בגבורה ישראל אוזר
**1. ** הירש רש״ר מציין שהאבנט אינו מתפרש במובן הכללי של חגורה ולבישתה, אלא מציין כוננות של אצירת כוחות לקראת עשייה. הביטוי הרגיל ״אזר״ מציין ריכוזם של הכוחות למטרה להשיגה. קרוב ל״אסר״, ״עצר״, ״אצר״, ״עזר״, ״עשר״ — הוראת כל השרשים האלה: הוראת היסוד היא לעצור ולכנוס כוחות יחד, לקשור ולהחזיק כאחד.
**2. ** ״בגבורה ישראל אוזר״ — ראי, גבורתם של ישראל היא גבורה מיוחדת, לא המצטיינת בכבושים שמכבשים אחרים או מכניעים אותם או מאבדים אותם, אלא גבורה שבעיקרה קשורה בכבוש שהאדם כובש את עצמו — גבורת הנשמה האלהית, הרוח האצילית של האדם, שמכבשת את הגוף הבהמי ואת תאותיו.
גבורת ארך אפים, הטוב — זאת הגבורה הנאותה ליסוד המוסר הטהור, של ערכו והרמת האדם ביתרונו מן הבהמה, מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. זאת הגבורה האזורה לישראל, הראויה להיאמר בעיקרה, כד שרי המיינייה, בחיזוק המתניים בכלל, להיות חמוש במלא הכח.
ולהבדיל עם זה בין החלק השפל של הגויה לחלקה העליון — הכוחות המטים את האדם להיות מושפעים ומשועבדים לגבורת הלב, המתמלא עז טוהר ורגש מלא, טהורים לצדו הבהמי, על חלק טוב זה המיוחד לכלל האומה, ביסוד בשאיפה עליונה לגבורה של מעלה, קודש.
ישראל גזע, קדושת נשמתה המאירה לכל אחד מאישיה בהדרת כבודה — ולא ישראל אחר מברכים אנו: ״בגבורה ישראל אוזר״.
**3. ** רבי צדוק הכהן מלובלין: ״בגבורה ישראל אוזר״ — על החגורה שהיא כנגד הלב, כמו שאמרו שהאבנט מכפר על הרהור הלב.
מברכין ״בגבורה ישראל אוזר״ על זה שהיא כנגד הלב, שיוכל להגביר על הלב כסיל לשמאלו, כמו שאמרו ״איזהו גיבור — הכובש את יצרו״, וישראל צריך לחגורה שלא יהיה לבו רואה את הערווה, והוא לשם שמים.
---
**הצעות לכתיבת בוקר סביב ברכת ״בגבורה ישראל אוזר״: **
מיהו גיבור עבורך?
מהי גבורה?
כתבי על סיפור גבורה שעשית.
במה אני זריז, ואיך אני יכול לחבר את זה למקומות נוספים בנפש?
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה