תצא - כי תצא: מידות ומשקלות
הרב חנן שוקרון
**סיפור**
כמה שנים לפני נפטר איש עסקים מצליח, שהיה ידוע בעושרו כמו הרב, גם בגמילות החסד שלו ובתרומותיו למוסדות תורה. עוד כששכב על ערש דווי, הפקיד ביד ילדיו שתי מעטפות סגורות וציווה אותן לפתוח אחרי מותו. על הראשונה כתוב ״לפתוח בעת ההלוויה״, ועל השניה ״לפתוח בתום השבעה״.
בעת ההלוויה נפתחה הראשונה, והתברר שכתובות בה שש מילים בסך הכול: ״אני מבקש לקבור אותי עם גרביים״. הבנים רצו למלא את בקשתו האחרונה של אביהם, אך חברא קדישא התעקשו שלפי ההלכה לא קוברים אדם עם גרביים. תחינותיהם, צעקותיהם ואיומיהם לא הועילו, והאב נקבר בלי גרביים, כמו כל יהודי כשר.
ציפו בקוצר רוח לסוף השבעה כדי לגלות את סודה של המעטפה השניה. כל בני המשפחה והחברים התכנסו, והבן הבכור נטל לידיו את המעטפה ופתח אותה בידיים רועדות. על הדף שהיה בפנים היו כתובות המילים הבאות:
״בני היקרים, אני יודע שקברתם אותי בלי גרביים. רציתי רק להראות לכם שלא משנה כמה כסף ורכוש יש לך בעולם, כשאתה עוזב אותו — לא תוכל לקחת איתך אפילו זוג גרביים עלוב אחד. ״
**פרשת המצווה**
״לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה־לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה־לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: כִּי תוֹעֲבַת ה׳ אֱלֹהֶיךָ כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל״
**חומרה**
בחומרא רבה. מי שמשקר בעסקים נחשב תועבה. למה? כי תועבה ממש, כמו משכב זכור או מעביר בנו ובתו באש — פירושו שינוי סדרי הערכים בחיים.
האלשיך שואל שאלה נוספת על הפסוקים: האם לא די בכך שהמרמה קרויה תועבה? למה צריך גם להבטיח שכר כך כל כך מופלג? בזה שהוא קרוי תועבה — לא די?
האלשיך מתרץ שרוב המריבות הפיזיות שבין איש לרעהו הם על משא ומתן בממון. לכן נסמכה פרשת הרמאות לפרשת אנשים שינצו. המשקר בעסקים גורם לעצמו אריכות ימים בכך שאין לו אויבים — אין מי שמבקש את רעתו.
**סיפור**
פעם פגשתי מנכ״ל של חברת יזמות עסקית בשם ג׳ק גאומטריקס. יום אחד הוא נפגש עם איש עסקים ענק בהודו ושוחחו על שיתוף פעולה. אחרי כמה שעות, שואל ההודי את ג׳ק: ״העסקה נראית טובה. אבל איך אני יודע שלא תגנוב אותי או תעתיק ממני? ״ ג׳ק ענה לו: ״כשהאלהים מצווה עליך לעשות את מה שמרכז החיים שלך עליך — סכום בעולם לא חשוב. ״
**זהות יהודית**
הרש״ר הירש מדייק (והוא משתמש במילים חריפות יותר בתרגום) למה הוא נחשב ״תועבת ה׳ אלהיך״ ולא סתם ״תועבה״? אם הוא קורא לעצמו ״יהודי״ ואיננו שומר בקפדנות על צדק במשא ומתן — הוא תועבת ה׳ אלהיו.
הגמרא מוסיפה (בבא בתרא פח ב) שעונשן של מדות קשה יותר מעונשן של עריות, כי תשובה על זה קודם כל להשיב את הגזלה, ומי שמרמה אינו יודע כמה גנב וממי. וגם אחרי ההצעה של הגמרא לעשות צרכי רבים בים, הגמרא מסכמת: ״לאו תשובה מעלייתא היא״, כי זה לא רק גזל — אבל אסור להזהיר. כדברי המדרש: יש כאן משהו נוסף — שהם גונבי דעת הבריות, ביותר על לא אחד.
השולחן ערוך כותב (רלא): ״ענשו בעוה״ז שלא יצליח ונכסיו ילכו לטמיון, ולהיפך מי שמתאמץ במדות ומשקלות אמת, אף שלשעתו נראה חסר יבואנו, אבל לבסוף הברכה שורה בכל משלח ידיו. ״
**סיפור**
חבר קנה מזדה 2004 יד שניה. יום אחד עשה תאונה. המוסכניק החליף לו הכל מקורי בשאסי ואמר לו: ״אתה יכול לנסוע מצויין, אבל כשתמכור — שים לב שנפגע. ״ הגיע היום למכירה, ופרסם את המזדה עם הפגיעה בשאסי למחירון 15 אלף. התחבט, התלבט, ובסוף פרסם ב-15 אלף, אבל כבר לכל אחד בטלפון סיפר שהייתה פגיעה בשלדה בתאונה. עוד אחד ועוד אחד מתקשר ומסרב, עד שהגיע אחד ושילם לו 14 אלף — כי הרכב היה של ילדותו, וביקש אותו במיוחד.
**המצווה — ״מצוות מידות״**
על מידת הביטחון בה, אפילו בשם המצווה ״מראה ישראל אהבת הרעות״, המאזניים של המוט נקרא בגמרא ״נפ״ש״ (ב״ב שם) — זה כמו בית דין. אסור למדוד לאחד בימות החמה ולשני בחורף, מחשש להטיה. לא מכינים מאזניים מעץ או מבדיל, אלא רק מאבן או זכוכית. ועוד ועוד.
לסיכום, השולחן ערוך אומר: ״מוטב לאדם להתגולל באשפתות משיהיה במסחרו מידות ומשקולות שקריים, ואסור לרמות שום רמאות בעניין המידה והמשקל בין לישראל בין לגוי, אלא יהיו מיושרות ומצודקות. ״
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה