טרבלסי אליהו הרב / שמיטת כספים בזמן הזה
(במשנה כתוב:) "פרוזבול אינו משמט זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה 'השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל' וגו׳, התקין הלל פרוזבול."
פרוזבול זו תקנה המבטלת דין שמיטת כספים, ע״י שמוסר את כל החובות שלו לידי בית דין, שיהיו אחראים על גבייתם (אלא למ״ד ע״י שטר פרוזבול אחד על כל החובות ללא צורך במסירת שטרות החוב עצמם, או למ״ד מסירת הודעת פרוזבול בע״פ).
הגמרא (גיטין לו:) שואלת: "ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית והתקין הלל דלא משמטא?" — משמע שמדין תורה יש מצווה לשמוט כספים, ואיך תיקן הלל דבר נגד התורה?
הגמרא מתרצת ואמר: אביי: דתניא, רבי אומר: "וזה דבר השמיטה" — שמוט בשתי שמיטות הכתובות, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע — משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע — אי אתה משמט כספים, לזכר לשביעית. ותקינו רבנן דתשמט, ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא ותקינו רבנן דתשמט? ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה, עמד והתקין פרוסבול. אמר אביי: הוא ״שב ואל תעשה״. אמר רבא: הפקר ב״ד הפקר.
כלומר, לשיטת אביי שמיטת כספים בזמן הזה מדרבנן, ולכן יכול הלל לתקן פרוזבול המבטל את שמיטת הכספים. אולם הגמרא מיד מקשה קושיא נוספת: אם אין מהתורה דין שמיטת כספים, איך יכול להיות שעכשיו יגרום לבעיות של גזל שהוסיפו חכמים? שהרי אין ציווי כזה מהתורה.
הגמרא עונה שני תירוצים: 1. תירוץ אביי: ״שב ואל תעשה״. 2. רבא מתרץ: ״הפקר בית דין הפקר״.
על פי גמרא זו פסקו (הר״ן, גיטין לו:), (הרשב״א שם), ובעה״ת (שער מה׳, סימן ד׳) ששמיטת כספים בזמן הזה מדרבנן.
אמנם הראב״ד (על הרי״ף, גיטין יט.) כתב שאין שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה, אלא ממידת חסידות: ״ולא ידעתי אם הוא סובר שנוהג השמטת כספים בזמן הזה, או שמא למי שנוהג ממידת חסידות ומשמט… ונ״ל דהני כולהו מדת חסידות, כרבנן דבי רב אשי ור׳ חייא בר אבא. ״
וכתב בעל התרומות (שם) שגם דעת הרז״ה כדעת הראב״ד. וטעמם, מכיוון שרבי קשר בין יובל לשביעית — שהרי אם תיקנו לזכר לשביעית, צריך גם לתקן זכר לשביעית. אם כאשר אין יובל גם אז לא נוהגת שמיטת כספים, קמ״ל שבזמן הזה שאין יובל נוהג, גם שמיטת כספים אינה נוהגת.
אמנם התוספות (גיטין לו:) תירץ שאמנם תיקנו לזכר לשביעית, אך לגבי היובל זו גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה. ובגמרא (ערכין לב.) כתוב: ״מנו יובלות לקדש שמיטין״. ואם בזמן שהלל תיקן פרוזבול היתה שביעית מדרבנן, כיוון שלא נהג היובל, אם כן לא יכלו גם למנות את השביעית! מכל מקום רש״י (גיטין לו:) הסביר שמנו שמיטין מדרבנן.
מהרמב״ם משמע שמיטת כספים בזמן הזה נוהגת, שהרי זו מצוות הגוף, דהיינו גם בחו״ל. וכך פסק השו״ע (ח״מ, סימן סז׳, סעיף א): ״ומדברי סופרים שתהא שמיטת כספים נוהגת בכל מקום. ״
וכתב הב״י בשם בעה״ת שהביא בשם הרז״ה, וכן כתב הר״י אלברצלוני, שסוברים ששמיטת כספים אינה נוהגת בחו״ל (הובא ברמ״א, אחרונים).
ואולי י״ל שהפוסקים הסוברים שאינה נוהגת בחו״ל פקפקו בזה וכתבו שיש להחמיר בזה, דנו לכף זכות את המנהג של בני המדינות הללו, וכן הרא״ש צווח ככרוכיא על מנהגם.
למעשה, נראה לומר שגם בזמן הזה נוהגת שמיטת כספים, והיא מדרבנן ונוהגת, בין בארץ ובין בחו״ל.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה