ב״ה
שבועות לחג הכנה
**ה. 1. ה׳ דבר ליחס**
שו״ת יביע אומר חלק אורח חיים סימן יט, תשל״ג לפ״ק, ב״ה, סיון.
נשאלתי אודות הנעשה בבית הכנסת של עולי מרוקו בטבריה, שהעלו לס״ת בפרשת בחקותי כהן, לוי וישראל, ואח״כ קוממיות, עד סיום הפרשה. החזן עלה לתורה וקרא פרשת התוכחה בלי ברכה לפניה ולא לאחריה, ואח״כ העלו את יתר העולים עד סיום הפרשה. וכשנשאלו החזן והגבאים על מה ראו ככה, השיבו שכן נהגו במרוקו, שלא לברך על קריאת פרשת התוכחה. האם יש יסוד למנהג זה מצד ההלכה, או יש לבטל מנהג זה?
**תשובה. **
הראת לדעת שמבואר בכל האחרונים הנ״ל שפרשת התוכחה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, ואפילו בזמן המשנה.
וכתב בספר חסידים (סימן תשס״ו) בשם כתב שירת הים ועשרת הדברות והתוכחות שבתורת כהנים קורא חכם הקהל, וכתב הכנה״ג (בהגהות ב״י) ונהגו במקומינו שחכם הקהל קורא, והטעם ברור שאין ראוי להוכיח אלא הגדול שבקהל וכו׳, תורה שבמשנה.
אמנם הראשונים שהיו קוראים עם פרשת התוכחות, כדי שלא יהא חשוב אדם קורא הקללות ויתקיימו דבריו, ונאמר ומקללך ארץ. וכ״כ בשער הכוונות (דף עג ע״ג) וז״ל: וראיתי למורי ז״ל (הוא האר״י רבינו ז״ל) שעלה ביום חג השבועות וקרא עשרת הדברות וכן בפרשת בחקותי ראיתיו שעלה בשבת וקרא בקול רם פרשת הקללות כדרך שנוהגים חכמי קהלות ספרד. ע״כ. וכן אנו נוהגים.
וכבר כתב המג״א (סימן תכח) בשם הב״ח שבמקומו היה החכם קורא בחקותי כמנהג חכמי קהלות ספרד. אלא שמהרי״ל הקפיד שלא לעלות לתוכחה, ואז השמש ששוכרים אותו לכך. וא״כ למה לא יכופו את התוכחה, ואז קפידא אין, ואז ג״כ אין קפידא בכך, או שיטילו גורל מי שיעלה לתוכחה, ויתנו להם איזה דבר ויברכו תחלה וסוף, או את השמש או הש״צ לעלות, שיעלה לתוכחה. עכת״ד.
ותבט עיני בשו״ת מחנה חיים (ח״ג חאו״ח סימן טז) שכתב, שראיתי מנהג פה מונקאטש שבשבת של פרשת התוכחה, קורא החזן את פרשת התוכחה ועולה למי שירצה לעלות, מבלי לברך לפניה ולאחריה… וכבר ראיתי במדינה עליונה שהחזן קורא ועולה איש עני אשר הובטח לו מן הגבאים שכר לקבל על זה, ומברך לפניה ולאחריה כראוי…
(ובשו״ת מחנה חיים שם סיפר אגב גררא, שפעם אחת היה הס״ת מונח על התיבה, ואף אחד מהקהל לא רצה לעלות לפרשת התוכחה, והוחילו עד בוש, ואז קם הברון בנו של אייבשיץ — הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, בעל אשר היה — כי השארתי הס״ת מונח כך על התיבה למי שראוי לתוכחה, ואמר רם בקול: חטאתי, ובירך בקול גדול על התוכחה. והחת״ס בשומעו דבר זה התפלא, ואמר שלא לפניו אם לא שחטאתי הרבה נגד השי״ת. וזכה לחזור בתשובה שלימה, ואמר שזכות אבותיו עמדה לו. וכך אשר הברון הנ״ל זרע קודש מצבתו זכה לשוב לה׳ בכל לבבו.) ע״כ.
הנה המעיין בתשובת הר הכרמל ישר יחזו פנימו שלא התיר כן אלא לפי מה שנהגו במקומו, שבקושי מצאו איש בזוי ונקלה שיעלה לפרשת התוכחה… ואיברא דחזי הוית ומשיב ושואל חמישאה (יוסף דעת סימן ט) שכתב מעשה שיתרצה ברצי כסף כדי שיעלה לפרשת התוכחה…
בשנת תר״ב, שהשמש לא זימן איש שיהיה מוכן לעלות לפרשת התוכחה, ושאלו את פי מה אירע בשבת פרשת בהר-בחקותי, והורתי לקרות התוכחה בלא גברא ובלא ברכה…
**סעיף ו, סימן תכח, באור הלכה**
עיין מ״ב מש״כ לענין קריאת התוכחה. והנה ראיתי שערוריה בענין זה בין ההמון שיש מקומות מן הישובים שבהגיעם לסדר בחקותי וכי תבא אין קוראין בתורה בשבת זו, ועושין כמה רעות ואחד שאין מקיימין קריאת התורה שהיא תקנה קדומה מימות מרע״ה. וגם הוא טעות מעקרו מפני שאין קוראין בתורה, ובטוחים הם שלא יחול עליהם התוכחה, ורוצין ואין להביט בתוכחה ח״ו. ואדרבה על מה שאמר הכתוב בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, ודומה הדבר זה לאחד שהתרו בו מכיריו שלא ילך בדרך ההוא שהוא מלא בורות ופחתים, וענה להם: אני אינני ירא מן הפחתים, יש לי מכסה ואכסנה עבה על עיני ואראה שלא ילך, ואפילו אפול חלילה לא ילעיגו ממני מפני שהיו עיני מכוסים ולא ראיתי אותם. האם יש שטות גדול מזה? אדרבה כל מה שמסגיר יותר עיניו היא הסיבה הגורמת להזיק לנפשו ויהיה ללעג ולבזיון ח״ו לכל. והנמשל מובן, ואני דן אותם לכ״ז מפני שיראין שלא יבוא לאינצויי ח״ו אצל ס״ת…
---
**2. עיקר וטפל**
אור החיים, במדבר פרק א פסוק א (פרשת במדבר)
רז״ל דרשו (במד״ר פ״א) הבנות. ונשאר להעיר, למה לא השוה ה׳ בפסוק זה, יקרות הדברים בשיעור.
כי כשהזכיר הודעת מדותיו יתברך, הקדים הכללות מחברת שהוא מדבר סיני, ואחר כך הזכיר פרט המקום ואמר באהל מועד. וכשהזכיר הודעת הזמן, הקדים פרט הזמן זכרון ואמר באחד לחודש השני, ואחר כך הזכיר הכללות מחברת ואמר בשנה השנית.
ונראה, כי אדרבא הכתוב השכיל לדבר בשיעור שוה הזמן. והוא על דרך אומרם (ב״ר פס״ח) הנה מקום את י, שמקומו של הקדוש ברוך הוא הוא לו, ולערך זה יהיה טפל כל מקום לגבי המקום אשר חונה שם האלהים. ומעתה, הכללות מחברת הוא אהל מועד, והמדבר הוא פרט טפל לו. ולהעירך בכוונה זו סדר הכתוב סמוך לזה מאמר בשנה השנית וגו׳ באחד לחודש, אם כן מאמר באהל מועד הוא מחברת הכל, ונסדר באחרונה כסדר שנה השנית שנסדר אחר שנסדר מאמר באחד לחדש. ותדע כמה הוא מופלג מקום אשר שם ה׳, ממה שמצינו שהגם שבב׳ אמות שבין בדי הארון עמדו ס׳ ריבוא ישראל רווחים, הרי לצד השוכן בו ברוך הוא הוא מועט לעין שהוא מרובה (ב״ר פ״ה).
---
**3. גשמיות ורוחניות**
טור ושולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצד — ביום חמשים לספירת העומר הוא חג שבועות.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סח עמוד ב.
אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי אליעזר אומר: חלקהו, חציו לה׳ וחציו לכם. רבי יהושע אומר: חלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו למדרש. ואמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, כתוב אחד אומר עצרת לה׳ אלהיך, וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם. רבי אליעזר סבר: כולו לה׳ או כולו לכם. ורבי יהושע סבר: חלקהו, חציו לה׳ וחציו לכם.
(סימן עב״ם)
רבי אלעזר אמר: מודים הכל בעצרת דבעינן נמי לכם — מאי טעמא? יום שניתנה בו תורה.
רבה אמר: מודים הכל בשבת דבעינן נמי לכם — מאי טעמא? וקראת לשבת ענג.
רב יוסף אמר: מודים הכל בפורים דבעינן נמי לכם — מאי טעמא? דכתיב ביה ימי משתה ושמחה.
רש״י: לכם — נמי דבעינן. בו תורה שנתנה לישראל זה יום ומקובל שנוח להראות ומשתה, במאכל בו שישמח.
עצרת — יום שניתנה בו תורה. מר בריה דרבינא הוה יתיב בתעניתא כולה שתא, לבר מעצרתא ומפוריא ומעלי יומא דכיפורי. עצרת — יום שניתנה בו תורה. פורים — דכתיב ימי משתה ושמחה. מעלי יומא דכיפורי — דתני רב חייא בר מדפתי: ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש, והלא בעשירי מתענין? ומתענין? (הם) בתשעה אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשעה בו מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי.
רב יוסף ביומא דעצרתא אמר: עבדי לי עגל
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה