שכר שבת

מצוות│ ושאר קריאה בעלי חזנים, ב שבת ""שכר טבדי בנימין הרב

שיטת ו הדין מקור א– חלק ו יוסף הבית שבת בהלכות ערוך השולחן

ב״מ נח, א

… את לשמור הפועל את השוכר לשמור התינוק, את לשמור הפרה,

הזרעים- את שכר לו נותנים אין

עליו שבת אחריות אין לפיכך. שבת, שכיר חדש, שכיר שבת, שכיר היה

שבוע- שכיר שנה, שכר לו נותנין

עליו שבת אחריות לפיכך. שבת,

שו סימן חיים אורח יוסף בית

שפסק קפט) סי' (כתובות פי על אף פרק בסוף המרדכי וכתב ברוך ה״ר שמואל וה״ר בשבת להתפלל אותם שמשכירים החזנים על חשש לי יש

עכ״ל. להתפלל המצות לקיים שכר נותנים דהא איסור דאין אומר נוטלים. הם שבת שכר סוף דסוף שמואל ה״ר דברי מבין ואיני מצוה ובמקום מדרבנן אלא אסור אינו זה שדבר קאמר דהכי ואפשר

ברוך. כרבינו (שא.) תקפ״ה בסימן רבינו ודעת דבריהם. העמידו לא

ה סעיף שו סימן שבת הלכות חיים אורח ערוך שולחן

שמתיר מי ויש בשבת; להתפלל חזנ. ים לשכור אסור

תקפה סימן טור

מה יותר בו שזריז מי כל לתקוע מקדימין העיר שגדולי באשכנז מנהג עוד וכן ז״ל יחיאל הר״ר אחי …וכ״כ

ה מן אחד לשכור שצריכים עד המצוה מן שבורחים בספרד כן שאין להם. לתקוע שוק

שאסור, נ״ל כי זה היתר מצאו מאין ידעתי ולא כדתניא" לו נותנין אין והתינוק הפרה לשמור הפועל את השוכר

" שבת שכר שבת, שכר ליטול שאסור קתני בהדיא אלמא - ששכרו דברייתא בסיפא כדמפרש הבלעה ע״י אלא

חדש. לשמור ע״כ עבירה עבירה: גוררת נאמר וע״ז בהפסדו שכרו שיצא יראה משם

שופר בהלכות והשו״ע יוסף הבית שיטת ב- חלק

תק סימן חיים אורח יוסף בית פה

שאסור לי נראה כי זה היתר להם מצאו מאין ידעתי ולא

וכו. הפועל את השוכר 'כדתניא פרק בסוף כתב המרדכי

דקאמר אהא קפט) (סי' פי על אף סד (כתובות ). התם

חשש לי יש ברוך ר' הרב פסק מכאן שבת כשכר מיחזי

וה״ר בשבת להתפלל אותם ששוכרים החזנים על

המצות לקיים שכר נותנין דהא איסור דאין אומר שמואל

עכ״ל. להתפלל

המצות לקיים כדי דאטו שמואל ה״ר על לתמוה ויש

שבת? נחלל

בעי דקא דת ומור מורד על הא איתא דבגמרא לומר ויש

דלא איהי שנא ומאי דשבת ליה דיהבינן איהו שנא מאי

לא פחית קא דמיפחת איהי ומשני דשבת לה יהבינן

כשכר מיחזי מוספא קא דאוסופי איהו שבת כשכר מיחזי

שבת. מקח משום וגזירה שבת כשכר רש״י ופירש

עכ״ל. ושכירות וממכר

אפילו איסורא ליכא מוספא הות אי דאפילו ומשמע

מדרבנן אלא מיתסר לא גופיה וממכר מקח דהא מדרבנן

וממכר מקח אטו מוספא דאוסופי במורד גזרינן והיכי

לגזירה, גזירה ה״ל כלל איסורא ביה לית ודאי אלא

רצו לא לכתחלה להוסיף דלתקן אלא מדרבנן אפילו

שבת. כשכר לאינשי מיחזי דהוה משום חכמים

רבנן דתנו:) נ (פסחים שנהגו מקום בפרק משמע וכן

מינייהו וחד לעולם ברכה סימן בהם אין פרוטות ארבע

כשכר דמיחזי משום טעמא ומפרש מתורגמנין כר ש

שבת. הל״ל לא בדבר איסור צד שום דהוה איתא ואם

אלא איסורא בהו דלית דמשמע ברכה סימן בהן אין

ברכה. סימן רואין שאין

מתורגמנין לשכור דרכם שהיה דמשמע ועוד בשבתות

כדפרישית וטעמא לרבים הדרשה להשמיע טובים וימים

שבת מערב אלא עצמה בשבת אותו שוכר שאינו דכיון

לכתחלה לחוש שיש אלא בדבר איסור שאין אותו שוכר

כלל. חששו לא מצוה ובמקום דאפשר היכא

נותנים דהא איסור דאין שכתב שמואל ה״ר דעת וזהו

כלל בדבר איסור ין דא כיון כלומר המצות לקיים שכר

ושלא שרי הוא המצות דלקיים כיון בעלמא חששא אלא

יחיאל וה״ר ברוך ר' הרב כדברי: כנ״ל

א עמוד סד דף כתובות

איהו שנא מאי לשמואל: יוסף בר חייא רבי ליה אמר לה יהבינן דלא איהי שנא ומאי דשבת, ליה דיהבינן

פחית- קא דמיפחת איהי דשבת? שבת כשכר מיחזי, לא

מוספא– קא דאוסופי איהו שבת כשר. מיחזי

שם רש״י

דשבת- ליה דיהבינן איהו שנא מאי כשהיא

ליום טרפעיק טרפעיקים שבעה דהא עליו. מורדת

שבת- כשכר משום גזרה בשבת] שמשתכר [כמו

ושכירות וממכר. מקח

ב עמוד נ דף פסחים

כותבין שכר לעולם: ברכה סימן בהן אין פרוטות ארבע רבנן, , תנו הים ממדינת הבאות ומעות יתומים, ושכר מתורגמנין, . ושכר

. שבת כשכר דמיחזי משום מתורגמנין- שכר בשלמא

רש״י שם

מתורגמנין- כם הח לפני שעומדין ומשמיעין מפיו, ושומעין בשבתות,

. לרבים

ה סעיף תקפה סימן או״ח שו״ע

ברכה סימן שכר מאותו רואה אינו וי״ט, בשבתות לתרגם או להתפלל כדי או בר״ה, שופר לתקוע שכר. הנוטל

ז ס״ק תקפה סימן חיים אורח ט״ז

ברכה. . סימן שכר מאותו רואה. אינו הב״י והביא לי יש רב פסק מכאן פי על אף בפ' המרדכי דברי בשבת להתפלל אותם שמשכירים החזנים על חשש שכר נותנים דהא איסור דאין אומר שמואל והר״ר

עכ״ל. להתפלל המצוה לקיים

ותינוק פרה ר לשמו דשוכר מההיא הר״ש על וקשה להיות הפרה שומר מצוה ודאי וזהו הטור שמביא

הפרה מעשה כי יתטמא שלא התינוק וכן אדומה פרה

זו. משנה מביא הזהב ובפ' תינוקות ע״י היה

עצמו בשבת התלוי' מצוה דשאני להר״ש דס״ל וצ״ל החול לימות שייכה ואין וכ״מ שבת של התפלו' כגון

התורגמן ששכר שנהגו מקום מפ' רגילים שהיו איסור אבל משמע ברכה סי' בו אין בשבת לתרגמן שהתורגמן מפני נמי והיינו בזה ב״י וכמ״ש ליכא

בשבת. דוקא תרגם

א עמוד לז דף נדרים

בשבת בתחילה קורין לא תינוקות מיתיבי: דאמר למאן בשלמא בראשון; שונין אלא

טעמים פיסוק, שכר קורין דאין היינו שכר דאמר למאן אלא בשבת, בתחילה בשבת בתחילה קורין אין אמאי שימור,

שימור שכר איכא הא בראשון? שונין ואמאי

! דשבת

אסור מי בשבת פיסוק שכר? וליטעמיך, דתניא שרי! מישרא והבלעה היא, : הבלעה

התינוק את לשמור הפועל את השוכר …'וכו

קוראין דאין מא טע היינו שבת גבי אלא דינוקי אבהתהון דיפנו משום בתחילה,

דשבתא. למצותא

א עמוד לז דף נדרים מסכת הר״ן

- בשבת בתחילה קורין לא תינוקות מיתיבי שלא מה לפני ראשונה פעם קראו אם בראשון שונין אלא מימיהם קראו

ראשונה חזרה שהיא פי על אף בשבת אותו שונין. השבת

קורין דאין היינו טעמים סוק פי שכר למ״ד בשלמא

- בשבת בתחילה קריאה על אלא אינו השכר שעיקר לפי

בשבת בתחילה קורין אין ומש״ה מרובה שטרחה ראשונה שקלי לא דאחזרה משום בראשון שונין אבל אסור שבת דשכר

אגרא.

- וכו קורין אין אמאי שימור שכר דאמר למאן 'אלא

אלא אינו השכר הרי לשניה ראשונה פעם בין איכא מאי כלומר איכא נמי הכי בתחילה שימור דאיכא היכי וכי השימור על

כששונין. שימור

המתורגמנין לשכר נוספים הסברים ב- חלק

חלאווה מהר״ם ב נ, פסחים

דמחזי משום מתרגמין ושכר שבת, כשכר. דמתרגם לפעמים חול ימי נמי דאיכא כיון עליה למיסר מצי לא אבל

טובים ובימים בשבתות הדרשנין לאלו וכן הן. לשבתות דרובא הוא אסור. ומ״מ

אמת שפת פסחים ב נ,

באו״ח והב״י שבת שכר באמת הוי לא אמאי קשה שבת, כשכר דמיחזי משום מתורגמנין שכר בשלמא בגמ' שם

'(סי)תקפ״ה וגם לשמוע בשבת באין עם דרוב אלא מתרגמין היו בחול גם דהמתרגמין משום ואפ״ל ג״כ נדחק הם בחול גם השומעין התלמידים כי הדרשה לשמוע בשבת הבאין הם להמתורגמנין הציבור תשלומי מסתמא

איסורא ליכא לכך שכר נותנין אין ושכר בחול שמתרגמין מה עבור גם שכר שלוקחין [כיון שרי בהבלעה ]שבת דמחזי אלא

עבור רק השכר דלוקחין דכיון להיפוך פי' שם באו״ח הט״ז אכן בחול שומעין שאינם מאותם השכר שמקבלין [כיון שבת כשכר

ע״ש: טפי שרי ]שבת האחרונים ודברי בשו״ע הסתירה ג– חלק

שו סימן חיים אורח ב״ח

דמתיר שמואל ה״ר על והקשה שבת שכר שלוקחים החזנים על פי על אף פרק סוף י המרדכ שכתב מה הביא יוסף והבית טעם בטוב בארוכה ולא) ד״ה שפז (עמ' יוסף בית כתב תקפ״ה בסימן לקמן אבל בקצרה לזה יישוב כאן וכתב ליקח

להקל: עלמא נהוג והכי דמותר.

סקי״ב שו סי' שבת תוספת

… סי רואה דאינו הש״ס כלשון סתם תקפ״ה ובססי' לאסור והטור ברוך הר״ר כדברי שסתם משמע כאן המחבר 'ומדברי

ברכה- במקום שרי הר״ש ולדעת איסורא נמי ביה אית כוותיה דקי״ל ברוך רבינו הרב לדעת ליה כדאית חד לכל והיינו

כמש״ל. מצוה

יט-ב סימן חיים אורח ז- חלק עבדי ישכיל שו״ת

שליט״א. חזן משה הרב לכבוד ב״ה, לישוב הליכה שכר לקבל לאדם מותר אם לשאלתו, , אשר

שב״ק? ביום בד״ת לדרוש

… ד והנה הנ״ל, והמתירים האוסרים דברי כל לפניך הרי 'ב) נר האוסרים, בס' רא' בדיעה ש״ו בסי' דכתב ז״ל 'מרן

מרן בדברי מוסכם, כלל דזה אוסרים, ה כס' להלכה דדעתו דעתו וי״א, סתם בדרך דעות, שתי שמביא דבמקום בש״ע, יחידאה היא המתיר הר״ש דד' ובפרט הסתם, כס' להלכה ובודאי ז״ל, והר״ב הטור אחי יחיאל הר' שנים, נגד

כרבים. ה' ורבים יחיד הכלל כפי נקטינן, דכרבים

או בר״ה שופר ע לתקו שכר הנוטל ס״ה תקפ״ה בסי' ומ״ש מאותו רואה אינו ויו״ט בשבתות לתרגם או להתפלל כדי הנ״ל ס״ה ש״ו בסי' כמ״ש דכוונתו בודאי ברכה, סי' שכר ברכה סימן רואה אינו ומ״ש בדבר איסור דיש הסתם בס'

- יחיאל והר״ר הר״ב כס' בדבר איסור דיש ר״ל כמ״ש לא

בדבר… איסור אין אבל רואה אינו ברכה סי' דרק הר״ש, מרן מדברי לזוז לנו שאין ודאי, למעשה כן, כי הנה ד) שהוכחנו כפי והר״ב, יחיאל הר״ר כד' לאסור דעתו, שנר' כמ״ש הבלעה, ע״י אלא היתר ואין מצוה, במקום אף ואם ש״ו בסי' שם בהגה גם וכמ״ש יחיאל, הר״ר במפו'

ובמ״ב בבאה״ט ועי' שרי, ע לכ לחדש או לשנה "שכרו החול בימות גם שיתפלל דהיינו לשבוע, דה״ה שכ' שם ואם החול, בימות פעמים איזה להם שידרוש בדרשה וכן חשיב ג״כ דזה נראה החול, בימי הדרשה מכין הוא בתורה הקורא על לזה בדומה שאמרו וזכורני כהבלעה,

ללמוד החול בימי שטורח משום לו שהתירו בשב״ק

הט עמים.

ברכה– סימן בו אין איסור או? חיסרון

רע סימן תורה ספר הלכות דעה יורה טור

ומאד ס״ת לו שיכתוב מישראל אדם כל על עשה מצות

דאמר אחריה לחזר צריך ספר הלוקח לוי בן יהושע רבי שהגיה או כתבו השוק מן מצוה כחוטף השוק מן תורה

שאין שכן וכל סיני מהר קבלה כאילו אחת אות אפילו בו ישן למכור ואפילו מהם הרבה לו יש אפילו למוכרה לו

אסור חדש לקנות כדי יאכל מה לו אין אפילו אם ומיהו

לו ואין אשה א ליש או תורה ללמוד כדי למוכרה צריך

דמי. שפיר למכור אחר דבר

רע סימן דעה יורה יוסף בית

רשב״ג אמר כן על יתר שם יאכל. מה לו אין אפילו ומ״ש סימן רואה אינו בתו או ס״ת ומכר יאכל מה לו אין אפילו

- לעולם ברכה אסור ברכה סימן רואה דאינו דכיון ומשמע

(ה״ב מהלכות.)ס״ת י' בפרק רמב״ם ה וכ״כ למוכרו הוא דמותר דכיון עליו תמהו ג) אות (מיימוניות וההגהות חייו מפני דמותר כ״ש אשה ולישא תורה ללמוד למוכרו וגם ה״ו) (פ״ג בכורים מסכת סוף בירושלמי אמרינן והכי

דשרי דנראה דקדקו דידן: מתלמודא

ט״ז ז ס״ק תקפה או״ח

… ע סימן בי״ד שכ' הב״י על "וצ״ע ר רואה דאינו כיון משמע וז״ל ב״י וכתב ברכה סימן בו רואה דאינו ס״ת במוכר במ״ש

בהיפך כתב וכאן כו' למוכרו הוא אסור ברכה סימן: בו

רע סימן דעה יורה ט״ז

תנו אמרינן העיר בני בפרק בגמרא אכל. י מה לו אין ואפילו לו צריך שאינו פי על אף תורה ספר אדם ימכור לא רבנן מה לו אין אפילו גמליאל בן שמעון רבן אמר כן על יתר ברכה סימן רואה אינו בתו או תורה ספר ומכר יאכל

לעולם.

לעולם ברכה סימן רואה אינו דמדאמרינן יוסף בית וכתב

איסורא. שיש משמע

ע״ב] שנהגו[נ' מקום בפרק דהא וקשה איריא מאי פרכינן העושה דתניא נמי שבתות ערבי אפילו פסחים ערבי ולמעלה המנחה מן טובים וימים שבתות בערבי מלאכה

ברכה, סימן רואה אינו ברכה סימן התם תירוצא לחד ומשני

ליה. משמתינן הכא ליה משמתינן לא שמותי חזי דלא הוא

כו ימכור לא ברישא דתנא כיון שאני 'כא דה לתרץ ונראה בזה דגם משמע כו' כן על יתר אמר זה ועל איסורא דהיינו

ברישא כמו איסור: הוה

סק״ג תסח סימן יעקב חק

והפוסקים ב] נ, [פסחים הש״ס משמעות אותו. משמתין

רואה אין דגם שירוויח מה פירוש לעולם, ברכה סימן

שאין מה פסח, בערב ודוקא אחר. ממקום יפסיד מהמלאכה

ממנחה מלאכה העושה שבת וערב טוב יום ערב בשאר כן

סימן רואה שאין רק ליה, משמתינן לא שמותי ולמעלה

ח פרק ברמב״ם כדאיתא דקעביד, הוא ואיסורא 'ברכה,

הגדולה כנסת יירי בש כתב וכן [שם], טוב יום מהלכות

פרק ריש דש״ס בסוגיא להדיא מוכח וכן א], אות [הגב״י

ביורה כט״ז ודלא וברור, פשוט וזה [שם], שנהגו מקום

ליה משמתינן מדלא שהבין ב] [ס״ק [רע] (ע״ד) סימן דעה

מתקשה לכן ליכא, נמי דאיסורא לא ובאמת הב״י, על שם

מידי. קשה

באו״ח הט״ז עוד שמקשה ומה ז [ס״ק תקפ״ה ]סימן

אהדדי הב״י דברי [שם] זה בסימן הגדולה כנסת, ובשיירי

תורה ספר במוכר וז״ל, כתב [רע] (ע״ד) סימן דעה, דביורה

הוא אסור ברכה סימן בהם רואה אין מדקאמר ומשמע

גבי כתב ולא] [ד״ה באו״ח תקפ״ה ובסימן עכ״ל, למכרו,

סימן בהם ין א פרוטות ארבע שם] [פסחים רבנן דתנו הא

שום דהוה איתא ואם מתורגמנין, שכר מנייהו וחד ברכה

ברכה סימן בהם אין למימר ליה הוה לא בדבר איסור צד

בצ״ע והניחו עכ״ל, איסורא, בהו דלית. דמשמע

מידי קשה לא, ולענ״ד על פרוטות דארבע בהא דודאי

ותדע ליכא, איסורא אבל ברכה סימן בהם אין כרחיך

דקחשיב עשרים טעמא מאי תורה ספר כותבין שכר התם

ספר כותבי על הגדולה כנסת אנשי ישבו תענית וארבע

וא״כ שוב, יכתבו לא יתעשרו שאלמלא יתעשרו שלא תורה

ימנעו אכתי כן לא דאם השכר, ליטול דמותר מכלל

כולהו ומדכייל וק״ל שכר, ליטול שאסור כיון, מלכתוב

סימן בהם אין דקאמר בבא בחדא איסור דליכא מכלל ברכה

ודאי התם דקחשיב לשכר יתומים מעות הנוטל וכן בכולהו,

כלל. איסורא ביה לית

הק החיים אור בעל ע׳טר בן חיים ורבי מבריסק הגר״ח ע״פ מחודש מהלך

שבת א יט,

מ ובחמישי ברביעי שבת, בערב לנכרי כליו אדם ישכיר לא רבנן: תנו ותר.

תוספות שם

ישכיר- לא כלים שביתת משום לפרש אין

נמי. ובחמישי ברביעי אפי' דא״כ וכב״ש, בחלוק או כלים שביתת להו דלית היא כב״ה אלא

כלים שביתת שייך דלא איירי בהן וכיוצא וטלית

– שבת. שכר כנוטל שנראה לפי ואסור, פי על אף

שמשכירו שבוע. או חדש יחד ליום משכירו דאם

אסור. ובחמישי ברביעי אפילו בסוף כדמשמע לשמור פועלים שוכר גבי נח.) דף (ב״מ הזהב

תינוק. או פרה שכר כנוטל דמיחזי לשוכרו ודוקא

שריא שאלה אבל. שבת

רא״ש לו א, שבת

לנכרי כליו אדם ישכיר לא ת״ר רב מותר ובחמישי וברביעי בע״ש שביתת משום טעמא דס״ל נראה בהלכותיו הביאה לא ז״ל אלפס

כב״ה. קי״ל ואנן כלים אפילו כלים שביתת משום טעמא דאי וקשה

אסור… נמי ובה' בד' להש״ס ליה הוה אתיא כב״ש דאי נהירא ולא

בגמרא ומדקבעה היא ב״ש מני הא למימר דאליבא משמע בסתם

דהלכת היא… א דאסור ופר״י שבת. שכר כנוטל דמתחזי ומיירי

חודש. בשכיר או שבת בשכיר אסור ובה' בד' אפי' יום בשכיר אבל (דף הזהב בפרק ותינוק פרה לשמור פועל אשכירות דהוה מידי

)נח. דלישראל גב על אף העין מראית מפני בע״ש אסרי ואפ״ה

אסור. לנכרי חדש או דשבת בהבלעה מותר

א עמוד יט דף שבת מסכת ה' חפץ

שנראה לפי וכו' ם אד ישכור לא ד״ה תוספות שם

שבת שכר. כנוטל

לא זה דאיסור מורי דעת לסוף ירדתי לא דעתי מקוצר

שבות ולא מלאכה איסור כאן אין ומעולם בספר. בא

שכר לו יתן לא התם דקתני הזהב דפרק מההיא ואי שומר דכשישראל התם דשאני אינו זה גם שבת ליטול כשבא בשבת לשמור שמותר אעפ״י בעצמו

א ואיכ כמלאכה שמירה לההיא עביד בפי' שבת שכר קא שכירות מה מידי עביד לא דאי מדרבנן איסורא

ממש ומיחזי בעי בה וגזרו בשבת מלאכה כעושה

רבנן.

על מצוה אדם דאין לן דאית למאי הכא שא״כ מה

כלים. שביתת ולקיחת שרי. מלאכה עבדי עצמך הגע

בכלי אכה מל הגוי שעשה מראית מאי השכירות

כלל איסורא ליכא. ישראל

זאת בשיטא וקיימי הוראה ורי מ שרבו אעש' ומה

ז. ל והר״ן "הרא״ש

… בהקדים הוא בעיני נכון והוא שנראה מה אלא הברייתא זאת שהשמיט ז״ל הרי״ף האדון דברי לא הרמב״ן וגם והרז״ה הר״ן עליו ותמהו בפסקיו

השמיטה למה בפרץ: עמד

מאי היא וחביריו הר״ן תמיהת כל דהנה ולע״ד

וה ד' אפי' ע״ש 'אירייא הוא אמת סובר ז״ל והרי״ף

דתקשה היכי כי כלים בשביתת עסקינן לא דהכא

וה מד'.'מ״ש

לישראל ודמיא שבת שכר כנוטל דמיחזי משום אלא גב על אף ופרה. תינוק שמירת על שכר ליטול דאסור וגם למלאכה דמיא שכר דאיכא כיון מלאכה דליכא

ישכור לא. בכלים לב״ש כלים שביתת על דמצוה כיון מלאכה הכלי דעביד כמה מחזי שבת שכר כשנוטל בההיא גם ואיפשר בע״ש אם בהבלעה גם ואסורה

לדברי. בע״ש אסור תינוק לשמור ששוכרו דישראל להתיר שכר ונוטל בע״ש לו שנותנו כיון ב״ש

וה בד' כן שאין מה כיומי והוה 'ההבלעה כההיא שרי

הפרה… את לשמור דשוכר

שהשמיטה ז״ל הרי״ף. דעת ב בדעתי שעלה מה וזהו

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות