בתורה טעמים חמישה
אבוקרט אבינדב הרב
״נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ״ (שיר השירים ד, יא)
מדרש
רַבִּי אֶלְעָזָר, רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי, רַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנָן — כָּל אֶחָד אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁאוֹמֵר דִּבְרֵי תוֹרָה בָּרַבִּים וְאֵינָן עֲרֵבִין לְשׁוֹמְעֵיהֶן, נוֹחַ לוֹ.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כִּסְּלֶת זוֹ שֶׁצָּפָה עַל גַּבֵּי נָפָה — ״נֹפֶת״.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כִּדְבַשׁ זֶה שֶׁבָּא מִצּוּף — ״תִּטֹּפְנָה״.
רַבָּנָן אָמְרוּ: כִּדְבַשׁ וְחָלָב הַמְּעֹרָבִין זֶה בָּזֶה.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּכַלָּה זוֹ שֶׁעֲרֵבָה עַל בְּנֵי אָדָם בְּחֻפָּתָהּ.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כְּכַלָּה זוֹ שֶׁעֲרֵבָה עַל בַּעֲלָהּ בִּשְׁעַת חֻפָּתָהּ.
(סוטה מח ב)
***
פשט
רש״י (סוטה מח ב): ״נופת — צופים הדבק נפה כו׳ סלת שצפה על גבי נפה — מרוב שומנה מדבקת בדופני הנפה ודומים לעיסה חיה. ביין שנילושה כו׳. ״
מהרש״א, חידושי אגדות (סוטה מח ב): ״כי הסולת הוא החשוב והגס מן החטים והקמח הוא הדק ממנו, והסולת קולטת את הקמח ומוציאה את הסולת, והוה הסולת למטה ממנו תחתיו, וקאמר דומה לעיסה שנילושה על גב הנפה, כאילו הוא דבר לח שם, מתוך שמנוניתו שהיה צף שם, שנראה השומן צף על העיסה כו׳ בדבש. ״
קרן אורה (סוטה מח ב): ״כי בראשית הלימוד דבריו סתומים מכוסים הם, וראשיתה הוא הלימוד השלם לטוחנה ולהסיר הסובין ולקלוט הסולת. והיו מרגישים בלימודם מתיקות כעיסה שנלושה, ועל ידי השקידה בה יקלוט הסולת הנקיה זכה וברורה בלי שום סיג. ודבש ושמן. ״
***
רמז
״צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם״ (משלי טז, כד)
ילקוט שמעוני, שיר השירים תתקפח: ״ר׳ אלעזר אומר נופת זה הדבש של צופים, שהוא מעולה מכל דבר שבעולם ונקרא נופת צופים, שהוא מתוק בתכלית המתיקות. ״ (נצח ישראל כב)
רבי יהושע בן לוי אמר: ״זה דבש הבא מן הציפיא. ״ (סוטה מח ב)
רש״י (סוטה מח ב): ״הצופים — משם צופה למרחוק ההרים הגבוהים. ״
מהרש״א, חידושי אגדות (סוטה מח ב): ״לפירוש רש״י נופת מלשון נוף שבאילן וצופים מלשון צף, ומאן דמפרש צופיא מן הבא דבש כו׳. נראה דדריש נמי נופת מלשון נוף — שעל הרוב עושין כוורת שלהן ביערים בנופות האילנות. ״
יעקב מענה, לשון חכמים (מערכת א לח): ״גימטרייא — כמו ג׳י לטוריי׳א, מורכבת מילה ר״ל ג׳, שהמלות הן כמו הרים ומהם והיוצא בחשבון הוא טו׳רייא. ״
***
דרש
״כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב״ (משלי ל, לג)
אמרי דבי רבי ינאי: ״מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב — במי אתה מוצא חמאה? במי שמקיא חלב שינק משדי אמו על התורה. ״ (ברכות סג ב)
רמב״ם, יסודי התורה ב, יב: ״צוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד, והוא שיהיה חכם ומבין מדעתו, ומודיעין אותו ראשי פרקים ה׳ ושמץ מן הדבר, והוא מבין מדעתו וידע סוף הדבר ועומקו. ודברים אלו עמוקים הם עד למאד, ואין כל דעת ודעת ראויה לסובלן. כך פירשו חכמים הראשונים, ועליהם אמר ׳דבש וחלב תחת לשונך׳ — לשונך תחת יהיו כדבש וחלב. ״
חתם סופר (נדה ט א): ״ודע כי דם נעכר ונעשה חלב, והרמז ׳לא אחד׳ גמטרי׳ ׳דם׳. טהור יתן מי. חלב ונעשה נעכר דם ע״י תורה כי בטעם שאוכלין חלב בשבועות כמ״ש מג״א. בספירת נקיי׳ שבין פסח לשבועות נעכר דם ונעשה חלב, הכוונה מדת מדה״ד נעשה מדת החסד. ״
זוהר, הקדמה (דף ד עמוד א): ״מאן מנכון די מהפכן חשוכא לנהורא וטעמין מרירא למתקא עד לא ייתון הכא. ״
***
סוד
״תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא. ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרים לה כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה: מדבר שקר תרחק! אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק — ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר: ישבחנו בעיניו. מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. ״ (כתובות טז ב — יז א)
רב אשי אמר: ״אגרא דבי הלולי — מילי. ״ (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו עמוד ב)
רבי יהודה בר רב אלעאי (במדבר רבה, נשא יב): ״אמר למלך שהיה לו בת נאה משובחת וחסודה, אמר המלך עשו לה אפריון. ד״א זה הארון — כך התורה נאה ומשובחת וחסודה, אמר הקדוש ברוך הוא עשו לה ארון שיראה נויה של תורה שתראה נויה של בתי מן פרוים. מוטב פרוים לה עשו. ״
***
תורתו
רבי אבדימי בר חמא אמר: ״כל העוסק בתורה — הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו, שנאמר: ׳כי אם בתורת ה׳ חפצו׳. ״ (עבודה זרה יט א)
רבא אמר: ״לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ, שנאמר: ׳כי אם בתורת ה׳ חפצו׳. ״ ואמר רבא: ״בתחילה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר: ׳בתורת ה׳ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה׳. ״
צל״ח (ברכות סד א): ״פירוש בתחלה קודם שבירך ברכת התורה, התורה נקראת ׳תורת ה׳׳, ולבסוף אחר שבירך ברכת התורה זוכה להיות בה, היינו זוכה להיות נחשבת שלו ונקראת תורתו. והנה בעוד שלא זכה האדם להיות נחשבת שלו בתורה, ודאי הוא שוכח, דלא עדיף מרבינו משה ע״ה שלו, שקודם שניתנה התורה לו במתנה היה לומד ומשכחה. אבל על ידי הברכה זוכה הוא ולבסוף קונה קנין תורה להיות נחשבת שלו ומתקיים תלמודו בידו ואינו שוכח. ״
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה