בס״ד
פרשת ראה
כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה
מדרש ספרי — כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א-להיכם מכל שבטיכם — (דרוש) על פי נביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? ת״ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומצא ואח״כ יאמר לך נביא. וכן אתה מוצא בדוד: (תהלים קלב) זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב. מנין שלא עשה אלא ע״פ נביא? שנאמר (ש״ב כד) ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי. ואומר ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו.
מלבים — כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וגו' לשכנו תדרשו, בכ״מ קורא מקום המקדש מקום אשר יבחר ה', כי נתודע ע״י נביא שהוא מקום הנבחר. כמ״ש ויבא גד אל דוד וגו' וכן אמר בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו.
ובכ״ז מצאנו שדוד דרש אחרי המקום כמ״ש עד אמצא מקום לה', ולא המתין עד שבא אליו נביא. ולמד ממ״ש לשכנו תדרוש, ושהדרישה היא מה שחוקר בעצמו למצוא את הדבר. וז״ש דרוש ומוצא, למד להם שלא יגלה ה' סודו ע״י נביאיו להודיעם מקום הנבחר, רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו. ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחרי ההכנה הראויה.
רמב״ן פרשת שופטים — וכן על דרך הפשט ״המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו״, כל שיבנו שם בית המקדש לה', הכל מרצון ה'.
רבנו בחיי — כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם. המקום הזה הר המוריה הוא, והיה נודע ומפורסם באומות כי ידעו מעלתו בקבלה, אין צריך לומר ישראל במדבר שהיו יודעין זה מן האבות בהיות שם עקדת יצחק. ומה שסתם הכתוב המקום הזה ולא אמר בפירוש שהוא הר המוריה הנודע והמפורסם לכל, כתב הרמב״ם ז״ל בספר המורה כי העלמת המקום לשלשה ענינים: האחד — אילו ידעו האומות כי שם התפלה מקובלת והקרבנות שם לרצון, ירצו כל אומה ואומה להחזיק בו ותרבה המריבה וההריגה בין האומות. והשני — כי הכנעניים יושבי הארץ, אלו היו יודעין כי ישראל עתידין לירש את ארצם ולעבוד הש״י ולהקריב קרבנותיהם באותו מקום, היו משחיתים אותו בכל מה שהם יכולין. והשלישי — כי היו השבטים מריבים זה עם זה, כל אחד ואחד מבקש שיהיה המקום ההוא בנחלתו, ותפול המריבה והמחלוקת ביניהם כמו שנפלה בבקשת הכהונה.
ולכך העלים וסתם הכתוב המקום הזה ולא פרסמו, ואין צריך לומר האומות, כי אפילו ישראל לא ידעוהו — כי אע״פ שידעו הכל מעלתו של הר המוריה, לא היו יודעין כי הוא המקום אשר יבחר ה'. לשכנו תדרשו — לכבודו השוכן שם תדרשו. ומכאן אמרו רז״ל שכינה על שם הכבוד.
רמב״ם הלכות בית הבחירה פרק ב — א. המזבח, מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר (דה״א כב, א): ״וזה מזבח לעולה לישראל״. ובמקדש נעקד יצחק אבינו, שנאמר (בראשית כב, ב): ״ולך לך אל ארץ המוריה״. ונאמר (דה״ב ג, א): ״ויבן שלמה את הבית בהר המוריה״. ב. ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא, ומשם נברא — אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא.
רמב״ם הלכות מלכים יא–יב — המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות. ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו. וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה