דבר תורה - עין טובה על אפילו על טובה קטנה שנותן לנו השי״ת מביאה למידה כנגד מידה.
הנה במסכת ברכות (כ:) מובאת קושיית מלאכי השרת לקב״ה, וכך לשון הגמרא:
דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר׳ אמי וזמנין אמר לה משמיה דר׳ אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע כתוב בתורה (דברים י) אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו) ישא ה׳ פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח) ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלוקיך והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה.
אמנם בפשטות הקושיא עדיין בעינה עומדת, ולא מובן מה כוונת תירוצו של הקב״ה למלאכים. ועוד יש להקשות מדוע דווקא חומרא זו במצוות ברכת המזון היא הגורמת לנשיאת פנים דווקא? והרי חומרות רבות לקחו עם ישראל על עצמן במצוות רבות, כגון הלכות מוקצה, מחמירים בראיית דם כחרדל ויושבות שבעה נקיים, נטילת ידיים, עירובי חצרות, ג׳ תפילות ביום, הקמת בתי כנסיות, יו״ט שני של גלויות ועוד גדרים וסייגים רבים בכל התורה. ואכן קושיא זו שאל כבר את מרבותנו האחרונים:
הנימוקי הגרי״ב (מובא בעין יעקב) וז״ל:
כבר הקשו המפרשים דנפלאת היא דמ״מ קשה האיך נושא ה׳ פנים. וגם מה נשתנה דקדוק מצוה זו מכל דקדוקי מצות דרבנן?
תשובה מדהימה לשאלות אלה מצאנו בספר חפץ ה׳ לרבי חיים בן עטר.
נקדים שרש״י (במדבר ו, כו) מפרש שפירוש הביטוי נשיאת פנים הכא הוא שהקב״ה יכבוש כעסו.
והנה ידוע מדרך העולם, שאדם אשר הכעיס את חברו, יש מספר דרכים כיצד יכול הכועס להנמיך או לבטל את הכעס. אחת מהם היא להתמקד מטובות אחרות שעשה איתו אותו חבר, ולהעצמים אותם, גם אם הם טובות קטנות, ועל ידי כך ישכך כעסו.
ובדרך זו כותב חפץ ה׳ (בתירוץ שני) וז״ל: אי נמי כשם שהם החשיבו הטובה שלי אפילו פורתא לדבר גדול ומברכים אותי עליה, גם אני אחשיב להם דבר קטן לדבר גדול, מדה כנגד מידה, וכן שורת הדין נותן.
הנה מבוארים כעת דברי הקב״ה למלאכים להפליא.
אכן אין הכוונה שמשום חומרא בעלמא שנטלו ישראל על עצמם יותר מהחייב על פי התורה, לכן הקב״ה מבטל כעסו עליהם. אלא יש כאן משהו מהותי יותר, הנוגע בהרגשת הלב של היהודי אשר מברך ומהלל לקב״ה אפילו על כמות קטנה מאד של מזון, ובכך שבהרגשתו הפנימית של המברך ישנה הכרה שהוא קיבל טובה גדולה ועצומה מאת השי״ת. כך מידה כנגד מידה, אם יעשה היהודי מצוות אחרות באופן מינימלי, יחשב לו הקב״ה כאילו עשה מעשה גדול וחשוב לפניו יתברך.
בדומה לזה כותב הנתיבות שלום על חשיבות מידה זו, להיות מרוצה מכל מתנה שנותן לנו הקב״ה, וז״ל:
נתיבות שלום (ויקרא עמ׳ קפו)
אמר להם צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר עין טובה.
ובתורת אבות איתא, שאם יהודי שמח ומרוצה בהנהגת הבורא בכל מה אופן שמתנהג עמו, שיודע שאיך שהקב״ה מנהיג כך הוא טוב, אזי מידה כנגד מידה, הקב״ה מרוצה ממנו ומקבל את התנהגותו איך שהוא.
וזה השיב על שאלת רבו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם, היינו שיגיע על ידה להיות דבוק בה׳, על ידי עין טובה שיהיה מרוצה ושמח בחלקו.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה