הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ בהר פ' בני הרב טבדי מין
, השמיטה החמישים ושער היובל
הרמב״ן בתורת החמישים שער
1 ב פסוק כה פרק ויקרא רמב״ן.
רמז כבר התורה, מסודות גדול בסוד אותנו עוררו בכאן והנה
עולם ימות וסוד השבת, כיום לה' שבת וטעם שכתב ר״א, לנו
הזה במקום. רמוז
אשר בלשון ממנו להשמיעך רשאי שאני מה לשמוע אזנך וכוף
תתבונן תזכה ואם א. שמיעך,
ג ב בראשית)(בראשית בסדר כתבתי כבר הם בראשית ימי ששת כי שבת יהיה בו כי אלהיך לה' שבת השביעי ויום עולם, ימות
אומרים היו מה בשביעי מ״ד פ״ז )(תמיד ששנינו כמו הגדול, לשם לחיי ומנוחה שבת שכולה לבא לעתיד השבת ליום שיר מזמור
: העולמים
ירמזו והשנים בראשית, במעשה ברא לאשר רמז הימים והנה הכתוב החמיר כן ועל. עולם ימי כל בבריאת יהיה לאשר כמו עליה הגלות וחייב לאוין, חייבי מכל יותר בשמיטה
כח יח בעריות,)(לעיל שהחמיר את הארץ תרצה אז שנאמר
לד כו שבתותיה.)(להלן השמה ימי כל רבות, פעמים הענין והחזיר
לה שם בות,)(שם תש שבתותיה את ותרץ מהם תעזב והארץ ונאמר
מג שם,)(שם ועל הדין עינוי על באה גלות מ״ט פ״ה )(אבות שנינו וכן מודה אינו בה הכופר שכל מפני הארץ, שמיטת ועל הדין עוות
הבא ובעולם בראשית. במעשה
השביעית בשנה עבדים שלוח על גלות וגזר הנביא החמיר, וכן
שבע מקץ וגו' אבותיכם את ברית כרתי אנכי יד יג לד )(ירמיה שנאמר כו כיובל שביעית בעבד גם כי וגו', .'שנים
הכל ביובל ישובו כי, ויכולו עד מבראשית עוד יודע והיובל המאמין מוסד הוא כי משפחתו, אל ואיש אחוזתו אל איש בארץ דרור וקראתם שבת, הארץ ושבתה שנאמר וזהו יחריש,
(פסוק,)י א א הראשון,)(בראשית בפסוק הנרמזת החיים ארץ היא כי
פעמים זה זכרתי מב: וכבר כו,)(להלן אזכור והארץ נאמר שבה
בינה שערי חמשים באמרם, ב כא )(ר״ה רבותינו רמזו לזה ושמא שמיטה כל כי מאחד, חוץ למשה נמסרו וכולם בעולם נבראו
אחד בית, שער סוף ועד חילה מת ההויה כל הודיעוהו והנה
קדש: היובל מן חוץ
2 לבראשית הקדמה רמב״ן.
בראשית ומעשה מרכבה ממעשה בנבואה הנאמר כל הכחות ארבע עם תולדות לחכמים בהם והמקובל ונפש האדמה צמח וכח המחצבים כח שבתחתונים רבינו למשה נאמר בכלם המדברת והנפש התנועה
הנפסדים ואפיסת ומעשיהם ומהותם וכחותם בריאתם
ברמז. או בפירוש בתורה נכתב והכל מהם,
בעולם נבראו בינה שערי חמשים רבותינו אמרו וכבר
מאחד חוץ למשה נמסרו וכלם מעט ותחסרהו שנאמר
מאלהים.
ואמרו בינה של שערים חמשים העולם בבריאת כי כאלו בכחו אחד בינה שער המחצב בבריאת שיהיה נאמר
ותולדותיו, אחד, בינה שער האדמה צמח ובבריאת אחד, שער האילנות ובבריאת שער החיות ובבריאת
אחד, אחד, שער העופות ובבריאת בבריאת וכן
הדגים. ובבריאת השרצים,
סוד שיתבונן המדברת נפש בעלי לבריאת זה ויעלה
למ״ש: יגיע בהיכלה, וכחה מהותה וידע הנפש " גנב על נחשד בו ומכיר יודע אדם נואף בו ומכיר יודע אדם
ה, בו ומכיר יודע נדה בעלי בכל שמכיר מכלן גדולה
כשפים."
אחד בכל כי וצבאיהם ולשמים לגלגלים יעלה ומשם
מספרם ו חבירו של כחכמתו שלא אחד חכמה שער מהם
מאחד. חוץ נ' שהם ע״ה להם ומקובל
שלא יתב' הבורא בידיעת הזה השער שיהיה ואפשר
לנברא. נמסר
ידבר. הרוב על כי בעולם" באמרם״נבראו תסתכל ואל
נברא. לא האחד והשער
ובספירות העומר בספירת בתורה רמוז הזה והמספר הקדוש ברצון שם בהגיעי סוד בו אגיד כאשר היובל
הוא. ברוך
3. ו פסוק כא פרק שמות רמב״ן
לעולם- ועבדו היה כבר הקדש, ן בלשו זמן עולם פירוש כי ר״א, ואמר היובל עד הוא כי כאן) (במכילתא רבותינו. פירשו
יובל של לזמנו לעולם, ועבדו אמר ולכן כב). א (ש״א עולם עד שם וישב זמנים, י), א (קהלת מלפנינו היה אשר, לעולמים שהיה הראשון לזמנו שישוב פירושו ויהיה לו, מתחדש עולם כאלו חירות ויציאת ממנו, ארוך זמן ישראל במועדי שאין
וראה בא אומר רבי (כאן) מכילתא ולשון עולם. ימי כל עבד היובל עד העובד כי משמעו, כ לעולם כי יבין והמשכיל. חפשי היובל עד לעולם, ועבדו שנאמר שנה, חמשים אלא עולם. שאין אחר: במקום וכתב שהשכיל מה ר״א ושכח
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ בהר פ' בני הרב טבדי מין
וההשתלמות השלמות בדרך התיקון והיובל– השמיטה
4. איה עין רלא ב, שבת
רצוי היותר אופן בכל אמנם לה א״א החברה, שבחיי לאומית לחברה וא״א וברהיטני, במלקט שתלקט לרה״ר את ומקלקלת כאבק שעולה שבלב, עקמומיות בלא שלמה
חלודה עליהם ומעלה הכללית ה. מכונה חלקי
הכללית השביתה ההפסק, חק הקדושה תורתנו חקקה. ע״ז
הזרם במרוצת הולכים החברותיים החיים שסדרי כ״ז
הם המעשיים והקלקולים קלקול. כל קן לת קשה שלהם, מבוכות ג״כ מסבבים הם כ״א עצמם בפני עומדים אינם הרצויות לדיעות מתאמת איננה שהסביבה שכ״ז בדעות,
ובלתי רפויות דיעות ליד להו עוזרת היא בפועל, והקדושות
. נכונות
של זמן לוקחת המעשים שע״פ הדיעות שהשרשת ובן
ולעורר ארוכה, יותר תקופה צריכים ותיקונם טהרתם את
ומורגשים נמרצים יותר שינוי. ים
ע״כ השמיטה המהלך של ההשבתה לעומת מכוונת היא נותנת ועי״ז החברה, של חשובים היותר בחלקים המעשי דעת של השיקול ע״פ המעשיים חשבונותיה למצא יד היא מעשית ובהשויה לד'" שבת הארץ "ושבתה עליונה, היותר
אותה עד הארץ מתבואת הכללית והעזיבה כספים שמיטת החיים בעלי לזכות אפילו המעשית הנטייה של, ההרחבה הסוערת החברה של הסואן מעמד לפי הרבה הנשכחת
להן והנלוים המוסריות מגרעותיה כל עם אופניה. בגילגול
והיובל מקודש חדשה ורוח חדש לב לתן עומד הוא כבר
העליון לרגלי גרעותיהן במ שנקלטו הדיעות מצב על,
המעשיי. ם החסרונות
ד בארץ הכלל מעמידי הנם הם והיובלות השמיטין,'ע״כ
וצדקה משפט חסד אוהב שראל, י אלהי לד' לעם להיות
. בארץ
כל עם החברותיים, החלאים את ממשיך הוא מזה והביטול עד הרפא, מבלי והמעשיות העיוניות תולדותיהם חלאת
הנורא הדבר שרק ודה היר המדרגה לזאת המחלה שתבא יסודות כל את המחליף האיום ההפסק הכללי, החרבן מכל, לדחיית יעזור הוא בער", ורוח משפט "ברוח הכלל ימי כל חדש, באור הצורה ולחידוש הנרפשים החלקים
תשבות. השמה
5 הקדמה / הארץ שבת.
– היחיד על השבת פעולת בכל השרויה היתרה הנשמה גילוי
אחד
… היחיד מחיי- מתנער קרובים- לפרקים החול שבת. בכל מכבליה להשתחרר הנפש מתחלת מנוחה", באה שבת "בא העבודה ומן ומרגזך מעצבך לך ד' הניח "ביום הקשים, נתיבות אז לה היא ומבקשת בך", עובד אשר הקשה
טבע- כפי רוחניים, חפצים עליונות, להודות "טוב מקורה,
להגיד עליון, לשמך ולזמר לה' ואמונתך חסדך בבקר ובין "ביני בכנור". הגיון עלי נבל, ועלי עשור עלי בלילות, תתגלה בו אשר קדוש, יום לעולם!" היא אות ישראל בני
האומה- נטית שהם- כמו האלהיים החיים של הנטיה צורך נשמתה בסגולת שיש לאומה, היא אות ביחידיה
ה- על להתענג 'ויכולת נקודה ל המתכנס אלהי, ונעם
נשמה- של רוחנית מבניה יחיד כל של בלבו שרוי. יתרה,
האומה של הטבעי החפץ גילוי האומה– על השמיטה פעולת
פועלת יחיד, כל על פועלת שהשבת הפעולה, אותה את לאומה הוא מיוחד צורך בכללה. האומה על השמיטה היא כי ונצחי, בולט באופן בקרבה נטועה האלהית שהיצירה זו,
מזמן מלא בכל שלה האלהי המאור בתוכה יתגלה לזמן
החברה-של- חיי- ישביתוהו לא אשר זהרו, העמל עם חול
להתגלות תוכל למען להם, אשר והתחרות הזעף והדאגה,
ט פנימה בקרבה כמו- בכללותה נשמתה הרת. שהיא
של סדר כל עם להתלוות המוכרחת האביריות, אותה ואם
עדינות- את להקטין גורמת קבועים, חיי-צבור החיים
המוסרית… - ידועיס בצדדים החברתי הסדר הפסקת, הנה על מסודרת, כשהיא זו, לאומה מביאה לתקופה, מתקופה הפנימיות התכונות למרומי העצמית עליתה לידי מכונה, שבהם האלהי התכן מצד והרוחניים, המוסריים, שבחיים והוא חברתי וסדר תכסיס מכל למעלה למעלה העומד את להם ונותן החברתיים הסדרים את ומעלה מעבד
כך לד", 'שבת בראשית, בשבת שנאמר "וכשם שלמותם.
לד. . שבת בשביעית: .'"נאמר
שנת- של סדר-החיים הפנימי החפץ ע״פ הוא השמיטה והמנוחה השויון והצדק, הטוב תשוקת של, הטבעי אשר האומה, בקרב מטביעה ותשוקתה האלהית שההכרה
לז זה אין כ החוץ, מן מלומד דבר חיקויית, תכונה ה י- אם
עצמה ממקורה הטבעית, . נחלתה
זמן לאורך והשתדלות הצטרפות של תוצאה היובל– קדושת
עמדו על עומד איננו בטהרו כשמתגלה ישראל מקור, אבל את לעצמו הוא מקנה והולך. ומתרחב תמיד הוא מתגבר
של וי העיל את לתוכו וסופג ההשפעה וכח הפעולה אמץ
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ בהר פ' בני הרב טבדי מין
בתגבורת המתגברת הטהורה, התשובה הטובה, הבחירה
- ישראל מקור כפי החיים של האלהיות והולך הוא נמשך שמיטין "מונין הפרקים, של הזמן משך בכל בקדושתו
החיים א. ת אליו להכשיר יובלין", לקדש
פעמים שבע שנים שבע שנים שבתות שבע לך,"וספרת
שנה וארבעים."שע ת השנים שבתות שבע ימי לך והיו
ומצנור- שלביו במעלות הולך שהוא היובל, של החיים יונקת הפרטי, בצביונם האומה חיי אל באו עד ומתפשט
והרענן- השלם זיוה את ומתמלאת השמיטה, היא המתגלה היקום כל במלא שיחול האלהי הסדר אל מתשוקתה בה
לבדה פנימה, בקרבה רק. ולא
לש היובל בין ההבדל הדגשת מיטה
שיש ועצום, גדול כח שנצבר עד הרוח, הוא ומתעלה והולך
באוצר במזומן שישנו הטוב את לגלות רק לא אונים די בו
האומה חיי צביון- את לשמור, של כמדתה החיים,
, השמיטה כי- של והקלקולים המעקשים את לישר גם אם
, המקורית הויתה ע״פ האומה חיי מצב את ולהעמיד העבר
לימי- להשיבם מה רק לא ולגלות מטעה, ברעננות העלומים
כי- בפעל האומה נשמת של בטבעה שגנוז שמוכשר מה אם
בקרבה ולהאיר להגלות על-, ההטבה התגלות עזרת ידי
ההתרוממות את להעיר יכה צר שהיא שלה, הבחירית
. היובלית
ליובל כיפור יום בין והקשר הדמיון
תגלות ה בימי עצמה, את שהכשירה אות, נותנת האומה שכשרונה הזאת, הרוממה העליוניות אל הטבעית, סגולתה החיים אלהיות של הנשגבה בהכרה לה להגיעה, יוכל רב צבא המבשרת חדשה רוח שיש מתעוררת, , וההכרה ביום לחדש בעשור השביעי בחדש תרועה שופר "והעברת
ארצכם. בכל שופר תעבירו "הכפורים
יחיד כל את וגשת הפ הכללית, הסליחה של עליון אל רוח לצביון היובל בקדושת כאן מתעלה הכפורים, יום בכל כל את לישר ותשובה סליחה ברוח האומה בהתלבש כללי, "מר״ה יושביה", לכל בארץ דרור "וקראתם העבר. עיוותי
יום- עד ולא לבתיהם נפטרים עבדים היו לא הכפורים ושמחין ושותין אוכלין אלא לאדוניהם. משתעבדים
ב״ד תקעו הכפורים יום שהגיע כיון בראשיהן. תיהן ועטרו ושדות לבתיהן עבדים נפטרו בשופר, לבעליהן "חוזרות
ח השנה.): (ראש
כהר- פורץ הזה הדרור אין מן הוא והולך נמשך כי פרצים,
יוצא- בתור יוצא איננו העליון, הקודש המעגל מתוך דופן
וך מת נובע, הוא ומעצמותו מתוכו כי המסודר, החברתי
סדר- הגיעו עד הקדומות, הקצרות התקופות של החיים של כשרונה בפעולת להתרומם מתחיל שהוא זו, מדתו לידי
, ירית- הבח בהתגלותה האומה העבר של העיוותים. בתקון
היובל של המיוחדות ההלכות
עבדים שחרור
אור- המלאים ממדרגת-החיים, מהאומה יחידים ירדו אם
האצילי ערכם את בשכחם, ם לעבדי ויעשו וחופש, קדוש עבדי עבדים, ישראל בני לי 'כי סיני: הר על ששמעה ו״אזן
לעבדים- עבדים ולא 'הם הנה לעצמו", אדון וקנה זה והלך
זרם- מתוך וחרותו, האישי הכבוד השבת באה של חיים האומה שממנו עליון, היותר מהמקור השופע עליון קדושת
יושביה לכל בארץ נק. רא ודרור נשמתה- אור את, יונקת
הקרקעות חזרת
אי-שויון- ולעומת שהוא הקרקעי, הרכוש מצב של המשקל את המכשילות האדם, חטאות מכל ורוח ידים מרפיון בא
אבותיו- מנחלת יורד שהוא עד, כחו, השבה, באה ברכוש מטעה, בראשית האומה של ערכה כפי המתאמת
החיים תגרת עליהם הכבידה אשר לאותם הזה היסודי
"בשנת- משקלם, את ותעות אל איש תשובו הזאת היובל
."אחוזתו
תושב גר קבלת
האומה מתרוממת אלה כמו חיים מלאה בתעופה ודוקא של אמצעותם ע״י בכללו, האדם חיי עם חייה את לרכס
יחידים- אישים התושבים- הגרים בכללותם העומדים
יחס כן גם בקרבם ומרגישים הכללית האנושיות בתוך של הרוחניות ושאיפותיה הרעננות נטיותיה אל מיוחד לדחוק הפנימית התקיפות בה מתכנסת אז ודוקא האומה, הכללי המאור יפה שיאיר כדי שבעצמה, הסיגי החלק את אלא נוהג תושב גר ולא נוהג עברי עבד "אין המבהיק.
כט (ערכין נוהג" שהיובל.). בזמן
עליה יושביה "כל של "התנאי
א כל סימני- הם יחד לה לגלותם שצריכה עליונים, חיים
שמוסר- זו, אומה הוא ונכון בקרבה, חי כזה אלהי לאומי המדיני עילויה ברום תכסיסיה בכל מבונה בהיותה לפניה,
עליה- יושביה,""כשכל התגלות תכסיס בידה יעלה למען
מסגולתה למעלה העומד האלהי היושר של, ההכרה
מכבר עמה המוכנה ולא ירדו שלא תפקידיה על ומרת הש,
כליל. ימחו
הבחירה קלקול ידי על בסגולה פגיעה
של החיים עילוי אור את משקעת המקולקלת כשהבחירה
"רחובות-,"הנהר ישראל לגבול מעל גם ומשתפך, ההולך
אי- הטבעית. הסגולה יסוד את פוגמת היא אמנם לה אפשר
עמוק- במעמקים, להשקיעה בידה אבל להכחידה, , עמוק ואין לאור יקו והעם ועדנים, עדן רב, זמן תעלם אשר, עד
עת- בא עד. קץ
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ בהר פ' בני הרב טבדי מין
ש קוק הראי״ה בדברי החמישים ער
6 ב עמוד ד דף ברכות.
כל אבינא: רבי אמר אלעזר רבי אמר שלש יום בכל לדוד תהלה האומר
פעמים- העולם בן שהוא לו מובטח משום אילימא טעמא? מאי הבא.
- בי״ת באל״ף דאתיא אשרי נימא אפין בתמניא דאתיא דרך! תמימי
ידך- את פותח ביה דאית משום אלא נתן ביה: דכתיב הגדול הלל נימא
בשר- לכל! לחם דאית משום אלא:
תרתי. ביה נאמר לא מה מפני יוחנן: רבי אמר
באשרי-? נו״ן מפלתן בה שיש מפני לא נפלה דכתיב: ישראל, שונאי של
יש. ראל בתולת קום תוסיף ולא נפלה הכי: לה מתרצי במערבא בתולת קום עוד, לנפול תוסיף
. ישראל הכי אפילו יצחק: בר נחמן רב אמר שנאמר הקדש, ברוח וסמכן דוד חזר
הנפלים לכל ה'. סומך
7. איה עין כב א, ברכות
ז״ל לוצאטו רמ״ח החסיד ביאר כבר והנה, במרו אדיר בספרו, שקץ מה בענין, ם
כח שבעצם דהיינו גלי, לא לפומא ליבא וכדחז״ל וחתום, תום ס הוא זה גלותינו שהגאולה עד עצמה, הגלות של מקושיה וזהו כלל, הגאולה כח בו אין הגלות
הגלות כח בעצם ולא ממנו, נשגב אח. ר כח מצד רק הוא שלו
בלי היא שמצדה כזאת, נפילה היא הנפילה פי' קום, תוסיף ולא נפלה מש״כ וזהו
כלל הנפילה בכח שאינו עליון קימה. מכח תבא ש רק ח״ו קימה
כח מצד כ״א הנפילה, מצד מות השל לזה כלל מקום אין בעוה״ז כי רמז ע״כ
. אחר ע״כ׳אשרי' להורות נו״ן, בו נאמר לא העתיד, השלמות של ההכנה בו שיש נשגב כח מצד כ״א "אשרי", מצד הנרצה השלמות שתושג א״א הנפילה שמצד
עלי הגא כח שהוא ון אחר ממקום הבא ולה
בו נראה הגאולה כח שאין כ״כ קשה שהוא הגלות, של הנפילה כח מצד והנה
להתמוט מקום ח״ו הי' כלל, לגמרי. ישראל שונאי של רגליהם טות
הוא מ״מ הזה, והנמהר המר בהגלות נראה הגאולה כח שאין שאע״פ אלא
נמשך הגאולה כח של התנוצצות וע״י בו, מתנוצץ כליון ח״ו הי' י שלא הקיום,
. חרוץ
" ברוה״ק דוד סמכן כן ש״אע״פ וזהו - בתורת נראה הגאולה כח שאין אע״פ תאבד שלא הקיום, להמשיך כדי התנוצצות דרך שהיא סמיכה בדרך מ״מ קימה, חלילה ולא יש, הסתר שרק פנים, הסתר ענין וזהו נמצא, זה דבר חלילה, תקוה
לגמרי פנים. החזרת
8 צד / י״ג פנקס.
ישראל כנסת נפילת מפני באשרי, נו״ן נאמר. א ל תכלית שהוא הגמור, החירות הנו״ן, שקשר עצמו מרגיש והאדם לסדר, מקושר אינו השלימות, יהבך ד' על השלך ד', על שהוא ועובד. לפועל ונמשך הסדר נהרס זה, כח בזמנו שלא כשבא אמנם מסדרן נפרצו הטוב עומק מפני ישראל כנסת נפילה,
ונפלו זמנו ובלא האמיתי, רור לד נטייתם מפני וזה,
הוא. מזיק
הבטחון את המחזק ידך את ובפותח בא״ב, כן על כי דעת לאדם ללמד כדי הוא המעשה, מניעת של אין המדרגה, ברוממות אבל עושה. הכל ד' יד לכל גלוי הוא לנו פעלת מעשינו וכל קבוע, , סידור
לא אל ישר וכנסת באשרי. נו״ן נאמר לא כן על מעצמה שהיא יראה ידי על מעצמה, , תקום דפקיד מרד״ד שהיא אהבה ידי על אם כי לגרמיה, סמיכה כן גם יש הזה בזמן מקום ומכל לאיילתא. החירות עניני שמתנוצצים הקודש, רוח של לעשות צדיקים של כחם שמעצים הנשגב, והבטחון ד שנשגב האמיתית הידיעה מצד שהוא 'רצונו,
לבדו.
9 שיז[ א, קבצים ונה שמ. 'עי ממרקין ]ייסורים
של תוכן מכל למעלה שהוא סוף, באין היא נעוצה ישראל אמונת של להאידיאל ישראל אמונת באמת נחשבת כך ומתוך אמונה,
הגבוה העתיד, אמונת האמונה, אמונה של מתוכן ערוך באין
. בהוה
ות להקרא כדי עד הרוחני, הציור הוא יורד במורד מדריגות הרבה בתור ולא ממש, אמונה בתור בעצם, ישראל אמונת בשם אבל הכפירה, של הפגם חל עצמה באמונה האמוני. האידיאל למעלה שהוא כלל, מגיע הכפירה פגם אין האמוני בהאידיאל
האמונה ממושג למעלה שהוא כשם הכפירה. ממושג
פירין" עבד ולא איסתרס אחר אידיאל״אל לה אין. הכפירה.
לאידיאל מקום אין כן ועל מאומה. נותנים אינם תוהו וה היאוש של ענין שיש אע״פ האמונה, של מהאידיאל הפוך היפוך
האמונה גוף לעומת. והקבלה
היה משה אצל שגם האמוני, האידיאל הוא החמישים שער
של והשפעתו בקליפה במציאות אינינו לו, ניתן שלא. לאידיאל,
חיים היא נותנת האמונה, של האידיאל של הזה, החמישים שער חסרת הכפירה קליפת את ומכניעה כולם, השערים לכל עליונים עמך כי נצחי. באידיאל הקשורה האמונה קדושת נגד האידיאל,
. חיים מקור
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ בהר פ' בני הרב טבדי מין
והיובל השמיטה מכח בשלבים העולם התעלות
11. הקודש אורות תקסג ב,
האדמה עבודת למצב ממעל לעלות עומד, העולם
וכל הזריעה לה. יש קללה שתאר ה, האמלל בצורתה תוצאות אלה כל לקצירה, שקדם והניכוש הזריה, עמלה,
לחם תאכל אפך בזעת החטא, הן. מעקבות נפילה, של
ברכה לעומתו הארץ ותענה למעלה, האדם רוח יעלה מארץ מילת וכלי וגלוסקאות פריו, כלבנון ירעש עליונה,
עליון ואר ת לה תקח המעשית גם האדם ועבודת יצמחו,
. יותר
הארץ בשבת בשמטה, המתגלה אור הוא זו עליה, מעין בברכת לאדם ודי הארץ, עבודת מכל שביתה של שנה חדלה האנושית וההתחרות עליה, ד' ממתת, האדמה, כולם החיים כל אחות הכרת כדי עד מתעדן, והלב
ולחי ולבהמתך ה לאכל תבואתה כל תהיה בארצך. אשר
חדש עולם של הם רשמים, שמטה, גם יובל, גם אמנם כולו החותם כל את לקבוע מניח איננו ההוה, שהעולם
רוחניות של מזריחה הבא עליון, טוב הם מבשרים אבל
עליונה. יותר
את לרומם המדעית בצורתו האדם חובת וכך כך בין אבל במדע ד' אור עושה וזה משפלותה, האדמה עבודת
הקרקע על שיעמדו, ת אומניו בעלי כל ועתידין האנושי, מפני גדול, היותר בחלקה מקללתה תצא הקרקע
שהיא האדם, גאולת תהיה זה כל אבל תגאלנה. שהחכמה. העולם גאולת תכשיר רק
של הצורך מעל תתרומם עצמה העולם גאולת אבל עבודת תשאר עדן אם כי חובה ולא הקרקע, על עמידה
בדה לע יהיה ושמה האדם, יטייל עדן ובגן האדמה, יעשה זולתך אלהים ראתה לא עין עצמו והעדן ולשמרה,
שמירה. . ומכל עבודה מכל למעלה הוא לו, למחכה.
ומדרבנן- מדאורייתא והיובל השמיטה מצוות בעניין בהרחבה הנוגע ארוך מאמר [עיין באוצרות מובא
עמ520 ב חלק 'ראי״ה – 524 " והיובל]" השמיטה אל ויחסם - בארץ התלויות המצוות של תכנים
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ בהר פ' בני הרב טבדי מין
והיובל השמיטה - השיעור מהלך סיכום
הרמב״ן בתורת החמישים שער
א. זאת עם אלו. מצוות של עניינן את מקומות במספר מברר זצ״ל קוק הראי״ה ויובל שמיטה בדיני פותרת בהר. פרשת והיובל– השמיטה לעניין "ן הרמב ביאור את ולראות להקדים יש לאשורם הרב חידושי את להבין מנת שעל נראה ומשם
הרמב״ן של הקבליים המושגים את ומתרגם מפרש הרב כיצד נראה זה באופן הרב. לדברי. להמשיך
מובא ב כה, בהר פ' על ברמב״ן ב. והיובל השמיטה עניין. ביאור שאומר מרכזיים רעיונות מספר על להצביע ניתן
. הרמב״ן
דברי את הביא הרמב״ן ש ראב״ע, סו על רמז השבוע ימי ז' בין הקבלה שיש העניין, ד שנות לז' העולם בריאת של
לשבת דומה השמיטה ששנת עולה זו מהקבלה השמיטה. .
כ שהיו מסביר הוא כן מו "ויכולו וע."ד מ״בראשית" החל לבריאה מקביל בל "ויכולו בין קשר שיש נראה "מדבריו
הבא העולם היא החיים", ל״ארץ רומזת הראשונה. הארץ ו הואיל ליובל, בראשית שבפסוק ה״ארץ" בין וכן ליובל,
ש הרמב״ן כתב דבריו בסוף למשה נמסר שלא החמישים לשער מקב. יל היובל
ולא הרמב״ן הרחיב לא הללו העניינים בכל את ביאר העניין. פשר
הרמב״ן בתורת החמישים שער לעניין הרחבה ג. מצאנו ב הקדמ לבראשית הרמב״ן ת בעניין נה שהכוו מסביר הוא שם.
מיוחד– ב״שער" נברא בבריאה חלק שכל היא זה ברמב״ן מוגדר הנו״ן שער שערים. מ״ט יש הבריאה בתוך שסה״כ כך
נברא שלא כשער לנברא". נמסר שלא יתב' הבורא "בידיעת שער שהוא כותב הוא בתחילה. תסתכל ואל כתב ואח״כ "
בעולם' באמרם׳נבראו ידבר הרוב על. כי נברא האחד. לא והשער העומר בספירת בתורה רמוז הזה והמספר
הוא". ברוך הקדוש ברצון שם בהגיעי סוד בו אגיד כאשר היובל ובספירות לא הוא הנ' ששער היא הדברים של המשמעות
ש שער הוא כי לנברא, נמסר לא הוא אלא למשה, נמסר לא רק מצ נברא. לא 'נברא של להגדרה מעבר היא אי.'ותו
דב את נחבר אם ד. בראשית על בהקדמה הרמב״ן לדברי בהר בפרשת רי לא גם הוא ליובל, השייך החמישים, ששער יותא
תכלית– המבטא ל״ויכולו", קשור וגם הבריאה, בתחילת הרמוזה החיים" ל״ארץ קשור וגם נברא, כן אם הבריאה. שבסוף
לבריאה "מחוץ אלא הבריאה"."ך "בתו לא אך ויכולו", עד "מבראשית העולם כללות של המצב את משקף ה״יובל"
לתכליתה מראשיתה הבריאה את שמקיף הכללי האור זאת להגדיר. אפשר
ה ה. ו פסוק כא פרק שמות רמב״ן אזנו את שרצעו עברי בעבד הנאמר לעולם" "ועבדו לפסוק הראב״ע פי' את. הביא
לציין באה "לעולם" המילה וא״כ יובל. ה הוא בתורה ארוך הכי שהמועד הארוך, לזמן פירושו "לעולם" כי הסביר הראב״ע שלפני לעולם הדומה חדש" "עולם העבד בפני יפתח אז היובל], [עד שנה חמישים של ה״עולם" שיגמר ברגע ארוך. זמן
. השעבוד
וכתב" זה פי' על חלק: הרמב״ן עבד היובל עד העובד כי כמשמעו, לעולם כי יבין והמשכיל מכילתא: ולשון עולם. ימי כל
רבי וכתב שהשכיל מה ר״א ושכח היובל. עד לעולם, ועבדו שנאמר שנה, חמשים אלא עולם שאין וראה בא אומר
בהר בפרשת [כנראה אחר שבמקום הראב״ע על בביקורת בא הרמב״ן אחר". במקום שבעת את הקביל הוא ] לעיל כמובא,
הבריאה ימי לשבעת בראשית ימי היו הוא ה״עולם" שבאמת עולה זו מהקבלה. כל את המקיף, העולם כל את הכולל בל
השמיטות. שבע הזו הכלליות עם במגע בא הוא שנה] חמישים בפועל שעבד קודם [אפי' היובל שהגיע ברגע, לכן
ושיעבודיה הבריאה מגדרי אותו. שמוציאה
וההשתלמות השלמות בדרך התיקון והיובל– השמיטה
הינה והיובל השמיטה שמטרת הרב מבאר, רלא ב, שבת איה בעין והיובל. לשמיטה התייחסויות מצאנו ברב גם והנה ו. יסודות מספר בדבריו מדגיש הרב השנים. במשך שהצטברו חברתיים קלקו: לים לתקן ולאפשר לנקות
השנים במשך שמצטברים בלא. חסרונות שלמה לאומית לחברה אפשר אי
יותר דעות להשריש כוזבות. ואמונות כים ער דעות, של להשתרשות גורמים בפועל, הנעשים חברתיים קלקולים מעשים להשריש מאשר. קשה
וערכים דעות קלקולי לתקן שבא היובל לעומת המעשיים, בקלקולים לטפל באה. השמיטה
שמיטה- לבעלי שוות זכויות נתינת עד הקרקע של כלית ועזיבה כספים, שמיטת הקרקע, עבודת את משביתים
לאדם כמו בקרקע. חיים
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ בהר פ' בני הרב טבדי מין
היובל– ורוח חדש "לב לתת בא שהוא מגדיר הרב שהתקלקלו. בדעות אלא המעשיות במחלות רק מטפל לא שהקרקעות מה ידי שעל היא שהכוונה ונראה ביובל. ביטוי לידי בא הדבר איך מגדיר לא הרב אמנם חדשה".
עבדים שחרור, ן וכ משהו. לתקן שבאה פעולה ממש אלא "שביתה" רק כאן שאין הרי הראשונים, לבעלים חוזרות
אי- רק לא שזה חרות לתודעת שיבה אלא. מעשה
ויובל שמיטה שביטול הרי והדעות, המעשים על המציאות, על ממשית השפעה וליובל לשמיטה ויש הואיל יוצא ועמ״י האומה, של להתפוררות גורמים שלדבר שבסופו ותודעתיים, חברתיים לקלקולים עמ״י את גורר
רחבה– וחברתית כלכלית לאומית, פעילות מכל תים שוב אנו בגלות לגלות. יש כך וממילא ב״רוחניות" מתמקדים
הגמור התיקון עת עד המקולקלות, והדעות הרעים מהמעשים כללים"."ניקוי
ז. שייכים המעשים ודעות. מעשים על מדבר הרב זו. בפיסקה הרב דברי לבין דלעיל הרמב״ן דברי בין קשר לראות אפשר
הזה– לעולם קלקולים יש כאשר העולם. "מעל" שהוא לכח שייכת הדעת תיקון זאת לעומת בשמיטה. הוא ותיקונם
נעכרות הדעות אף. מעשיים התיקון מגיע ומשם [העוה״ז] מהמעשים משופעת שלא עליונה, "דעת" להגיע צריכה. לכן
להגיע חייב מחודש תוכן כל מחודש. תוכן בו שיש היובל לעומת עשייה. אי השביתה, היא השמיטה שעיקר רואים כמו״כ מעבר שהוא הרמב״ן שהסביר כפי היובל של למהות ביובל החמישים שנת בין הקבלה יש ולכן הקיימת, למסגרת מחוץ
התיקון להגיע יכול כזו ממדרגה רק סוף. ועד מראש אותה ומקיף כולל הוא אדרבה אלא. לבריאה,
ח. לספרו בהקדמה " – הארץ" שבת יותר רט מפ הרב ו ליובל, שמיטה בין היחס את אם אחרים. דגשים מדגיש אף 'בס
תיקון– וטעונים המצטברים והקלקולים החסרונות את הדגיש הרב הנ״ל איה עין שבהק 'הרי מדגיש הרב הארץ לשבת
החז את יותר למ רה שיתבאר וכפי היובל], עד [הספירה וההתקדמות [בש. מיטה] הטבעי קום
לה באה שהשמיטה מסביר הרב ל האומה את שיב מביאה ש מעשית, השבתה ע״י וזאת הטבעי-סגולי-ראשוני, מצבה
ברוחניות. להתמקדות שנים– ז' כל למקור, הקבועה החזרה עצם אמנם היא וד גוררת גופה גבוהים תר יו לעניינים להתקדם האומה את וחפת
שהוא העליון, לקודש להתעלות ישה דר יש למקור. שיבה מאשר מס גבוה יותר בפועל האומה לוג. ת
והיובל– שמיטה ה בין הקבלה יוצא הרב הדברים בהמשך ט. הכיפורים ויום. לשבת השבת– ביום הרוחנית למודעותו וחוזר החול מחיי מתנער שהיחיד שכמו במפורש כותב הרב ה״שבת היא השמיטה "כך
בתורה- משותף כינוי יש ולשמיטה בראשית לשבת לכן והארץ. האומה של לה. "'"שבת יש משתחררים. והעבדים לבעלים חוזרות השדות בשופר, תוקעים שבו הכיפורים ביום הוא היובל של חידושו זאת לעומת
"סגולה זו אין האדם. ידי על שנעהש והשתדלות התעלות תהליך, של עניין הוא "יקון הת לתיקון. הקשור תהליך כאן ה רעיון התעלות. של בחיריות פעולות אלא בנו, הטבועה וחיבור בצירוף ביטוי לידי בא שלנו וההשתדלות בחירה כל
הסגולי ליסוד החזרה את [המשקפות ]השמיטות מאפשרת השמיטות, דרך היובל, עד השנים מניין פעולת. את לחוש
והמחילה הסליחה של העליון לקודש. התעלות הסגוליות יסוד על בחירית התעלות כאן יש. ז״א
זה בעניין מציין הרב כמו״כ י. שכחלק הוא לכך ההסבר דווקא. נוהג שהיובל בזמן תושב גר לקבל האפשרות את
היובל– של העליון לקודש מההתעלות מאוזן באופן עמהם ולהתחבר אוה״ע, עם במגע לבא לעמ״י. אפשר
הר הדברים בסוף יא. ב אל [כמובן הפועל אל יצא שלא הסגולי הכח את להכחיש כח יש המקולקלת הבחירה שע״י מסביר
עמוק- במעמקים, "להשקיעה הטבעיים- ביטוייה של אלא הסגולה של ביטול על מ]דובר עדן רב, זמן תעלם אשר עד עמוק,
עת-קץ". בא עד ואין, לאור יקו והעם ועדנים,
יב. כותב הרב יותר. העניין את לחדד יש זאת: עם
לגבול מעל גם פך ומשת ההולך "רחובות-הנהר", של החיים עילוי אור את משקעת המקולקלת כשהבחירה
אי- הטבעית. הסגולה יסוד את פוגמת היא ישראל, להשקיעה בידה אבל להכחידה, אמנם לה אפשר
עת- בא עד ואין, לאור יקו והעם ועדנים, עדן רב, זמן תעלם אשר עד עמוק-עמוק, במעמקים, . קץ
והנה תושב]. [גר אוה״ע עם גם מגע לעמ״י יש זו מנקודה ליובל. מתעלה עמ״י "הבחירה" ע״י כאמור כך: ביאורו ונראה נוסף עניין כאן יש במגע, האומות עם לבא להם מותר ולכן זו גבוהה לדרגה ישראל את מרימה שהבחירה ממה חוץ עמ״י כאשר ממילא סגולה. שעניינם ישראל לעומת בחירה, הוא המרכזי עניינם אוה״ע שהרי לישראל. האומות בין המחבר
הבח ע״י דרגות עוד קונה ירה מאפשרת ישראל של החיובית ה הבחיר הבריא במצב אוה״ע. עם במגע בא הוא גופא בזה, מעלה עוד ויוצאת מהסגולה מתרחקת שהיא מה מצד גופא, זו שבחירה להיות יכול אך אומות. עם נכון במגע לבא לבהם
לאו. מות מדי יותר להתקרב ובזה עצמה, מהסגולה להתרחק לעמ״י לגרום יכול זה מלאכותית– במש״כ הרב כוונת זו " של׳רחובות-הנהר' החיים עילוי אור את משקעת לת המקולק כשהבחירה מעל גם ומשתפך ההולך,
ושער הבינה למידת הקבל בספרות מקושר נהר" "רחובות הביטוי ". הטבעית הסגולה יסוד את פוגמת היא ישראל, לגבול
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ בהר פ' בני הרב טבדי מין
נהר– רחובות הבינה, היובל, החמישים, שער של העליונה ידה המ שדווקא הנ״ל– הדברים על כאן רומז הרב החמישים. זו
ישראל לגבול מעבר להשתפך שיכול. זה
יג. כל כולל הוא החמישים ששער העובדה בין התאמה שיש הרי הרמב״ן, לדברי הרב של הללו הדברים את נשווה, אם
והעתיד– העבד מעל תעלות לה היכולת היא התשובה תשובה. יש החמישים שער שע״י למה לבריאה, ומעבר לתת ובעצם
העולם של למוגבלות מעבר שהיא פעולה זו העבר. את לשנות. לעתיד
קוק הראי״ה בדברי החמישים שער
לגמרא בביאורו הרב בדברי מתבאר החמישים שער עניין יד. במסכת ב. עמוד ד דף ברכות במזמור עוסקת הגמרא שם
שלבים: מספר יש בגמרא וייחודיותו. "אשרי"
פעמים- שלש יום בכל לדוד תהלה האומר ע״פ בנויה היא א. סיבות: ב' משום הבא העולם בן שהוא לו. מובטח
ידך את פותח בה יש ב. ביתא, . אלפא
(שונאי של לנפילתן רמז בזה שיש מפני ומתרצת ), באשרי נו״ן נאמר לא מה מפני שואלת הגמרא זה אחרי ישראל. לת בתו קום תוסיף לא נפלה שנאמר ישראל,
בתולת קום עוד, לנפול תוסיף ולא נפלה כך אחרת, הפסוק את: קוראים במערבא" ש מעדיה הגמרא מכן לאחר ישראל".
הנפלים". לכל ה' שנאמר״סומך הקדש, ברוח וסמכן דוד חזר הכי אפילו יצחק: בר נחמן רב אמר
ב כן אם טו. (ע״פ תקומה של בחינה בה יש ב. נפילה. של נה בחי בה יש א. נו״ן: לאות ששייכים דברים ג' רואים זו גמרא נו״ן שאותה בחינה איזה שיש והיינו ברוה״ק, "סמיכה" של עניין יש לנפול"), תוסיף לא "נפלה מערבא בני דרשת
בו בעוה״ז. מתנוצצת זו שגאולה מדגיש הרב. העתידה לגאולה קשורה נו״ן שהאות הרב מסביר כב א, ברכות איה עין
לעולם מעבר היא נפילה יותר תהיה לא שאחריה העתידית, התקומה את מבטאת היא לכן בגדרו. נכללת ואינה הזה במפורש כתובה לא עתידית תקומה אותה [לכן נמצאת לא הזו התקומה הזה העולם שמצד אלא מערבא]. בני [כדרשת
ע״י נברא העולם [שכן לם העו סדר את המבטאת באלפא-ביתא לכן נפילה]. רק בה יש הפשט ומצד ברמז, אלא בפסוק,
התורה– ]אותיות הגמרא מדגישה שעם אלא לבריאה. מעבר לאותיות. מעבר היא נמצאת. אינה נו״ן האות מקום מכל
" הנופלים לכל ה' "סומך וזהו הזה, העולם על משפיעה עתידית תקומה:"שאותה נראה הגאולה כח שאין שאע״פ אלא
כליון ח״ו יהי' שלא הקיום, נמשך הגאולה כח של התנוצצות וע״י בו, וצץ מתנ הוא מ״מ הזה, והנמהר המר בהגלות
" ברוה״ק דוד סמכן כן ש״אע״פ וזהו. חרוץ - דרך שהיא סמיכה בדרך מ״מ קימה, בתורת נראה הגאולה כח שאין אע״פ
ולא יש, ר הסת שרק פנים, הסתר ענין וזהו נמצא, זה דבר חלילה, תקוה תאבד שלא הקיום, להמשיך כדי התנוצצות
לגמרי" פנים החזרת חלילה. עליונות השפעות יש העליון. השורשי, ליובל רמז הוא הזה בעולם היובל לעיל. שראינו היסודות את מזכירים אלו, דברים
העוה״ז סדרי בתוך העוה״ז, . מעל
ב הרב מבאר הנו״ן שמבטא הרעיון לתוכן ביחס טז. צד, י״ג, פנקס של האחריות והשלכת גמורה לחירות שהכוונה
הקב״ה על. האדם ה1. מעשה הם האדם מעשה ש׳כל מתברר החמישים בשעה החמישים– שער שבעצם נראה הגדרה לפי
זו– ונעלמת מצטמצמת האדם בחירת אז אלוקי הוא שהכל ברגע לבחירה. הידיעה בין שיש המחיצה ביטול של סוג. הוא
1 שלב אחרי שלב הדברים את. ונסביר
" לסדר מקושר אינו השלימות, תכלית שהוא הגמור, החירות הנו״ן, שקשר ישראל. כנסת נפילת מפני באשרי, נו״ן נאמר "לא – נו״ן האות
גבול- ללא הגמורה החרות העולם, שמעל החמישים, שער הגמורה, החירות את מבטאת ביתא אלפא של בסדר להיכלל יכולה אינה. ולכן
" יהבך ד' על השלך ד', על שהוא ועובד לפועל עצמו מרגיש "והאדם – הפעולות בין לטשטש לאדם גורמת גמורה חירות שאותה מחדד הרב כאן
חירותי מתוקן, שהועלם ברגע הלא יותר, עמוקה בצורה ומשמעותה. האדם פעילות את צם מצמ ובזה יהבו הקב״ה על משליך האדם ה'. למעשה שלו
מגבלה– מכל לפעולה משמעות. אין
" לדרור נטייתם מפני וזה ונפלו, מסדרן נפרצו הטוב עומק מפני ישראל כנסת נפילה, ונמשך הסדר נהרס זה, כח בזמנו שלא כשבא אמנם
" הוא מזיק זמנו ובלא האמיתי, – אותה על מדובר הרב של ב״תרגום" המסודר. בעוה״ז להתגלות יכולה לא בנו״ן, שמתבטאת עליונה, חירות ותה א הורס ולא בונה יהיה הדרור דרגה אותה את לגלות העולם יכשר כאשר רק הרס. גורמת היא זמנה שטרם הקב״ה, על הכל. השלכת
" המדרגה ברוממות אבל עושה. הכל ד' יד כי דעת לאדם ללמד כדי הוא, המעשה, מניעת של הבטחון את המחזק ידך את ובפותח בא״ב, כן על " באשרי נו״ן נאמר לא כן על לכל, גלוי הוא לנו פעלת מעשינו וכל קבוע, סידור אין – לעומת מהא״ב, חלק כן שהוא ידך" את "פותח בין הבדל יש
שלפיה גבוהה, מדרגה שהיא נו״ן, האות של העניין אך ה'. מעשי שהכל הביטחון לחיזוק ביטוי הוא ידך" את "פותח מהא״ב. חלק שאינה נו״ן, האות הא״ב– של הקבוע לסידור מעבר זה וגלוי, ברור מחלט, כדבר ה' מעשה הכל בעוה״ז להתגלות ראוי. ואינו
דפקי מרד״ד שהיא אהבה ידי על אם כי לגרמיה, מעצמה, שהיא יראה ידי על מעצמה, תקום לא ישראל "וכנסת " לאיילתא ד – מסביר הרב כאן
היראה מיראה. היינו עצמה" ש״מצד מסביר הרב לקום. תוכל לא עצמה מצד שכנס״י אומר זה פסוק ישראל". בתולת קום תוסיף לא "נפלה הפסוק את
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ בהר פ' בני הרב טבדי מין
ב יז. האמונה" בין״תוכן לוקה ח ידי על יותר זאת מחדד הרב שיז א, קבצים שמונה האמונה" ל״מהות האמונה תוכן. סוף באין הדבקות היא האמונה עצם זאת לעומת בהם. להאמין שיש הפרטים בהסברת האמונה תודעה של התלבשות. היא
תוכן את מכנה הרב למילים. מעבר שהוא למה לשייכות ותודעה תחושה האמונה מהות את ואילו ההווה" "אמונת כ
– החמישים כשער הרב אצל מזוהה זו אמונה העתיד". "אמונת - היא האמונה השערים שמ״ט ז״א רבנו. למשה נתנה שלא
למשה– שנגלו ונה האמ שערי המציאות, של הרוחניים השערים אם כי המציאות, של וההבנה החכמה רק אי נם הרב– לפי שבבריאה האמונית והתודעה האמ שער הוא החמישים שער. לבריאה שמעבר ונה שהוא הרמב״ן, בדברי לעיל [כאמור
הבריאה בכלל ואינו ה' ידיעת. ]שער האמונה- ל״תוכן השייכת אמונה שבעצם מחדש, "הרב בהגדרות– שמתלבשים למושגים היינו תוכן ב״קליפה" כנגדן יש
ב זאת לעומת זה". לעומת "זה הוא בבריאה דבר כל שהרי כפירה. של מונה- הא אידיאל עצם תלוי העולם כי קליפה, אין
שבתוכן החלקיות את רק לשלול יכולה היא אז, שוללת רק היא והכפירה הואיל לכן ההיפך. ולא האמונה, באידאל הכל– מקור היא אלא חלק, לכל מעבר שהיא האמונה עצם אך חלקית. הסברה של סוג תמיד שהוא האמונה, שיכול מה
זו2. לשלילה מציאות כלל אין וע״כ גמור– ריק שהוא, הגמורה השלילה הוא לו להתנגד
והיובל השמיטה מכח בשלבים העולם התעלות
יח. של שהמצוות ברור ממילא ביובל, שמופיע זה הוא בעולם, שיש מה לכל מעבר שהוא החמישים, ששער זה רעיון
עתי לשינויים הכשר מהוות ויובל שמיטה הרב בעולם שיהיו. יים ד ב ת ב, הקודש אורות קסג שאנחנו הזה שהעולם מסביר
להתקן צורך המציאות והיובל השמיטה ע״י התקללה. שהאדמה החטא, שלאחר עולם הוא: מכירים כולו החותם כל את לקבוע מניח איננו ההוה שהעולם חדש, עולם של הם רשמים שמטה, גם יובל, גם, אמנם
. יונה על יותר רוחניות של מזריחה הבא עליון, טוב הם מבשרים אבל
לעבודת משועבד יהיה שלא "מ ע פתרונות למצא האדם על אחריות גם מטיל קוק הרב הפיסקה שבהמשך לציין יש יט. : האדמה במדע ד' אור עושה וזה משפלותה, האדמה עבודת את לרומם המדעית בצורתו האדם חובת וכך כך בין אבל
תצא הקרקע הקרקע, על שיעמדו אומניות בעלי כל ועתידין האנושי, מפני גדול, היותר בחלקה מקללתה
תגאלנה שהחכמה ע חייו את יקל האדם אם שגם מדגיש הרב זאת "עם גאולת ולא האדם גאולת רק זו מקום מכל, טכנולוגיים פתרונות י
: העולם מעל תתרומם עצמה העולם גאולת אבל העולם. גאולת תכשיר רק שהיא האדם, גאולת תהיה זה כל אבל
יהיה ושמה האדם, יטייל עדן ובגן האדמה, עבודת תשאר עדן אם כי חובה ולא הקרקע, ל ע עמידה של הצורך ומכל עבודה מכל למעלה הוא לו, למחכה יעשה זולתך אלהים ראתה לא עין עצמו והעדן ולשמרה, לעבדה
שמירה. . .
הוא זה כל עדן. לגן האדמה הפיכת שבמציאיות, העמוק הפוטנציאל גילוי הוא העולם גאולת אל המובילה השמיטה כח
היובל– הטבעית הבריאה שמעל העליונים בכוחות. הנוגע
מאהבה רק תהיה קומה הת לכן בהווה. לנו שיש למה למעבר צפייה היא האהבה זאת לעומת עוה״ז. של והחוויות התחושות בהגבלות מוגבלת היא
(כנס״י לאיילה הקב״ה.)לפקידת
" רצונו לעשות צדיקים של כחם שמעצים הנשגב, והבטחון החירות עניני שמתנוצצים הקודש, רוח של סמיכה כן גם יש הזה בזמן מקום, ומכל
" לבדו ד' שנשגב האמיתית הידיעה מצד שהוא – החרות את באמת לקנות אפשרות אין הזה שבעולם אע״פ כולה האחריות השלכת שהיא העליונה,
עליונה וידיעה עליונה חרות מאותה מעט לספוג יכולים שהצדיקים והיינו ברוה״ק" דוד ש״סמכה כך בעוה״ז, הארה יש מקום מכל הקב״ה, . על
2 הרב מקום שבכל אלא האמונה. את לזכך הוא השוללת הכפירה שתפקיד הרב של ההסברה מהלך עם מתאים זה רעיון זה, בהקשר
טהורה– לאמונה ההגעה עד האמונה את לאתגר באה שהכפירה מדגיש אמונה תוכן אינה הטהורה" שה״אמונה מבאר הרב כאן ואילו
האמונה– "אידיאל אלא "מסויים בעצמה באי״ס האמונית. הדבקות
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה