יום חמישי, 8 בספטמבר 2022

קבלת שבת 2 - כי תצא. בן איש חי

ב״ה

פרשת כי תצא — קבלת שבת

**מהו פשט המזרח ״ביתך״? **

כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָׁש וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ (דברים כב, ח)

**רבי יוסף חיים מבגדד (הבן איש חי, אדרת אליהו)**

- יום הפטירה שלו — היום, י״ג אלול תרס״ט (1909) - מגדולי מנהיגי יהודי בבל, פוסק ובעל מופתים ומקובל - אביו של הרב אליהו זצ״ל היה מתלמידיו

**חשוב על ״מעקה״ שאתה יכול לשים ב״ביתך״ שלך. **

האם קרה לך פעם שראית שנתינת צדקה בעצם היתה רווח קבלת?

---

יובן בס״ד לרמוז: כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָׁש וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ.

אמרה הגוף הוא כמו בית של הנשמה השוכנת בו, והעושה תשובה כראוי הנה הוא נעשה בריה חדשה ממש. ולזה אייעצך עצה נכונה כדי שתעשה תשובה שלימה ונעשית בריה חדשה, ״כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָׁש״ — רוצה לומר: ״וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶךָ״ — רוצה לומר שתעשה גדרים וסייגים חדשים יותר. והעצה היעוצה היא: שתקדש עצמך במותר לך, שגדרו לך ממה שגדרו, כדי שאם תשגה ותעבור מן השורה לא תכשל לעבור על עיקר הדין אשר אתה מחוייב בו, כי אם על הגדר והסייג שעשית.

״וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶךָ״ — סחור סחור לכרמא לא תקרב. ועוד מצוך אנכי שלא ״תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ״ — הדמים הם המעות הנקראים בלשון הש״ס דמים, והכוונה שלא תהיה מגמתך דוקא לכנוס ממון ולאצור אותם בביתך, אלא צריך שתוציאם ותפזרם לצדקה, ותרבה בצדקות לצורך עניים ואביונים. וזהו ״וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ״ דייקא.

ודע לך הנה, ואל תחוש לחסרון ממונך שאתה מחסרו בעין במה שנותן לצדקה, ונקוט בידך זה הכלל: ״כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ״ — והכוונה הוא לומר, אם הקב״ה קצב לך לשנה מאה מנה יותר, הנה אם יודע השי״ת שאתה תתן לצדקה חמשים מנה אז יזמין לך ריוח מאה וחמשים מנה, ואם יודע שלא תתן צדקה לא יתן לך כי אם מאה מנה, ונמצא שהחמשים מנה שנתת לצדקה הם חסרים ממך כך ואין לך יותר טוב מהם, ואם אתה אין נותן אותם לצדקה לא יהיה לך כלום מהם, ותזכה בהם לעולם הבא!

ואל תחשוב לומר: אם נתת חמשים מנה לצדקה ונשאר בידך מאה מנה — שאם לא הייתי נותן החמשים היה נשאר אצלי מאה וחמשים. כי כן הוא שבודאי החמשים אלו היו חסרים ממך! וז״ש ״כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ״ — ר״ל החסרון הזה שנחסר ממונך, ״הַנֹּפֵל״ מלשון חסרון כמו כי לא אנכי נופל מכם, הנה זה מוכרח שיהיה חסר ממך, ואם לא חסרתו ע״י מצוה יהיה נחסר מאליו בלא״ה. וא״כ יותר טוב שתתן אותו לצדקה.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

צדקה ושמיטה כיסוד לגדולת ישראל

**ייחודיות מחשבת הצדקה בישראל** * מה הקשר בין מצוות הצדקה לעוצמתה הכלכלית של מדינת ישראל? * ואיך כל זה קשור לתהליך הגאולה? בסוף ...