בס״ד
לאחר ששבוע שעבר למדנו על הכללים מה יעשה כעשה שינוי מקום, השבוע ננסה להגדיר מה נחשב כשינוי מקום.
בגמ' מבואר שיש מקרים שאינם נחשבים כשינוי מקום, ונח' הראשונים מה המקרה שאינו שינוי מקום. רש״י גורס מחדר לחדר באותו בית אינו שינוי מקום, לעומת זאת הרי״ף סובר שרק מפינה לפינה באותו חדר אינו שינוי מקום, אבל מחדר לחדר אפילו באותו בית נחשב כשינוי מקום.
למעשה השו״ע הכריע שמותר לשנות מקום רק מפינה לפינה כמו שי' הרי״ף. [לגבי קידוש, הרי״ף סובר שאפילו מפינה לפינה אסור לשנות את מקומו, אבל השו״ע הכריע שגם לקידוש לא יברך מפינה לפינה]
האחרונים העירו שמה שמותר לשנות מפינה לפינה, זה אפילו כשיש חדר גדול. כמו כן אפילו יש משהו שמסתיר ואינו רואה את המקום השני, נחשב הדבר כמקום אחד.
יש כמה מקרים ואפשרויות בהם אפשר להקל יותר לשנות מקומו, לא רק מפינה לפינה.
א'- אם רואה את המקום הראשון. הראשונים נקטו על סמך הראב״ד, במקרה בו רואה את המקום הראשון שלא לברך. ואפילו רואה את המקום הראשון רק דרך חלון וכדומה. פתרון זה ודאי מהני לגבי העובר מחדר לחדר. ואומנם לגבי הרוצה לעבור מבית לבית על סמך ראית המקום השני יש להסתפק בדבר. לכן לכתחילה לא יסמוך על זה, ובדיעבד לא נחשב כשינוי מקום.
ב'- במקרה בו מתחילה הייתה דעתו למקום השני. במקרה כזה כיון שבזמן הברכה התכוון לשנות מקומו הדבר מועיל. ואומנם נחלקו הראשונים האם דעתו של האדם מועילה רק מחדר לחדר, או אפילו מבית לבית. למעשה הרמ״א ורוב הפוסקים כתבו שדעתו של האדם מועילה רק מחדר לחדר באותו בית. [אומנם יש מן הפוסקים שכתבו להקל במקום מצווה אם זה ממש סעודה של פת שאפשר יהיה ללכת אפילו מבית לבית על סמך כוונה מתחילה כ״כ ערוה״ש, ויש מקילים אפילו לא בדבר מצווה כיון שסעודת פת אין חובה לברך שוב, ממילא נחשב על דעת הסעודה הראשונה, ולצד החשש שישכח לברך יש להקל כשהייתה כוונה, כ״כ הבן איש חי. ]
דנו הפוסקים על מנהג העולם לעבור מחדר לחדר באותו בית אפילו בלי כוונה. ונאמרו כמה כוונים בעניין. המשנ״ב כתב שיכול לסמוך על שיטת רש״י (וכן הוכיח בשי' הרמב״ם) שעובר מחדר לחדר מהני אפילו בלי כוונה. ויש שכ' בזמננו שאנשים זזים בזמן האכילה, ממילא נחשב אוטומטית כל הבית כאילו יש כאן כוונה ללכת בכל הבית. ולכן אפילו עובר מחדר לחדר בביתו בלי שהתכוון לא נחשב כשינוי מקום.
יש לדון מה הגדר של אותו בית. המשנ״ב כתב שהגדר כל מה שתחת אותה קורת גג. אומנם לפי זה יש לדון מה הדין במקרה שיוצא מבית למרפסת או לחצר הפרטית. למעשה נטיית רוב הפוסקים שמרפסת וכן חצר פרטית בזמננו נחשבת ממש כחלק מן הבית. ולכן כשדעתו לכך מהני אפילו ביוצא לחצר או מרפסת.
אומנם דנו הפוסקים האם יועיל דעתו ללכת מביתו לבית השכן כשהם באותו בניין. הגרשז״א כ' שכיון שבית של השכן נחשב בעלות אחרת, למרות שיש כאן קורת גג אחת, אינו יכול לעבור. לעומת זאת הרב עובדיה וכן האור לציון כ' שאין לחלק, ומהני אפילו הולך לבית השכן, כיון שהם באותו בניין.
ג'- במקרה בו האדם התחיל לאכול בצורה שאינה קבועה. היינו כבר בזמן תחילת האכילה אכל תוך כדי הליכה. כגון הולכי דרכים, או מי שיודע שהוא צריך לצאת מביתו מיד ומתחיל לאכול בבית ומיד יוצא, הדבר מועיל ויכול ללכת לכל מקום שירצה. אומנם במקרה בו התחיל סעודה בצורה של קביעות, ואפילו התכוון בהמשך הסעודה להתחיל לאכול בהליכה, ולהיות הולכי דרכים הדבר לא מהני, ואינו יכול לההפך להיות כהולכי דרכים.
מי שנמצא בחורשה המוקפת גדר יכול לעבור בתוך החורשה ונחשב הדבר כעובר מפינה לפינה. אומנם אם החורשה אינה מוקפת לא יעבור ממקום למקום, אלא אם כן רואה את המקום הראשון.
סימן קעח' גדרי שינוי מקום בסעודה.
מה נחשב שינוי- עי' בגמ' פסחים קא: שימו לב להבדל בין גירסת רש״י לגירסת הרי״ף.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קא עמוד ב
יתיב רב אידי בר אבין קמיה דרב חסדא, ויתיב רב חסדא וקאמר משמיה דרב הונא: הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך - לא שנו אלא מבית לבית, אבל ממקום למקום - לא.
רש״י ממקום למקום - מבית לעליה.
רי״ף פסחים דף כ. הא דאמרן שנוי מקום צריך לברך לא אמרן אלא מבית לבית אבל מפינה לפינה לא.
השוואה לקידוש- עי' בגמ' לעיל האם מקור זה מתאים לדין שמופיע כאן? כמו כן עי' גם בזה בגירסאות השונות, שימו לב איך תוס' לומד בסוגיא.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קא עמוד א
ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: אין קידוש אלא במקום סעודה. סבור מינה: הני מילי - מבית לבית, אבל ממקום למקום בחד ביתא - לא. אמר להו רב ענן בר תחליפא: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דשמואל, ונחית מאיגרא לארעא, והדר מקדש.
רי״ף מסכת פסחים דף כ עמוד א
סבור מינה הני מילי מבית לבית אבל מפינה לפינה לא אמר להו רב חנן בר תחליפא זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דשמואל ואפילו מארעא לאיגרא הוה מקדש.
תוספות מסכת פסחים דף קא עמוד א
אבל ממקום למקום בחד ביתא - פי' מחדר לבית או מבית לעליה כמו מאיגרא לארעא אבל מפינה לפינה יש קידוש כי היכי דלא חשוב שינוי מקום בסמוך ולקמן גבי שינוי מקום דקאמר לא שנו אלא מבית לבית …
סברת החילוק- עי' בר״ן ועי' מהר״ם חלאווה ועי' מרכבת המשנה שבת כט' ח'.
הר״ן על הרי״ף מסכת פסחים דף כ עמוד א
אבל מפינה לפינה לא. ואף על גב דלעיל גבי אין קדוש אלא במקום סעודה מסקינן דאפילו מפינה לפינה היינו טעמא משום דקביעות סעודה לא הוי אלא במקום סעודה ממש שאין דרך בני אדם לקבוע מקום סעודה בתוך כל הבית אבל גבי שתיית היין אין אדם מייחד מקום מיוחד בבית לשתייתו הילכך משמע דבפת ומיני דגן דאדם קובע באכילתן מקום מיוחד כל ששינהו אפילו מפינה לפינה צריך לברך ושנוי מקום דאמרינן צריך לברך היינו בין שהלך למקום אחר ולא חזר למקומו בין שהלך וחזר למקומו דהא והא שנוי מקום מיקרי וצריך לברך והכי מוכח לקמן בסמוך:
מהר״ם חלאווה מסכת פסחים דף קא עמוד ב
הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך לא אמרן אלא מבית לבית אבל מפינה לפנה לא. ולא דמי לקדוש דבעינן מקום סעודה ממש ומקום פיתא גרים, אבל הכא בעקירו' גמורה תליא מילתא ומפנה לפנה לא הוה עקירות.
מרכבת המשנה (חעלמא) הלכות שבת פרק כט הלכה ח
וא״כ קשיין אהדדי ואין לומר דרב חסדא איירי לענין ברכה על היין ושמואל איירי לענין קידוש דהא רב קאמר ידי יין לא יצא וידי קידוש יצא אלמא דלענין ברכת היין גרע טפי שינוי מקום אלא ודאי דממקום למקום דשמואל היינו מחדר לחדר שבבית אחד וממקום למקום דרב חסדא היינו באותו חדר מזוית לזוית ועיין בתוספות ד״ה אבל ממקום למקום וכו':
להלכה- עי' בשו״ע קעח' א' חישבו האם דין זה גם כשיש באמצע החדר משהו שמפסיק? עי' מג״א.
מגן אברהם סימן קעח
ונ״ל אם הוא בחדר אחד אף ע״פ שיש מקום גבוה באמצ' כגון אחורי התנור שאינו רואה מקומו הראשון אין צריך לברך כיון שמוקף מחיצות חשיב הכל א' עב״י:
רואה את המקום- עי' בראב״ד, ובהסבר סברתו במרכבת המשנה, ועי' במשנ״ב סק״יב.
רמב״ם הלכות ברכות פרק ד הלכה ג
היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר, או שהיה אוכל וקראהו חבירו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר הואיל ושינה ה מקומו צריך לברך למפרע על מה שאכל וחוזר ומברך בתחלה המוציא ואחר כך יגמור סעודתו. כתב הראב״ד ז״ל /א״א/ הפליג בזה דכל לפתח ביתו לאו עקירה היא וכל שכן אם רואה מקומו שאינה עקירה כלל עכ״ל. +
מרכבת המשנה (חעלמא) הלכות ברכות פרק ד הלכה ג
והנכון שהראב״ד למד כן מדין זימון דקי״ל פ״ה מהל' ברכות הי״ג דשלשה שאכלו כאחד ויצא אחד מהן לשוק קורין לו ומזמנין עליו והוא בשוק ויוצא ידי חובתו ולכשיחזור לביתו יחזור ויברך ברכת המזון לעצמו. אלמא דעמידה בשוק לא חשיב שינוי מקום. וכן למד הראב״ד דכל שרואה חשוב מקומו מהא דקי״ל פ״ה מהל' ברכות הי״ב שתי חבורות שאוכלין בבית אחד כל שרואין זה את זה מצטרפין לזימון. ולדרך רבנו אין זה ראיה דזימון תלוי בראיה משא״כ בברכת המזון דקי״ל פ״ה הי״ג שאינו רשאי לברך בשוק ברכת המזון אלמא דחוץ לפתח ביתו לא חשיב מקום לענין דין הנ״ל ה״א והוא הדין דחשיב שנוי מקום לענין שצריך לברך למפרע
אכילה בגן- עי' בירושלמי, חישבו מה הסברא שצריך לברך שוב? עי' בבית יוסף. ולהלכה עי' ברמב״ם ראב״ד ושו״ע סעיף ג'.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ו הלכה ח
ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך.
רמב״ם הלכות ברכות פרק ד הלכה ה
אכל במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לחזור ולברך. כתב הראב״ד ז״ל /א״א/ והוא שלא היה דעתו מתחלה לכך עכ״ל. +
בית יוסף אורח חיים סימן קעח
גרסינן בירושלמי פרק כיצד מברכין (ה״ח) אכל במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לחזור ולברך וכתבו הרמב״ם בפ״ד (ה״ה) ואף על גב דמזוית לזוית לא הוי שינוי מקום שאני התם שכתלי הבית מקיפים לשתי הזויות הילכך חשיבי כמקום אחד מה שאין כן באכל במזרחה של תאנה ובא למערבה שהתאנה במקום שאין בה מחיצות היא ולפי זה במקום שאין בו מחיצות אפילו שינוי מקום כל דהו הוי שינוי דתאנה דנקט אורחא דמילתא נקט ולאו דוקא ומיהו אפשר דבמקום שאין בו מחיצות כל שרואה מקומו הראשון לא הוי שינוי מקום ומזרח תאנה ומערבה שאני דכיון דתאנה מפסקת הוו להו שני מקומות וזה נראה יותר.
דעתו לכך- עי' בתוס' ובמאירי, להלכה עי' בשו״ע רעג' וברמ״א, דייקו מה שי' השו״ע בעניין. עי' גם ברמ״א באמצע סעיף א' ולעניין מבית לבית עי' במשנ״ב סוף סק״יב וסוף סק״מ.
תוספות מסכת פסחים דף ק עמוד ב
ואין לומר במקדש כאן על דעת שרוצה לאכול במקום אחר מודה שמואל דיש קידוש והא דפליגי בסתמא מדפריך ולשמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא ומיהו ממקום למקום בבית אחד כגון מאיגרא לארעא נראה דמודה שמואל אם קידש באיגרא כדי לאכול בארעא דחשיב קידוש במקום סעודה וכן מוכח בירושלמי דקאמר רבי יעקב בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש ר' אחא בשם ר' אושעיא אמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש ליל י״ט האחרון בביתו ועולה ואוכל בסוכתו א״ר בון ולא פליגי מאי דאמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית שקידש ומאי דאמר שמואל בשהיה בדעתו לאכול בבית שקידש והא דקאמר ולא פליגי היינו ממקום למקום בחד בית ולאו דוקא נקט בירושלמי קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר ויתיישב שלא יחלוק הירושלמי עם הש״ס שלנו
בית הבחירה (מאירי) מסכת פסחים דף ק עמוד ב
ומגאוני הראשונים שבספרד מפרשים שכל שדעתו בקידוש ביהכ״נ לצאת ממנו בביתו יוצא אף בבית רחוק שלא הי' שומע ממנו קידוש ביהכ״נ אילו הי' שם ומביאים ראי' ממה שאמרו בתלמוד המערב …
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעג סעיף א
אין קידוש אלא במקום סעודה, ובבית אחד מפנה לפנה חשוב מקום אחד, שאם קידש לאכול בפנה זו ונמלך לאכול בפנה אחרת, אפי' הוא טרקלין גדול, א״צ לחזור ולקדש. וי״א שכל שרואה מקומו, אפילו מבית לחצר, א״צ לחזור ולקדש. וי״א שאם קידש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, שפיר דמי, והוא שיהיו שני המקומות בבית אחד, כגון מחדר לחדר או מאיגרא לארעא, הג״ה וכן עיקר).
מבית לסוכה- עי' ברמ״א על השו״ע בסי' רעג' א'
הגה: ומבית לסוכה חשוב כמפנה לפנה (מרדכי פ' ע״פ)
משנה ברורה סימן רעג ס״ק ה
ומיירי שהסוכה בתוך הבית שהוסר היציע ואין שם הפסק מחיצה אחרת רק מחיצת הסוכה וע״כ ס״ל דכיון שאין מחיצת הסוכה עשויה לתשמיש אלא לשם מצות סוכה חשיב כמפנה לפנה בלא מחיצה דקי״ל דאפילו לא היתה דעתו מתחלה לכך א״צ לקדש שנית אבל אם הסוכה עשויה מחוץ לבית שמחיצות הבית מפסיקות הו״ל כמחדר לחדר דכשאין דעתו מתחלה צריך לקדש שנית אם לא שרואה את מקומו הראשון וכדלקמן זה הוא באור דברי רמ״א לפי מה שביארו המ״א ומפני שיש פוסקים החולקים על כל זה וכמו שבארתי בבה״ל ע״כ טוב כשרוצה לעקור אחר קידוש את דירתו לסעודה שישתה מתחלה רביעית יין במקום ההוא דאז חשיב עי״ז כמקום סעודה וכדלקמן ולכו״ע אין צריך שוב לקדש שנית:
גדר בית- עי' במשנ״ב סק״יב בגדר של בית, חישבו מה הדין ביוצא לדירה אחרת בבניין משותף, או למרפסת שאינה מקורה עי' בשו״ת אור לציון ולעומת זאת עי' בשש״כ.
שו״ת אור לציון חלק ב פרק יב - הלכות דברים הנוהגים בסעודה
תשובה. היוצא מחדר למרפסת, אף שאין לה גג, דינו כיוצא מחדר לחדר, וכן היוצא מדירה לדירה דרך חדר המדרגות, ואפילו מקומה לקומה, כל שהוא תחת גג אחד נחשב כיוצא מחדר לחדר.
שמירת שבת כהלכתה נד' הע' כז.
שמעתי מהגרשז״א דנר' שאם החדר השני שייך לאיש אחר הרי זה חשיב כבית אחר, ואף אם נתן לו רשות ג״כ יש להסתפק דאפשר דחשיב כבית אחר.
המנהג כיום מחדר לחדר-עי' בביאור הלכה ד״ה בבית אחד ועי' שבט הלוי, וכן בפסקי תשובות.
שו״ת שבט הלוי חלק א סימן רה
סימן קע״ח הנה בדין שינוי מקום אף מחדר לחדר מיקרי שינוי. והנה אף להמחבר דסובר דבפת מיקרי הפסק ולרמ״א בפירות וכדומה נראה לומר דאם יוצא רק למטבח להביא עוד מנה מאכל וכיו״ב לכאורה לא מיקרי הפסק אם הוא לצורך סעודה דרק בזמניהם שהיו מסובין והי' השמש עומד עליהם שם שייך הפסק אם אחד יקום ממסיבתו ויצא אבל האידנא דליכא שמש רק בעה״ב או אחר עומדים ומשמשים אפשר דלא מיקרי הפסק.
פסקי תשובות אורח חיים סימן קעח
ולכן בזמננו כל מה שרגילים עפ״י אורח החיים דזמננו לצאת מהחדר באמצע האכילה או השתיה (וכן בסוכות מהסוכה לבית), הרי זה כדעתו מפורשת לכך בשעת ברכה, ואין צריך להקפיד לא לעשותם. אם כי עדיין נכון להקפיד לכתחילה גם בימינו לא להמשיך אכילתו או שתייתו בחדרים אחרים אלא לחזור למקום אכילתו ושם ימשיך אכילתו ושתייתו בלי ברכה ללא פקפוק וחשש.
הולכי דרכים- עי' בשו״ע סעיף ד' דייקו מה מיוחד בהולכי דרכים? עי' במג״א ובמשנ״ב סק״מב, האם מהני כשהתחיל בבית ואח״כ תוך כדי אכילה שינה מקומו? עי' חיי אדם ואג״מ.
מגן אברהם סימן קעח ס״ק יא כמו שנהגו. דהם מותרים לאכול דרך הילוכם כיון שלא קבעו מקום לאכילתם
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נא עמוד ב
במתניתא תנא: האוכל ומהלך - מברך מעומד … והלכתא: בכולהו יושב ומברך. הדרן עלך שלשה שאכלו.
חיי אדם חלק א כלל נט סעיף י
ונראה לי דהוא הדין אם אחז האוכל בידו ובירך עליו כאן ואוכל והולך לחדר אחר, אם לא היה דעתו מתחלה לכך, צריך לחזור ולברך, דכל פתיתה ופתיתה הוא דבר אחר, והראשונה כבר נאכלה
שו״ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן נז
והנה כל זה הוא כשהתחיל לאכול המיני מתיקה כשעדיין הוצרך להיות בביתו איזה זמן וחשב שגם כשילך אח״כ יאכל בדרכו ומקומות האחרים שיהיה, אבל כשהתחיל לאכול אף בביתו כשלא צריך להיות שם אלא מכין את עצמו לילך לעסקיו, נראה שאף שהוא עדיין בביתו נחשב כמו שהוא בדרך. דכיון שהטעם כתב המג״א /סי' קע״ח/ בס״ק י״א משום שלא קבעו מקום לאכילתם הרי כיון שהוא מכין עצמו ללכת ועל דעת זה נתן המתיקה בפיו לאכול בדרך, הרי אף בביתו הוא ממש כשהוא כבר בדרך.
לעיין בביאור הלכה ד״ה בבית אחד
אוכל בהליכה-
עי' בגירסת רש״י ואומנם עי' בתוד״ה אבל שפליג (עי' ברא״ש פסחים י' ה'- מה שהביא גירסא אחרת בגמ')
שי' הרי״ף- עי' בגירסת הרי״ף ועי' בר״ן בהסבר שי' הרי״ף ואומנם עי' מהר״ם חלאווה.
שינוי מפינה לפינה- עי' במג״א רעג' א' מה שכ' לגבי קידוש, חישבו האם גם בסעודה נגיד כך?
מפינה לפינה כשאינו רואה- עי' במג״א קעח' ה', ועי' רבינו מנוח (פרק ד' מהלכות ברכות ה')
מחדר לחדר- עי' במשנ״ב סק״יב בגדר של תחת גג משותף, חישבו לפי״ז מה הדין בהולך מבית לבית בבניין משותף? עי' משנה הלכות ח״יסי' לו', וכן אור לציון (ח״ב יב' טז) אומנם עי' בשש״כ נד' סק״כז.
דין סוכה-
דעתו מתחילה לשנות- עי' בפסחים תוד״ה ידי קידוש, וכן ברא״ש משם מגילת סתרים, ועי' במאירי ועי' במרדכי סוף פסחים, ולעומת זאת עי' בהבנת הטור, ועי' בר״ן. (הר״ן סובר שכוונה כלל לא מועילה, ומה שהבאנו בתחילה מח' ראשונים נוספת לשי' שסוברות שכוונה מועילה יש לדון האם אפי' מבית לבית).
שי' השו״ע בדין כוונה- עי' בדבריו בשו״ע רעג' (דייקו מדבריו האם הלכה כי״א או כסתם) ואומנם יש לדון בדין ברכות ודוק.
רואה מקומו- עי' במג״א קעח' ב' וכו'.
אוכל בהליכה-
רוצה לאכול ברכב-
תפילה באמצע האכילה-
הוצרך לנקביו-
שי' הרמב״ם- עי' ברשב״א מה שהסביר בשי' הרמב״ם שהרמב״ם סובר להכריע בקידוש בעקבות הסוגיא לקמן לגבי ברכה.
שי' הרמב״ם- עי' ברמב״ם ברכות ד' ה', ובהלכות שבת כט' ח' ועי' בבית יוסף מה שהסביר ולעומת זאת במ״מ מה שהסביר ברמב״ם, ועי' עי' ברשב״א.
רמב״ם הלכות ברכות פרק ד הלכה ה
ווהמשנה מקומו מפינה לפינה בבית אחד אינו צריך לחזור ולברך.
רמב״ם הלכות שבת פרק כט הלכה ח
אין קידוש אלא במקום סעודה, כיצד לא יקדש בבית זה ויאכל בבית אחר, אבל אם קידש בזוית זו אוכל בזוית שניה.
מגיד משנה הלכות שבת פרק כט הלכה ח
מסקנת ההלכות וכל הפוסקים שם (דף ק״א) כשמואל דאמר הכי אין קידוש אלא במקום סעודה. ואמרו שם סבור מינה ה״מ מבית לבית אבל מפנה לפנה לא אמר להו רב ענן בר תחליפא זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דמר שמואל ואפי' מאגרא לארעא הוה מקדש ע״כ בגמרא ובהלכות. וזהו כפשוטו מתמיה על דברי רבינו ז״ל שכתב אבל אם קידש בזוית וכו' אבל ראיתי בספרי הגאונים ז״ל שכתבו לקדש בבית ולצאת לחצר בסעודה אם רואה את מקומו מותר שנעשה כמקום אחד ואינו דומה כמפנה לפנה ואם אינו רואה את מקומו נעשה כמפנה לפנה ואסור עכ״ל. מתוך כך נראה שהם מפרשים בית בית דירה ויש בה חדרים ועליות מבית דירה לבית דירה אחר היו סבורים שיצטרך קידוש אחר אבל מפנה לפנה כגון מחדר לחדר בבית דירה אחת לא. ובא רב ענן והעיד שאפי' בבית דירה אחת מן הגג לחצר היה מקדש. ויעיד על זה הפירוש שאם היה פירוש מפנה לפנה בחדר בעליה אחת היאך היה מוציאה מידי כונתם רב ענן כשהיה רואה שמואל מקדש מארעא לאגרא. ולפי זה הפי' נאמרו דברי רבינו ז״ל ויש בזה פירוש אחר:
מג״א קעח' ב' ועי' לעיל בשו״ע בסי' רעג' ועי' במשנ״ב סק״יב מה שהסתפק האם מהני מבית לבית.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה