חוקת / פרשת עמר בן ציון
**יקר הכלי בפירוש — עיון**
״בגדיו יכבס ומזה מי הנידה״ — הטמאים את מטהר אפר פרה אדומה, אך הטהורים את מטמא. מכאן שואל יקר הכלי מהיפוכו: כאשר אדם נטמא בטומאה, דבר כל לא מתפעל — ולכך הסיבה מה? כאשר הוא נטהר, הטומאה מתגברת יותר לעומת, ורוצה להזיקו. כשם שפרי שבא לטומאה לקבל, כאשר הוא יבש ממילא טמא הוא, אך מים עם במגע לא מכשירים אותם לקבל טומאה. לכן דבר טמא לא מתפעל מטומאה, ולא ממינו הדומה לו נדבקת בו, כי כל דבר מתפעל ממה שהיא היפך ממנו — כשנטהר מטומאה, מתפעל אך.
מכאן מובן ביותר מדוע היצר הרע מתגרה בעם ישראל יותר משאר האומות, בגלל קדושתם היתירה. כך גם מתגבר סמוך לעלות השחר, כי רצונו להתגבר דווקא על מי שהם הפוכים ממנו — בתלמידי חכמים. והוא היפך החושך, מתנוצץ ועולה החושך מבלילה יותר כי מתקרב עלות השחר.
וכך הוא בהזיית מי הנידה — האפר הטמא מעורב במים הטהורים, ובהזיה על הטמא, הטמא מתפעל מן המים ונטהר, כי לעולם הטמא מתפעל מהטהור [כי האפר המעורב במים עושה רושם בו]. אם כך, מתפעל פירושו מושפע — מה תפקיד האפר? הרי האפר מיותר.
יקר הכלי מתרץ: כמין ״שטר ושוברו עימו״, האדם שיודע את מקור טומאתו מתפעל יותר מן המים, ומקבלים הכח לטהר את הטמא. אך אדם טהור אינו מתפעל — הם מתגברים על האפר המעורב בהם, שהרי הם ממינו. ע״כ האפר הטמא כחו נותר בעינו, והטהור נטמא מן המים.
---
**ביאור על פי יקר הכלי — רמז לדרכי התשובה**
[ע״פ יקר הכלי מבאר שכל טהרת פרה אדומה רומזת לדרכי התשובה של האדם החוטא, כרפואת הנפש — עיקרון ״רפואת הנפש כרפואת הגוף״ המועילה לחולה. ] שתרופה עלולה להזיק לבריא, ומזון לבריא עלול להזיק לחולה — כדברי הגמרא [תענית יא ע״ב]. לכן תלמיד חכם היושב בתענית יאכל את סעודתו, כיון שאכילתו בקדושה ותענית גם אינה מועילה לו. וכן היפך אכילת הת״ח היא אכילה גסה, וממילא הכל גס. ניתן לאמר על פי אותו עיקרון לגבי צום — [שאכילתם גסה מטהר את הטמאים], ו[שאוכלים את מזונם בקדושה מטמא את הטהורים].
וכך אמרו חז״ל [יומא] לגבי בעל תשובה — תשובתו היא שישוב לאותה אישה שחטא עימה בייחוד, באותו מקום ובאותו זמן. מדוע תיחשב תשובתו שלימה? כיון שכאן עבר עבירה במקום הזה, הוא מתגבר על יצרו והרגליו. וכפי שאומר הנביא [הושע פרק ב]: ״במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם״ — פירוש: במקום ששם עברו עבירה והתרחקו מה׳, דווקא שם יחזרו בתשובה ״יאמר להם בני אל חי״ — ויתקרבו אל ה׳, שלימה.
אותו עיקרון עושה את ההבדל בין בעלי תשובה לצדיקים גמורים — לצדיקים נאסר הייחוד, כי לא עברו עבירה, ואסור להם להכניס את עצמם לנסיון. משא״כ בעלי תשובה, כיון שעברו עבירה באותו מקום, צריכים להכניס את עצמם למצב של נסיון כדי להגביר בתוכם את הכח — באותה אישה ובאותו מקום — ורק כך יתפעלו ויתגברו על יצרם. דרך בעלי תשובה זקוקה להקצנה חיובית, אך הצדיקים מאוזנים וישרי דרך — כדרך האומן הרוצה ליישר את הברזל, צריך לעקמו לצד השני כדי ליישרו.
---
**למדנו מדברי יקר הכלי: **
הדרך לשוב אל ה׳ ולתיקון המידות היא כח ההתפעלות — לקבל את רושם הכח של ההיפוך, וההתגברות. כפי שאומר הרמב״ם [הלכות דעות] שיש ללכת לדרך הקיצון כדי לשוב לאיזון. כך רומזת התורה על כך בפרשת טהרת פרה אדומה דווקא — כח ההתגברות על היצר הוא מקור הכח לתיקון.
שבת שלום
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה