בס״ד
**תצא – כי שת פר מצריים לתעב לא? למה**
אחד הציוויים המופיעים בפרשה: ״לא תתעב מצרי, כי גר היית בארצו. ״ התרגום אונקלוס וכן רבי יונתן בן עוזיאל מתרגמים את המילים ״לא תתעב״ — ״לא תרחק. ״ אסור לנו לרחק אנשים מצריים, כי התגוררנו במצרים.
ויש להקשות: המצרים עינו את ילדי ישראל, עשו לנו סוג של שואה במשך שנים, ובסוף אסור לתעב אותם? גם לסבתא רבה שלי היו נאצים שרצחו אותה בגרמניה — אז אסור לתעב את הנאצים? האם יש כאן ציווי להיות בתסמונת האישה המוכה, שחוזרת לבעלה אחרי שהיכה בה ומדברת בשבחו?
ונראה, על פי דברי רש״י: ״לא תתעב מצרי מכל מיצרי, ואף על פי שזרקו זכוריכם, מה טעם? שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק. ״ בשעה שעם ישראל היה רעב, ואנשים בכל העולם מתו מרעב לאוכל, המצרים דאגו לנו ועשו לנו טובה — הביאו לנו אוכל לשובע. הם היו הכנסת אורחים אמיתית.
החיים הם מורכבים. ישנן תקופות טובות וישנן תקופות רעות. ישנן מציאויות שהיו בחיי אחד — גם טוב וגם רע בהם. אמנם קם אחר כך מלך חדש שהתנהג באכזריות ועינה אותנו, והוא קיבל את עונשו — מכות וטביעת המצרים. אך לנו אסור לשכוח את הכרת הטוב. הכנסת האורחים המצרית בתחילה הייתה נקייה וטהורה.
אפשר לקחת מזה מסר מאוד חשוב לחיים: חשוב תמיד להתבונן בחלקים הטובים שהיו, גם כשיש דברים מאוד קשים.
שמעתי סיפור על בחור אחד שלמד בישיבה תיכונית שנים, וכל מה שהיה לו להגיד עליה: רמה לימודית נמוכה, האוכל גרוע, לוקחים כסף מהתלמידים סתם, ולמורים שם לא אכפת כלום. שאלתי אותו: ״בטוח שכל המורים מתנהגים ככה? ״ — ״ככה הרגשתי כשהייתי שם, ולא היה לי עם מי לשתף איזה קושי שהיה לי. ״ אחרי כמה שיחות הבנתי שהמציאות מורכבת יותר. אז שאלתי: ״למה להשחיר את כל הישיבה? שם אנשים משקיעים את נשמתם. חבל לדבר ככה. ״
חובת הכרת הטוב — לא חל עליה חוק התיישנות.
אם היינו חיים בצורה הזו, רבות מהמריבות ורבים ממקרי הגירושין לא היו מתרחשים. כשיש מריבה גם בין בני זוג וכדומה, צריך לזכור ואסור לשכוח את הדברים הטובים שהיו ביחד, ואסור לצבוע את החיים בשחור.
כששני בני זוג מגיעים לשלב של גירושין רבים — האם הם זוכרים את התקופות הטובות ואת מה שכל אחד מהם עשה ונתן לשני? התשובה היא לא! כששני חברים רבים על משהו צודק — האם הם זוכרים את הזמנים והדברים הטובים שעשו אחד לשני? התשובה בדרך כלל לא! כשבן או בת רבים עם ההורים שלהם — האם הם זוכרים את כל מה שנתנו להם ועשו עבורם מרגע שהגעתם לעולם? התשובה היא לא!
מכיר סיפור על מקרה שאני יודע, שילדים התנתקו מהוריהם, וכעס על הוריהם גרם לכך. אמרתי לאותו אחד: ״נכון, העליבו אותך — אבל מה נתנו ההורים עבורך? את נשמתם שלהם. ״
לקראת סוף השנה ותחילתה של שנה חדשה, בימים אלו, נשתדל לאמץ לעצמנו את מוסר השכל שהתורה מעבירה לנו באמצעות הציווי ״לא תתעב מצרי״ — לא רק הכרת הטוב כלפי אנשים שעשו לך טובות, אלא גם כלפי מי שאנחנו כועסים עליו, אם אחר כך עשו לך דברים לא טובים — לא לשכוח את הטובות שעשו לך.
הגמרא בפסחים (קיח ב) כותבת: ״עתידה מצרים שתביא דורון למשיח, כסבור אינו מקבל מהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אכסניא מהם קבל, שעשו לבניי במצרים. ״
סיפור על רבי לוי יצחק מברדיטשב, שהאישה המוכה הגיעה אליו בערב יום כיפור וטענה שבעלה מעליב אותה.
סיפור: יצא לי לפגוש במסגרת מפגש רבנים ודיפלומטים דיפלומט מצרי שהיה קרוב לנשיא מצרי עבד אל-פתאח א-סיסי, ושוב היה לו לדבר במפגש. הוא הסביר למה המצרים שונאים את מדינת ישראל:
א. מלחמת יום כיפור — הרגנו להם 20, 000 אנשים. ב. הכיבוש של הפלסטינים. ג. בגין אמר לסאדת שישראל בנו את הפירמידות, וזה שקר. ד. היהודים רוצים לנקום במצריים בגלל שעינו אותם. ה. כתוב בתורה שארץ ישראל היא מנהר מצרים. ו. היהודים רוצים לבנות את בית המקדש, וזה פגיעה באסלאם.
הוא רצה לשמוע מה אנחנו מחנכים את ילדינו, ואמרתי לו שיש מצווה מהתורה לא לתעב מצרי, ויש לנו הכרת הטוב על האירוח שהמצרים אירחו אותנו. הוא היה מופתע וביקש למסור את הדברים להנהגה המצרית.
אם חייבים הכרת הטוב כלפי מצרים — קל וחומר כלפי כל מי שעשה לנו איזו טובה בחיים. ובמיוחד ללמוד להתבונן בחלקים הטובים והיפים שהיו לנו.
בחודש אלול שאנו עסוקים בחידוש הקשר (״אני לדודי ודודי לי״) — גם מי שיש לו כעסים שונים כלפי ה׳, חשוב מאוד לפעמים דרך זה להכיר טובה על החלקים הטובים שה׳ נתן לנו.
שבת שלום, הלל מרצ בך
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה