אני שייך לעם - יום העצמאות תשפ״ג
א - מדרגות בגאולה – ״קמעא קמעא״
תלמוד ירושלמי ברכות א׳ א׳: ״רב חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בבקעת ארבל בקריצתא וראו איילת השחר שבקע אורה, אמר לו רב חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא בי רבי: כך היא גאולתן של ישראל: בתחילה קימעא קימעא כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. ״
זוהר בראשית דף קע׳ עמ׳ א׳ תרגום הסולם: רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, בִּזְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָקִים אוֹתָם וְיוֹצִיאֵם מִן הַגָּלוּת, אָז יִפְתַּח לָהֶם פֶּתַח שֶׁל אוֹר [שהוא] דַּקִּיק קָטָן, וְאַחַר כָּךְ פֶּתַח אַחֵר שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפְתַּח לָהֶם שְׁעָרִים עֶלְיוֹנִים פְּתוּחִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם.
(משל) לְאָדָם שֶׁנִּתָּן בַּחֹשֶׁךְ וְדִיּוּרוֹ הָיָה תָּמִיד בַּחֹשֶׁךְ, כְּשֶׁיִּרְצוּ לְהָאִיר לוֹ, צְרִיכִים לִפְתֹּחַ לוֹ אוֹר קָטָן כְּעֵין הַמַּחַט, וְאַחַר כָּךְ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְכָךְ בְּכָל פַּעַם עַד שֶׁיָּאִירוּ לוֹ כָּל הָאוֹר כָּרָאוּי. כָּךָ הֵם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) מְעַט מְעַט אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךְ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְגוֹ׳. וְכֵן לְמִי שֶׁהוּא בָּא לְהֵרָפֵא, אֵינוֹ בְּשָׁעָה אַחַת, אֶלָּא מְעַט מְעַט עַד שֶׁיִּתְחַזֵּק.
ב - נסיגות בגאולה – ״כי גואל חזק אתה״
ישעיה פרק נה י: ״כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל: כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו. הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלֹא אוֹלִיד יֹאמַר יְהֹוָה אִם אֲנִי הַמּוֹלִיד וְעָצַרְתִּי אָמַר אֱלֹהָיִךְ. ״
מיכה ז: ״אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ יְהֹוָה אוֹר לִי. ״
ילקוט שמעוני דברים פרק ט רמז תתנב: מתוך צרה רוחה ועת צרה היא ליעקב וממנה יוושע. מתוך נפילה קימה כי נפלתי קמתי. מתוך אפלה אורה כי אשב בחשך ה׳ אור לי.
פרי צדיק פרשת נצבים - אות א: והוא שעל ידי הנפילה זה עצמו יהיה סיבה לקימה שעל ידי הירידה יכול להיות העליה יותר וכן הוא אומר כי שבע יפול צדיק וקם שעל ידי הנפילה דייקא יהיה הקימה.
עין איה ברכות א סג: משפט כל כשרון, שיש איזה כשרון טבעי קודם לו שהוא למטה ממנו, אז כל זמן שלא הגיע זמן הכישרון היותר נעלה לשמש, מתחזק בו הכישרון השפל. אבל כיון שהגיע זמן הכישרון היותר נעלה, הכישרון השפל נחלש, וצריך זהירות שהכישרון הנעלה, לבד מיתרונו, ימלא ג״כ את מקום הכישרון השפל שאם לא ימלא תעודת תפקיד הטבע, אז ישפל במדרגתו.
ג - הייעוד של עם ישראל - זר הפרחים של האנושות
עין איה ברכות ט רצ: ״התכלית הלאומית של ישראל, מיוחדת היא בתור חטיבה אחת בעולם, שהיא מצויינת בתקוותה לעצמה לא בשביל עצמה, כ״א בשביל הטוב הכללי שהוא הטוב של המוסר והיושר האמיתי, שא״א שיבנה כ״א ע״י תיקון עולם במלכות שדי. אין מגמת מלוכת ישראל בתור אבר פרטי מכל האנושית כולה, כ״א בתור הכלל כולו שצריך שיתכנסו אליו כל הפרטים, להתעלות עמו להשפיע עליו ולהיות מושפע ממנו.
אמנם כל העמים, לכל אחד מהם יש מטרה ותעודה המצטרפת בתר מקצוע מיוחד הנצרך לתיקון העולם, שכל אומה מתייחדת בה ע״פ תכונותיה, גזורה ע״פ דיעותיה והכח ההיסתורי שלה, ומנחילה למין האנושי כולו את קנינה הפרטיים, וכל העמים צריכים לעבוד יחד בעבודה האנושית איש איש לפי המקצוע המיוחד לו לפי טבעו. אמנם הדבר המיוחד בחכמת ישראל, חכמת התורה, הוא להשכיל איך כל עבודת העמים כולם בשדי החכמה מתכנסת למקום אחד לדעת ד׳. ״
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה