טבילתה על האישה מברכת מתי
**1. ** פסחים ז: . אמר שמואל אמר רב: כל המצות כל מברך עליהן עובר לעשייתן. איתמר … בי רב אמרי חוץ מן הטבילה בלבד. רב חסדא חוץ מן הטבילה בלבד.
תניא הכי נמי: טבל ועלה, ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה.
**2. ** רש״י: דאכתי גברא לא חזי — כגון טבילת קרי, שאסור בדברי תורה עליו (כ, ב) כדקיימא לן בברכות לבעלי קריין טבילה, ובברכה, ומשום ההוא טבי לה תיקן דעזרא תורה, לבסוף ברכתן בכל הטבילות.
**3. ** רי״ף מסכת פסחים פרק א: אמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות כל עליהן מברך עובר לעשייתן. רב חסדא: חוץ מן הטבילה בלבד. מאי טעמא דאכתי גברא לא חזי. תניא הכי נמי: טבל ועלה, ברוך אתה ה׳ אמ״ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה. ומפרשי לה רבנן דבטבילת גר בלבד, אבל שאר חייבי טבילות מברכין ואחר כך טובלין.
**4. ** תוספות מסכת פסחים דף ז עמוד ב:
ר״ח אומר בשם הגאון דוקא על הטבילה — בטבילת גר דלא חזי קודם טבילה, דאכתי הוא נכרי, ולא מצי למימר וצונו. אבל שאר חייבי טבילה כגון בעל קרי וכיוצא בו מותר לברך, כדאמרינן בפ׳ מי שמתו (ד׳ כב.) כר׳ יהודה בבעל קרי שיכול להתפלל, כתלתא סבי.
ר״י אומר: אע״פ כן אין לגעור בנשים שמברכות אחר הטבילה, כיון דאיכא טבילת גר דלא מצי לברך, לא חילקו לברך.
**5. ** רמב״ם הלכות ברכות פרק יא הלכה ז: אין לך מצוה שמברכין אחר עשייתה אלא טבילת הגר בלבד, שעדיין לא נתקדש ולא נצטוה, שאינו יכול לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו. לפיכך אחר שיטבול מברך על הטבילה, שהיה דחוי מעיקרו ולא היה ראוי לברך.
**6. ** שולחן ערוך יורה דעה סימן ר, סעיף א: כשפושטת מלבושיה, כשעומדת בחלוקה, תברך: אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה; ואם לא ברכה אז, תטבול ותפשוט חלוקה ותברך לאחר.
הגה: ויש אומרים שלא תכנס עד צוארה במים; ואם הם צלולים, עוכרתן ברגליה ומברכת. (טור בשם בעל הלכות גדולות והוא בה״ג דף פ״ה ע״ב ורש״י ורמב״ן וש״ד), וכן נוהגים (ג) לאחר הטבילה (א) עד סימן שכ״ח. ונוהגים (ג) שלאחר הטבילה, בעודה עומדת תוך המים, מכסית עצמה בבגדה או בחלוקה, ומברכת.
**7. ** תשובות הגאונים — שו״ת שערי: שאלה מי שרחץ בתשעה קבין ואינה טבילה — מברך על הטבילה או לא?
וכבר ודענו דבר זה וכתבנו לרבני איקלדיש: אין מברכין על הטבילה, הואיל ואינה מצוה בזמן הזה. אבל זבה ויולדת שהיא מצוה מברכין ואח״כ הדחתה, וכ״ש הטבילה. ולא קשיא לן מ״ש כל המטבילין מברכין לעשייתן, ההוא בטבילת גר ועבד דחזו דלא טובלין, עובר לברוכי.
**8. ** בעלי הנפש שער הטבילה סימן ג ד״ה:
כתב בעל ההלכות (ח״ג עמ׳ 346): כתב בעל ההלכות כדטבלה איתתא לה וסלקה לברוכי בא״י אמ״ה אקב״ו. (רי״ף בשם גאונים ורבוותא אחריני) אמרי: מבעי לה לברוכי קודם דתטבול, כדקי״ל כל המצוות כל עליהן מברך עובר לעשייתן (פסחים ז ב). ואם תאמר הא אמרינן חוץ עלה ושופר — ההיא טבילת גר דמקמי טבילה לא חזי לברכה, דאכתי גוי הוא. אבל נדה חזיא מטבילה, כדאמרינן בבכורות (כז א) אמר רבינא: נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן, ואי אפשר להפרשת חלה בלא ברכה. הילכך הילכך צריכה לברך מקמי דתפשוט את בגדיה. ואם פשטה עד שלא ברכה, נכנסת במים עד צוארה, ובמים עכורים דוקא אבל צלולים עד שתעכר אותם ברגליה (ברכות כה ב), ומברכת.
**9. ** השל״ה הקדוש שער האותיות עמק:
יש מחלוקת אם האשה תברך הברכה בטבילה קודם הטבילה או לאחר שתעלה מהטבילה. וראיתי לחסידים ואנשי מעשה שנהיג פעם אחת, שלאחר שתטבול כל גופה, תעשה הברכה, ולאחר שתברך תטבול שנית פעם, ותהיה יוצאת ובזה תעשה קדושה יתירה לשני הדיעות.
**10. ** בן איש חי שנה שניה שמיני:
[יט] אף על גב דכתב מרן ז״ל לברך על הטבילה קודם שתטבול, המנהג פשוט כמו שכתב מור״ם ז״ל, שתטבול תחילה טבילה אחת בלא ברכה, ואחר הטבילה תברך, וכך אחר הברכה תטבול שנית. ובטבילה שניה זו תשגיח יפה שתהיה כדת כהוגן וכהלכה. ופה עירנו בגדאד יכוננה עליון אמן, נוהגים הנשים לטבול אחר הברכה שלש פעמים.
**11. ** ואמנם ראיתי להגאון רבי יוסף חיים בספרו משמרת הטהרה, שכתב שמנהג עירו בגדאד כדברי הרמ״א והשל״ה, שאחר שהנשים טובלות פעם אחת, חוזרת ומברכת על הטבילה וחוזרת וטובלת שנית. אולם כי באמת, יש לחוש בזה לאיסור לפי המבואר בדברי הרמב״ם במקומינו, שמ מקום שצריך לברך עובר לעשייתן, אם בירך ברכה אחר עשיית המצווה הרי זו ברכה לבטלה. הילכך יש להורות לכל הנשים מכל עדות המזרח שעליהן לברך קודם הטבילה.
**12. ** תורת הטהרה לרב דוד יוסף.
**13. ** דרכי טהרה. רב מרדכי: אליהו.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה