מפני טוב הוא הש״י כי ר״ל טוב, שהוא בשביל מטיב הש״י יהיה שאם טעם, בלא הזה שהטוב ולא הכל, אל כמו טוב. שיקרא ראוי זה אין הטוב אל טעם היה ולא לבריות

וותרן הוא ברוך הקדוש האומר כל א') ', נ (ב״ק ז״ל שאמרו

זה נותן היושר מדת שאין טוב זה נקרא ולא חייו לו יותרו ישר שהוא בשביל טוב הוא למה אמר ולכך בחנם, לוותר בשביל ישר הוא למה שאמר מה וכן הטוב. עם שהיושר כלו' הש״י שמעמיד שהיושר ולא ישר שהש״י ר״ל טוב, שהוא

שיקרא ראוי שאין הבריות, את לכלות ו הדין תכלית על מדתו הש״י יהיה כאשר קיים העולם שיהיה אפשר איך כי יושר זה שהוא מפני ישר הש״י למה אבל לגמרי, הדין במדת נוהג עם כאשר הגמור היושר וזהו הטוב הוא היושר שעם טוב והשיבה ענשו מה חוטא לחכמה שאלו ואמר הטוב. היושר

ואין בעולם חסרון הוא א החט כי וזה רעה, תרדף חטאים הרעה אותם תרדף ולכך בעולם חסרון נמצא שיהיה ראוי הנפש אומרת החכמה אין ומ״מ העולם, מן להאבידו הנבואה אבל ג״כ, הרע בעולם נמצא כי תמות החוטאת הנבואה לכך מלמעלה יורד רע דבר ואין הש״י מן שהיא

שהוא החוטא נמצא יהיה שלא תמות החוטאת הנפש אומרת מה חוטא לתורה שאלו ואמר למעלה. רע נמצא שלא כמו רע תקון היא התורה כל שהרי האדם תקון שהיא והתורה עונשו, אומרת התורה ולכך האדם תיקון היא התורה בזה וגם האדם אומר הש״י אבל החוטא, של תיקון שזה ויתכפר אשם יביא על ונדכה נשבר לב לו יש אשר החוטא כי תשובה שיעשה

חטאו הש״י מדת וזהו זה בשביל מקבלו ית': הוא

פו עמוד השבין תקנת מלובלין- הכהן צדוק ר'

עונשי כל בטלת כן ם דא כתב ל״ה) (סימן קמא ביהודה ובנודע

שם. עיין תורה עונשין אחריות ואין דינא בלא דינא לעשות מספיק זה ואין כן אינו העוברין, למנוע כדי שהעונשין שחשב ומה עלינו,

כך כל מצוי זה ואין והתראה ים בעד אלא דין בית עונש דאין יהיה ואם חובלנית, נקרא שנה לשבע אחת ההורגת וסנהדרין גם לענוש דין לבית נמסר זה דבר שעה צורך והוא פרוץ הדור עונשי ואין ב), (צ' ביבמות שאמרו כמו התורה מן שלא קצב שכך אלא שעה וצורך מדות עשרה משלוש התורה

וכמו נתכפר עונשו בל וכשקי עוון לאותו המגיע העונש הוא הרי שלקה כיון ב) ז' (מגילה שאמרו כאחיך.

ספר, באיזה דראיתי ונהירנא בשם חיד״א ה״ר ובספר

אחרונים, איערומי רק לב בכל שב לא דשמא הטעם כתבו

העונש. פחד מפני מערים באמת שב דאם כיון הספק מפני להמיתו מספיק אין זה וגם

ולא מערים, שמא מספק מיתו לה ואין להקל נפשות ספק פטור חטא ודאי מידי מוציא תשובה ספק אין בזה לומר כן גם שייך

זה, ידי על למיתה הלה להוציא דלא לומר יש לקולא דהרי ובחולין כדי ד״ה א ט' (פסחים תוספות שכתבו כמו כן אמרינן

דלאו הרי שם יעוין בהמתו) ד״ה ב ט״ו ובנדה טבל ד״ה א י'

גם הוא פסיקא מילתא והלה נפשות בדיני שכן כל באיסורין

באמת. שב אני צווח ה מצד רק היינו שמועילה פי על אף דהתשובה כרחך 'ועל הנפש החכמה מצד אבל שבים, לקבל פתוחה שידו יתברך

בירושלמי. שאמרו כמו תמות החוטאת לעשות מלך גזירת רק התורה מצוות היה אילו דודאי והיינו שעבר מפני רק עליו הבאין והעונשין העובר חטאי וכל רצונו וכפרה מחילה ויבקש לכשישוב בדין היה כן אם המלך מצות

שיועיל, מלמחול אכזרי יהיה שלא צריך ודם בשר שאפילו ברוך הקדוש המלכים מלכי ממלך שכן כל מחילה כשמבקש ועצום גדול חטא רצונו המראת גדולתו שכפי פי על שאף הוא למחול וכבודו רחמים מלא מלך הוא מקום מכל מאוד כמותו רחמן למלך כך הוא ובדין מחילה המבקשים לחוטאים רחמני היותר שגם בעולם שיש הרחמים מקור שהוא יתברך על יתברך לרחמנותו וערך שייכות שום לו אין אדם שבבני להמתחרט ימחול ולא שיתאכזר הדעת על יעלה ולא הנבראים

ושהוא התשובה על הבטיח שכבר שכן וכל לה מחי ומבקש לסלוח ומרבה רשעים בתשובת: חפץ

בריותיו עם בטרוניא בא הוא ברוך הקדוש אין באמת אבל

כדי גזירות עליהם להטיל אמרו זה ועל יעברו אם להענישם לא התורה נתתי לרעתכם תאמר שאל ב') ח', רבה (דברים

לא דזה ממש עתכם לר לומר רצונו ואין לטובתכם, אלא ניתנה בעלמא גזירה שאינו לומר רצה רק ושלום חס הדעת על יעלה צדיק אדם ואין הרוב שהם העוברים לגבי הוא רעה כן דאם

שלא היה ומוטב ' וכו רובן א) (קס״ה בתרא ובבבא וכו' בארץ

יענשו. ולא יגזור שאמרו כמו בראשית מעשה דפוס הוא התורה באמת אבל

א (א', רבה )'בבראשית הוא ההכרח הבריאה חוקי וכפי רעה תרדף וחטאים העולם לקיים כדי התורה חוקי לשמור עולמים חי על להתאונן לו ואין רודפתם עצמה העבירה היא תורה במתן יתברך ה' עשה גדולה וטובה עצמו על רק פעמים כמה והזהיר וחי האדם יעשה אשר הדברים שהודיענו

מקום מה כן ואם עצמם ד מצ חיינו הם כי בחיים הבחירה על ומר רע עצמו מצד הדבר גוף אם מחילה ובקשת לתשובה

בעצמו שפצע לאדם דומה הדבר למה הא, העונש ומביא

וסממנים רטיות לשום כרחו ועל כך אחר שיתחרט מה היועיל הם התורה ומצוות עוד, תקנה לו אין ידו קטע ואם מרפאים

גודל כפי אבר טע קו או כפוצע הוא והחוטא הנפש אברי חיות התשובה לתועלת מקום אין החכמה מצד ולפיכך החטא

החוטאת. לנפש הראויה המיתה להצלת והמדות בעולמו יתברך ה' שחקק חוקים מצד זה שכל אלא הנותנים בראשית ימי בשבעת העולם נברא שבהם ומאמרות האדם המגדרת התורה חוקי הם וכפיהם דבר לכל וקצבה גבול

קודם התשובה ברא יתברך ה' אבל, ולם הע דוגמת שהוא יותר גבוה מדריגה יש כי כן גם לתורה וקדמה לעולם ואין וחוקיו העולם מגבול למעלה עבר כבר לשם שכשמגיע לדופקי השער פתיחת וזהו לשם, מגיעים החוקים יציאת חטאי הנהגות של השערים מכל דלמעלה תשובה שערי הם בתשובה

השערים כן גם והם העולם, ידי דעל הכפורים ביום הנפתחים שאין מה קדשים קודשי לבית אז ליכנס גדול הכהן יוכל כן

השנה: כל ליכנס יכול

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות