שבועות — נעשה ונשמע!
אמר ריב״ל (קידושין ל.): ״כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני׳, שנאמר: ׳והודעתם לבניך ולבני בניך׳ (שם ד, י) וסמיך ליה ׳יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב׳. ״
וקא ממטי ליה לינוקא לבי כנישתא, אשכחיה רבי חייא בר אבא דשדי דיסנא ארישיה. א״ל: כולי מאי? א״ל: מאי זוטר דכתיב ׳והודעתם לבניך׳ וסמיך ליה ׳יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב׳. מכאן ואילך רבי חייא בר אבא לא טעים אומצא עד דמקרי לינוקא.
מי שמלמד את הילד שלו — נחשב כאילו הוא עצמו מקבל את התורה עכשיו מהר סיני! כשהוא מעביר את זה הלאה, הוא אומר שהוא החוליא שדרכה יכולה התורה לעבור [כמו חשמל שעובר דרכה! אם יש לו לאן לזרום! ! ! ].
אבל יש עוד קשר בין הסיפור של ריב״ל להר סיני:
אמר אייבו (סוכה מד:): ״הוה קאימנא קמיה דרבי אלעזר בר צדוק, אתא לקמיה ההוא גברא א״ל: אית לי קרייתא, אית לי כרמיא, אית לי זיתיא, ואתו בני קרייתא ומקשקשין בכרמיא ואוכלין בארעא הדא מ׳ שנין ולא חמיתי בר אריך. א״ל אריך לא, קא שביק ליה ואזיל. אמר כדו הויתי דיירי, א״ל אפקר זיתיא לחשוכיא ותן פריטיא לקשקושי, מהלך אינש בארחן דתקנן, כדין ואתי הדר. וא״ל מאי מיעבד כרמים. ״
הסיפור הזה מוזר: למה רבי אלעזר הלך באמצע השיחה? לאן הלך האיש הזה? למה התפעל כ״כ?
עוד שאלה שתיקח מרבי ישראל מסלנט: הוא רץ עד לשדות להפסיק אותם מאכילת איסור, אפי׳ אם היה לו עוד חצי דקה… ירוץ! זה פוגשים פעם בארבעים שנה! ! !
ובסיפור של ריב״ל — גם זה! ריב״ל לא רק אמר אלא עשה, כמו שעמ״י בסיני אמרו נעשה ונשמע. מייד! ! ! עוד לפני שהניח את הכובע! ! !
בכל מקום שלומדים — צריך ליישם מייד! אברך אחד הגיע לרבי מקוצק ואמר לו: למדתי את הש״ס! ענה לו הרב: ומה הש״ס לימד אותך? השתנית? להבדיל — קראת את זה כמו הארי פוטר? …
הרב עזרא עטייה למד עם תלמיד הלכות כיבוד אב ואם, ואם למחרת שאל אותו: אתמול קמת לפני אמא? ענה לו: לא, היא לא דורשת את זה ממני. סגר הרב את הספר ואמר: אם אינכם מקיימים מלוא קומתך — אין טעם ללמוד… נמשיך ללמוד כשתתחיל לקום.
כדברי הרמב״ן באיגרת לבנו: ״וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר — תְּחַפֵּשׂ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָּבָר — וְכֻלָּם אֲשֶׁר לְקַיְּמוֹ. ״
זאת העוצמה של ׳נעשה ונשמע׳! ! ! שהגמ׳ כותבת עליו (שבת פח.): ״אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצאה בת קול ואמר מי גלה לבני רז זה שמשתמשין בו מלאכי השרת, דכתיב ׳ברכו ה׳ מלאכיו גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו׳ — ברישא עושי, והדר לשמוע. ״
״וה׳ יעזרנו! ״ — ללמוד וללמד ולשמור ולעשות לדבר כבוד שמו.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה