שבת צה. :
"תנו רבנן החולב בשבת חייב חטאת (בשוגג) רב נחמן בר גוריא איקלע לנהרדעא בעו מיניה חולב משום מאי מיחייב? אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה חולב חייב משום מפרק."
רש״י (שם):
"מפרק — כמו מפרק משאוי שפורק אוכל ממקום שנתכסה בו וזה תולדת דש. ויש אומרים תולדה של קוצר ולא נכון דלאו מחובר הוא אלא פקיד ועקיר וונמצא בעטיני הדד כתבואה בקשיה."
הרא״ש (שם):
"התיר רבינו מאיר ז״ל (מהר״ם מרוטנבורג) ללמד לנוכרי שיחלוב את בהמתו בשבת. שהבהמה מצטערת מרוב החלב שבדדיה. וצער בעלי חיים דאוריתא דחי (דוחה) שבות (איסור חכמים) אמירה לנכרי."
שולחן ערוך אורח חיים סימן שה׳ סעיף כ׳:
מותר לומר לאינו יהודי לחלוב בהמתו בשבת משום צער בעלי חיים שהחלב מצערה, והחלב אסור בו ביום. ויש אומרים שצריך לקנותו מן האינו יהודי בדבר מועט שלא יהא נראה כחולב לצורך ישראל.
שו״ת אורח משפט אורח חיים סימן סד:
כי החליבה בש״ק (=בשבת קודש=) ע״י ישראל הוא איסור גמור וחילול שבת נורא, וח״ו להורות בזה צד קולא, ואין שום דרך כי אם לחלוב בשבת ע״י נכרי, כמו שעשו אבותינו מעולם. ובכלל אי-אפשר לישוב יהודי שלא ימצאו בתוכו ג״כ נכרים אחדים, לפי ההכרח של איזה דברים המותרים להעשות בשוי״ט (=בשבת ויום טוב=) דוקא ע״י נכרים, וחוקי תוה״ק הם בודאי יותר חזקים באין ערוך מכל מנהגי בדאות שבדאו להם אנשים, והם חיינו ואורך ימינו ויסוד תחייתנו על אדמת הקודש. והנני בזה ידידו מברכו באה״ר. הק׳ אברהם יצחק ה״ק.
ה״חזון איש״ אורח חיים סימן נו׳ אות ד׳:
ובזמן שאינו מוצא יהודי לחלוב, נראה דיש להקל לחלוב לתוך כלי מאוס שהחלב ילך לאיבוד או על הארץ, דכל שהולך לאיבוד לאו שם מפרק עלה… דכיון דהולך לאיבוד לאו מלאכה היא כלל, ועוד דמתירין מלאכה שאין צריכה לגופה משום צערא… וכיון שהנידון הוא דרבנן ודאי נקטינן להקל במקום צער בעלי חיים והפסד מרובה, שהבהמה מתקלקלת.
פניני הלכה הלכות שבת פרק כ, ד:
כיום משק החלב השתכלל, וכל פעולת החליבה נעשית על ידי מכונות שאיבה, שמהן יוצאים צינורות ובסופם גביע הנצמד לעטין ויונק את החלב. ושוב, כאשר יש שם גוי, אפשר לבקש ממנו להפעיל את המכונה ולהצמיד את הגביעים לעטינים ביום השבת, משום שלולי כן ייגרם לפרות צער.
ואם אין שם גוי, נוהגים להפעיל את המכונה מערב שבת על ידי שעון שבת או מנגנוני השהייה. ובשבת, לפני שהמכונה מתחילה לפעול, מצמידים את הגביעים לעטיני הפרה, ולאחר מכן המכונה מתחילה לפעול והיא שואבת את החלב מעצמה. נמצא שהיהודי לא עשה מלאכה בידיו, שכן בשעה שהצמיד את הגביעים לעטינים המכונה עדיין לא החלה לשאוב.
ואף שבהצמדת הגביעים הוא גרם למלאכה שתיעשה, מכל מקום, אין בזה איסור תורה, שמן התורה רק מעשה בידיים אסור, שנאמר (שמות כ, י): "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה", וחכמים הם שאסרו לגרום למלאכה שתיעשה. וכאן שאם לא יחלבו את הפרות ייגרם להן צער, התירו חכמים לבצע פעולת ׳גרמא׳ האסורה מדבריהם כדי לשחרר את הפרות מהחלב המרובה שבעטיניהן, ואחר השבת יוכל היהודי ליהנות מהחלב.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה