ב״ה
**תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד א**
תניא, רבי נהוראי אומר: דור שבן דוד בא בו, נערים פני ילבינו זקנים, וזקנים יעמדו לפני נערים, בת קמה באמה, וכלה בחמותה, ואין הבן מתבייש מאביו, כפני כלב. תניא, רבי נחמיה אומר: דור שבן דוד בא בו, העזות תרבה, והיוקר יעות, והגפן יתן פריו ביוקר, והיין ונהפכה כל המלכות למינות, ליה מסייע לרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות. תוכחה.
אמר רבא: מאי קרא — ״כלו הפך לבן טהור הוא״.
**רש״י שם**
כלו הפך לבן טהור הוא — כשפשט הנגע בכל העור כך כשנהפכה כל המלכות למינות תבא גאולה.
---
**סיבה א — פריקת הקומה הקודמת היא הכנה לגאולה**
**חידושי אגדות למהר״ל סנהדרין שם**
וכך ג״כ כאשר כולו הדור מקולקל ונפסד, אז אין זה הפסד שיהיה צריך, כי לך התבאר שהתחדשות הויה כי סדר העולם שכבר קודם העדר הויה ראשונה והפסד הוא זה סדר והכרחי להיות, ומעתה מביא ראיה מן הכתוב, כראוי מאוד שר. כא תבין
ועוד יש לך לדעת כי דבר זה עוד עמוק, [ועוד וזה כי הצרעת היא העדר האדם, וכדכתיב (במדבר י״ב) אל נא תהי כמת, [וגו'] ויאכל חצי בשרו וכאשר יבא בכולו הוא רק מן הש״י, אין דבר רע מן הש״י, לכך הש״י מביא הרע אל הרע מן העולם, כי אין דבר לבטל הרע מן העולם, וזהו כאשר הוא בכולו, ולפיכך אם כולו הפך לבן מלמעלה, והוא מן הש״י, כי זה הוא הרע הבא מן הש״י לחצאין, טהור הוא ובא לבטל ולסלק הרע] ואי אפשר לכתוב והוא טהור ויש עוד בזה דבר מופלג בחכמה יותר.
---
**ר״י אברבנאל — ישועות משיחו ח״ב העיון הראשון — פרק ה׳**
ו יקשה הדבר מאוד איך יתרבו צרותיהם בזמן שהם מקוים להצליח שהוא ביאת משיחם. []. . לומר שנאמרו לרמוז שלא יוכל המתפקר, לכן תלו ביאתו בדבר נמנע, להגיד שביאתו נמנעת.
ומה שראוי שיאמר בזה, הוא כי כמו שביארתי במעין י״ב ממעייני הישועה (תמר ו') חז״ל קיימו וקבלו שקרוב לזמן התשועה ירבו הצרות העצומות על ישראל כדי שיעתק עניינם מקצה הרוע וההפסד הגמור והכליון אל ההצלחה הגדולה המופלגת. כי הגאולה לא תהיה כהויה הטבעית שלא תהיה אם לא בהפכים, כ״א הצורה תחול בנושא שהיה לו בצורה שהיה, כי ההעדר היה עצומות צרות. וכן היה בגלות מצרים, בהכרח נתחדשו צרות העינוי והלחץ בעבודה קשה ובהשלכת בנים ליאור פ״ו שנה מלידת מרים עד הגאולה, וכמו שביארתי שם שם ביאור שלם. וכן תהיה גאולתינו נעתקת מקצה הצרות והרעות אל קצה המעלות.
והנה חז״ל שיערו בנבואות העתידות מיני הטובות וההצלחות שיעדו הנביאים לימות המשיח, שהפכיהם יקדמו לזמן הגאולה בהכרח.
---
**סיבה ב — התפשטות הרע נועדה להביא לתיקונו המוחלט**
**רמח״ל — דעת תבונות קסו**
הנה, כיון שב״ה האדון ששם הנהגת השכר ועונש, מעתה לכל אדם יגיע כפי מעשיו — טוב לטובים ורע לרעים.
אמנם העצה העמוקה של האדון ב״ה לגלגל הדברים באופן, שלא תהיה ההנהגה אלא לטוב, ולא יהיה מציאות רע כלל בעולם, וזה נקרא תיקון ההנהגה עצמה וזיכוכה. ואמנם כדי לעשות הכללי התיקון הזה, יצטרך להתנהג על פי שורש ענין של מציאות הטוב ורע, כי כן הרוצה לרפאות חולי רפואה שלמה צריך אלא שישרש אחר הסיבה, ואז יסור המסובב. כדי לעשות הדבר הזה, שלא תהיה ההנהגה לטובה ולא יהיה בה מציאות רע, צריך לדעת הסיבה הגורמת עתה הימצא הרע בהנהגה, ועל פי ההיא הסיבה יצטרך לגלגל הדברים באופן שלא יהיה עוד הרע בהנהגה הפרי הזה שיצא.
וזה פשוט, כי הקב״ה אין רוצה להנחם כאדם המתחרט ממעשיו הראשונים ולעזוב דרך אחד בעבור דרך אחר, אלא על פי המונח הראשון עצמו יגלגל הדברים לבוא אל השלמות שהוא רוצה.
ואמנם שורש הימצא הרע בהנהגה — כבר פירשנוהו שהוא מטעם גילוי יחודו ית', שצריך לגלות הרע, ולהניחו לעשות כל שבחוקו, כדי להראות אחר כך שליטתו יחוד ית' בהחזירו לטוב. ומטעם הזה, כל עוד שיתעלם ויסתיר האדון ב״ה פניו, ויניח לרע להתגבר עד הגבול האחרון שאפשר לו להתגבר, דהיינו עד ולא עד בכלל[…] עד חורבן העולם,
נמצא, שאם האדון ב״ה רוצה לנהג העולם לפי הנהגת היחוד — הנה יצטרך להכיר האור מתוך החושך, ולעשות שהרע עצמו יחזור לטוב, לתת תגבורת לרע בלא השקיף אל זכות, אדרבא, נבנו עושי רשעה; והצדיקים נשפל ראשם לעפר.
ואחר זה יגלה ממשלתו, ופרי הגילוי יהיה להחזיר הרע עצמו לטוב, ולא יהיה עוד רע אלא טוב בעולם, ואז לקב לו שכרם הצדיקים, ולא קודם לכן.
---
**איגרות הראי״ה — איגרת א שלב**
כלל גדול הוא, שאע״פ שהעולם יורד תמיד בירידה אחר ירידה, מ״מ אין זה כ״א מצד החיצוניות שלו, דהיינו שהמעשים והמדות נופלים ואינם בערך דורות הראשונים. אבל מצד הפנימיות, דהיינו כללות קדושת האומה כנס״י, כח כל דור ודור מוסיף על הדורות הראשונים, מפני שהקדושה מצטרפת, ונמצא שהקדושה של תורה ומעשים טובים של דורות האחרונים מוסיפה אור גם לשעבר, [על כן…] כללות האומה היא מלאה יותר אור בתוכיותה מכפי הערך של העבר, אלא שהדבר אינו נגלה עד בא משיח צדקנו, ב״ב, שיצא מ״היכל קן צפור״ ד', כלומר: מכל הקדושות שבכח יגלה בפועל, וראו כל בשר יחד.
ומגאולה שהי' רחוק בזמן ע״כ אפשר הי' לקליפה להתלבש ברעות אמונות כמו ע״ז וכשוף, ומינות ג״כ היא אמונה רעה בפועל. [אבל] בזמן הקרוב לגאולה אין כח לקליפה להמציא אמונות רעות, כ״א להקליש את האמונה, ח״ו, וחלישות זו אע״פ שהנלכדים בה חושבים שהיא כפירה, והם כמו נתפסים ברשת באין דרך הצלה, אין להם שום ערך של מציאות כלל, כ״א חסרון הסברה והארת השכל והרגש, ע״כ מיד שמאירין להם דרכי שכל ישר והרגשות טובות בדרך ד', האור הולך ומאיר עליהם וסופם לחזור למוטב, והם שבי פשע ביעקב ואליהם יבא גואל לציון.
עלינו להיות בטוחים בחסדי השי״ת הזוכר חסדי אבות להביא גאולה לבני בנים, [אבל] כי הרע שבהם איננו כ״א חיצוני, ובתוכיות הנשמה הכל טוב וקדוש, ע״כ הם מתעוררים לכמה מחשבות של יושר וצדק, אע״פ שהם תועים בדרכם ולא [דבקים] הדרך זו ולא העיר זו [אבל] מתפארים בשם ישראל ובאומה בכללה, אע״פ שאינם יודעים בעצמם מפני מה ולמה.
וזהו סוד ״עני ורוכב על החמור״, שהוא ״דרא דעקבא דמשיחא״ שאמרו בתק״ז ״טב מלגאו וביש מלבר״, סוד ״כלו הפך לבן — טהור״, אע״פ שיש בו סמני טומאה יותר משאר בהמות טמאות, שמהן נמצאות שיש להן סמן אחד טהרה, מ״מ יש בתוכיותו קדושה, שהרי הוא קדוש בבכורה, אלא שהיא גנוזה ומוסתרת, וסופה להגלות ע״י העילוי של פדיון. ואלה הם דברים, שא״א לבארם בכל עמקם כ״א מפה לאוזן בשעת רצון המוכשרת ליושבים לפני ד'.
עכ״פ הנני על משמרתי אעמודה ולא לרחק, ולקרב אפילו את המרוחקים בזר עו.
---
**אורות ישראל פרק ה — פיסקאות יד**
יש בידינו חיים סם בעד כל העולם במובן הלאומי. זה הענין שהוא כלל מוסכם בתולדה, שאומה מוכרחת למות, ולעבור מן העולם, שהרי כמעט כל העמים העתיקים שעברו ובטלו מן העולם, ואם יש איזה עם קיים מימי קדומים, גם לא נתפתח לא עברו עליו סבות של פיזורים, גם לא להשפיע מחוגו על העולם כראו
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה