מה טובו אהליך יעקב – מידת הסקרנות
בלק תשפ״ג
היזק ראייה
בבא בתרא דף ס עמוד א
מתני׳. לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון…
גמ׳. מנהני מילי? א״ר יוחנן, דאמר קרא: וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, אמר: ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה.
רמב״ן בבא בתרא דף נט עמוד א
אם יש בו היזק ראיה לעולם אין לו חזקה, שכל דבר שיש בו היזק ראיה כגון חלונות וכל שכיוצא בהן אין לו חזקה דכקוטרא ובית הכסא דמו. כך השיב רבינו הגדול ז״ל בתשובותיו.
ומסתברא כותיה שאני אומר קוטרא ובית הכסא לפי שהן נזקין בגוף אין להם חזקה… והוא הדין וכל שכן בהיזק ראיה דנזקי אדם באדם הוא, אי משום עין רעה אי משום לישנא בישא אי משום צניעותא, ועוד מי ידע כמה מטי ליה דלמחול.
ועוד דאפילו מחל הניזק כיון דודאי אסור הוא למזיק להזיקו בראיה ולהסתכל בו לדעת ואין אדם יכול ליזהר בכך לעמוד כל היום בעצימת עינים, על כרחנו נאמר לזה סתום חלונך ואל תחטא תדיר…
שו״ת הרשב״א חלק ב סימן רסח
ומ״מ אם נהגו שלא להקפיד כלל על היזק ראיה שעל הבתים וחצרות מנהג בטעות הוא ואינו מנהג. שאין מחולה ההקפדה אלא בממונות שאדם רשאי ליתן את שלו או ליזוק בנכסיו. אבל אינו רשאי לפרוק גדרן של ישראל ושלא לנהוג בצניעות ובגורם להסתלק שכינה מלישראל הוא…
רמ״א חו״מ סימן קנד סעיף ג
י״א שצריך ליזהר אדם מלהסתכל בבית חבירו, עד שהוא נתפס כגנב בראייה ההיא כיון שאין לו טענה (נ״י פ׳ חזקת).
סמ״ע סימן קנד ס״ק יד
לכן נראה דמור״ם כתבו ללמדנו, דאף דאין כונת הרואה לראות ולהזיק בראיה ההיא, וגם אם אפילו אינו רואה לשם, מ״מ אסור לעמוד נגד בית חבירו להסתכל דרך שם, מפני שיהא נחשד בעיני הבריות שעומד שם כדי לראות. והשתא אתי שפיר דתלהו בנתפס כגנב וגם במה דסיים וכתב כיון דאין לו טענה, דכיון שלדעת בני אדם אין לו טענה למה עומד שם, אזי יחשדוהו שלראות נתכוין.
ט״ז חושן משפט סימן קנד
שם סעיף ג׳ בהג״ה. י״א שצריך ליזהר אדם כו׳. נ״ל פירושו, דכל כך הזהירו חכמים בעון זה שמסתכל בבית חבירו, עד שיהא נתפס כגנב בשביל זה כיון שאין לו טענה על זה למה הוא מסתכל. ומה שכתב עד שיהא נתפס, ר״ל כל כך הפליגו באזהרת דבר זה עד שבא לכלל דנתפס כגנב בשביל זה.
שולחן ערוך או״ח סימן קע סעיף ד
אין מסתכלין בפני האוכל ולא במנתו, שלא לביישו.
סודו של אחר
שו״ת תורת חיים (מהרח״ש) חלק ג סימן מז
נדרשתי לאשר שאלוני על ראובן שהיה שולח כתב חתום עם חרמות עליו לזר לעיר אחרת, ובהגיע הרץ לאותה העיר בא לוי ונטל הכתב עם כתבים אחרים ופתחה וכבש הכתב ולא נתנו ליד מי שנשלח אליו, ושאלו ממני מה דינו.
ולזה אומר בקצרה דודאי ראוי לייסר ללוי, שכבר נודע והובא בספר הכלבו בסימן קי״ו מתקנות רבי׳ גרשון מאור הגולה עם חרמות קדמונים, ואחד מחרמות קדמונים שהובא שם שלא לראות בכתב ששולח אדם לחבירו בלא ידיעתו ובלא רשותו, וכן רגילים לכתוב באגרת ולזר נח״ש דרגמ״ה. ולפי הנראה מסתמא שלוי שעשה זה היה לשום תועלת המגיע לו מזה הפועל, והוה ליה דמשתמש משל חבירו בלי ידיעתו, ואפילו לדבר מצוה ובדרך שאלה אסור… כל שכן בנדון כזה שאדם כותב סודותיו באגרת שלו חתומה ואסר לזר והוא ג״כ חרם קדמונים, הגם שבעונותינו רבו המתפרצים לפתוח בסתר כתב של אחרים…
ולכן ראוי לעשות סייג ולגדור גדר ולייסר למי שעשה כזאת כפי הנראה לב״ד צורך לפי הענין, והנשארים ישמעו ויראו. ומה גם שהוגד אלי שהיה זה בעיר בלוגראדו יע״א והמפורסם אצלינו היות עיר נאמנה מלאתי משפט וצדק.
שו״ת הלכות קטנות ח״א סימן רעו
שאלה מה שנוהגין לכתוב ע״ג האגרות ופגי״ן אם יש בו ממש. תשובה בלאו הכי נראה שיש איסור לבקש ולחפש מסתוריו של חבירו ומה לי לא תלך רכיל לאחרים או לעצמו.
ראיה שהושגה תוך כדי פגיעה בפרטיות
הרב שרמן, פד״ר חלק יד עמוד 289
מכל דברי המפרשים והפוסקים האמורים לעיל נראה ברור שיש איסור ע״פ ההלכה להאזנת סתר וכן יש צורך לגדור גדר ולייסר מי שעושה כן. ומנקודת ראות הלכתית זו יש לראות את החוק האזרחי האוסר על האזנת סתר. אולם הרחבת וחזוק האסור בחוק בכך שהמערכת השפוטית תמנע מראיות שנתקבלו בדרך של עבירת האזנת סתר ופגיעה בצנעת הפרט וכן שראיות אלו לא תהיינה קבילות בבית המשפט, צריכה בדיקה לאור מקורות ההלכה.
למרות שפגיעה בצנעת הפרט נקבעת ע״י ההלכה למעשה עבירה ואסור, אין לקבוע שהנוצר מעבירה זו כנדון דנן קלטת מהאזנת סתר, נתיחס אליו ״כיוצא מהטמא, טמא״ ונשלול כל תוקף ממעשה הבא בעבירה.
הרב אליהו בקשי דורון, חוקרים פרטיים בהלכה ובמשפט הכללי, שערי צדק ח, 339 – 332
בנושא זה שמחתי על הפסיקה המחייבת את בתי הדין שלא לקבל האזנות סתר ומצלמות נסתרות כהוכחות, וזאת בעיקר כדי לחסוך מבתי הדין את הופעתם של החוקרים פרטיים והבעיות שנוצרות על ידם. זכו בתי הדין ומלאכתם נעשתה על ידי אחרים, נכון היה שהרבנים עצמם יאסרו את הראיות הפוגעות בפרט, משום שהאזנות סתר וצילום אדם בניגוד לרצונו, וכל פגיעה בפרטיות אסורה לא רק על פי החוק, ההלכה אוסרת כל פגיעה בזולת ואפילו היזק ראיה אסור…
ובכדי למנוע איסורים חמורים אלה, וכדי שלא יהא חוטא נשכר, נכון לאסור על החוקרים ולמנוע חוקרים להשתכר, ולסייע להם לעבור על איסורים חמורים, ונכון למנוע מהם להגיש את החומר שהושג על ידם כראיה לבתי הדין.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה