בס״ד
בין השתדלות לביטחון ב-ה׳
**ילקוט שמעוני תהילים רמז תשיד**
"מזמור לדוד בך ה׳ חסיתי אל אבושה לעולם". מוצא אתה שכל מי שבוטח בהקב״ה הוא מצילו, שנאמר "יבטח בשם ה׳ באלהיו". תדע לך שכן הוא, שכל מי שבוטח בו מצילו — אתה מוצא בדניאל שהצילו מן הבור. וכן הואיל שבטחו בו הציל אותם, וכן הוא אומר: "ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים" דוד אמר "בך ה׳ חסיתי", אף הוא אומר: "תבושו ולא תכלמו", "בך ה׳ חסיתי אל אבושה".
**ר׳ יוסף בן חביב — תחילת פרשת שלח**
ושימסור לשמים שאר דבר כל שיצטרך לעשות בדרך הטבע ובכוחו, מה שבכוחו יעשה, ואחר שעשה לו כל יכלתו, ועשה בכל כוחו בדרך הטבע כל הכנותיו — לא ראוי לו לבטוח שיגיע אל רצונו רק בה׳ יתעלה, לא בהכנות האלה.
**רלב״ג — ספר "הדעות והמדות" שער הבטחון**
וזה שהוא היותר שלם — אף על פי שראוי לאדם שישתדל בהגעת התכלית, באופן שיכוון אליו — שיהיה בטוח שייעזר בו מה׳ יתעלה. הנה ירצה שישתדל האדם בהגעת ההוא הדבר בסיבות הנאותות לו יתעלה, אף שהוא יבטיח שיעזור בדבר.
**ר׳ אברהם בן הרמב״ם — המספיק לעובדי ה׳, עמ׳ צט ועמ׳ קב**
ודרך הבטחון בנוגע למעלות אלו הקרובות אל ההכרח, או שייכות לתחומו — הוא לנקוט לגביהם אמצעים רגילים, הכל לפי הדרוש, ובלבד שיתלה לבו בהצלחת עניינים אלה בעזרת ה׳ יתעלה.
**מסילת ישרים פרק כא**
האדם היה יכול להיות יושב ובטל והגזירה היתה מתקיימת, אם לא שקדם "בזעת אפך תאכל לחם" אשר גזר המלך העליון לכל בני אדם. והרי זה כמס שפורע כל המין האנושי, שאין השתדלות איזה שאין חייב אדם להשתדל לצורך פרנסתו. כן על, ראוי שההשתדלות מוכרח. אלא אך לא שההשתדלות הוא המועיל, וכיוון שהשתדל יצא ידי חובתו, הרי יש מקום וכבר ממנו להמלט, ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות והשתדלות, ולברכת שמים שתשרה עליו.
**ה׳ — ר׳ זונדל מסלנט (ע״פ מכתב מאליהו חלק א׳ עמ׳ 188)**
הלוא צריכים לעסוק בהשתדלות רק מפני שאין אנו ראויים לניסים גלויים, ועל כן מחוייבים אנו לעשות באופן אשר ההשפעה היורדת אלינו אפשר יהיה לתלותה על איזה סיבה, אם בזה נגמר השיעור. (והרוצה לטעות יבוא הטבע דרך שהוא לטעות), ובזה אני יוצא ועל עצמו אמר: "אני קונה שטר הגרלה" — כי אם אזכה בגורל, הרי אפשר לתלותו בדרך הטבע, ידי ההשתדלות אף היותר קטנה, יהיה מקום לטועה לתלות בסיבה טבעית. זוהי חובת ההשתדלות.
**ו׳ — הסבא מנוברדוק (יוזל הורביץ) — דרכי הבטחון, הרב יוסף**
והיינו, שהבטחון לדעת כולם הוא לבטוח על הבורא לבדו בלי שום סיבה. וצריך לשום משענת ליראי השם, ולא לעשות שום השתדלות טבעית.
**ז׳ — ספר חובות הלבבות שער הביטחון פרק ג׳ — ד׳**
אין כל אדם חייב לחזר על כל סבה מסבות הטרף, כי הסבות רבות — מהן נקלות שטרחם מעט, ומהן סבות שיש בהן יגיעה. ומי שהוא חזק בגופו וחלש בהכרתו {באמונתו} — ראוי לו מהם מה שיש בו מן היגיעה, כפי שיכול לסבול. ומי שהוא חלש בגופו וחזקה הכרתו {באמונתו} — אל יבקש מסבות הטרף מה שמיגע גופו, אך יטה אל מה שיהיה קל על גופו, ומה שיוכל להתמיד עליו.
---
**סיכום השיטות — הראוי היחס בין בטחון להשתדלות**
| השיטה | היחס בין בטחון להשתדלות | |---|---| | רבנו בחיי — רלב״ג | האדם צריך להשתדל ככל יכולתו, וצריך לבטוח ב-ה׳ בכל מה שמעבר ליכולתו. | | ר׳ אברהם בן הרמב״ם | האדם צריך לשלב השתדלות סבירה בדברים הכרחיים, יחד עם בטחון ב-ה׳. | | מכתב מאליהו ומסילת ישרים | האדם צריך לבטוח ב-ה׳ לגמרי, אמנם יש להשתדל מעט — כדי שה׳ יחיל את הברכה בדרך הנראית טבעית (מכתב מאליהו), או כדי לפרוע את חובת ההשתדלות (מסילת ישרים). | | הסבא מנובהרדוק | האדם צריך לבטוח ב-ה׳ לגמרי, ולא לעשות שום השתדלות טבעית. | | חובות הלבבות | האדם צריך לשלב את ההשתדלות עם הבטחון, כל אחד לפי מדרגתו, כוחו והכרתו. |
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה