בס״ד יוםהעצמאות במשנ תה רבעובדיה יוסף זצ״ל
1. דרשת עובדיה הרב ש העצמאות תשיום ת - ס "ט
להתנוסס נס לעבדיך "נתת שירה. תמיד לומר צריך "אדם – לו עשו
- "להתנוסס" ואז לקב״ה להודות צריך נס משמים נס עוד לו יהיה
גדול. יותר נתתי סוכריה לקחתי סוכריה. רוצה אצלי בא ילד למשל
אומר: לו. " רבה תודה " אמרתי ומברך. ומברך ומברך ומודה עומד, , מי שוקולד קופסת לו אתן אני מחר עשה, כך סוכריה לו נתתי זה
י יעשה, מה יודע רקד.
גדול, יותר נס עושה שירה ואומרים נס לנו עושה כשהוא הקב״ה: כך
לקב״ה להודות צריך תמיד להתנוסס. נס " עלי גמל כי לה אשירה … "
מ יהודית. ממשלה פה שיש זה אלה המנדטורים, פה? היה ה
ישראל שונאי שמם ימח האנגלים, צריך לארץ לבא שרצה מי כל
" סרטיפיקט " וזה. וזה פרוטקציות ייכנס, לא זה בלי
מדינה משנהייתה צרורות. צרות לו עושים היו פה בא שהיה איש כל אבל דיינו. שרוצים כמה יהודים שיבואו בשביל רק אם יהודית
כמה שיש הוא האמת קום לפני המנדט שהיה בזמן מיליונים.
650 היה המדינה ישראל650 בכל איש, אלף למעלה ועכשיו אלף. שיוסיף לקב״ה עוד מתפללים אנחנו זה? … ומה מיליון. מחמישה כולם שמיים יראי שכולם ממשלה לנו ויהיה לראשיתנו אחריתנו
מתפללים. אנחנו כך התורה, את אוהבים כולם צדיקים
אבל ה ברוך הקב״ה. לנו שעשה לנס להתכחש לנו אסור ' ה הרבה, '
איתנו, " זרעך את ארבה הרבה מרוב" יספר ולא כהנה יהיה עוד. לו פותחים וסהלן, אהלן לבא, רוצה בחו״ל שנמצא יהודי כל וכהנה.
לו אומרים לא לפניו. שערינו כל " תביא כך, תביא סרטיפיקט, תביא
כך " אותו רואים אם יביא. לא. לפה. שיבוא ברכה זה
מעט. לא זה בעיניכם? מעט זה כן?
חינוך היה לא תורה תלמודי היה לא המנדט בזמן דברים. כמה עוד עשרות יש תורה תלמוד אלפים. עשרות יש העצמאי החינוך עצמאי. צריכים אנחנו זה. היה לא קודם תורה. רק לומדים כולם אלפים.
לנו נתן ה´ ברוך לקב״ה, להודות תורה. להרבות חיל לעשות כוח
וכהנה. כהנה הקב״ה יעשה כן טובים ומעשים מצוות לעשות
2. ו- חלק אומר יביע שו״ת מא סימן חיים אורח
" שהצילנו הקוממיות במלחמת לנו שנעשו והנסים שהואיל נראה כי עצתם, הפר וה' להכחידנו, שזממו ושונאינו אויבינו מידי השי״ת
ישראל, לכל הנס היה שלא כיון חסדו, עלינו גבר לומר שנכון אפשר לומר שנכון אפשר לומר שנכון אפשר לומר שנכון אפשר
ברכה. בלי אבל הלל, ברכה. בלי אבל הלל, ברכה. בלי אבל הלל, ברכה. בלי אבל הלל, הנ״ל הראשונים וכל המאירי כמ״ש. "
" הח למרן חזי דשפיר ועינא יא(, )סי' ח״ב שאל חיים בשו״ת יד״א להם יש אם מצרתם, שניצולו נס לישראל שנעשה בעיר שנשאל שהרי״ף והעיר הנ״ל, )קיז( דפסחים הסוגיא והביא הלל, לומר הצבור שכאשר כתבו ולא זה, דין השמיטו והרא״ש הרמב״ם להרי״ף דס״ל שנ״ל כתב ולכן הלל, לומר צריכים מצרתם נושעים
ו והרמב״ם היתה נביאים שתקנת הרא״ש דוקא ישראל לכל דוקא ישראל לכל דוקא ישראל לכל דוקא ישראל לכל … ולא
ז״ל כהמאירי ס״ל."
" אכלה וכזה כזו כי הטבע, דרך היה שהנס הקוממיות במלחמת של בסופו כי אם ישראל, במערכות נפלו יקרות נפשות וכמה החרב, הגדול, שמו בעבור עמו את יטוש לא כי יתברך לאל תהלות דבר
ישראל, וגבר ח הדבר אין מ״מ ח הדבר אין מ״מ ח הדבר אין מ״מ ח הדבר אין מ״מ מדרך ורג מדרך ורג מדרך ורג מדרך ורג הטבע הטבע הטבע הטבע ע״ז לקבוע אין ולכן ע״ז לקבוע אין ולכן ע״ז לקבוע אין ולכן ע״ז לקבוע אין ולכן
הלל הלל הלל הלל בברכה בברכה בברכה בברכה. "
" ישראל מגדולי ועצומים רבים אמנם הן כי לומר יש זה כל ומלבד בירושלמי מ״ש וכעין דגאולה, אתחלתא המדינה בהקמת רואים איילת וראו מהלכין הוו חלפתא בן ור״ש חייא ר' ברכות(, )ריש
חלפתא בן לר״ש ר״ח א״ל אורה. בוקע שהיה השחר היא כך ברבי היא הולכת שהיא מה כל קימעא קימעא בתחלה ישראל של גאולתן מלחמה )יז: ( ובמגילה לי. אור ה' בחשך אשב כי מ״ט, והולכת, רבה התקופה בספרו שליט״א כשר והגר״מ היא. דגאולה אתחלתא נמי
- שעד )עמודים הגדולה תורה דעת בשם כרוז הביא, שעח(
גדו כל כמעט עליו שחתומים מדינת הקמת את וקוראים הדור, לי
בשם ישראל דגאולה אתחלתא דגאולה אתחלתא דגאולה אתחלתא דגאולה אתחלתא הדרך רב ועדיין הואיל מקום מכל, מדינית מבחינה הן הנחלה, ואל המנוחה אל להגיע כדי לפנינו
לפיכך ורוחנית, מוסרית מבחינה והן וצבאית, לגמור לחייב אין לגמור לחייב אין לגמור לחייב אין לגמור לחייב אין
ההלל ההלל ההלל ההלל בברכה בברכה בברכה בברכה. . . התבוסות למרות ערב, צבאות מנהיגי הרי כאן ואף למלחמה לצאת והערב השכם מאיימים עודם שנחלו, והמפלות בלבם תבוא חרבם ובקשתותיהם, בחרבותיהם ומנפנפים נגדנו. וכמה למלחמה. המה אדבר וכי שלום אני תשברנה, וקשתותם
עורף פנו לישראל, כידידותיות נחשבות שהיו נאורות מדינות ולא קדש, מבצע הקוממיות, מלחמת עלינו, שעברו במלחמות פנים יום מלחמת הכביד והאחרון ההתשה, מלחמת הימים, ששת מלחמת תכלינה ועודנו רוגז. ויבא נחתי ולא שקטתי ולא שלותי לא הכפורים, השם וגואלו ישראל צור ע״י האמתית ישראל ישועת אל עינינו
רגלינ למוט נתן ולא בחיים נפשנו חיים אזי לנו שהיה ה' לולא ו,
בלעונו.
רוחנית ומבחינה רוחנית ומבחינה רוחנית ומבחינה רוחנית ומבחינה אנו ועדים אחורנית, מעלות אלף ירדנו ירוד אשר, וההתפרקות גוברת המתירנות מדהימה, מוסרית להתדרדרות ספרי פריצות, בגדי צניעות, חוסר חוצות, כל בראש משתוללת
פת בפרהסיא, שבת חילולי מבישים, קולנוע וסרטי פורנוגרפיה, יחת
הכל ועל וכהנה, כהנה ועוד מבהילים, בממדים טריפה איטליזי
לא חינוך במוסדות מתחנכים ישראל, אלפי שמאות ולומדים דתיים, ולהיות מחצבתם, לצור עורף ולפנות ישראל, קדשי לכל להתנכר שם בורות להם לחצוב חיים מים מקור עזבו ישראל, בית הגוים ככל
יכי לא אשר נשברים בורות ישעיהו: נבואת ונתקיימה המים, לו )יד( בחגיגה חז״ל וכדרשת בנכבד, והנקלה בזקן הנער ירהבו ומדלדלא, אזלא דארעא ועמא ישגא, חוצפא משיחא ובעקבות במשך וקוינו צפינו הלזה מט: (, )סוטה וכו' ילבינו זקנים פני נערים
ה״ב תשובה מה' )בפ״ט הרמב״ם כ' והרי גלותינו, שנות כאלפיים (:
" שאינן ממלכיות שינוחו כדי אלא המשיח לימות ישראל נתאוו לא תרבה המשיח ובימי כראוי, ובמצות בתורה לעסוק להם מניחות את דעה הארץ מלאה כי שנאמר והאמת, והחכמה והדעה האמונה
גדולם ועד למקטנם אותי ידעו כולם כי מכסים, לים כמים ה'. "
ישראל אמוני משלומי הרבה אלה ומסיבות שעדיין רואים אשר העצמאות, ביום בכלל הלל לומר שלא נוהגים בגלותא, שכינתא
על וצערם יגונם לרוב עמם ונימוקם וטעמם הרוחני מצבינו הרוחני מצבינו הרוחני מצבינו הרוחני מצבינו אנו אשר
כיום בו נתונים. וידעו הכירו העם שכל חנוכה לנס דמיון כל לזה ואין וכיו״ב ובתמים. באמת ה' עובדי היו וכולם עליהם, השי״ת בהשגחת
ר העלה שג״כ ז( אות י סי' )חאו״ח ח״ו עבדי ישכיל בשו״ת איתי מפני ברכה, בלא אפי' העצמאות יום תפלת בתוך ההלל לגמור שאין קללתו שאין יום לך ואין לכלותינו, עלינו קמים אויבינו שעדיין בעוכרינו הצורר היצר כי אלה, הטו ועונותינו מחבירו, מרובה
וכו ה' מדרכי ישראל את להסית אתחלתא אלא כאן שאין ומכיון ', לומר לתקן אין לכן ישראל, עם לכל שלמה גאולה ואינה דגאולה, מזמורי לומר אפשר ורק ברכה, בלי אפי' התפלה בתוך גמור הלל להכנס לנו שאין פשוט כי ברכה, בלי התפלה, סיום לאחר ההלל
עכ״ד. לבטלה. ברכה בספק הצללים כל עם באמת כי אכחד ולא הצללים כל עם באמת כי אכחד ולא הצללים כל עם באמת כי אכחד ולא הצללים כל עם באמת כי אכחד ולא
הנ״ל, הנ״ל, הנ״ל, הנ״ל, ישראל מדינת כי מהם, להתעלם לנו שאין גדולים אורות ישנם ישראל מדינת כי מהם, להתעלם לנו שאין גדולים אורות ישנם ישראל מדינת כי מהם, להתעלם לנו שאין גדולים אורות ישנם ישראל מדינת כי מהם, להתעלם לנו שאין גדולים אורות ישנם
כולו בעולם התורה מרכז היא כיום כולו בעולם התורה מרכז היא כיום כולו בעולם התורה מרכז היא כיום כולו בעולם התורה מרכז היא כיום בנינו מטובי חמד בחורי ורבבות, והתורה הקדושות, בישיבות ולילה יומם בתורה עוסקים היקרים
שלה, אכסניא על מחזרת ישראל, ארץ כתורת תורה לך שאין ישראל, ארץ כתורת תורה לך שאין ישראל, ארץ כתורת תורה לך שאין ישראל, ארץ כתורת תורה לך שאין
אמ ה״ח(, סוף דנדרים )פ״ו ובירושלמי חביבה הוא, ברוך הקדוש ר שבחוץ גדולה מסנהדרין בא״י, בתורה שעוסקת קטנה כת עלי
לארץ. ובנותיהם בניהם את מחנכים ישראל אמוני משלומי ורבבות
תורתינו ע״פ ה', ברך זרע הם כי יכירום רואיהם כל הקדושה,
זרעו. מפי תשכח לא כי וכאמור: מוצאים אנו העם המון אצל ואף
ישראל, גדולי מפי ודעת תורה לשמוע וכמהה שוקקה קשבת אזן ישראל, גדולי מפי ודעת תורה לשמוע וכמהה שוקקה קשבת אזן ישראל, גדולי מפי ודעת תורה לשמוע וכמהה שוקקה קשבת אזן ישראל, גדולי מפי ודעת תורה לשמוע וכמהה שוקקה קשבת אזן
עמוס: של הנפלא כחזונו " רעב והשלחתי ה' נאם באים ימים הנה
ד את לשמוע אם כי למים צמא ולא ללחם רעב לא בארץ ה' ברי. " ממרום, רוח עלינו יערה שהשי״ת תפלה ואנו קלח: (. שבת )וע'
שלמה. בתשובה כולנו ונשוב ובינה, רוח תועי וידעו הואיל ועכ״פ
נמצא וכאן הלל לומר חיוב אין מש״ה טובה, התחלה רק היה וכאן הלל לומר חיוב אין מש״ה טובה, התחלה רק היה וכאן הלל לומר חיוב אין מש״ה טובה, התחלה רק היה וכאן הלל לומר חיוב אין מש״ה טובה, התחלה רק היה וכאן
בברכה בברכה בברכה בברכה. . .
ב להכנס בנפשו עוז ירהיב אשר זה הוא ומי חשש חשש חשש חשש ברכות איסור
במק ואפילו מאד, חמור שאיסורו לבטלה, כתבו ספיקא ספק ום
לברך. מעשה לעשות שאין האחרונים. . תריצי טעמי הני מכל ולכן תריצי טעמי הני מכל ולכן תריצי טעמי הני מכל ולכן תריצי טעמי הני מכל ולכן ברכה מברך הוא הרי העצמאות בחג ההלל על שהמברך נראה הנ״ל ברכה מברך הוא הרי העצמאות בחג ההלל על שהמברך נראה הנ״ל ברכה מברך הוא הרי העצמאות בחג ההלל על שהמברך נראה הנ״ל ברכה מברך הוא הרי העצמאות בחג ההלל על שהמברך נראה הנ״ל מאחרוני שיש פי על ואף אמן, אחריו לענות ואסור צריכה, שאינה מאחרוני שיש פי על ואף אמן, אחריו לענות ואסור צריכה, שאינה מאחרוני שיש פי על ואף אמן, אחריו לענות ואסור צריכה, שאינה מאחרוני שיש פי על ואף אמן, אחריו לענות ואסור צריכה, שאינה
לברך, שיש שסוברים דורינו לברך, שיש שסוברים דורינו לברך, שיש שסוברים דורינו לברך, שיש שסוברים דורינו כא(, )סי' מבשר קול בשו״ת וכמ״ש
מ נצר ובשו״ת דאזלינן אמן ספק הו״ל מ״מ ועוד. לו(. )סי' טעי יד(. אות כט סי' )חאו״ח ח״א אומר יביע בשו״ת וכמש״כ לקולא.
ע״ש. . .
דמי שפיר ומיהו דמי שפיר ומיהו דמי שפיר ומיהו דמי שפיר ומיהו ]=מותר[ ]=מותר[ ]=מותר[ ]=מותר[ בעלמא קריאה דרך ההלל מזמורי לומר בעלמא קריאה דרך ההלל מזמורי לומר בעלמא קריאה דרך ההלל מזמורי לומר בעלמא קריאה דרך ההלל מזמורי לומר
לא ותו לא ותו לא ותו לא ותו ופירש ליקרי. נינהו פסוקי מכדי )פב( בב״ב כיו״ב וכמ״ש.
וכי בתורה. כקורא דהוי רשב״ם, ע״ש. ח(. )סי' הדשן התרומת כ' ו״ב יא(, )סי' ח״ב שאל חיים בשו״ת החיד״א מרן בדברי שמבואר אלא שתקנו במקום י״ח תפלת אחר ההלל מזמורי לומר שלא ליזהר שיש בנויים התפלות עניני שכל נודע כי ור״ח, טוב ביום הלל לומר חז״ל
/וב ובכתבו בזוה״ק כמ״ש עולם, רזי אדני על ומיוסדים כתבי/ וחז״ל ונשגבות, עליונות בכוונות ומסודר מתוקן שהכל ז״ל, האר״י ואנן כמוס, לסוד י״ח תפלת אחר הלל אמירת ור״ח טוב ביום תיקנו במקום שייכא מישך הלל אמירת אם נדע לא ואנחנו אנן, הדיוטות וכ״כ ע״ש. כולה. התפלה סיום לאחר אלא יאמרוהו לא ולכן הזה,
עבדי ישכיל בשו״ת ע״ש. הנ״ל. י( )סי' ח״ו הקהל שאם נלע״ד ומ״מ הקהל שאם נלע״ד ומ״מ הקהל שאם נלע״ד ומ״מ הקהל שאם נלע״ד ומ״מ
בידם למחות אין י״ח תפלת אחר ברכה בלא הלל לומר רוצים בידם למחות אין י״ח תפלת אחר ברכה בלא הלל לומר רוצים בידם למחות אין י״ח תפלת אחר ברכה בלא הלל לומר רוצים בידם למחות אין י״ח תפלת אחר ברכה בלא הלל לומר רוצים …". …". …". …".
3. תשובה בש דפסה ח דעת יחוה שו״ת "ז סי ' הע פא ' 6
באשקלון ושלום חיים מעיין מישיבת תשע״א, בניסן כ״ח ביום בזה:
"] שליט״א יוסף הגר״ע מרן לכבוד [ דעת לדעתו, לשאול בזאת הננו. לומר האם ירושלים, וביום העצמאות ביום לנהוג עלינו כיצד עליון,
ול תחנון או הקדושות, בישיבות כנהוג יום, מידי כרגיל התפלל
בעני ברורה תשובה ישיבנו אם מאד נודה אחרת? ! לנהוג ן".
רבינו לשון וזו בתשובתו בתשובתו בתשובתו בתשובתו:
" הנ״ל. הימים בשני תחנון לומר אין כרגיל להתפלל. וללמוד
עוז ויתר שאת ביתר בהתמדה.
יוס עובדיה."ף
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה