עזרא אבן אברהם רבי
1. כז יד, שמות ראב״ע רבותו ועת ברדתו. הים מיעוט עת ידע משה כי שאמר הכלבי חוי עצמות ישתחקו מנהג ידע לא ופרעה כמשפטו. המים במיעוט עמו העביר והוא בהמשכו. בעלותו חומות וישארו מקום ייבש לא ברדתו הים מנהג כי שגעון דברי ואלה טבע. כן על הים.
הכל כי ומשמאלו מימינו מים עלותו ותחלת הים רדת סוף יתברר לא כי ועוד ייבש.
וחילו פרעה שטבע עד לעבור ישראל השלימו לא ועוד שעות. אחר. רק.
2. הַשָּׁמַיִם מִן רַע / סְפָרַד עַל / רַד יָאֲהָּה אֶלִיסַאנָה עִיר עַל / כַיְעֵנִי / עֵינִי! בְכֹות מָיִם יֹרְדָה / עֵינִי. עֵינִי שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנִים / אֶלֶף עַד / חֵלֶף בְאֵין שָׁכָנָה הַגּוֹלָה / שָׁם בָּדָד / אָשֵׁם בְּאֵין יוֹמָּה / וּבָא
כְּאַלְמָנָה הָיְתָה וְגַם / עַמָּה, נָוְד גַּלְמוּד כְּמוֹ / וְהַתַּלְמוּד נִטְמָנָה וְהַמִּשְׁנָה / מִקְרָא וְאֵין / בְּאֵין תּוֹרָה
/ לְבֵית / וּתְהִלָּה מְקוֹם תְּפִלָּה וְאָנָה אָנֶה מְקוֹם / עוֹרְגִים וְגַם / הוֹרְגִים וְיֵשׁ פָּנָה. הוֹדוֹ כָּל. כִּי רֹאשִׁי יִתֵּן / מִי לֵאמֹר: / דֳּמִי לִי וְאֵין קִינָה תָּמִיד / וּבְפִי אַכֶּה וְכַף / אֶבְכֶּה לְזֹאת נִתְכָּנָה. תִּפְלָה
מָיִם – אִשְׁבִּילְיָה עַל גּוֹלַת / אֶצְרַח / וּמַר אֶקְרַח רֹאשׁ בַּשִּׁבְיָה / וּבְנֵיהֶם חֲלָלִים הֵם / אֲצִילִים. עַל
נָכְרִיָּה לְדָת נִמְסְרוּ / מְעֻדָּנוֹת / בָּנוֹת וְעַל – שְׁאִיָּה כַיָּם וַתְּהִי / קֹורְטְבָה עִיר / עֻזְבָה? אֵיְך וְשָׁם
אַלְמְרִיָּה בְּגַיְאֶן גַּם / יְחִידִי גַּם / יְהוּדִי וְאֵין וְצִיָּה. בְּרָעָב מֵתוּ / וַעֲצוּמִים / חֲכָמִים וְעִיר / וּמַיֹּורְקָה
טְרִיָּה מַכָּה הֻכּוּ / הַשְּׁרִידִים / וְהַיְּהוּדִים מִחְיָה שָׁם נִשְׁאַר לֹא / מָאלְקָה / וּמַר אֶסְפְּדָה לְזֹאת
בְּתוּגוֹתַי / לְשַׁאֲגוֹתַי נִהְיָה נְהִי עוֹד וְאֶנְהֶה / אֶלְמְדָה מַיִם כְּמוֹ וְיִמָּאֲסוּ.
3. הקדמה לפירושו לתורה:
והוא דרש דרך על התנ״ך שפירש ז״ל שלמה כרב ושורש עיקר דרש כל שמו הבאים ורות והד אלא פשט בספריו ואין הספרים אלה על מבטחם שמו דורנו וחכמי פשט דרך על הוא כי חושב.
אלף מיני אחד. מאושר תומכיו וכל יכשר הדעת ובעיני נקשר הדקדוק ובעבותות השר לאברהם הישר ספר זה.
4. בחכמות היוונים ונקמות, במלחמות האדומים ועגבים, באהבים שיריהם ״הישמעאלים״ צבאות לה׳ ותשבחות בשירות והישראלים וחידות, במשלים ההודים ומזימות.
5. השר לבית: אשכים
הַשָּׁר לְבֵית אַשְׁכִּים רָכַב כְּבָר! אוֹמְרִים: עֶרֶב לְעֵת אָבֹא שָׁכַב כְּבָר! אוֹמְרִים:
מִשְׁכָּב יַעֲלֶה אוֹ מֶרְכָּב, יַעֲלֶה אוֹ כּוֹכָב בְּלִי נוֹלַד עָנִי, לְאִישׁ! אוֹיָה
6. אגרת השבת:
וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּעַת אֲלָפִים תְּשַׁע וּמְאוֹת וְתֵשַׁע עֶשְׂרֵה בְּאַרְבָּעָה בְּלֵיל הַשַּׁבָּת בְּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַאֲנִי אַבְרָהָם הַסְּפָרַדִּי אִבְן עֶזְרָא הָיִיתִי בְּעִיר אַחַת מֵעָרֵי הָאִי הַנִּקְרָא קְצֵה הָאָרֶץ בַּגְּבוּל הַשְּׁבִיעִי מִגְּבוּלוֹת הָאָרֶץ הַנּוֹשֶׁבֶת, וַאֲנִי יָשֵׁן וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִי, וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם לְחֹדֶשׁ טֵבֵת עֶשֶׂר.
וְהִנֵּה עוֹמֵד לְנֶגְדִּי כְּמַרְאֵה גֶּבֶר וּבְיָדוֹ אִגֶּרֶת חֲתוּמָה, וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי קַח אֶת הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת שֶׁשָּׁלְחָה הַשַּׁבָּת אֵלֶיךָ. וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה׳ וָאֲבָרֵךְ אֶת ה׳ אֲשֶׁר נְתָנָהּ לָנוּ, כִּבְּדַנִי הַכָּבוֹד הַזֶּה, וָאֶתְפְּשֵׂנָּה בִּשְׁתֵּי יָדַי. וָאֶקְרָאֶנָּה וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק, אַךְ בִּקְרֹא הַטּוּרִים הָאַחֲרוֹנִים נָטְפוּ יָדַי, וְלִבִּי חַם בְּקִרְבִּי וְכִמְעַט תֵּצֵא נַפְשִׁי.
וָאֶשְׁאַל אֶת הָעוֹמֵד לְנֶגְדִּי: מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי? כִּי מֵהַיּוֹם שֶׁיָּדַעְתִּי אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד אֲשֶׁר בְּרָאָנוּ, אָהַבְתִּי אֶת הַשַּׁבָּת לְעוֹלָם, וּלְמַדְתִּי מִצְוֹתָיו בְּכָל לֵב, וּבְטֶרֶם בּוֹאָהּ הָיִיתִי יוֹצֵא לִקְרָאתָהּ, וּמִי בְּכָל עֲבָדֶיהָ נֶאֱמָן כָּמוֹנִי? וּמַדּוּעַ שָׁלְחָה אֵלַי זֹאת, וּמְשַׁלְּחָהּ בְּצֵאתָהּ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁירִים?
וְזֹאת הִיא הָאִגֶּרֶת:
אֲנִי שַׁבָּת בַּת עֲטֶרֶת דָּת יְקָרִים בֵּין בָּנָיו וּבֵין הַשֵּׁם אוֹת אֲנִי. מֵאָז בְּיוֹם שַׁבָּת לֹא יָרַד מִן אֱלֹהִים כָּלָה כָּל מַעֲשָׂיו וּבִי.
נְקֵבוֹת גַּם זְכָרִים חִדּוּת אֲנִי אַדְמָה עַל לְחַיִּים עֹנֶג אֲנִי.
וְאָמָה עֶבֶד יִמְצְאוּ וְהַשְׁקֵט הָאֲבֵלִים בִּי יִתְאַבְּלוּ וְלֹא מִקְדָּשׁ הוּא בְּיֵינוֹ מַשְׂכִּיל וְכָל אִישׁ בְּיַד הֵם בְּהֵמוֹת כָּל יָנוּחוּן.
תְּבוּנָה שַׁעֲרֵי יִמְצְאוּ יוֹם בְּכָל יָמִים בְּכָל שְׁמַרְתִּיךָ מִן וְכֵן דֶּרֶךְ, מֵעֲשׂוֹת, מְכַבֵּד.
שְׁבִיעִי לֵיל לְחַלֵּל כָּתוּב וְשָׁם בְּךָ נִמְצְאָה שְׁגָגָה בְּזִקְנָתְךָ לְמַעַן.
אֱמוּנָה דֶּרֶךְ אִגְּרוֹת לְחַבֵּר.
נְעוּרִים מִימֵי מְאֹד שְׁמַרְתַּנִי סְפָרִים בֵּיתְךָ אֵלַי בָּאוּ אֲשֶׁר נְדָרִים תִּדֹּר וְלֹא תֶּחֱשֶׁה וְאֵיךְ.
הָעִבְרִים כָּל אֵלַי וְתִשְׁלָחֵם.
וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי צִיר הַשַּׁבָּת: הַגֵּד הֻגַּד לָהּ אֵת אֲשֶׁר תַּלְמִידֶיךָ הֵבִיאוּ אֶתְמוֹל אֶל בֵּיתְךָ סְפָרִים, פֵּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה, וְשָׁם כָּתוּ
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה