ישראליות│ כלל בסוגיות שיעורים טבדי בנימין │ 1
הארץ בקרב הנכרים של ההלכתי מעמדם
בתורה תושב גר
1. כג פרק שמות
מִּפָּנֶיך וְגֵּרַׁשְתָּמוֹ הָאָרֶץ אֵּת: ָיֹשְבֵּי בְּיֶדְכֶם אֶתֵּּן כִּּי הַׁנָּהָר עַׁד וּמִּמִּּדְבָּר פְּלִּשְתִּּים יָם וְעַׁד סוּף מִּיַּׁם גְּבֻלְךָ אֶת וְשַׁתִּּי (לא) לֹא (לב)
בְּרִּית וְלֵּאלֹהֵּיהֶם לָהֶם: תִּכְרֹת )(לג לִּי אֹתְךָ יַׁחֲטִּיאוּ פֶּן בְּאַׁרְצְךָ יֵּשְבוּ לֹא לְמוֹקֵּש לְךָ יִּהְיֶה כִּּי אֱלֹהֵּיהֶם אֶת תַׁעֲבֹד כִּּי:
2. כה פרק ויקרא
עִּמָּך יָדוֹ וּמָטָה אָחִּיךָ יָמוּךְ וְכִּי ְ(לה)
עִּמָּך: וָחַׁי וְתוֹשָב בּוְגֵּּר ֹוְהֶחֱזַׁקְתָּ וְתַׁרְבִּּית נֶשֶךְ מֵּאִּתּוֹ תִּּקַּׁח אַׁל (לו)
עִּמָּך: אָחִּיךָ מֵּאֱלֹהֶיךְוְחֵּי ָוְיָרֵּאתָ
3 "י רש. שם
בו- והחזקת (לה) משעת חזקהו אלא להקימו, קשה ויהיה ויפול שירד תניחהו אל
בו תופס אחד החמור על עודהו החמור, שעל למשאוי דומה, זה למה היד. מוטת
אותו מעמידין אין חמשה לארץ, נפל: ומעמידו,
ותושב- גר עבודה לעבוד שלא עליו שקבל כל תושב ואיזהו תושב, או גר הוא אם, אף
נבלות: ואוכל זרה,
4. כה פרק ויקרא
וּמָך עִּמָּךְ וְתוֹשָב גֵּּר יַׁד תַׁשִּּיג וְכִּי ְ(מז)
עִּמּו ֹאָחִּיךָ תּוֹשָׁב לְגֵר וְנִמְכַּּר לְעֵּקֶר אוֹ עִּמָּךְ
( גֵּּר: מִּשְפַּׁחַׁת גְּאֻלָּה נִּמְכַּׁר אַׁחֲרֵּי מח)
יִּגְאָלֶנּו מֵּאֶחָיו אֶחָד תִּּהְיֶה: ּלּוֹ או ֹ(מט) בְּשָרו מִּשְּאֵּר אוֹ יִּגְאָלֶנּוּ דֹּדוֹ בֶן אוֹ ֹדֹדוֹ
וְנִּגְאָל יָדוֹ הִּשִּּיגָה אוֹ יִּגְאָלֶנּוּ: מִּמִּּשְפַּׁחְתּוֹ
5. רש״י שם
ותושב- גר יד (מז) ונמכר מוכיח וסופו תותב, ערל כתרגומו תושב, והוא גר
תושב: לגר
עמך- ותושב גר יד שיג ת וכי עמך דבוקו שיעשיר, לו גרם: מי
עמו- אחיך ומך ממעשיו שלמד ידי על עמו, דבוקו שימוך, לו גרם: מי
גר- משפחת אומר׳לעקר' כשהוא הגוי. זהו עצמה זרה לעבודה הנמכר זה
מים ולשאוב עצים לחטוב אלא לאלהות, ולא שמש, לה: להיות
6. כא פסוק יד פרק דברים
לְנָכְרִּי מָכֹר אוֹ וַׁאֲכָלָהּ תִּּתְּנֶנָּה בִּּשְעָרֶיךָ אֲשֶר לַׁגֵּּר נְבֵּלָה כָל תֹאכְלוּ לֹא
אִּמּו בַּׁחֲלֵּב גְּדִּי תְבַׁשֵּּל לֹא אֱלֹהֶיךָ לַׁיקֹוָק אַׁתָּה קָדוֹש עַׁם: ֹכִּּי
7. רש״י שם
בשעריך- אשר לגר שלא עליו שקבל תושב גר
נבלות ואוכל זרה עבודה: לעבוד
זרה עבודה עובד שאינו לגוי תושב גר בין
הראשונים ופסקי הסוגיה
8 ב עמוד סד דף זרה עבודה מסכת בבלי תלמוד.
תושב גר? איזהו חברים ג' בפני עליו שקיבל כל שלא
ר״מ כוכבים; דברי עבודת, לעבוד
נח בני עליהם שקבלו מצות שבע עליו שקיבל כל וחכ״א; :
גר איזהו אלא תושב, גר לכלל באו לא אלו: אומרים אחרים מצות כל לקיים עליו שקבל נבילות אוכל גר זה תושב?
נבילות. מאיסור חוץ בתורה האמורות
בעיר ואפי' יין אצלו מפקידין ואין יין, אצלו מייחדין שרובה בעיר ואפי' יין אצלו מייחדין אבל ישראל, שרובה
כיינו. . שמנו כוכבים, עובדי.
רב קורבנא ליה שדר יהודה אמר אידם, ביום: לאבידרנא
כוכבים לעבודת פלח דלא ביה. ידענא
כל תושב? גר איזהו והתניא: יוסף, רב א״ל עליו שקיבל
ההיא תניא כי! כוכבים עבודת לעבוד שלא חברים ג' בפני
להחיותו… –
ידענא אמר: אידם, ביום שישך לבר קורבנא ליה אמטי רבא
כוכבים פלח. לעבודת דלא ביה
9. רש״י שם
להחיותן מצווים ישראל שיהו תושב- גר לכלל באו לא אלו שאר ועל כוכבים עבודת על נצטוו גמורים כוכבים עובדי אף שהרי
. המצות
11 ב עמוד כד דף זרה עבודה.
המלך אדוני ויעל יקח דוד אל ארונה ויאמר ת״ש: וכלי והמוריגים לעולה הבקר ראה בעיניו הטוב
נחמן רב אמר לעצים! : הבקר היה. תושב גר ארונה
11. רש״י שם
ארונה- שמואל בספר היה. יבוסי
לעולה- הבקר ראה לקרבן כוכבים עובד בהמת דוד הקריב. אלמא
תושב- גר נח בני מצות שבע שקיבל בכלל. רביעה והרי
ישראליות│ כלל בסוגיות שיעורים טבדי בנימין │ 2
12. יא י- הלכה ח פרק מלכים הלכות רמב״ם
. י הלכה יעקב," קהלת שנאמר״מורשה לישראל, אלא והמצות התורה הנחיל לא רבינו משה משאר להתגייר הרוצה ולכל
כגר." שנאמר״ככם האומות, לכוף הגבורה מפי רבינו משה צוה וכן ומצות, תורה לקבל אותו כופין אין רצה שלא מי אבל
לקבל העולם באי כל את מקום בכל תושב גר הנקרא הוא אותם והמקבל יהרג יקבל שלא מי וכל, , נח בני שנצטוו מצות
חברים… שלשה בפני עליו לקבל וצריך
לעשו ונזהר מצות שבע המקבל. כל יא הלכה אותן שיקבל והוא, הבא לעולם חלק לו ויש העולם, אומות מחסידי זה הרי תן אם אבל בהן, נצטוו מקודם נח שבני רבינו משה ידי על והודיענו בתורה הוא ברוך הקדוש בהן שצוה מפני אותן ויעשה
[אלא העולם(ולא]) אומות מחסידי ואינו תושב גר זה אין הדעת הכרע מפני עשאן. מחכמיהם
13 ר״י. מכות מלוניל א ג, )(רי״ף
עליו שקיבל תושב גר ופיר' שנצטוו מצוות שבע לעשות רבות ישראל וממצות נח בני שאוכל אלא החמורות מן
כדכתיב" וטרפות נבלות לגר ואכלה תתננה בשעריך, אשר מצווה שהוא תושב גר והינו
להחיותו". עליו
14. ב סד ע״ז, מאירי
… להחיותו מצוה לענין אף, מצות שבע שלשה בפני עליו שיקבל עד תושב גר נקרא לא
בפרק שאמרו כמו הוא, מצות שבע בקיום תושב גר שסתם טבל. ולא מל שלא פי על
" היה תושב גר שני״ארונה - מצות שבע בכלל שהרי הרביעה על נחשד ולא כלומר
היא.
ישראל בארץ בינינו להשיבו יכ. ולים שאנו שם על הוא "תושב" …ושם פוסקין ויש
המצות כל שמקיימין הרבנים גדולי בה ופי' לתאבון. נבלות אוכל גר. שהוא וגדולים נזהר אבל יצרו בשעת עליהם יעבור שלא לאוין חייבי על נזהר שאינו פירשו המפרשים
רב: ים שהם חכמים וכדברי ראשון כדעת נראין והדברים כרתות חייבי על. הוא
מאיר כרבי שהלכה משמע שמהם המקורות
15 א עמוד כט דף ערכין.
תושב גר אין אומר אלעזר בן: ר״ש נוהג… שהיובל בזמן אלא נוהג
16. רש״י שם
נוהג- תושב גר אין מצווה ישראל שיהא להחיותו. שלא עליו שקיבל תושב גר
נבילות. ואוכל כוכבים עבודת לעבוד
17. מח דף יבמות מסכת רש״י
תושב- גר כוכבים עבודת לעבוד שלא עליו שקבל
נבלות ואוכל דמחלל השבת על הכתוב והזהירו
כוכבים עבודת כעובד השבת. את
18. נז דף גיטין מסכת רש״י
עליו קיבל לא ש היה- תושב גר ע״ז אלא מצות שאר כי שנאמר
ה וגו.)(מ״ב עבדך עוד יעשה 'לא
19. צו דף סנהדרין מסכת רש״י
תושב- גר עליו קבל שלא
שלא עליו וקבל מצות, שאר כוכבים. עבודת לעבוד
21 נא תעשה לא מצות לרמב״ם המצוות ספר.
לג" כג (משפטי' ית' אמרו והוא כפירתם נלמד שלא כדי בארצנו ע״ז עובדי מהושיב שהזהירנו היא הנ״א )והמצוה לא
לי". אותך יחטיאו פן בארצך ישבו עבודה לעבוד שלא עליו שיקבל עד זה לנו מותר אינו בארצנו לעמוד הגוי רצה ואילו
זרה תושב'. יקרא׳גר וזה לשכון. לו איפשר יהיה ואז לבד בארץ לשכון מותר שיהיה לעניין גר שהוא בזה. רוצים
ב סד (ע״ז אמרו )וכן זרה. עבודה לעבוד שלא עליו שקבל זה תושב גר זהו אי ולא עמנו ישכון לא זרה עבודה עובד ואולם
בקרקע". חנייה להם תתן א״לא כ (שם הפירוש לנו בא ובבאור נשכיר. ולא נחלה לו )נמכור
21 צד מצוה כסף אם פרשת החינוך ספר.
ל״ג כ״ג, ][שמות שנאמר בארצנו, זרה עבודה עובדי לשכן שלא
. . לי אותך יחטיאו פן בארצך ישבו. לא כגון המצוה, מדיני זרה עבודה להניח רצו שאילו לברכה זכרונם שאמרו, מה
בארצנו, ון לשכ שמותרין מתחילתן, שעבדוה פי על אף לישב שהותר לענין גר שהוא כלומר תושב, גר הנקרא וזהו זה תושב, גר זהו אי לברכה זכרונם שאמרו כמו בארצנו,
זרה עבודה לעבוד שלא. שקבל
22 א אות צד מצוה כסף אם פרשת חינוך מנחת.
שלא שקבל ג״ת איזהו כו' ע״ז להניח רצו שאלו ומ״ש
כהלכתא. שלא כתב לעע״ז בע״ז ורבנן דר״מ פלוגתא דהיא
כן, ס״ל ור״מ שם. קיבל אם רק לכה״ת דאינו ס״ל וחכמים
כחכמים. דהלכה - מצות זיי״ן
לישב אסור מצות זיי״ן עליו שיקבל דעד כאן הר״מ וכ״כ
מהא״ב. ובפי״ד מלכים בה' הר״מ וכ״פ בארצנו.
ישראליות│ כלל בסוגיות שיעורים טבדי בנימין │ 3
מחלוק רמב״ם ת ה ו וה משנה והמגיד משנה הכסף וביאורי – ראב״ד
רמב״ם ו י, ע״ז
תקיפה ישראל שיד בזמן
עובדי להניח לנו אסור עליהם
יושב ואפילו, בינינו כוכבים ממקום עובר או עראי ישיבת יעבור לא בסחורה למקום עליו שיקבל עד אלא בארצנו נח בני שנצטוו מצות שבע
בארצך" ישבו שנאמר״לא שעה. לפי אפילו
הרי מצות שבע עליו קבל ואם
תושב. גר זה גר מקבלין ואין נוהג שהיובל בזמן אלא תושב אין היובל בזמן שלא אבל
בלבד צדק גר אלא. מקבלין
יושב ואפילו / הראב״ד /השגת עובר או עראי ישיבת לא בסחורה למקום ממקום
בארצנו. יעבור לא זאת א״א
ולא מצאנו מעולם שמענו אומות בז' מביא שהוא והפסוק
הוא. ישיבה לדבריו ואפילו
העברה. ולא בהו כתיב
הראב״ד //השגת שלא אבל אלא מקבלין אין היובל בזמן
בלבד צדק. גר איני א״א
הארץ בישיבת לו. משוה
משנה כסף שם
וכו אמורים האלו הדברים כל.'אין כתב
עראי׳וכו. ישיבת יושב ואפילו הראב״ד העברה ולא וכו' מצאנו לא זאת א״א
. עכ״ל משום דטעמא דכיון ליה משמע ורבינו
" לי אותך יחטיאו "פן - בישיבת אפילו איכא למקום ממקום בעובר או עראי
להכי. למיחש לומר כרחך על הילכך דהו כל אפילו בהו דכתיבא ישיבה
קאסר.
עובדי לשאר ילפינן אומות ומשבע
נ בהו דהא כוכבים יחטיאו: פן שייך מי
וכו תושב גר מקבלין.'ואין פרק בערכין
כ״ט (דף:)המקדיש וכו היובל בזמן שלא אבל הראב״ד.'כתב
עכ״ל הארץ בישיבת לו משוה איני. א״א
לומר טעמו גר מקבלין שאין שאע״פ
קבל אם נוהג היובל שאין בזמן תושב מישיבת אותו ימנעו למה מצות שבע
ליכא הא הארץ יחטיאו. פן ביה למיחש
שאם ה״נ דאין לומר נראה רבינו ולדעת שאין מצות שבע עליו קיבל מעצמו בא ולא הארץ מישיבת אותו מונעין
אותו: מקבלין דין בית שאין אלא לומר
23 צד מצווה חינוך מנחת.
כאן מביא דהרמב״ם לעיל כתבתי וכבר
גר- דאין היובל שאין בזמן נוהג תושב
נוהג. ישיבת לענין דגם ו מדברי ונראה. ד״ז הארץ כתב" והראב״ד לו משוה איני
הארץ." בישיבת
כן, הרמב״ם דעת דגם כתב והכסף-משנה מעצמו- עליו מקבל שאם מונעים שאין
הארץ, מישיבת אותו ליכא דמקיים כיון
כו יחטיאו פן.'הטעם דברי לפי ונ״פ
הכסף-משנה, שלשה לפני קיבל בלא אף
אותו, מקבלין אין באמת כי חברים, מכל מותר מצות הז' דמקיים כיון מקום
הארץ. בישיבת
א מקום ומכל להכסף- דחקו מי יודע יני
הרמב״ם, בד' משנה דכ מפורש 'דנראה
ד כאן מפורש ין דצריך הארץ ישיבת לענין
כן, דעתו כן אם היובל, בזמן שיהיה כיון
כגר-תושב. דינו אין מקבלין שאין יין וע
לכות מה י״ד פ רק ביאה א, יסורי איזהו כתב
גר- כו מצות זיי״ן עליו שקיבל 'תושב להושיבו שמותר תושב שמו נקרא ולמה
גר- מקבלין ואין כו' בארצנו אלא תושב
כו. נוהג שהיובל 'בזמן נ ראה מדבריו וע״ש ד״ז ג״כ הארץ ישיבת דלענין להדיא
הראב״ד ובהשגות. במ״מ
24. ח ז- הלכה יד פרק ביאה איסורי הלכות רמב״ם
תושב? גר הוא זה. אי ז הלכה המצות שאר עם כו״ם יעבוד שלא עליו שקיבל עכו״ם זה
העולם. אומות מחסידי והוא אותו, מקבלין ה״ז טבל. ולא מל ולא נח. בני שנצטוו ולמה
שמו׳תושב' נקרא בהלכות שביארנו כמו ישראל בארץ בינינו להושיבו לנו שמותר לפי
. עכו״ם
. ח הלכה עליו קיבל אפילו הזה בזמן אבל נוהג, שהיובל בזמן אלא תושב גר מקבלין ואין
אותו מקבלין אין אחד מדקדוק חוץ כולה התורה. כל
וכו+ נוהג שהיובל בזמן אלא הראב״ד/.'/השגת המחבר זה דעת /א״א/ ז״ל הראב״ד כתב נוהג, שיובל בזמן אלא תושב גר מקבלין אין מהו פירש ולא וחתום סתום גר מצות הן ומה
תושב, והוא. עצמה בעיר ולא ישב עמך בספרי דדרשינן העיר בתוך אותו מושיבין שאין
. כעכו״ם עברי עבד. וקונה עמך אחיך וחי דכתיב להחיותו ומצוה שאינם הדינים ואלה
בו נוהגים עליו. להחמיר מהן ויש עליו להקל שהוא מהן יש נוהג שהיובל בזמן אלא
. כשהיתה עליה הארץ קדושת שאין עצמה, בעיר אפילו יושב נוהג היובל שאין שבזמן
עליו. להקל. ואלו מיוחד זמן שאין שירצה זמן עד ע״ע וקונה להיות הדבר וקרוב עליו. להחמיר זהו להחיותו. מצווים אנו אין אבל בזמן כי הטעם מן
. יכול אינו ועכשיו צבור בטורח שלא להתפרנס יכול והיה שומטין היו היובל מקיימין מעתה
זמן בכל שירצה כמה לטבול ושלא למול שלא שהתנה מי +. עכ״ל
25 שם משנה מגיד.
… וכו תושב גר מקבלין 'ואין
ובהשגות: זה דעת א״א
ושלא וכו' וחתום סתום המחבר
זמן בכל שירצה כמה לטבול
ומ״ש. עכ״ל שאין שבזמן בעיר לישב מותר נוהג היובל
עצמה- מדברי כן נראה אין עכו״ם מהלכות פ״י רבינו
העכו״ם. וחוקות רבינו בדברי ראיתי לא וגם אותו מושיבין שאין מ״ש בזמן עצמה העיר בתוך: היובל
26. הלכות משנה מגיד י הלכה יד פרק ביאה איסורי
ג שאין למעלה נתבאר וכבר נוהג… שהיובל בזמן אלא נוהג ר-תושב … בזה חולק ז״ל והר״א שמ״ש סובר ז״ל שהוא לפי
כנ״ל. עליו להקל שהוא מהם ויש דינים, אותם בו שאין אלא כלל, נוהג שאינו ר״ל אינו הזה בזמן נוהג שאינו ז״ל ורבינו
כ נוהג שאינו סובר כלל. קיבל לא כאילו דבר לכל אצלנו הוא והרי לל
ישראליות│ כלל בסוגיות שיעורים טבדי בנימין │ 4
תחנם ''לא
האומות בכל נאמר תחנם' 'לא הראשונים לכל
27 א עמוד כ דף זרה עבודה מסכת בבלי תלמוד.
תחנם- לא הכי: נמי תניא תחנם- לא אחר: דבר בקרקע; חנייה להם תתן לא תחנם- לא אחר: דבר חן; להם תתן לא לא
חנם. מתנת להם תתן
28 קרא דאמר ד״ה א עמוד כ דף זרה עבודה מסכת תוספות.
- בקרקע חנייה להם תתן לא תחנם לא קרא דאמר קרא מהאי נמי דריש
חנם, מתנת להם ליתן ושלא חן להם ליתן שלא בסמוך מיירי דמלתא וסתמא
בסמוך. בסוגיין משמע וכן כוכבים. עובדי בכולהו
וקשה רבים גוים ונשל ז )(דברים דכתיב כתיב דוקא אומות בשבע תחנם לא דהאי. בם תתחתן ולא תחנם ולא ברית להם תכרות לא וכתיב וגו' החתי מפניך
חתנות. להו לית דבגירותן אומות בשבע ליה מוקמינן עו דף הערל). (יבמות ובפרק
לבנו" תתן לא בתריה״בתך עוד וכתיב דיבמות בספ״ק ואמרינן ובסוף יז ). (דף
ושם סח: בקידושין)(דף האומר יסיר" דרשי״כי דלא דלרבנן המסירין כל לרבות
קדושין, בהו תפסי דלא למימר אומות שאר קרא מהאי ילפינן לא האי דהא
כתיב. אומות בז' קרא נשמה." כל תחיה וכן״לא
קראי הנך בכל דודאי וי״ל 'ז ב אלא לאוקמינן מצינן דלא רבה טעמא איכא
נשמה" כל תחיה "ולא אומות. אומות, בשאר לאוקמי ליכא כתיב דבהדיא
ועבדוך." למס לך בהו״והיו יסיר" וכן״כי דקרא טעמא דרשי דלא לרבנן
טפי. דמסירי אומות בשבע לאוקמי הוא סברא תתחתן" וכן״לא לאוקמי ליכא חוץ בגירותן בקהל לבא מותרין אומות שאר כל שהרי אומות בשבע אלא
ומואבי. עמוני מצרי הכתוב שאסר מאותם
- וחנייה חן ונתינת חנם מתנת אבל עובדי שאר בין לחלק טעם שום אין
עממים. לז' כוכבים
29. לראב האשכול "ספר השני ד
לקרקע במחובר בא״י להם מוכרין אין
חני להם תתן לא 'נם תח לא דכ'
בקרקע… חן להם תתן לא תחנם לא ד״א תתן לא ד״א זה, עכו״ם נאה כמה לומר כדאי ש״מ וכולהו חנם מתנת 'להם
'בגמ.
דקרא' דרישא גב על אף תחרימם החרם
ל ' ברית להם תכרת א - אומות, בז' בשאר תורה אסרה לא ברית וכריתות
חירם עם ברית כרת שלמה שהרי אומות
– 'ל תחנם' א אומות שאר על קאי ע״כ
נמי. אומות' בז' דאמר דכיון החרם
תכרת א ו׳ל בא״י, ישארו אם ת׳חרימם ברית' להם אחרת למדינה ילכו, אם
תחנם' הזהיר׳לא למאי ל תתן א להם
אפי 'בא״י חנם מתנת ולא בא״י, חני' לא ודאי אלא ועומד, מצווה להמיתם
. קמזהר אומות שאר על תחנם
זרה עבודה עובד שאינו בגוי תחנם' 'לא – הטור בדעת והב״ח יוסף הבית מחלוקת
31 קנא סימן כוכבים עבודת הלכות דעה יורה טור.
. מותר שכינו או מכירו אם אבל מכירו, כשאינו ד״א במה חנם, מתנת להם ליתן …אסור בא״י ושדות בתים להם מוכרין אין עני ד בי ממחים אין וכן שלום דרכי משום אבלים ולנחם ולהספידן מתיהם ולקבור חוליהם ולבקר ענייהם לפרנס מותר וכן
. ופאה שכחה לקט מליטול נכרי מכוון אם אבל ידיו. מעשה בשבח לספר שלא שכן וכל זה עכו״ם נאה כמה לשבחו ואסור
להודו בשבחו מות כזה נאה בריה שברא להקב״ה ת ר.
31. טור רמט חו״מ
להחיותו: מצוה שהרי תושב לגר ליתן מותר אבל כוכבים, עבודת לעובד חנם מתנת ליתן אסור
32 ב״י. חושן שם
חנם מתנת ליתן אסור רבינו ומ״ש
לאפוקי לאו. זרה עבודה לעובד
ישמעאלים, תושב, גר לאפוקי אלא
נח. בני מצות שבע עליו שקיבל דהיינו
שאר אבל להחיותו מצווים שאנו וזהו
להם אחד דין כלם: גוים
33. ב״ח שם
עכ״ל. כתב…ב״י זרה. עבודה לעובד חנם מתנת ליתן אסור קשה דבריו ולפי למעט שיבינו מכשול ולתת זרה עבודה לעובד לכתוב לרבינו לו למה
בספרינו גוי שם יזכירו אם מקפידים שהמלכיות דלפי נראה לפע״ד ו. ישמעאלים זרה עבודה לעובדי במקומו וכתבו גוי מלת הסירו כן על לכבוד שאיננו במקום וכדאיתא וכו' לגוי חנם מתנת ליתן אסור היא רבינו בספרי הנוסחא עיקר אבל
זרה דעבודה קמא פרק: סוף
ישראליות│ כלל בסוגיות שיעורים טבדי בנימין │ 5
הראיות והרשב״א הפרחי אשתורי מרבי
34 י פרק ופרח כפתור ספר.
ביד היא בחטאינו שהארץ שעכשו ומסתברא
ראוי שהוא מקום אפי' ששוכר, הישמעאלים ע״ז עובד אינו שהרי לישמעאל, לדירה
לערלים אבל שקדם וכמו שם, . שיכניסנה
להשכיר יכול שאינו נראה, ע״ז עובדי שהם
לדירה. . . הרגיל או בתים להם למכור אבל לא משום לא, כלל כלל ישראל, בארץ שדות
ז תחנם.)(דברים (הלכות המדע בספר ז״ל וכהר״ם
ה״ג פ״י עכו)"ם ושדות. בא״י בתים להם מוכרין אין
35 ח סימן א חלק הרשב״א שו״ת.
– לנכרי ירך אדם בשולח הנער ממך ששאל ומה מה עם יתישב איך לא לנכרי ירך דשולח דההוא לו ואמרת חנם. מתנת לתת אסור שאמרו
זרה. עבודה עובד שאינו בגוי או שקדם, למה לגמול אלא לחנם, יפה
. אמרת ומקרא הכתוב דבר מלא י״ד" )(דברי' ואכלה תתננה בשעריך אשר לגר
לנכרי". מכור או במכירה בין גוי ואחד גר אחד דאמר מאיר לרבי וכש״כ להקדים אלא בגר ונתינה בגוי במכירה הכתוב אמר ולא לנתינה בין
מאיר כרבי מתניתין וסתם לגוי. למכיר. ה דגר נתינה הגוי שיעזרנו במקום אפילו בה לס הא חנם מתנת אלא אמרו שלא ועוד שלום. . דרכי אפילו. משום וכן חנם. מתנת זו שאין מותר להבא לו יתן או
האחרונים של הלכה פסקי
שיטת מוולוז׳ין הנצי״ב
36 נו סימן ב חלק דבר משיב שו״ת.
ש א' לגאון וראיתי כתב: למכור יכולים שאת וליתר בא״י לעו״ג שדות למכור שאסור אלא המכירו, לישמעאל וא״כ הפסח אחר שהמדידה שנהגו הפסח קודם בחמץ ולפ״ז דשכירות החדר גם למכור צריך המוכר על חלה האחריות
בא״י. בית למכור אסור והרי קניא לא על דסומכין וצ״ל
, סק״ד קכ״ד ביו״ד)(סי' הט״ז מש״כ תושב כגר דינם, דישמעאלים דלא וצ״ל ששך, לבר ורב לאבידרנא קורבנא שדר דר״י וראיה
לע״ג. דפלח מאן על רק קאי לא תחנם
עליהם קאי לא תחנם מלא לן דנפקא מכירה לענין וה״נ של שביעית ותהוי המכירו לישמעאל למכור אפשר וא״כ
עו״ג. ומ״מ משדרי הוו שלום דרך משום ורב דר״י י״ל, ואכתי
עכ״ל. בזה להקל יש נמי הפסד דמשום י״ל ארי. בו ופגע מהזאב ברח הנ״ל הה״ג ובאמת רוצים כי ופגע הפוסקים לרוב דרבנן בזה״ז שביעית מאיסור להמלט
לעו״ג קרקע מכירת באיסור דאורייתא איסור שהוא בא״י
לכו״ע.
חמץ ממכירת ראיה שהביא ומה מש״כ על דסומכין וע״כ
דישמעאלי הט״ז תושב כגר דינם ם שדר דר״י וראיה
– לאבידרנא קורבנא לא מעולם כי, המראה על נשתוממתי בעי תושב גר דהא תושב, כגר דינם דישמעאלים הט״ז אמר
מקבלין ואין חברים ג' בפני מצות ז' עליו לקבל גר- תושב
נוהג. שהיובל בזמן אלא
בעו״ג המחבר שהביא דינא הך על הטעם כתב הט״ז רק
שאינו ברואה, אוסר שאינו עובד בהנאה דאסור הא דהא
פלח, לא תושב וגר פלח, שמא מדרבנן רק הוא עו״ג וה״ה
ש בשתי. ה רק אסור אינו נמי עובד אינו
ואמר אידו ביום לעו״ג קורבנא שלח דר״י מהא וראיתו
פלח. דלא ידענא
כשידעינן מהני פלח דילמא חז״ל שחששו דלדברים הרי
לדברי אבל פלח- דלא - מה״ת לעו״ג שאסור ם מהני מאי
תושב גר ולא הוא עו״ג סוף סוף פלח: דלא
ר״י מתנה נתן האיך הוא דהראיה חשב הנ״ל והרב פלח דלא משום ליה וניחא מתנה ליתן אסור הא לאבידרנא
עע״ז אין אם תחנם דלא הלאו קאי ולא מתנה ליתן מותר
זה. בכלל קרקע מכירת גם וא״כ
הן במתנה הן תחנם דלא דהלאו גמור טעות הוא זה וכל בגר ומותר בעו״ג דאורייתא איסור שהוא קרקע במכירת
אסור, נמי פלח דלא עו״ג הוא אם אף תושב שהוכיחו כמו
'התוס.
דפליג אף הראב״ד לדעת מצותיך בדרך המל״מ כתב וכן
עממין- בשבע דדוקא וסובר בארצך ישבו דלא במצוה
ב דאפילו מודה תחנם בלא מ״מ אסור. עממין שאר
לטובת דמסתמא כלל, ל״ק זה מתנה ר״י לו דנתנו והא
תחנם… בבל הוי דלא לו, נתן עצמו
שם כדאיתא אידם ביום דנתן מהא הוא הט״ז ראית רק
דילמא דחיישינן עצמו טובת מהני לא וע״ז ס״ה )(דף בש״ס - מדרבנן ואסור ומודה אזיל דלא ידענא דאמר משום וע״כ
לזה. חיישינן ולא פלח, רק דהוא נמי בהנאה לאסור כן כמו
אוסר. אינו פלח דלא ידעינן אי פלח דילמא מדרבנן
איסור דהוא קרקע למכור או תחנם דלא איסורא גבי אבל
מותר, תושב גר הוא אם רק פלח לא אם אף דאורייתא ואין חברים ג' בפני עליו שקיבל גמור תושב גר וצריך
בזה״ז. מקבלין א״כ וח״ו הנ״ל, הרב לדברי מקום אין החמץ שם אשר הבית עם לישמעאל החמץ את שימכרו
דאורייתא. איסור יעברו דהא
חמץ למכור הוא חוב הכי יודע איני חמץ ממכירת והוכחתו וכן החמץ בביתו שיקח לעו״ג למכור יכולים הלא הבית עם בבית החמץ שיקח להעו״ג מוכר הקדושה בארץ עושין
שלו.
הכח את ומשכירין העו״ג מן שכורים בתיהם רוב י "ועפ אשר החמץ. הקונה להעו״ג מהעו״ג להם יש
( בגמרא איתא וכן ס״ה ע״ז)דף שדר דר״י הא על דפריך להדיא פלח דלא ידענא ואמר אידו, ביום לאבידרנא, קורבנא א״כ חברים ג' בפני עליו שקיבל כל תושב גר איזהו והתניא
ישראליות│ כלל בסוגיות שיעורים טבדי בנימין │ 6
הרי להחיותו, ההיא תניא כי שני ומ פלח, דלא מהני מאי צריך תושב לגר הנוגע דאורייתא ענין שזה להחיותו להדיא היובל שהיה בזמן רק אינו וזה שקבלהו תושב גר דוקא
ופי״ד מע״ג (פ״י הרמב״ם וכ״כ נוהג, ) מא״ב שמותר תושב דגר
בא״י להושיבו נוהג. שהיובל בזמן אלא מקבלין אין
שם כמש״כ הארץ ישיבת על רק הוא דפליג והראב״ד הטעם והתם הארץ בישיבת לו משוה איננו א״א בהשגות מותר מצות עליו דקיבל וכיון לי אותך יחטיאו פן דכתיב
לישב- לעו״ג קרקע למכור או מתנה ליתן תחנם לא אבל עליו שקיבל מה מהני לא זה שרי תושב לגר ורק דאסור
והראב״ד להחיותו מצווין דאין ש״ס ב כדאמרינן מעצמו. מא״ב בהשגות)(פי״ד גופיה להחיותו- מצווין אנו אין אבל כתב
מצווין אנו ין דא דכיון תחנם דלא בכלל הוא מהסתם א״כ
כעו״ג. ה״ה להחיותו
כתב והמשל״מ ישבו דלא דלאו הראב״ד לדעת דאפילו עו״ג לכל מכירה דכ״ע אליבא אבל עממין בז' רק בארצך
נאס תחנם, מלא רה אנו דאין להדיא בש״ס דאמרינן וכיון הוא חברים ג' בפני עליו קיבל לא באם להחיותו מצווין
ספק כל אין וזה מדאורייתא בודאי לו למכור ואסור: עו״ג
קוק הראי״ה טענות
37 סא סימן כהן משפט שו״ת.
ומה גר- דין שאין ז״ל, הגנצי״ב שכתב תושב
, לישמעאלים, הראב״ד לדעת כלל ברור זה אין דהא״ב פי״ד בהשגה דבריו לאריכות ובפרט נוהג תושב גר שאין כלל פשוט זה אין שבודאי
, הזה בזמן א״צ הארץ שלישיבת פ״י, ע״ז בה' וכן
בקרקע. חניה לענין שה״ה וי״ל יובל, . .
על אף יובל שא״צ, וכיון שלשה של ב״ד דצריך גב
, עליו שקבל לדבר פרסום שיהי' כדי הוא מ״מ וי״ל יהיו כאלה בנימוסין מתנהגת שהיא שלמה שאומה
[ כגר-תושב זה לענין חשובין הרצי״ה: הע' מה יבמות: ע'
שם עומדים כאילו שטבלה לכל דידוע דכיון וי״מ מי תוד״ה
'א משנה סוף רבה האשה ר״פ יבמות נמוק״י וע' דמי.
מאירי]. וע' גמורה, כעדות בכ״מ נחשב כזה ופרסום
חדש לענין רצ״ג סי' ט״ז כמש״כ שי״ל ובפרט גם רבים במקום יחיד על בשעה״ד לסמוך שיכולין
דכל דס״ל ר״מ על דנסמוך י״ל א״כ, בתנאים וזה תושב, גר ה״ז ע״ז לעבוד שלא עליו שקבל
פשוט כלל. ע״ז עובדים אינם דהישמעאלים
38 מש שו״ת. סג סימן כהן פט
די״ל שצרפתי במה לפלפל רוצה שאינו שי', מר כ״ג ומש״כ
שהב״י משום כגר-תושב, בקרקע חני' לענין נקראים דישמעאלים
- כעע״ז דדינם כתב רמ״ט סי' )(ח״מ דוקא שניזל לשיטתו הדר״ג נמשך לסמוך מי על שנמצא מקום שבכל לדעתי, אבל בזה, לחומרא
ע״ד לסמוך יש ודאי להקל, לסמוך וה מצ כזה ונורא עצום בדחק כעע״ז אינם שמעאלים די הטור מלשון ודייק אב״י שמשיג הב״ח,
מתנ״ח. לענין
כיון כעע״ז, דאינם גדולה יותר סברא הוי בקרקע חני' ולענין את תעבוד כי לי אותך יחטיאו פן בארצך ישבו לא בקרא: דמפורש
מד וכ״נ בע״ז, הוא הקפידא עיקר א״כ 'אלהיהם, בסי 'סמ״ע
גר- דוקא שיהי' להקפיד יותר יש חנם מתנת דגבי רמ״ט, , תושב דוקא נכרי שהוא כל א״כ לנכרי, מכור או אמרה: דהתורה משום י״ל להיפוך, הוא מהמקרא דהדיוק בקרקע, בחני' אבל במכירה,
כגר-תושב. כ״א שאינו מודים דכו״ע
דישיבת הקודם במכתבי שהבאתי ע״ז, בה' הראב״ד מלשון, וכ״נ
גר- לגבי ענינים משאר יותר היא קילא הארץ חני דה״ה וי״ל 'תושב,
כדי שם מב״ם הר כד' שייכא, מישך הארץ דבישיבת בקרקע לא ש
קבע ישיבתם. תהא
איש החזון טענות
39 ג כד, שביעית חזו״א.
שהוא אע״ג בארץ ישיבתו הותר לא אותו מקבלין אנו דאין יון דכ הר״מ ודעת מצוות, בז' זהיר בקיאין אנו ואין בזהירותם בטוחים אנו אין קבלה דבלא
בהם. הר״א דעת אבל לקבלו, וראוי מצוות בז' נזהר שהוא דכל שמפני אלא
לארץ, כולם ינהרו שלא להחיותו ומחיוב מקבלתו נפטרנו הקושי אין מ״מ
וגו. יחטיאו פן חשש כאן שאין איסור׳בישיבתו חני לענין דגם 'ומסתבר
: שנוי במחלוקת נמי חנם מתנת להם וליתן 'בקרקע לו שאין כל הר״מ דלדעת
עמו. מיקילינן הראב״ד ולדעת נכרי, כשאר עמו מחמרינן קבלה
נתחייב שישראל ישראל באמונת שלם שהוא דוקא הראב״ד לדעת ואף
לדעותיו, משועבד והוא כוזבות דעות לו יש אם אבל וב״נ׳בז. מצוות בתרי״ג - היושר מצד מצוות ז' שומר הוא וגם ממש, ע״ז בהן שאין אף ראוי שאינו
ישיבה, ובאיסור ל״ת באיסור הוא הרי - תושב לגר לקבלו פן בהו וקרינן
בכפירותם. יחטיאו
הי״א מ״א מה פי״ג הר״מ וכמש״כ תלוי ע״ז בעובד יין לאסור דלענין ואע״ג
ל לענין הכא - ד ס״ק קכ״ד סי' יו״ד 'והט״ז א-תחנם חילוק. אין
41 ד כד, שביעית חזו״א.
כל חן להם תתן לא דלענין ואע״ג
מותר, ישראל לריוח שעושה וכמש״כ עבדו לשחרר לענין השולח פ' הר״ן
תכ״ו- מצוה החינוך בס' וכמש״כ הכא
חילוק. אין בקרקע חני' לענין דנתינת
א אינו חן החנינה, ברגש לא לא אבל
עצמו. טובת בדורש על עע״ז של המציאות בקרקע חני' אבל לפני שנאוי בקנין ישראל אדמת המקום, שלו והיא הקרקע שקנה וכל לא וגם הארץ, קרקע על חונה עע״ז הרי שמכר נכרי ובכל לשיעורין תורה נתנה
אף בלאו עבר לו עינינו ראות שלפי
בה. מתאחז אינו
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה