אהבת תורה

שמים ויראת תורה אהבת │ טבדי בנימין הרב

בנפש תנועות שתי א: חלק

טז/ב ברכות לו. / קורא שני-היה פרק / א ברכות / איה עין

שמים ויראת תורה אהבת בנו שתהא. חיים אהבת

עצמה בפני מהכרה אחת כל באות ויראתו. השי״ת

שאפשר כאלה דרכים ישנם העליונים, ' ית בדרכיו כי כו רחום הוא "מה כמו אליהם, קצת להדמות.'לאדם ע״י אז ית', השם לדרכי להדמות לבבו האדם וכשישים

האהבה רוב יהי' הדמיון רוב וכפי האהבה, תולד. ההדמות

תב ד' יראת אמנם הדרכים בגודל התבוננות מצד א ו

רוב מצד בהם, ללכת לאדם ומבוא ערך שאין, העליונים מחוקינו הרחוקה. שלימותם

תורה של יסודה כי תורה, אהבת היא הש״י אהבת ע״כ "ושמרו השי״ת. בדרכי להולך האדם את לעשות רק היא

ומשפט צדקה לעשות ד'."דרך

מצד רוממותו, יראת היינו שמים, יראת נקראת ד' ויראת מה שמים "גבהי כענין ויכולתינו. מהשגתינו הנשגב

." תפעל

א עמוד לא דף שבת

מאי לקיש: ריש אמר אמונת והיה דכתיב ישועות חסן עתיך וגו- ודעת 'חכמת

אמונת- זרעים סדר, זה

עתיך- מועד סדר, זה

חסן- נשים סדר, זה

ישועות- נזיקין סדר, זה

חכמת- סדר זה

ודעת- קדשים, סדר זה

הכי. טהרות ואפילו

יראת היא ה'

. אוצרו. . לאדם משל העלה לשלוחו: שאמר לעלייה חיטין כור. לי לו אמר לו. והעלה: הלך קב בהן לי עירבת לאו לו: אמר. חומטון? לא אם מוטב לו: אמר

. העליתה

קנט / שני פרק / א שבת / איה. עין

ן ברעיו ובבשרו, בדמו בו נתאחדה שהתורה עד נעלה, כ״כ במעמד בהיותו אז …דוקא צריך אז דוקא חי, אל אל ירננו ובשרו ולבו כבוד אומר כולו שהוא עד ורגשותיו, לבבו

האדם… שיחוש האדם כל כי להשתנות, ועומד מוגבל בדבר תלוי הוא קישורו הרי מ״מ ש

. כוזב. .

: הגדולות כל על אוצר לשומו כדאי והדל הקטן האדם לבב אין א״כ שרעיון מה לבד

ההכרה לפי המעלה בתכלית יהיה אפילו מקורי, בו איננו צמו בע הציור משתנה, האדם

. האנושית

מדת לפי האדם של בהכרתו מסור יהיה שהכל הוא, ובטוח גדול היותר האושר ע״כ ומכל גבול מכל הנעלה האלהי והשלטון הידיעה מדת לפי המוחלטת, האלהית ההכרה

. מחשבה

מאהבה, ג״כ שמתעלה ד' יראת יסוד זהו

רוממות עד עולה היא המוגבל השיקוף שמתוך אלא המושקף היסוד על יה בנו שהאהבה והנאהב המושג היחש הוא יסודה אבל קץ, . אין

הוא יסודה היראה אבל האמת… יסוד שהיא השלילית ההכרה שכל חיים אוצר שהוא

לעד משתנה איננו בו, הגנוז מציורים בציורים לו למשען יהי האדם לבב חליפות ובכל

ומוגדר מוגבל בלתי באופן והקדושה הטוב. בדרכי שונים

הציור איננו והמקיים הכללי המושג צדדיה לכל והרחבתה התורה חמדת כל אחרי, ע״כ אוצרו. היא ד' יראת כ״א העצמי, ציורו בכח המושג לפי המונח האדם של הפנימי

ב– חלק שמים יראת של סוגים שני

(בסוף מ״א פ״א מוולוז׳ין לגר״ח חיים )רוח

תורה שעות בט״ו ולערך ק״מ. חלק ערך והוא יראה קב די תורה ובכור העיקר היא התורה עכ״פ - מ בחמש די נוטין י של

יראה - לתורה היראה שתקדם רק ותתקיים לחכמתו קודמת חטאו יראת שתהא כדי ה' ביראת יהרהר לתורה קודם ש

כענ חכמתו ין חומט קב שאמר״ערבת כו׳ו ין מוטב ש …" העלית לא רק היא והיראה התורה היא העיקר עכ״פ אבל

אותן… ומבזין תורה לומדי על ומלעיגין היראה הוא העיקר כי האומרים היפך האוצר,

ד חלק שמואל" "ברכת לספרו זצ״ל ליבוביץ דב ברוך הג״ר הקדמת

הקדמה / ראשון-מאימתי פרק / א ברכות / איה עין

והאגדה המוסר וד שלימ רבים, אצל מורגל נושן טעות יש בעומק בהלכה, התורה מהגדלת בם העוסקים את ירחיק חלק מתת רבים לב הסיר זה דבר וסברא. בגמרא העיון

רבה טובה מאתנו ואבדה שבתורה המוס. רי לחלק המוסר ללימוד ביחש רק אמת, בהם יש הדברים לעורר יפה מיעוטו שאם ההתרגשות, על רק שמתפשט

טובות ומדות לתשובה שמים, ליראת לתורה הלב, את - הנפש רגשות את מדאי יותר מעורר שהוא קשה, רובו

על רק ופועל המיצוע, בדרך להיות תמיד צריכים שהם הרבה יוצא בהיותו השופט כח ורפיון השכל החלשת

דברים ובירורי ידיעות ספת תו בו שאין כהמוסר ממדתו,

המיוס הדרוש כן. חדשים מיונית הד ההטפה על רק ד

והרגשנית - יתרחק בהם לעסוק האדם כשירבה שניהם

ההלכה… ועומק השכל התעסקות מן ידועה במדה מחאה ג״כ שנתנו הדורות, גדולי מטרת זאת היתה ע״כ שבא המוסר בעסקי להרבות שקמו אותם על נמרצה לבא יוכל אשר את בראותם מדאי, יותר הלב להתרגשות

וגדו התורה ממיעוט זה בגלל ל. תה

ישראל מגדולי איש לב על עלה לא מעולם, אמנם ההרחבה עבודת שתהיה הראשונים, וחסידים הגאונים ענפיה בכל רבה בקיאות קניית לרגלי הבאה, המוסרית ענפים ופרחים, ציצים פריה, תוציא מסודרה בקיאות וע״פ התורה וכחכמת שבעולם חכמה ככל ידים, רחבי גדולים

או ההלכה, לתורת מונעת ה תהי שהיא בהלכה, עצמה

שלמה תורה זאת שאין עליה לאמר שי. ש עלינו בו מתיחדים כשאנו שבתורה מקצע בכל אמנם יותר אחד בחלק להתגדר שלא המיצוע, דרך את לשמור נשכחים והמקצועות החלקים שאר שיהיו עד מדאי,

כראוי… מעובדים בלתי או מאתנו מקצעות בכל כמשפטו הרעיון ותעופת השכל עצם אבל … במק״א ועשירים זה במקום עניים שהם התורה, - מזה והמוסר האגדה חכמת אופן בשום תצא לא, הכלל

ולמסבר ס למגר תלמודי, לימוד באופן נלקחת כשתהי'

ולהתפעל להתרגש רק, ולא המצומצמת במדה אבל טובה היא גם האחרונה שזאת

דורות גדולי כבר ביארו כאשר חומטין, קב כעירוב, לה בזה. שעברו

שמים יראת לידי מביאה תורה

ג ו, התשובה אורות קוק– הראי״ה

האנושי הטבע היא הטבעית חטא יראת הטבע והיא הכללי, למוסר ביחס הבריא

ועון חטא לכל ביחש המיוחד הישראלי יעקב קהלת מורשה והמצוה התורה. מצד ע״י כ״א לישראל חוזר זה טבע ואין לגדל תורה תלמוד בהמון, תורה תלמוד של תורה ותלמוד חכמים, תלמידי

הרחב להמון לתורה עתים. קביעות לחיות לאיתנו ישראל שיחזור אפשר ואי טבעו גם לו כשישוב כ״א טבעיים חיים

שאחד מלואיו, בכל הרוחני והיותר מהם, יראת של הטבע זה הוא שבהם, חזק התשובה ותביעת ממנו, הסלוד החטא, דבר איזה לידו חלילה נזדמן אם הקבועה

ועון. עבירה בהקיפו שבאומה, החיים כח ובהתגברות הקביעות בדבר ג״כ להתעסק כולם ישובו הלאומיים והמכשירים הדעת, את המעכירה התסיסה תפסק צדדיו, כל את

למותר אסור בין השערה כחוט מדקדקת שהיא לישראל, והמיוחדת העמוקה המוסרית הטבעיות אל, ההחזרה של מבלעדם רעננים לאומיים לחיים כלל אפשר שאי עצמיים, חיים למהלכי יוכרו סופרים ודקדוקי תורה דקדוקי. וכל

ב פרק ד חלק ה' דרך רמח״ל-

לצורך יתברך, ממנו, עות הנשפ ההשפעות בכלל ההשפעות מכל עליונה אחת, השפעה יש, בריותיו, שאפשר מה מכל ומעולה יקר היותר הוא שענינה שאפשר מה תכלית שהוא והיינו בנמצאים, שיימצא שלו האמיתית המציאות מעין בנמצאות, , שיימצא והוא יתברך, מעלתו, אמיתת מעין ומעלה ויקר יתברך,

אל ויקרו מכבודו שמו, יתברך ון, האד שמחלק מה הוא השפעתו את שמו, יתברך הבורא, קשר ואמנם, ברואיו.

והוא- זו, לתכלית יתברך, ממנו, נברא בענין זאת

. התורה. . הם הנה לתלמוד להתלוות הצריכים התנאים אך: ה. כי וזה, עת. בכל המעשה ותיקון עצמו בתלמוד היראה

במה אלא אינו התורה של כחה כל הנה ותלה, שקשר בה הדיבור ידי שעל עד בה, היקרה השפעתו את יתברך, זה זולת אך ההיא, הגדולה ההשפעה תימשך וההשכלה או העסקים, בשאר כדיבור אלא בה הדיבור היה לא המציאות מושכלות שאר בכל והשכלה חכמות ספרי ההוא הענין ידיעת אלא בם שאין למיניהם, , הטבעית

הקורא בנפש כלל ומעלה יקר מות התעצ ממנו מגיע ואין ואמנם הבריאה. לכלל תיקון ולא והמשכיל, המדבר עוד ולא שזכרנו, כמו אלהי, ענינה הנה הזאת ההשפעה הנמשכים שבענינים ונשגב עליון היותר שהוא אלא

הברואים אל יתברך, ממנו, ; ומגיעים בענין בעסקו ולרעוד לירא לאדם לו שיש ודאי שכן, וכיון

בהמשכת ומתעסק אלהיו לפני ניגש הוא נמצא ש כזה, משפלותו שייבוש צריך והנה אליו, ממנו הגדול האור

מאד יגל והנה יתברך, מרוממותו, וירעש האנושית

כן. . כמו ברעדה אך לזה, שזכה הטוב. מחלקו שירצה מי הנה כי המעשה. תיקון הוא השני והתנאי ו.

להמשיכה, כן ומו הגון הוא שיהיה ראוי השפעה, להמשיך ומרחיק ופשעים, באשמות עצמו את מטמא הוא אם אכן והרע הטומאה כחות אחרי מאחריו וזונה מבוראו, , עצמו מה אלהים אמר "ולרשע טז): נ (תהלים בו שייאמר ודאי חכמינו אמרו וכן פיך", עלי בריתי ותשא חוקי לספר, לך

ו שאינ לתלמיד השונה "כל א): קלג (חולין לברכה זכרונם

למרקוליס אבן כזורק."הגון ההשפעה מן תמשיך לא שתורתו ודאי כזה, איש והנה

כלל מדרגה שום. שזכרנו לברכה זכרונם חכמינו, לנו גילו גדול רז כן, פי על, ואף סוף התורה, תלמוד את עוזבים הרשעים היו לא שאילו להמשיך בכחם שאין פי על אף כי למוטב, חוזרים שהיו

דברי כבר שזכרנו, כמו יתברך, יו, מלפנ המשך שום עד עצמם, מצד ועומדים מקודשים בעצמם התורה קצת פעם אחר פעם מהם יגיע בהם, העסק שבהתמיד אל שבקטנות, קטנה הארה, דמות וכמו התעוררות,

למוטב ותחזירהו עליו תגבר סוף שסוף בם, . העוסק איכה (מדרש לברכה זכרונם חכמינו, שאמרו מה והוא

פתיחתא שהיו מתוך שמרו, ותורתי עזבו אותי "הלואי ב):

בה- מתעסקין ואמנם למוטב". מחזירן היה שבה המאור דרך בה שיתעסק במי אמורים הדברים שאין הוא, פשוט אלא כהלכה, שלא פנים בה לגלות או והיתול, שחוק

החכמות בשאר שמתעסק כמו לפחות בה. שיתעסק

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות