לליל דרשה, שבת תשפ״ד│ השנה ראש א 'ד טבדי בנימין הרב
ולשלום טובים לחיים גמורים, צדיקים של בספרן שנכתב ומתוקה, טובה שנה שלום, שבת יקר, . ציבור
הדין כיום אצלנו הידוע השנה, ראש ליל שהוא שבת, בליל עומ. דים אנחנו השנה1: ראש במסכת המשנה היא הדין יום הוא השנה שראש לכך המקור לפניו עוברין העולם באי כל השנה בראש האילן פירות על בעצרת התבואה על בפסח נידון העולם פרקים בארבעה
מרון כבני המים על נידונין ובחג מעשיהם כל אל המבין לבם יחד היוצר ל״ג) (תהלים: שנאמר
בגמרא2: וכן
הכל אומר: יהודה רבי מאיר. רבי דברי הכפורים, ביום נחתם שלהם דין וגזר השנה, בראש נידונים הכל דתניא: בחג האילן, פירות על בעצרת התבואה, על בפסח בזמנו; ואחד אחד כל נחתם שלהם דין וגזר השנה בראש נידונין
הכפורים. . ביום נחתם שלו דין וגזר השנה בראש ני. דון ואדם המים, על נידונין בפסח- עומר הביאו תורה אמרה מה מפני עקיבא: רבי משום יהודה רבי אמר תניא, תבואה זמן שהפסח מפני
תורה אמרה מה ני ומפ שבשדות. תבואה לכם שתתברך כדי בפסח, עומר לפני הביאו הוא: ברוך הקדוש אמר הוא;
בעצרת- הלחם שתי הביאו הלחם שתי לפני הביאו הוא: ברוך הקדוש אמר הוא; האילן פירות זמן שעצרת מפני
בחג- מים נסכו תורה אמרה מה ומפני האילן. פירות לכם שיתברכו כדי בעצרת, נסכו הוא: ברוך הקדוש אמר
לפני ואמרו שנה, גשמי לכם שיתברכו כדי בחג, מים לפני מלכיות- ושופרות. זכרונות מלכיות השנה בראש כדי
זכרונות- עליכם, שתמליכוני ובמה- לטובה, לפני זכרוניכם שיעלה כדי. בשופר התבואה– זמן הוא הפסח זמן בזמנו: נידון בבריאה וחלק חלק כל הבריאה. כל את מקיף דין של הרעיון בו נידונים ולכן
התב על המים– על נידונים הסוכות החג וכן הפירות. זמן זה כי האילן פירות על עצרת ב העומר. לקרבן הסיבה זו ואה. שכן
הגשמים עונת תחילת הוא. אז כת השנה לראש ביחס אמנם בא שכל וב לפני עוברים עולם י מרון– ""כבני לדין הקב״ה זה ביום קרה מה ברור לא
האדם בני על דין יש. שבגללו
השנה ראש מסכת בתחילת הרי״ף על הר״ן שואל הזו השאלה את הפסיקתא3: פי על זאת ומיישב -
ימים. מבשאר יותר בר״ה נדון אדם למה לשאול ויש
הוא תבואה זמן דפסח בגמ' כדאמרי' נדון בזמנו אחד כל ומים האילן ופירות תבואה דהיינו דברים שאר דבשלמא
מבשא יותר בר״ה נדון הוא למה אדם אבל שנה. גשמי זמן וחג האילן פירות זמן ועצרת ימים. ר
בעשרים דתניא בהמצאו ה' דרשו בפסוק אליעזר רבי בשם כ״ג [פסקא בפסיקתא מדגרסינן למדנו זה דבר ]ותירוץ
העולם. נברא באלול וחמשה
פסיקתא מביא הר״ן תשרי– חודש ראש שהוא הששי היום וממילא באלול, בכ״ה היתה העולם בריאת לפיה יום הוא
והפירות– התבואה כמו ובדיוק נברא. הוא זה ביום שכן נידון, האדם זה ביום דוע מ ברור ממילא האדם! בריאת אחד שכל
השנה ראש הוא האדם של המיוחד שזמנו הרי המיוחד, בזמנו. נידון
הבריאה4: לזמן השנה ראש בין קושרת כן שגם מפורשת, גמרא לנו מזכירים הללו הדברים והנה
האידנא מצלינן אן כמ יצחק: בר שמואל רב אמר כמאן-, ראשון ליום זכרון מעשיך תחלת היום זה אליעזר, כרבי
העולם נברא בתשרי. דאמר:
השנה בראש נברא שהעולם משמע התלמוד פשט. ע״פ תשרי בכ״ה נברא שהועלם מובא ששם לפסיקתא, בניגוד, מנם א
השנה– בראש נברא האדם וממילא תשרי בו' האדם ואילו השנה בראש נברא שהעולם משמע התלמוד משפט! לשון
בתלמוד– פשט ב זו הבנה עולה הזה: הקושי את וליישב להתייחס שנזקק עצמו הר״ן מדברי גם
שבו הראשון דאדם אמרינן קא ברייתו גמר על העולם נברא בתשרי אומר אליעזר דרבי בגמרא דתניא הא זה ולפי
דהיינו ששי ביום נברא העולם נגמר בתשרי. באחד
עם נתייעץ שניה במחשבה עלה ראשונה שעה הראשון אדם נברא בר״ה אומר נמצא בפסיקתא התם תו וגרסינן עדן לגן הכניסו בח' נשמה בו זרק בז' גולם עשאו בו' רקמו בה' גבלו בד' עפרו כנס בשלשה השרת מלאכי
סרח בעשירית נצטווה בתשיעית בדי יצא עשרה בשתים נידון עשרה באחת מוס סימן זה הוא ברוך הקדוש לו אמר
ב משנה א פרק השנה ראש מסכת משנה 1 א עמוד טז דף השנה ראש מסכת בבלי תלמוד 2 א עמוד ג דף השנה ראש מסכת הרי״ף) (על ר״ן 3 א עמוד כז דף השנה ראש מסכת בבלי תלמוד 4
ויוצאין זה ביום בדין לפני עומדים להיות בניך עתידין כך בדימוס ויצאת זה ביום בדין לפני שעמדת כשם לבניך
לחדש. באחד השביעי בחדש אימתי זה וכל בדימוס
ימים. מבשאר יותר בר״ה נדון אדם למה סמך ומכאן
לה. משפט ומאזני פלס בו כי מאזנ׳ים הזה החדש שמזל אות יש בשמים ואף
ראשון ליום זכרון מעשיך תחלת היום זה האידנא מצלינן כמאן א) כז (דף ב״ד ראוהו בפרק דאמרינן הא זה ולפי
אליעזר כרבי כמאן הוא. העולם בריאת תחלת באלול בכ״ה אבל קאמרינן, אדם יצירת על
בכ הבוקר באשמורות להשכים וגלילותיה בברצלונ״ה נהגו ולכך באלול. "ה. .
– זה ש״ולפי מדגיש "הר״ן בפסיקתא– המפורשים הדברים לאור בתשרי באחד נברא בעולם שמובא שמה, לפרש יש
ממילא הבריאה תכלית הוא והאדם הואיל הראשון! אדם נברא שבו הששי, ליום הכוונה תחילת יום "זה של הפירוש
ראשון– ליום זכרון "מעשיך הראשון היום שהוא הששי ליום אלא האור נברא שבו הבריאה של ראשון ליום, הכוונה אין
האדם. של
והנה א הי הר״ן של זו שפרשנות אף על ביותר והנפוצה המקובלת הפרשנות - ראשונים5 בעוד מקור לה ויש, גם שיש נראה
זו בפרשנות. קשיים ובכלל האדם בריאת על לשיטתו שמדובר משמע לא כן ואם העולם! נברא שבתשרי אומר אליעזר רבי שכן כל, ! ראשית
– זה ש ון הראש שאדם לכך רמז או אזכור בגמרא מקום בשום אין הסיבה שזו סובר הגמרא היתה אם השנה בראש. ד נול
האדם– בני על השנה בראש דין שיש לכך זאת הזכירה מדוע? לא
נברא האדם שאז מחמת לא הוא זה, ביום דווקא השנה ראש שנקבע שהסיבה מפורש, הר״ן שהביא בפסיקתא כן ש שנית,
– ולז לסימן הזה היום את הקב״ה קבע ולכן בדימוס יצא שאז מחמת. אלא בדין זכאין בו שיצאו י. כרון שמשמע והיינו
מתי ברור היה לא אך האדם, על דין שיהיה הכרח. שהיה בדימוס האדם יצא שאז אז, דווקא קבעוהו. ולפיכך יש והנה
מונה שהפסיקתא לב לשים הראשון– אדם נברא שבהם השעות את בדי יצא עשרה בשתים נידון עשרה "באחת מוס."
אחר6: תיאור מצאנו בתלמוד זאת לעומת ראשונה- שעה היום; הוי שעות עשרה שתים חנינא: בר יוחנן רבי אמר לישית ש גולם, נעשה שניה- עפרו, הוצבר
- רביעית- אבריו, נמתחו חמישית- נשמה, בו נזרקה ששית- רגליו, על עמד חוה לו נזדווגה שביעית שמות, , קרא
שמינית- תשיעית- ארבעה, וירדו שנים למטה עלו עשירית- האילן, מן לאכול שלא נצטווה עשרה- אחת סרח,
מט שנאמר]תהילים, לו[ והלך נטרד עשרה- שתים נידון, ילין בל ביקר.""אדם
לו" והלך "נטרד הכוונה מה? תקנה לו ואין נענש שהוא לכך הכוונה בפשטות הפסוק עם יחד נאמר זה משפט ספתא בתו.
לתקון7. יוכל לא ""מעוות
חייב ויצא ממקומו "נטרד" הראשון! הוא אדם נברא שבו הששי יום התלמוד, פשט לפי ש יוצא ממילא מיתה עליו. נגזרה
לחלוטין שונה זו עמדה למה זה הדין כיום השנה ראש נקבע שלכן מסתבר ולא הפסיקתא, לפי השנה ראש יום של ותו ממה לו והלך נטרד הראשון! שאדם
אפשר להציע נראה לכן ות כאן יש שבאמת ונראה הפסיקתא לבין התלמוד בין "לחבר" שניסה הר״ן של מההצעה. אחרת הציע בעצמו הר״ן הדין. יום הוא השנה שראש לעובדה האדם בריאת בין מוכרח קשר אין התלמוד פשט לפי מחלוקת.
השנה– כראש תשרי א' קביעת טעם את ביר להס אחרות אפשרויות הכיפורים יום של דווקא: בהקשר
בעצמו הר״ן עליו שעמד הראשון: הקושי
5 א– ח, ר״ה התוספות דברי מפשט עולה גם כך תשרי בכ״ה נברא שהעולם בפשטות נקטו אלא המדרש, לשון את הזכירו לא שאמנם
אגדות [חידושי מהרש״א דברי את נזכיר גררא אגב זויות. ממספר חיזוק לה לתת ניסו הדורות ובמשך כן כמו תשרי. בא' נברא אדה״ר א: ] עמוד כז דף השנה ראש מסכת " כתבנו וכבר כו'. עולם נברא בתשרי דאמר כר״א כו' מעשיך תחלת היום זה האידנא מצלינן כמאן
שהאדם מעשיך תחלת ר״ה נקרא זה וע״ש אדם נברא (הוא) ו' וביום באלול בכ״ה היה א' ם ביו הבריאה דתחלת מפורש ר״א דבפרקי ומסיים המעשים עיקר הוא שהאדם מעשיך תחלת ר״ה ונקרא אדם בריאת קודם דבר שום נברא לא וכאלו הבריאה כל של תכלית היה
ראשון ליום זכרון זכרון שהוא זכרון האדם נברא שבו ר״ה ו' יום נקרא שע״כ כ״ה יום אבל השנה של ראשון זה יום שיהיה ראשון ליום
מטע א' יום אלא ראשון יום נקרא לא באלול אחד." ה' היה שבו במדרשות המפורש ם
שמ דקדק שמהרש״א והיינו ולכן אחד". "יום מכונה הוא שכן הבריאה, של אשון הר ליום הכוונה אין ראשון" ליום "זכרון שנאמר ה
לאדם ראשון וכגון אחרת, לפרשנות מקום. צריךלתת
שהרי בדבר, הכרח שאין לדחות, יש אמנם
ב עמוד לח דף סנהדרין מסכת בבלי תלמוד 6 מסכ תוספתא 7 " ז: הלכה א פרק (ליברמן) חגיגה ת על בא גזילו שיחזיר יכול גזל גניבו שיחזיר יכול אדם גנב אומ' מנסיא בן שמעון ר'
לתקון". יוכל לא מעות נאמ' זה ועל העולם מן לו והלך נטרד בעלה ידי מתחת ופסלה איש אשת
שנתרצה שלפי ולסליחה לכפרה שהוקבע בזמן ישראל את לדון ורצה דינם ב ישראל את לזכות המקום שרצה ונ״ל גמורים שצדיקים בר״ה נידון אדם שיהא השם גזר לפיכך לדורות סליחה יום הוקבע ביוה״כ הוא ברוך הקדוש וכפרה סליחה יום שהוא יוה״כ עד אלא נחתם אינו שלהם דין גזר הרי ובינונים לחיים לאלתר ונחתמים נכתבים
הרי השם התחיל יוה״כ ועד שמר״ה עוד ואפשר השם אל וישובו מעשיהם יפשפשו שבו כדי זמן תורה להם נתנה לכפרה שהוקבע בזמן בריותיו לדון הוא ברוך הקדוש רצה ולפיכך לגמרי לו נתרצה וביוה״כ למשה להתרצות
. וסליחה קשר אין שיטתו לפי הלא העולם. נברא שבניסן הסובר יהושע רבי יאמר מה אך אליעזר, רבי לשיטת זה שכל מקשה, הר״ן לחלוטין אחר למקום השנה ראש של הרעיון את שלוקחת תשובה עונה הוא זה ועל השנה. ראש ליום האדם בריאת, בין
הכיפורים יום בגלל זה הדין, יום הוא השנה שראש. שהסיבה תוצר [שהוא החתימה יום הוא הכיפורים ויום שהואיל והיינו
הכיפורים– ביום שהגיעו השניים הלוחות ]של הללו הימים בעשרת לכן הכיפורים. ליום ההכנה הוא השנה ראש לפיכך
הדין תחילת הוא וזה ליוה״כ, להתכונן זה ר״ה של תפקידו ועיקר ועומדים". "תלויים. הבינוניים
שבו היום זה ולכן בדימוס, האדם יצא שבו כיום השנה ראש על מדברת היא אחר. כיוון לה יש הפסיקתא את ז לעומת האדם את דן. הקב״ה
והנה אלא האדם. נברא השנה ובראש לם, העו נברא אלול שבכ״ה בכיוון הולך שגם גדול, חידוש בפסיקתא אחר במקום יש
בראש שנה באותה שחלה השבת בזכות אלא "סתם" היה לא הוא בדימוס יצא שהאדם שהסיבה המדרש אומר ששם
השנה8: … זכות עליו ולימד שבת שבא כפרתו צמחה השנה בראש ולמחר ביום, בו נתגרש אדם שחטא …שבשעה זו ל״ו ויומו שבת לילי כל אורה לו שהוסיף באורה ברכו, במה ג') ב' (בראשית השביעי יום את אלהים ויברך שכתב
כאורה ור״ה שבת של זו אורה היתה ועכשיו ולילה חשיכה ראה לא שעדיין הראשון אדם לצער שלא כדי, שעות,
מעשיך בתחלת שהוא כלומר מעשיך תחילת היום דאמרינן והיינו שעות, ל״ו זו ל״ו שזו, , עולם של ראשון יום של ראשון… יום של כאורה שלו שאורה ראשון ליום הוא זכרון היום כל עוסק היה שבת ובערב יום, בכל בריות שלש בורא היה עולמו את הוא ברוך הקדוש כשברא מוצא אתה
גיבלו ברביעית עפרו, צבר ביום שלישית השרת, במלאכי נמלך שניה במחשבה, עלה ראשונה, ה שע באדם, ארץ בתחתיות רוקמתי בסתר עושיתי אשר שנאמר עצמו ידי על [אומר] (חי) שאדם כמה ציירו, ריקמו חמישית
האדם את אלהים ברא אשר שנאמר השמים ועד הארץ מן עומד והיה רגליו על העמידו ששית ט״ו), קל״ט (תהלים לג״ע הכניסו שמינית נשמה, בו נפח שביעית ל״ב), ד' (דברים השמים] קצה ועד השמים ולמקצה הארץ, [על
עשרה שתים נידון, עשרה אחת חטא, עשירית תאכל אל ומזה אכול מזה צוהו, תשיעית, אפופסין נטל עליו ופייסה
דימוס ונטל מדין אותה ופדה השבת אמרה א'), צ״ב (תהלים השבת ליום שיר מזמור שנאמר לשבת מקלס חיל והת, /תהלים שם (שם וגו' לה' להודות טוב שנאמר כח [בי] (בו) נתן שכן הוא ברוך להקדוש נקלס ואתה אני השבת לו אדם בשביל שבראתי מה כל לומר עולמו, על ומצטער יושב המלך היה כביכול השבת באתה שלא עד ב'), צ״ב/
ברוך הקדוש (אמר ובוהו לתוהו העולם וחוזר שעשיתי מלאכה כל מבטל והוא אפופסים נוטל הוא עכשיו תי, ברא הוא היכן וששי חמישי רביעי יום שלישי יום שני יום ראשון יום מלאכת כתב הועיל מה בטל שבראתי מה כל הוא
בטילה המלאכה כל הרי אפופסים נוטל אדם עכשיו מלאכתי,)מעשה שהמלך עד השבת נכנס עולמו על מיצר
(בראשית השביעי ביום אלהים ויכל שנאמר שיכללה השבת שעשיתי מה כל הוא ברוך הקדוש אמר, דימוס ונטל
ב.)'ב' חידושים שני ישנם הזה המדרש: לפי בדימוס– יצא הוא כאשר לכן השבת! ובזכות בשבת בדימוס יצא הראשון אדם כל, ראשית הוא הראשונה השבת באותה
השבת ליום שיר "מזמור."אמר
שאותה ועוד, יום! האדם בריאת עם בששי חל השנה ראש הר״ן לפי הר״ן. מהסבר שונה זה השנה! ראש היתה היא שבת
"כ שהוא ששי יום היה – השלושים ויום ראשון, יום היה ה השנה! ראש חסר היה! החודש אז שכן הראשון אדם נברא ואז בשבת. חל השנה ראש לפיכך מלא! היה אלול שאותו מסבירה הפסיקתא לפי זאת לעומת
נשלמה העולם כל ובריאת ובריאתו בדין זכאי יצא! הוא
מדרשים במחלוקת תלוי שהדבר לי ונרא. ה על השבת" ליום שיר "מזמור של יצירתו את שמתאר אחד מדרש מצאנו שכן
קין9: עם מפגשו דרך הראשון אדם ידי
… יצא מהיכן קין ויצא אחר דבר ד (שמות דתימר כמה שמח יצא אמר יצחק בר חנינא רבי בשם הונא )ר' הנה וגם תשובה עשיתי לו אמר בדינך נעשה מה לו אמר הראשון אדם בו פגע שיצא כיון ושמח וראך לקראתך יוצא הוא
8 תוספתא מו- פיסקא שלום) (איש רבתי פסיקתא
9 צו (פרשת ה סימן י פרשה (וילנא) רבה )ויקרא
יודע הייתי ולא תשובה של כחה היא כך כל לו אמר פניו על טופח התחיל כך הראשון אדם ששמע כיון ונתפשרתי
השבת ליום שיר מזמור צב) (תהלים הראשון אדם אמר שעה באותה אמרו. הראשון אדם הזה המזמור לוי ר' אמר
מד שלפי הרי סוד את למד הוא אז רק שכן, קין עם הפגישה אחרי רק השבת" ליום שיר "מזמור אמר אדה״ר זה רש
הפסיקתא– לפי זאת לעומת. התשובה התשובה סוד את למד הוא ואז הראשונה, בשבת זאת הוא. אמר
זה בעניין להעמיד יש כן אם חז״ל בין: מקורות מחלוקות ' ד
הראשון השנה בראש קרה? מה בדימוס יצא האדם בו לפסיקתא– לתלמוד– בו העולם נברא
הראשון השנה ראש היה יום? באיזה שבת לפסיקתא- ראשון לתלמוד-
שיר "מזמור הראשון אדם אמר מתי
השבת ליום לפסיקתא– שבת הראשונה רבה– למדרש על שמע שאדה״ר אחרי
מקין! התשובה
מה החטא אחרי לאדה״ר קרה לפסיקתא– יצא בדימוס לתלמוד– נטרד לו והלך
עיקר התלמוד שלפי נסביר אם שכן, השנה. ראש של למהות ביחס לפסיקתא התלמוד שבין המחלוקת את לצמצם יש והנה
העגל– חטא על להם שיכפר התפלל את רבנו שמשה בגלל ליוה״כ הכנה הוא ר״ה של מהותו בין גדול פער שיש יוצא
הדברים בין קשר אין שלשיטתו התלמוד לעומת הבריאה ביסודות ר״ה את התולה. הפסיקתא
דעתי– ולעניות כפשוטו העולם בריאת של הראשון ליום הכוונה מעשיך" תחילת יום "זה שלר״א נסביר אם דווקא
הבריאה של הראשון היום של האור בה שנגלה. מה ב הוא השבת שמעלת אומר הפסיקתא שכן ברורים יותר. הדברים הגנוז האור הוא הראשון היום תחילה". במחשבה מעשה "סוף של התיקון זה השבת של מהותה כל שבעצם יוצא ממילא
התשובה ע״י שהתגלה הגנוז האור היא. והשבת ש הופעתו. היעוד הוא התשובה, הוא התיקון, הוא הדין, הוא הגנוז האור ל
השבת מתוך עלינו שהופיע האור הוא הפסיקתא לפי ואילו השבת לתוך שירד לפני לאור הכוונה התלמוד שלפי. רק
שהש לעמדה גדול חיזוק להביא ונראה ושכח בדרך שהולך באדם דנה שבת במסכת הגמרא מ הראשון", ה״יום היא בת אלא לשמור. אחד ויום כחול מסוימים בעניינים בהם לנהוג ימים ששה צריך שהוא אומרת והגמרא היום. יום איזה
אומרת– אחת דעה "קודש". יהיה יום ואיזה "חול" הם ימים אילו הדעות שנחלקו והשביעי חול, יהיו הראשון הימים ששת
ימים ששה עוד מונה מכן ולאחר קודש הראשון שהיום רב, בר חייא דעת ואילו. קודש.
למצב להתייחס צריך איך היא השיטות בין שהמחלוקת אומרת. הגמרא
שב. ת מכן ולאחר מעשה ימי ששת עולם". של "כברייתו אומרת: הראשונה הדעה
המעשה ימי ששת כך ואחר שבת קודם היה הראשון אדם שאצל והיינו הראשון". "כאדם אומרת: השניה. הדעה
כן– ואם שבת. ולא ששי, יום היה הראשון היום הראשון אדם אצל לכאורה והנה הראשון– אדם לפי הולכים אם צריך אז
ימים ששה ע. וד ימנה ואז יעשה, לא ולמחורת מלאכה, יעשה ראשון שיום להיות הראשון שהיום הגמרא מדגישה ומדוע
השבת היתה האדם? של
בשבת רק בשלמותו "נברא" האדם באמת שאמרנו מה! לפי
השו אמנם בשבת. שופר שאין כך על דברנו בשבת. השנה לראש זוכים אנו השנה כאמור אך לתשובה, ותנו א לעורר בא פר
שבשבת הגנוז האור עצם מצד בדימוס יצא הראשון. אדם
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה