א – םילשורי ריע קדצה | 1
ירושלים ליום מקורות דף
האומה אבות כספו לגוי היינו טרם עוד כולנו. של בלבבות שוכנת ירושלים מאד. ועמוק חזק קשר הוא לירושלים שלנו הקשר מארצו ישראל עם גלה ומאז יז). כח בראשית (ע״פ השמים' ושער אלוקים 'בית אבינו, יעקב כדברי שהוא, ה', הר, אל המשורר לה שורר וכך שמחתו. ראש על הקדש עיר הועלתה הזדמנות ובכל ורבתה, רבתה אלא פסקה לא לירושלים כמיהתו קֶדֶם, /ּכְבֹודְֵך אֶזְּכְרָה נִכְמָרּכִי רַחֲמַי מַעְרָב! /הֲמֹון מִּפַאֲתֵי נַפְׁשִי נִכְסְפָה רָב. //לְָך לְמֶלְֶך קִרְיָה מְׂשֹוׂשּתֵבֵל נֹוף יְפֵה הלוי: יהודה רבי לְמַלְּכְֵך אַּתְ נֶאֱמָנָה לְעָרִַיְך/עִיר מָׂשֹוׂש יְפֵהפִיָה קִרְיָה חרז: אלצ׳אהרי זכריה ורבי נוף), יפה – (ריה״ל חָרָב אֲׁשֶר וְנָוְֵך אֲׁשֶרּגָלָה עֲפָרִָיְך אָחֹון אֲבָנִַיְך יֹונִים/אֶּׁשַק אָעּוףּכְמֹו נָא חֲצֵרִָיְך//מִיִיּתְנֵנִי לִׁשְּכֹן נַפְׁשִי צְבָאִַיְך/לְָךּכָלְתָה רַּבַת אֶזְּכְרָהִיפְעַת. וְׂשָרִַיְך//יֹום
לדורותיו היהודי העם של והתפילות התקוות השאיפות, הגעגועים, האהבה, של המוקד נקודת היתה מעולם ירושלים. שכן דבר או שיעור, להכין לאפשר ומטרתו נושאים, לפי ומסודרים ירושלים על שונים מקורות מובאים הבא המקורות בדף
יחסית בקלות. תורה
הצדק עיר ירושלים – א
על לטובה השפיעה חסד, אנשי אליה משכה ירושלים צדק. עשיית של מוקד הייתה שירושלים רואים, אנו רבים בפסוקים שסנהדרין הסיבה זוהי העוול. עושי את ודחתה בה, ולכונן-הגרים אמת דין לדון אלוקי לסיוע וזכתה בירושלים, ישבה גדולה
והצדק האמת אדני על החברה. את
יח יד, בראשית עֶלְיֹון לְאֵל כֹהֵן וְהּוא וָיָיִן לֶחֶם הֹוצִיא שָׁלֵם מֶלְֶך צֶדֶק. ּומַלְּכִי
ו מג, רבה בראשית יֹוׁשְבָיו אֶת מַצְּדִיק הַּזֶה הַּמָקֹום מֶלְֶךׁשָלֵם, צֶדֶק. ּומַלְּכִי צֶדֶק אֲדֹנִי צֶדֶק, מַלְּכִי א י, יְרּוׁשָלַיִם)(יהושע נִקְרֵאת צֶדֶק, , יָלִיןּבָּה צֶדֶק …ׁשֶּנֶאֱמַר:
יח יד, בראשית על רמב״ן
שנאמר כענין ירושלים היא – שלם מלך צדק ומלכי (תהלים ג "אדני)עו יהושע בימי גם יקרא ומלכה סוכו בשלם ויהי "צדק א י מבחר)(יהושע ההוא המקום כי הגוים ידעו מאז כי שהוא בקבלה מעלתו שידעו או הישוב באמצע המקומות
של שכינתו ששם מעלה של המקדש בית כנגד מכוון רבה ובבראשית "צדק" שנקרא הקב״ה מ״ג: ו׳ רבה )(בראשית צדק אדוני צדק ומלכי יושביו את מצדיק הזה המקום
שנאמר צדק ירושלם נקראת כא א בה)(ישעיהו ילין צדק.
שם רד״ק בשלם ויהי כתוב וכן ירושלים, הוא שלם, מלך צדק ומלכי סכו ע״ו אדני)(תהלים מן צדק מלכי ירושלים מלכי ונקראו ירושלים מלך צדק אדני יהושע בספר כתוב וכן צדק א,)'(י' וחמס עול יסבול לא והשלום הצדק מקום הוא ירושלים כי היושבים החטאים מקיא לפיכך ארוך, זמן תועבה ומעשה אותה בטמאכם אתכם הארץ תקיא ולא שאמר כמו בה. לפניכם אשר הגוי את קאה כאשר י״ח אלהי)(ויקרא ואמר
הארץ נכר ל״א מזוג)(דברים ואוירה השוה קו כנגד היא כי, הארץ כל משוש נוף יפה אמר וכן מ״ט בדרש)(תהלים ואמרו
ל״ב נדרים נ״ו ב״ר כ״ז, נח)(פדר״א בן שם הוא צדק מלכי כי.
| 2
א ב, ד-ישעיהו וְהָיָה וִירּושָׁלִָם. יְהּודָה עַל אָמֹוץ יְשַׁעְיָהּוּבֶן חָזָה אֲשֶׁר הַּדָבָר וְנִּשָׂא הֶהָרִים ה׳ּבְרֹאׁש הַרּבֵית יִהְיֶה נָכֹון הַּיָמִים ּבְאַחֲרִית לְכּו וְאָמְרּו רַּבִים עַּמִים וְהָלְכּו הַּגֹויִם. אֵלָיוּכָל וְנָהֲרּו מִּגְבָעֹות וְנֵלְכָה מִּדְרָכָיו וְיֹרֵנּו יַעֲקֹב אֱֹלהֵי אֶלּבֵית ה' הַר אֶל וְנַעֲלֶה
וְשָׁפַט מִירּושָׁלִָם. ה' תֹורָהּודְבַר מִּצִּיֹוןּתֵצֵא ּבְאֹרְחֹתָיוּכִי לְאִּתִים חַרְבֹותָם וְכִּתְתּו רַּבִים לְעַּמִים וְהֹוכִיחַ הַּגֹויִם ּבֵין יִלְמְדּו וְֹלא חֶרֶב אֶלּגֹוי גֹוי יִּשָׂא לְמַזְמֵרֹותֹלא וַחֲנִיתֹותֵיהֶם
מִלְחָמָה. עֹוד
כא א, ישעיהו יָלִיןּבָּה צֶדֶק מִשְּׁפָט מְלֵאֲתִי נֶאֱמָנָה קִרְיָה לְזֹונָה הָיְתָה אֵיכָה
מְרַּצְחִים. וְעַּתָה
ב ד, מיכה אֱֹלהֵי וְאֶלּבֵית ה' הַר אֶל וְנַעֲלֶה לְכּו וְאָמְרּו רַּבִים וְהָלְכּוּגֹויִם תֹורָה מִּצִּיֹוןּתֵצֵא וְנֵלְכָהּבְאֹרְחֹתָיוּכִי מִּדְרָכָיו וְיֹורֵנּו יַעֲקֹב מִירּושָׁלִָם ה'. ּודְבַר
ח יז, יא-דברים לְדִין, ּובֵין לְדָם, ּבֵיןּדִין לַּמִשְּׁפָט; ּבֵיןּדָם דָבָר מִּמְָך יִּפָלֵא ּכִי הַּמָקֹום אֶל וְעָלִיתָ וְקַמְּתָ – רִיבֹתּבִשְׁעָרֶיָך לָנֶגַע, ּדִבְרֵי נֶגַע וְאֶל הַלְוִּיִם הַּכֹהֲנִים אֶל אֱֹלהֶיָךּבֹו. ּובָאתָ ה' יִבְחַר אֲשֶׁר אֵתּדְבַר לְָך וְהִּגִידּו וְדָרַשְּׁתָ הָהֵם, יִהְיֶהּבַּיָמִים אֲשֶׁר הַּשֹׁפֵט
. הַּמִשְּׁפָט
אֲשֶׁר הַהּוא הַּמָקֹום מִן לְָך יַּגִידּו אֲשֶׁר הַּדָבָר עַלּפִי וְעָשִׂיתָ הַּתֹורָה עַלּפִי יֹורּוָך. אֲשֶׁר לַעֲׂשֹותּכְכֹל וְשָׁמַרְּתָ ה', יִבְחַר –ּתַעֲשֶׂה, ֹלא לְָך יֹאמְרּו אֲשֶׁר הַּמִשְּׁפָט וְעַל יֹורּוָך אֲשֶׁר
יָמִיןּושְׂמֹאל לְָך יַּגִידּו אֲשֶׁר הַּדָבָר מִן. תָסּור
א לא, השנה ב-ראש גלתה וכנגדן שכינה… נסעה מסעות עשר יוחנן א״ר לירושלים ומחנות לחנות הגזית מלשכת סנהדרין… ומיבנה ליבנה ומאושא לאושא ומיבנה ליבנה ומירושלים
ומבית שערים לבית ומשפרעם לשפרעם ומאושא לאושא
לטבריה ומציפורי לציפורי. שערים
החכמה עיר ירושלים – ב
רבים לחכמים. וועד בית הייתה ירושלים ומעולם מאז החכמהn ואל אליה כספו שלא, אלה וגם בירושלים, דרו האומה גדולי החכמה מן לשמוע יבואו עולם באי כל – מזהיר עתיד לה נכון עוד אך רוח, ואנשי חכמים מלאה ירושלים בימינו בה. המצויה
ירושלים אנשי. של הצורך בעת עצה למתן בנוסף המעשי. תחום גם מכרעת משמעות בעל עיסוק הינו בירושלים ובחכמה בתורה, העיסוק
ומשתפר הולך הבטחוני המצב בירושלים, תורה לומדים חכמים כשתלמידי – סגולי באופן התורה. מסייעת
ד א רבה, איכה לֹומַר עָם, ּומַהּתַלְמּוד רַּבָתִי נֶאֱמַר וַהֲֹלאּכְבָר בַּגֹויִם, רַּבָתִי יֹוסֵי רַּבִי הּונָאּבְׁשֵם רַּבִי רַּבָתִיּבְדֵעֹות. אֶּלָא בַּגֹויִם, רַּבָתִי הָיּו לִמְדִינָה, הֹולְֵך יְרּוׁשָלַיִם מִּבְנֵי אֶחָד מָקֹוםׁשֶהָיָה ּבְכָל חַד חָכְמָתֹו. לִׁשְמֹעַ עָלֶיהָ, ּבִׁשְבִיל לֵיׁשֵב קָתֶדְרָא לֹו מַּצִיעִין מָרֵי אַיְיתֵי לְמֵימָת, זִימְנֵיּה אֵרַע לִמְדִינְּתָא, אֲזַל מִירּוׁשָלַיִם אָתֵיּבְרִי הּוא אִין לֵיּה וַאֲמַר מִּדִילֵיּה, וְאַפְקֵידּבִידֵיּה דְבֵיתָא
מַה לֵיּה הַב מִילִיןּדְחָכְמְתָא לְָךּתְלַת וְיַעֲבֵיד יְרּוׁשָלָיִם מִן
לָא וְאִין …ּדִּלִי,
– םילשורי ריע המכחה | 3
ג ב ישעיה אֱֹלהֵי אֶלּבֵית ה' הַר אֶל וְנַעֲלֶה לְכּו וְאָמְרּו רַּבִים עַּמִים וְהָלְכּו תֹורָה מִּצִּיֹוןּתֵצֵא וְנֵלְכָהּבְאֹרְחֹתָיוּכִי מִּדְרָכָיו וְיֹרֵנּו יַעֲקֹב מִירּושָׁלִָם ה'. ּודְבַר
דוד מצודת ואין מציון היוצאת היא האמתית התורה כי – מציון כי
בעולם. זולתה
כד רבה, היכא פתיחתא, יֹוחָנָןּפָתַח רַּבִי א כב, הַחֹוזִים)(ישעיה חִּזָיֹון, ּגֵיאׁשֶּכָל גֵיא מַּׂשָֹא: מִּמֶּנָה, ּדְאָמַר עֹומְדִים הַחֹוזִים עָלֶיהָ, ּגֵיאׁשֶּכָל מִתְנַּבְאִים הָיָה יְרּוׁשַלְמִי עִירֹו נִתְּפָרֵׁשׁשֵם נָבִיאׁשֶֹלא יֹוחָנָןּכָל. רַּבִי
ב שער החיים שער לאמר ירושלים באוזני וקראת הלך הכתוב: ענין …וזהו אחרי לכתך כלולותיך אהבת נעוריך חסד לך זכרתי כלל הכתוב כינה זרועה… לא בארץ בשם-במדבר ישראל כלל כנסיית היתה היא כי בעלותם-ירושלים, ישראל
כלל קיבלו ושם ברגל, ה' האדון פני שפע-לראות ישראל נשמתו אחיזת שורש לפי אחד כל ויראה, קדושה תורה
ישראל-מכנסת
א יג התורה אורות ולומדים שמבינים מה כל אז נסתר, הרבה כשלומדים הנסתר הופעת ומתגלה יקרות, באור מאיר מהנגלה שיטת וזוהי שבנגלה. המושגים הענינים כל על וסגולתה מתברכת תורתם היו שחסידים שמתוך, הירושלמי ונראה משתמרת. שתורתם הבבלי, כדברי רק ולא שהתורה עליונים, יותר בחסידים עוסק שהירושלמי הקודש השגות הופעת ע״י אצלם ומתאדרת מתגדלת אורה ומשיגים ואיתנים, גדולים לנחלים הכמות ממעט ושקודם שבה, וההתבוננות התפלה ידי על גם תורה של ובזה תורה. של ונשמתה תורה גופי הם שהם לה, ושאחר הקודש רוח שיכולה ישראל, דארץ אוירא בין הבדל יש הקודש רוח לארץ ובחוץ ההלכות, תוכן על גם להשפיע
פי על נדונות וההלכות האגדות, על רק בגלוי מתפשטת של תלמודה זה הושיבני, "במחשכים האנושי. השכל ההולכים העם גדול, אור יצמח החשך מתוך אמנם בבל". עליהם נגה אור צלמות בארץ יושבי גדול. אור ראו. בחשך לשדרות העליונה השכינה הארת את בזה שמורידים מפני רבים האפלים מבואות בזה ומאירים הנמוכות, החיים ויתחברו ויתקרבו שיבאו רחוקים לכמה יד נותן וזה מאד, תורת שהיא בעצמותה, התורה זיו של העליון האור אל ארץ כתורת תורה אין טוב, ההיא הארץ 'וזהב ישראל, ארץ
ישראל ארץ כחכמת חכמה ואין.'ישראל
ירושלים חכמת )(השפעת
א י מכות, דכתיב מאי לוי בן יהושע א״ר ב קכב, עומדות)(תהלים שיעמדו לרגלינו גרם מי ירושלים בשעריך רגלינו היו יהושע וא״ר בתורה עוסקים שהיו ירושלם שערי במלחמה דכתיב מאי לוי בן א קכב, שמחתי)(תהלים לדוד המעלות שיר הוא ברוך הקדוש לפני דוד אמר נלך ה' בית לי באומרים
זה זקן ימות מתי אומרים שהיו אדם בני שמעתי רבש״ע ושמחתי לרגל ונעלה הבחירה בית ויבנה בנו שלמה ויבא הקב״ה לו אמר יא פד, טוב)(תהלים מאלף בחצריך יום טוב כי שעתיד עולות מאלף לפני בתורה עוסק שאתה אחד יום לי
המזבח גבי על לפני להקריב בנך. שלמה
א מט סנהדרין, מלחמה יואב עשה לא דוד אילמלא כהנא בר אבא רבי אמר דכתיב בתורה דוד עסק לא יואב ואילמלא טו ח, ב )(שמואל על צרויה בן ויואב עמו לכל וצדקה משפט עושה דוד ויהי
משום עמו לכל וצדקה משפט עשה דוד טעם מה הצבא דדוד משום הצבא על יואב טעם ומה הצבא על דיואב
עמו לכל וצדקה משפט. עושה
| 4
לט הראי״ה אגרות הקדושה דעיקר ישראל… ארץ כל כוללת ירושלים תורה תצא מציון דכי בירושלם… דוקא תלוי והמעלה מאירה ירושלים שקדושת אלא דוקא, מירושלים ד' ודבר וגדול קודם בנינה דמצות ופשוט ישראל… ארץ בכל כן גם מצות היא גדולה ודאי כלל בדרך הקודש… ערי משארי
כלל להאריך צריך ואין ישראל… ארץ מכל ירושלם ישיבת ומקום צואר נקראת עצמה והיא ירושלים… בחשיבות דא השן כמגדל 'צוארך זוהר… בתיקוני כדאיתא החיות, דילה תכשיטין צוארך, דוד כמגדל אתמר עלה ירושלם,
כולה החיות מקום עצמה שהיא הרי ישראל', לויים. כהנים
פרס שמעון מרכז להיות להתחדשות… וצמאה לתנופה כמהה ירושלים השלום לשוחרי תפילה וקן היהודי לעם ומדיני …רוחני לכל אינטלקטואלי ואתגר למדע אוניברסלי מרכז להיות
עתידה גם הוא ירושלים של ייחודה. באיה.
ארמנותיה חזקו – ג
להיעשות צריך זה שכלול יכולתינו. כמיטב הקודש עיר את ולשכלל לייפות עלינו אלא הקיימת, במציאות להסתפק לנו אל מכרעת חשיבות בעלת משימה זאת ירושלים של שכלולה הפרטיים. בחייו אחד כל לגבי נכון אך ומכבדת, ממלכתית בצורה
והצדק השלום רוח את מסמלת היא. שכן
א יד שבועות, שאין העזרה לתוספת הנכנס ואחד לעזרה הנכנס אחד ואורים ונביא במלך אלא העזרות ועל העיר על מוסיפין ובשיר תודות ובשתי ואחד שבעים של וסנהדרין ותומים
אחריהם ישראל וכל אחריהן תודות ושתי מהלכין דין. ובית
כ זוטא, ארץ דרך אתם לישראל הקב״ה להם אמר לוי בן יהושע רבי אמר שואלים היו בניי. את ולהגלות ביתי את להחריב גרמתם ירושלים שלום שאלו טעם מה לכם מוחל ואני בשלומה קכ״ב: ו׳ )(תהילים כ״ט: ז׳ (ירמיהו העיר)(ואומר שלום את ודרשו.)
ואומר קכ״ב: ז׳ בחילך)(תהילים שלום יהי. וגו׳ ורעי אחי למען (ואומר
בחילך ואומר)ומי קכב אוהב)(שם שהוא ומי וגו׳ ורעי אחי למען הקב״ה שלום ומשיב שלום ומקדים שלום ורודף שלום הבא והעולם הזה העולם לחיי מורישו לז יירשו)(שם וענוים
שלום רוב על והתענגו: ארץ
א ג ברכות ונכנסתי בדרך, מהלך הייתי אחת פעם יוסי: רבי אמר תניא, זכור אליהו בא להתפלל. ירושלים מחורבות אחת לחורבה הפתח על לי ושמר לטוב לי תפלתי)(והמתין שסיימתי עד. רבי! עליך, שלום לי: אמר תפלתי שסיימתי לאחר מפני בני: , לי ואמר ומורי! רבי עליך, שלום לו: ואמרתי לי ואמר להתפלל. לו: אמרתי זו? לחורבה נכנסת: מה שמא הייתי מתירא לו: ואמרתי בדרך! להתפלל לך היה תפלה להתפלל לך היה לי: ואמר דרכים. עוברי בי יפסיקו למדתי דברים: שלשה ממנו למדתי שעה באותה קצרה. ולמדתי בדרך, שמתפללין ולמדתי לחורבה, נכנסין שאין בדרך שהמתפלל בני-, לי: ואמר קצרה. תפלה מתפלל קול בת שמעתי לו: ואמרתי זו? בחורבה שמעת קול מה החרבתי שבעונותיהם לבנים אוי ואומרת: כיונה שמנהמת
ואמר האומות. לבין והגליתים היכלי את ושרפתי ביתי את אלא כך, אומרת בלבד זו שעה לא ראשך, וחיי חייך לי: אלא בלבד, זו ולא כך; אומרת פעמים שלש ויום יום בכל מדרשות ולבתי כנסיות לבתי נכנסין שישראל בשעה מנענע הוא ברוך הקדוש מבורך הגדול שמיה יהא ועונין מה כך, בביתו אותו שמקלסין המלך אשרי ואומר: ראשו שולחן מעל שגלו לבנים להם ואוי בניו, את שהגלה לאב לו
. אביהם
ד – תלילכ יפוי | 5
שסה עמ' הקודש אורות העשיה עולם של הקדושה את כולל שהוא מפני, אליהו, לשכלולו הנדרשות הנטיות כל את ברוחו סופג הוא הרי השלמה ההרמוניה אל הכשרתו כדי עד זה, עולם, של התבסמותו לפני שבתחלה כשם שלמעלה. העולמות אל זה שפל שעולם והזיהום הכיעור עומק את מכל יותר הכיר
רוח את לבער שלהבת באש קנא כך ומפני בתוכו, שקוע ניצוץ כל את ביסומו אחרי יכיר כן בו, והמחזיקים הטומאה אבות לב וישיב שלום, ברוח להעלותו זה שבעולם, קודש
אבותם על בנים ולב בנים, ". על
עמ הרב במחשבת פרקים – סולוביצ׳יק 'הרב שבתוכנו165 המקדש:
א שכינת המכניסה הנאמנה, היהדות אל-ההלכה, ל, סחור סובבת אינה המוחשי, העולם לבתי-תוך סחור המקדש מעט; מקדשי בכלל המה מדרשות. ובתי כנסיות
היום החיים תחום הוא מתקיימת-האמיתי שבהם יומיים,
ההלכה של. הריאליזציה
דור בן יצחק צומת־ החיה. מרכז־היהדות את למעשה, בה, הכירו הכל מוקד־ההתנגשות זכות־חייו, על הנאבק העם של העורקים זרקורים והערבית. האנגלית עם היהודית המדיניות של השנה כל עמדו ובאלחוט בעתונים העולמי הפרסום של וגם נפתולים של ראשית זירה כאל ירושלים אל מופנים
לצילום לכתיבה הסוגים, מכל הפרסום שליחי קרבות. בירושלים בסיס להם קבעו העולם כל פני על ולשידור טרף לטרפם, לשחר ובסביבותיה בארץ שוטטו ומכאן
ומסעירים מרעישים. זעזועים
יופי כלילת – ד
עלינו שומה זה. נהדר יופי על המתרפקים ושירים פסוקים מכירים כולנו ירושלים. של הייחודי יופייה על נכתבו רבות מילים
וצדק אמת וערכי נשגבת, עצמה מבטא הזה הפאר שכן ועוד, עוד הזה היופי את ולשכלל. להאדיר
א מח, תהילים אֱֹלהֵינּו מְאֹדּבְעִיר יְהֹוָהּומְהֻּלָל לִבְנֵי־קֹֽרַח׃ּגָדֹול מִזְמֹור ׁשִיר צָפֹון יַרְּכְתֵי הַר־צִּיֹון מְׂשֹוׂשּכל־הָאָרֶץ נֹוף יְפֵה הַר־קדְׁשֹֽו׃ לְמִׂשְּגָֽב נֹודַע אֱֹלהִיםּבְאַרְמְנֹותֶיהָ רָֽב׃ מֶלְֶך. קִרְיַת
א מט קידושין, נטלה מהם תשעה לעולם, ירדו יופי של קבין עשרה
כולו העולם כל ואחד. ירושלים
א סג שבת, הָיּו קִיּנָמֹון יְרּוׁשָלַיִםׁשֶל עֲצֵי יְהּודָה: רַּבִי אָמַר רַחֲבָה, אָמַר יִׂשְרָאֵל אֶרֶץ נֹודֵףּבְכָל רֵיחָן מֵהֶן, מַּסִיקִין. ּובְׁשָעָהׁשֶהָיּו אֶּלָאּכִׂשְעֹורָה נִׁשְּתַּיֵיר וְֹלא נִגְנְזּו, יְרּוׁשָלַיִם, ּומִּׁשֶחָרְבָה
מַלְּכְתָא גַּזָאּדְצִימְצְמַאי. ּומִׁשְּתְכַחּבֵי
א ה ביצה צַד לְכל אֶחָד יֹום מַהֲלְַך לִירּוׁשָלַיִם עֹולֶה הָיָה רְבָעִי …ּכֶרֶם מָה יֹוחָנָן: רַּבִי אָמַר חָנָה רַּבָהּבַרּבַר וְאִיּתֵימָא עּוּלָא, וְאָמַר
יְרּוׁשָלַיִםּבְפֵירֹות לְעַּטֵרׁשּוקֵי —ּכְדֵי. טַעַם
| 6
א א, שני, מעשר ירושלמי כֵן מִּפְנֵי יֹוצְאֹותּבִירּושָׁלֵם הָיּו אָבִיןּכָל־הַּמַטְּבֵיעֹות רִּבִי אָמַר
מְׂשֹוׂשּכָל־הָאָרֶץ נֹוף יְפֵה שֵׁם. עַל
בקדושה )(יופי
ה ז, רבה, השירים שיר נָתּון הַּזֶה הָאַף מָה הַּמִקְּדָׁש, זֶהּבֵית הַּלְבָנֹון, אַּפְֵךּכְמִגְּדַל מָה עֹולָם. נָתּוןּבְגָבְהֹוׁשֶל הַּמִקְּדָׁש אָדָם, ּכְָךּבֵית ּבְגָבְהֹוׁשֶל עָלָיו, ּכְָךּכְהֻּנָהּולְוִּיָהּומַלְכּות רֹבּתַכְׁשִיטִיןּתְלּויִין הַּזֶה הָאַף הַּלְבָנֹון, ׁשֶּנֶאֱמַר מִּיַעֲקֹב. ּכְמִגְּדַל כה ג, הַּזֶה)(דברים הַּטֹוב הָהָר:
יִׂשְרָאֵל עֲוֹנֹותֵיהֶםׁשֶל אָמַרׁשֶּמַלְּבִין טַבְיֹומֵי רַּבִי וְהַּלְבָנֹן. יחּכַּׁשֶלֶג, ׁשֶּנֶאֱמַר א, חֲטָאֵיכֶםּכַּׁשָנִיםּכַּׁשֶלֶג)(ישעיה יִהְיּו אִם:
. יַלְּבִינו
ב מח, תהילים, מדרש לה מיפין שהכל נוף. יפה מהו הארץ. כל משוש נוף יפה שנאמר פי על אף כמותה. היתה שלא היופי ג כז )(יחזקאל אבל לעצמה אמרה היא יופי. כלילת אני אומרת את בצור אבל לעצמך אמרת את אומר הוא וכן לה. אמרו לא אחרים דאמרת כמה לא הדיוט משל זהו לך. אמרו לא אחרים הכל כן אינו בציון אבל מגיריה. דאמרינן כמה אלא אמך אומרים טו ב עוד)(איכה ולא יופי. כלילת שיאמרו העיר הזאת
הארץ כל משוש אומר הוא וכן הארץ. לכל משוש. אלא אדם היה הארץ. כל משמחת שהיתה משוש. היתה ובמה שלמה אמר עליו. שח ולבו בלבו דואג היה עבירה עובר כה יב היה)(משלי ישמחנה. טוב ודבר ישחנה איש בלב דאגה
עליו שמח ולבו לו ומתכפר קרבן ומקריב לירושלם. הולך
היופי )(על
א נ נדרים, לֵיּהּבְרַּתֵיהּדְכַלְּבָאׂשָבּועַ, ׁשְמַע אִיתְקַּדַׁשַת עֲקִיבָא רַּבִי וְאִיתְנְסִיבָה אֲזַלָא נִכְסֵיּה. מִּכל הֲנָאָה אַּדְרַּה ּכַלְּבָאׂשָבּועַ לַיּהּתִיבְנָא מְנַּקֵיט קָא הֲוָה תִיבְנָא הֲוָהּגָנּוּבֵי לֵיּהּבְסִיתְוָא יְרּוׁשָלַיִםּדְדַהֲבָא לִיְך רָמֵינָא לִי הֲוַאי אִי לַּה אֲמַר מַּזְיַיּה, מִן
אֲמַר אַּבָבָא קָרֵי וְקָא לְהֹוןּכֶאֱנָׁשָא אִיּדְמִי אֵלִּיָהּו אֲתָא מִיּדַעַם לִי וְלֵית אִּתְתִי דְתִיבְנָאּדִילֵדַת לִיּפּורְּתָא הַבּו לְהּו חֲזִיּגַבְרָאּדַאֲפִיּלּו לְאִנְּתְתֵיּה עֲקִיבָא רַּבִי לַּה אֲמַר לְאַגְנֹויַּה
לֵיּה אִית לָא ּתִיבְנָא
צייטלין הלל ר' – עולמות שני גבול על הכל חזות בך וחזה לאיש היי את לאישה… הקב״ה: אמר האיש וראך חמלה… רוך, נעם, חן, תפארת, …עטרת ראות האיש יאבה לא אם האדמה… על שמיים חיי וזכר לקללה לו ונהפכת גווך אם כי נשמתך, יופייך, …אותך, יהמו ובשרו ולבו האשה את יראה ולא רבות נשים לו והיו
ממדרגתם הדברים את להעלות יש היופי. את יראה ולא יופי אדם רואה גבוהה… היותר למדרגה הגסה, הנמוכה, קווים של נפלאה מזיגה רואה דבר, שבכל ויופי, שבאשה, ויעלהו ביופי ודבק אלה, בכל ידבק קולות צבעים, תמונות,
העליון ליופי יופי, כל למקור. לשרשו,
שמב החינוך, ספר כי השבטים, שאר כל לצרכי נכונים היו הלוים שערי לפי בחכמה היה עסקם וכל השם, לעבודת הנבחר השבט, הוא ישראל שבטי כשאר האדמה בעבודת טרודים היו, שלא נאמר ועליהם י לג ותורתך)(ויקרא ליעקב משפטיך יורו ישראל כל עסק היה בתוכם, שהחכמה כך ומתוך לישראל. הרוצח מקלט ערי עריהם, בתוך שהיו מלבד עמהם, , תמיד ידע לא כי עריהם, על ישראל כל עיני היו כן גם כך ומתוך
אשר הערים אותן להיות בדין היה ולכן יום. ילד מה האדם היופי בתכלית להיותן עליהן, הכל ולב בהן שוה הכל יד הצוואה באה כן ומפני בכך. ישראל עם כל ושבח והחמדה, יסדן החכמה אדון כי דבר, בענינם לשנות שלא עליהם דברו אחר חלוף וכל טוב כן כי וירא גבולם, והגביל ותקנן
וגנאי גרוע אלא. אינו
ה – ריע תומלשה | 7
מתתיהו בן יוסף וזכתה הרומאים ממשלת ערי מכל לפנים עירנו נפלאה
ההצלחה למרום. לעלות
השלמות עיר – ה
בעולם להופיע שעתידה הגדולה להרמוניה ודגל נס היא ובכך העם, חלקי בין וחיבור שלמות מבטאת. ירושלים
ג עו, תהילים בְצִּיֹֽון׃ סּוּכֹוּומְע֖וֹנָתֹו בְׁשָלֵם וַיְהִי
ה ז, רבה, השירים שיר נָתּון הַּזֶה הָאַף מָה הַּמִקְּדָׁש, זֶהּבֵית הַּלְבָנֹון, אַּפְֵךּכְמִגְּדַל מָה עֹולָם. נָתּוןּבְגָבְהֹוׁשֶל הַּמִקְּדָׁש אָדָם, ּכְָךּבֵית ּבְגָבְהֹוׁשֶל עָלָיו, ּכְָךּכְהֻּנָהּולְוִּיָהּומַלְכּות רֹבּתַכְׁשִיטִיןּתְלּויִין הַּזֶה הָאַף הַּלְבָנֹון, ׁשֶּנֶאֱמַר מִּיַעֲקֹב. ּכְמִגְּדַל כה ג, הַּזֶה)(דברים הַּטֹוב הָהָר:
יִׂשְרָאֵל עֲוֹנֹותֵיהֶםׁשֶל אָמַרׁשֶּמַלְּבִין טַבְיֹומֵי רַּבִי וְהַּלְבָנֹן. יחּכַּׁשֶלֶג, ׁשֶּנֶאֱמַר א, חֲטָאֵיכֶםּכַּׁשָנִיםּכַּׁשֶלֶג)(ישעיה יִהְיּו אִם:
. יַלְּבִינּו
ב מח, תהילים, מדרש לה מיפין שהכל נוף. יפה מהו הארץ. כל משוש נוף יפה שנאמר פי על אף כמותה. היתה שלא היופי ג כז )(יחזקאל אבל לעצמה אמרה היא יופי. כלילת אני אומרת את בצור אבל לעצמך אמרת את אומר הוא וכן לה. אמרו לא אחרים אמך דאמרת כמה לא הדיוט משל זהו לך. אמרו לא אחרים אומרים הכל כן אינו בציון אבל מגיריה. דאמרינן כמה אלא
טו ב אלא)(איכה עוד ולא יופי. כלילת שיאמרו העיר הזאת ובמה הארץ. כל משוש אומר הוא וכן הארץ. לכל משוש עובר אדם היה הארץ. כל משמחת שהיתה משוש. היתה
שלמה אמר עליו. שח ולבו בלבו דואג היה עבירה יב (משלי הולך)כה היה ישמחנה. טוב ודבר ישחנה איש בלב דאגה
עליו שמח ולבו לו ומתכפר קרבן ומקריב. לירושלם
הסולם בעל – והאומה היחיד חסרון של תוצאה היא היחדי של הטבעית שהמיתה וכמו היא שלה טבעית השקיעה האומה, כן אבריו, בין הרמוניה כמו שלה, האברים בין שנתהוותה הפרעה איזו של תוצאה
שנאת מפני אלא ירושלים חרבה 'לא קדמונינו: שהעידו ומתה האומה נגועה אז כי הדור', באותו שהיתה, חינם
רוח לכל נתפזרו. ואבריה
אוסישקין מנדל מנחם ירושלים גאולת זוהי השלמה הגאולה. פסגת
גוריון בן דוד ולהספר להשקל ולא להימדד ניתן לא ירושלים של, ערכה נשמה לארץ יש אם כי ארץ- של נשמתה ירושלים הרי
. ישראל
| 8
הקדש עיר – ו
במציאות אלא קולטורלית, באווירה מדובר אין בה. השוררים והקדושה השכינה השראת אלו ירושלים של ייחודה עיקר
רבות בהלכות המגובה. ממשית
ב קיב זבחים, והיא היתר להן היה ולא הבמות נאסרו לירושלים באו הקלעים מן לפנים נאכלין קדשים קדשי נחלה היתה החומה מן לפנים שני ומעשר קלים. קדשים
ה ה, מצורע, ספרא מטמאה ירושלים ואין בנגעים מטמאה אחוזה – אחוזתכם מקודש מקום אלא שמעתי לא אני אומר, יהודה ר' בנגעים. . בלבד
יא יג, כתובות, משנה מַעֲלִין הַּכֹל מֹוצִיאִין. הַּכֹל וְאֵין יִׂשְרָאֵל, לְאֶרֶץ מַעֲלִין הַּכֹל הַּנָׁשִים וְאֶחָד הָאֲנָׁשִים אֶחָד מֹוצִיאִין, הַּכֹל וְאֵין לִירּוׁשָלַיִם, עֲבָדִים יִׂשְרָאֵל)(וְאֶחָד וְגֵרְׁשָּהּבְאֶרֶץ יִׂשְרָאֵל בְאֶרֶץ אִּׁשָה נָׂשָא, . יִׂשְרָאֵל בְאֶרֶץ אִּׁשָה נָׂשָא יִׂשְרָאֵל. אֶרֶץ מִּמְעֹות לָּה נֹותֵן
נָׂשָא יִׂשְרָאֵל. אֶרֶץ מִּמְעֹות לָּה נֹותֵן וְגֵרְׁשָּהּבְקַּפֹוטְקִּיָא, מִּמְעֹות לָּה נֹותֵן יִׂשְרָאֵל, וְגֵרְׁשָּהּבְאֶרֶץ בְקַּפֹוטְקִּיָא אִּׁשָה מִּמְעֹות לָּה נֹותֵן אֹומֵר, רַּבָןׁשִמְעֹוןּבֶןּגַמְלִיאֵל יִׂשְרָאֵל. אֶרֶץ
…קַּפֹוטְקִּיָא השלום עיר – ז לא ירושלים (רד״ק). מלחמה סובלת היא ואין מחלוקת, סובלת היא אין ואחווה. שלום של סמל ירושלים הייתה ומעולם מאז
ולשלום האומה, לאחדות גדולה קריאה מהווה היא ובזה לשבטים. נתחלקה ירושלים שלום את ולדרוש בו, להשתתף צריכים שאנו בתהליך מדובר כאן. גם השלום לערכי עולם, באי לכל מגדלור ירושלים תהיה להם, מחכים שאנו ולמעלה לגודל תגיע כשירושלים דבר של בסופו
. והאחווה
ג עו, תהלים על עזרא אבן בשלם ויהי שלימה- היא כי כן, נקראה אולי ירושלם היא או בשלום, להיות ראויה שהיא או השמים, שער כנגד ירושלם שלום שאלו כדרך: תפלה, דרך על כן. קראוה
יח יד, בראשית רד״ק, בשלם ויהי כתוב וכן ירושלים, הוא שלם, מלך צדק ומלכי סכו ע״ו אדני)(תהלים מן צדק מלכי ירושלים מלכי ונקראו ירושלים מלך צדק אדני יהושע בספר כתוב וכן צדק א,)'(י' וחמס עול יסבול לא והשלום הצדק מקום הוא ירושלים כי היושבים החטאים מקיא לפיכך ארוך, זמן תועבה ומעשה
אותה בטמאכם אתכם הארץ תקיא ולא שאמר כמו בה. לפניכם אשר הגוי את קאה כאשר י״ח אלהי)(ויקרא ואמר הארץ נכר ל״א מזוג)(דברים ואוירה השוה קו כנגד היא כי, הארץ כל משוש נוף יפה אמר וכן מ״ט בדרש)(תהלים ואמרו
ל״ב נדרים נ״ו ב״ר כ״ז, נח)(פדר״א בן שם הוא צדק מלכי כי.
ו ב, זכריה, אָנָה וָאֹמַר מִּדָה. חֶבֶל אִיׁשּובְיָדֹו וְהִּנֵה וָאֵרֶא עֵינַי וָאֶּשָׂא רָחְּבָּה לִרְאֹותּכַּמָה יְרּושָׁלִַם אֶת לָמֹד אֵלַי וַּיֹאמֶר הֹלְֵך אַּתָה יֹצֵא אַחֵר יֹצֵאּומַלְאְָך הַּדֹבֵרּבִי הַּמַלְאְָך וְהִּנֵה אָרְּכָּה. וְכַּמָה
לֵאמֹרּפְרָזֹות הַּלָז הַּנַעַר אֶל רֻץּדַּבֵר אֵלָו וַּיֹאמֶר לִקְרָאתֹו. נְאֻם אֶהְיֶהּלָּה וַאֲנִי אָדָםּובְהֵמָהּבְתֹוכָּה. מֵרֹב יְרּושָׁלִַם ּתֵשֵׁב
בְתֹוכָּה אֶהְיֶה סָבִיבּולְכָבֹוד אֵׁש חֹומַת. ה'
ב מה סוטה לְרִׁשְּתָּה קְרָא עֲרּופָהּדְאָמַר עֶגְלָה מְבִיאָה יְרּוׁשָלָיִם וְאֵין
לִׁשְבָטִים נִתְחַּלְקָה יְרּוׁשָלַיִםֹלא. וְקָסָבַר
ו – ריע שדקה | 9
קאפח הרב מה, ג, נבוכים מורה נרמז אלא ייחדו, ולא בתורה בפירוש הזכירו לא מדוע אבל וגו ה' יבחר 'אשר ונאמר ''עליו כו כא, יח, יד, יא, י״ב דברים,)(למשל: היותר והיא והשלישית, חכמות… שלוש לדעתי בכך יש ויכבוש בנחלתו זה שיהא שבט כל יבקש שלא כדי חשובה, שאירע כמו והקטטה המחלוקת מן שם ויהיה אותו,
הכהונה, בדרישת ט״ז במדבר ועדתו, קרח בא)י״ז-(סיפור ולפיכך, מלך הקמת אחר אם כי הבחירה בית ייבנה שלא, הציווי כמו הקטטות ויסתלקו אחד, ביד ההחלטה שתהא כדי
'שופטים בספר.'שביארנו
ו ג, חגיגה, ירושלמי הַּבְנּויָהּכְעִירׁשֶחּוּבְרָהּלָּה יְרּֽושָׁלַם לֵוִי. יְהֹוׁשֻעַּבֶן רִּבִי אָמַר אֲפִילּו מֵעַּתָה חֲבֵרִים. כָל־יִשְׂרָאֵל עֹוׂשָה עִירׁשֶהִיא יַחְּדָֽו׃ זְעּורָה. ּובִלְבַדּבְשָׁעָהׁשֶּׁשָם רִּבִי אָמַר הַּשָׁנָה. יְמֹות ּבִׁשְאַר
שְׁבָטִים. עָלּו
כ זוטא, ארץ דרך אתם לישראל הקב״ה להם אמר לוי בן יהושע רבי אמר שואלים היו בניי. את ולהגלות ביתי את להחריב גרמתם ירושלים שלום שאלו טעם מה לכם מוחל ואני בשלומה קכ״ב: ו׳ )(תהילים כ״ט: ז׳ (ירמיהו העיר)(ואומר שלום את ודרשו.)
ואומר קכ״ב: ז׳ בחילך)(תהילים שלום יהי. וגו׳ ורעי אחי למען (ואומר
בחילך ואומר)ומי קכב אוהב)(שם שהוא ומי וגו׳ ורעי אחי למען הקב״ה שלום ומשיב שלום ומקדים שלום ורודף שלום הבא והעולם הזה העולם לחיי מורישו לז יירשו)(שם וענוים
שלום רוב על והתענגו. ארץ
ז א רבה קהלת אֵינָם יִׂשְרָאֵל הַּיָם, ּכָל אֶל הֹלְכִים הַּנְחָלִים אַחֵר, ּכָל ּדָבָר רְגָלִיםּבְכָלׁשָנָה וְעֹולִיםּבְפַעֲמֵי לִירּוׁשָלַיִם אֶּלָא מִתְּכַנְסִין לְעֹולָם מִתְמַּלֵאת אֵינָה וִירּוׁשָלַיִם מָלֵא, אֵינֶּנּו וְהַּיָם, וְׁשָנָה. רַּבִיׁשְמּואֵלּבַר רְוָחִים. צְפּופִיםּומִׁשְּתַחֲוִים עֹומְדִין ּדִתְנֵינַן
אֶחָד רֶוַחּבֵיןּכָל אַּמֹות אַרְּבַע אָמַר אַחָא רַּבִי חֹובָהּבְׁשֵם יְהֵאׁשֹומֵעַּתְפִּלָתֹוׁשֶל צַדּכְדֵיׁשֶֹלא מִּכָל וְאַּמָה וְאֶחָד, לְמָקֹוםׁשֶּיִׂשְרָאֵל הֹלְכִים, מְקֹוםׁשֶהַּנְחָלִים אֶל וְיִטְעֶה. חֲבֵרֹו
הַּזֶה. מִתְּכַּנְסִיןּבָעֹולָם
נה יז, א, שמואל הַּפְלִשְּׁתִי אֶת וַּיְַך הַּפְלִשְּׁתִיּבַּקֶלַעּובָאֶבֶן, מִן וַּיֶחֱזַקּדָוִד הַּפְלִשְּׁתִי רֹאׁש אֶת וַּיִּקַחּדָוִד אֵיןּבְיַדּדָוִד… וְחֶרֶב וַיְמִתֵהּו, שָׂםּבְאָהֳלֹו וְאֶתּכֵלָיו יְרּושָׁלִָם, . וַיְבִאֵהּו
צבאיים לרבנים שיעור – ארצי בן צדוק: הרב עיר היא ירושלים מיוחד. משהו בירושלים שיש זיהה דוד ואין יצחק, עקידת הייתה בירושלים שם, של עירו שלם, רוצה דוד כנראה הבלעדית. נחלתו שהיא מסוים שבט
ששייכת בירה לשבטים, מתחלקת שלא בירה להקים נחלת גבול על שנמצאת בירה ושם, יצחק של לבניהם
ובנימין יהודה ישראלית- כלל ממלכה רוצה הוא.
ו ה, ב, שמואל על אברבנאל אחרי שמיד הכתוב ספר ירושלים. ואנשיו המלך וילך קבלה שהיתה לפי ירושלם, אנשיו עם הלך דוד המלכת הימים ובדברי ישראל, ממלכות ראש יהיה ציון כי אצלם ישראל בני כל היו דוד עם הלכו אשר שהאנשים פירש שם אמר ד י״א א' הימים כן)'(דברי ואם ישראל, וכל דוד וילך ישראל על מולך שבהיותו לפי אנשיו כאן הכתוב קראם הזאת המלחמה ענין ואמנם אנשיו. כלם היו כבר ויהודה נלכדה לא דוד ימי שעד רד״ק חשב והפסחים והעורים היה ובנימין מיהודה העיר היות ועם ירושלם, מצודת
וילכד אמר ולזה ללכדו, דוד ועלה היבוסים בידי המבצר
דוד עיר היא ציון מצודת את. דוד
| 10
לוין אריה ר' – סיפור בעיר שחי ואהוב מוכר ירושלמי צדיק היה לוין אריה הרב תשכ״ט בשנת לפטירתו ועד הבריטים שלטון בתקופת ותמיד)1969( חסדים, ולגמול חולים לבקר הייתה דרכו. "רב בכינויו מפורסם היה הוא אדם. לכל פנים מאיר היה את ולעודד סוהר בתי לפקוד מנהגו בשל האסירים", כולם את אהב הוא בהם. הכלואים האסירים של, רוחם עליהם שפר שלא לאלה בלבו מקום פינה במיוחד אבל למצורעים החולים בבית מבקר היה רבות שנים גורלם: המחתרות לאסירי לסייע במיוחד ואהב שבירושלים,
בעת אחד, ערב הבריטים. נגד בפעולותיהם שנתפסו לגשת ורצה שהכירו אדם מרחוק ראה מעיסוקיו, שחזר בו מלפגוש ונמנע התחמק אדם אותו אך לשלום, . ולברכו את אריה ר' שאל אליו, להגיע זאת בכל אריה ר' כשהצליח החל שלאחרונה מכרו ענה ממנו. מתחמק זה מדוע חברו ר את לפגוש מתבייש והוא לראשו, כיפה באין 'להסתובב נמוך אדם "אני בחיוך: אריה ר' לו ענה זאת. בעקבות אריה לא או הראש על כיפה לאדם יש אם רואה לא אני. קומה.
הלב עד רק רואה. אני
רבין יצחק הבשורה תצא שממנה השלום. עיר היא – שלי ירושלים ה ודבר תורה תצא מציון "כי העמים לכל 'הגדולה בארמנותייך שלווה בחליך שלום "יהי וגם: ."מירושלים", חילוקים לנו יש ומשמאל, מימין בתעותינו חלוקים אנחנו אחד בנושא וויכוח לנו אין בישראל, ומטרה. דרך על –
כבירתה וביסוסה כינונה והמשך ירושלים של שלמותה ירושלים רק יש ירושלים. שתי אין ישראל. מדינת של בלי שלום ואין – לפשרה נושא אינה ירושלים אחת.
. ירושלים
הברכה עיר – ח
י ח, רבה, במדבר חרמון "כטל שנאמר: מציון? יוצאות שהברכות מניין
הברכה את ה' ציוה שם כי ציון הר על "שיורד
ז ה, רבה, בראשית רֵיקָן, ׁשֶּמָא מָלֵאּבְתֹוְךּכְלִי מְפַּנֶהּכְלִי אָדָם ּבְנֹהַגׁשֶּבָעֹולָם מַיִםּבְמַיִם הָעֹולָםּכֻּלֹו מָלֵא, ּכָל מָלֵאּבְתֹוְךּכְלִי, ּכְלִי מּועָט מִּכָאןׁשֶהֶחֱזִיק אֶּלָא אֶחָד, מָקֹום אֶל אֹומֵר וְאַּתְ הַמְרֻּבֶה. אֶת רבה דויקרא ובאגדות קהלת במדרש איתנהו נמי.)(וכולהו
וְדִכְוָותֵּה י כ, חֲנִינָא)(במדבר רַּבִי אָמַר וְאַהֲרֹן, מׁשֶה וַּיַקְהִּלּו: עֹומְדִיןּבָּה יִׂשְרָאֵל וְכָל הָיְתָהּבָּה, קְטַּנָה כְבָרָה פִי, ּכִמְלֹוא
הַמְרֻּבֶה אֶת מּועָט מִּכָאןׁשֶהֶחֱזִיק. אֶּלָא
א כא יומא, אִּׁשָה הִּפִילָה הַּמִקְּדָׁש: ֹלא נַעֲׂשּוּבְבֵית נִּסִים עֲׂשָרָה ּדִתְנַן, וְֹלא מֵעֹולָם. הַּקֹדֶׁש הִסְרִיחַּבְׂשַר וְֹלא הַּקֹדֶׁש. מֵרֵיחַּבְׂשַר לְכֹהֵןּגָדֹולּבְיֹום קֶרִי אֵירַע וְֹלא הַּמִטְּבָחַיִם. זְבּובּבְבֵית נִרְאָה הַּלֶחֶם, ּובְלֶחֶם נִמְצָאּפְסּולּבָעֹומֶר, ּובִׁשְּתֵי וְֹלא הַּכִּפּורִים.
הִּזִיק וְֹלא רְוֹוחִים. צְפּופִים, ּומִׁשְּתַחֲוִים עֹומְדִים הַּפָנִים. צַר לַחֲבֵרֹו: אָדָם אָמַר וְֹלא מֵעֹולָם. וְעַקְרָבּבִירּוׁשָלַיִם נָחָׁש
הַּמָקֹוםׁשֶאָלִיןּבִירּוׁשָלַיִם. לִי
תש״ע לשנת עבריים לסופרים הממשלה ראש פרס (כלת סרי )ברכה
העתיקה. /רוח העיר מרחף/בסמטאות חלום וכולי מבשמים/מתבשמת אינה. /שיכורה שכבר קטנה/מתימן המתובל/ודבלים והעוטר, /הקפה בצלילים. /והזעתר
קטורת/מבית וכרכום/ניחוח צימוקים/ונרד ושקדים/ומיני
למזכרת. המקדש
– ושיש התיא שושמ לכ םילבאתמה טהילע | 11
עליה המתאבלים כל משוש איתה שישו – ט
בנינה בתחילת לראות זכינו ה' שבחסדי אף השלם. לבניינה ולהתפלל ירושלים של חורבנה על ולהתאבל עלינו גדולה, חובה לחזק לשכלל כדי שבידינו כל נעשה ונצורות. גדולות לה נכונו עוד ומעלתה. כבודה לכל ירושלים הגיעה שלא אנו יודעים
לציון ה' בשוב משוש איתה נשיש ה' ובעזרת הקדש, עיר את. וייפה
א קלז, ו-תהילים עַל צִּיֹון. אֶת יָשַׁבְנּוּגַםּבָכִינּוּבְזָכְרֵנּו שָׁם נַהֲרֹותּבָבֶל עַל שְׁאֵלּונּוׁשֹובֵינּוּדִבְרֵי שָׁם עֲרָבִיםּבְתֹוכָּהּתָלִינּוּכִּנֹרֹותֵינּו. ּכִי אֶת נָשִׁיר אֵיְך צִּיֹון. מִּשִׁיר לָנּו שִׁירּו שִׂמְחָה וְתֹולָלֵינּו שִׁיר
יְרּושָׁלִָםּתִשְּׁכַח אֶשְּׁכָחְֵך אִם נֵכָר. אַדְמַת עַל יְהוָה שִׁיר אֶת אַעֲלֶה אִםֹלא אֶזְּכְרֵכִי אִםֹלא לְחִּכִי לְׁשֹונִי יְמִינִי. ּתִדְּבַק
שִׂמְחָתִי רֹאׁש עַל. יְרּושָׁלִַם
יא נח, תנחומא, עֹולָם, ֹלא רִּבֹונֹוׁשֶל הּוא, הַּקָדֹוׁשּבָרּוְך לִפְנֵי יִׂשְרָאֵל אָמְרּו עֲוֹנֹותֵיכֶם יְדֵי עַל לָהֶם: אָמַר וְחָרְבָה? יְרּוׁשָלַיִם נִבְנֵית כְבָר אֹותָּה אֲנִיּבֹונֶה לָבֹא, לֶעָתִיד אֲבָל מִּתֹוכָּה. חָרְבָהּוגְלִיתֶם נִרְאָה צִּיֹון ה' בָנָה לְעֹולָם, ׁשֶּנֶאֱמַר: ּכִי אֹותָּה הֹורֵס וְאֵינִי
יזּבִכְבֹודֹו קב, .)(תהלים
דִכְתִיב הּוא הֲדָא מׁשֶה, יָׁשִיר אָז אַחֵר, אּדָבָר השירים, (שיר אֲנִי)ה אֹומֶרֶתׁשְחֹורָה יִׂשְרָאֵל וְנָאוָה, ּכְנֶסֶת אֲנִי: ׁשְחֹורָה
אַלּתְהִי רַּבֹותֵינּו אָמְרּו אֲבֹותַי, אֲנִיּבְמַעֲׂשֵה וְנָאוָה ּבְמַעֲׂשַי קֹורֵא ה א, השירים יְרּוׁשָלָיִם)(שיר אֶּלָאּבֹונֹות יְרּוׁשָלָיִם, , : ּבְנֹות אֹותָּה יֹוׁשְבִיןּומַבְנִין יִׂשְרָאֵלׁשֶהֵן גְדֹולָהׁשֶל סַנְהֶּדְרֵי. זֹו יְרּוׁשָלַיִם עֲתִידָה יֹוחָנָן רַּבִי אָמַר יְרּוׁשָלָיִם, אַחֵר, ּבְנֹות ּדָבָר הָאֲרָצֹות, ּכְדִכְתִיב לְכָל מֶטְרֹוּפֹולִין לְהֵעָׂשֹות מז טו, :)(יהושע
[ו]ּבְנֹותֶיה. ָאַׁשְּדֹוד
כג ב, כד-כוזרי מְקַּצֵרּבְחֹובַתּתֹורָתְָך, ׁשֶאֵין)(כג אַּתָה אִםּכֵן הַּכּוזָרִי: אָמַר חַּיֶיָךּומֹותֶָך הַּזֶהּותְׂשִימֶּנּוּבֵית הַּמָקֹום מְגַּמָתְָך מֵׂשִים, אַּתָה וְתַאֲמִיןּכִי חַּיֵינּו", בֵית הִיא צִּיֹוןּכִי עַל "רַחֵם אֹומֵר: וְאַּתָה הַתְמָדַת אֶּלָא מַעֲלָה לָּה הָיָה וְאִּלּוֹלא אֵלָיו, הַּׁשְכִינָהׁשָבָה הַּדִיןׁשֶּתִּכָסַפְנָה מִן הָיָה מֵאֹותׁשָנָה בָּהּבְאֹרְֶךּתְׁשַע הַּׁשְכִינָה אֹותָנּו יִקְרֶה בָּה, ּכַאֲׁשֶר וְתִּזַכְנָה לָּה הַיְקָרֹות הַּנְפָׁשֹות הִיאׁשֶהִיאׁשַעַר וְהַחֲסִידִים, ּכָלׁשֶּכֵן הַּנְבִיאִים בִמְקֹומֹות אֹומְרִים הַּנֹוצְרִים זֶה. עַל הָאֻּמֹות כָל הִסְּכִימּו, הַּׁשָמַיִם. ּוכְבָר הַּׁשָמַיִם אֶל אֹותָן מַעֲלִין אֵלֶיהָּומִּמֶּנָה נִקְּבָצֹות, ׁשֶהַּנְפָׁשֹות אֶל הַּנְבִיאִים עֲלִּיַת מְקֹום הִיא אֹומְרִים, ּכִי וְהַּיִׁשְמְעֵאלִים מָקֹום לְכָל וְהּוא הַּדִין, יֹום מַעֲמַד מְקֹום וְׁשֶהִיא הַּׁשָמַיִם, אֹו חֹנֶף, נֶגְּדָה רֹואֶה, ׁשֶהִׁשְּתַחֲוָיָתְָךּוכְרִיָעְתָך אֲנִי וָחָג. ּכַּוָנָה הָרִאׁשֹונִיםּבֹוחֲרִים אֲבֹותֵיכֶם הָיּו כַּוָנָה, ּוכְבָר מִּבִלְּתִי מִנְהָג הַּגֵרּותּבָּה מֹולַדְּתָם, ּובֹוחֲרִים מְקֹומֹות מִּכָל יֹותֵר לָדּורּבָּה הָיְתָה עִםׁשֶֹּלא זֶה אֶזְרָחִיםּבִמְקֹומֹותָם. ּכָל מִּׁשֶּיִהְיּו יֹותֵר זִּמָה מְלֵאָה הָיְתָה אֲבָל בָּה, הַּׁשְכִינָה נִרְאֵית הַהִיא בָעֵת אֶּלָא לָהֶםּתַאֲוָה הָיְתָה זֶהֹלא וְעִםּכָל אֱלִילִים, וַעֲבֹודַת בְמִצְוַת אֶּלָא הָרָעָב מִּמֶּנָהְּבִעּתֹות לָצֵאת וְׁשֶֹּלא לַעֲמֹדּבָּה,
אֵלֶיה עַצְמֹותָם לִנְׂשֹא מְבַקְׁשִים וְהָיּו. ָהָאֱֹלהִים,
אֲׁשֶר)(כד הּוא הַּזֶה וְהֶעָוֹן מֶלְֶךּכּוזָר, הֹובַׁשְּתַנִי הֶחָבֵר: אָמַר הָאֱֹלהִיםּבְבַיִתׁשֵנִי, ּכְמָה בֹו מַהּׁשֶּיְעָדָנּו מֵהַׁשְלָמַת מְנָעָנּו
הָאֱֹלהִי הָעִנְיָן הָיָה כְבָר וְׂשִמְחִיּבַת־צִּיֹון", ּכִי "רָּנִי ׁשֶאָמַר: לָׁשּוב מַסְּכִימִיםּכֻּלָם הָיּו אִּלּו לָחּולּכַאֲׁשֶרּבַּתְחִּלָה מְזֻּמָן רֻּבָםּוגְדֹולֵיהֶם וְנִׁשְאֲרּו מִקְצָתָם אֲבָלׁשָבּו חֲפֵצָה, ּבְנֶפֶׁש מִּמִׁשְּכְנֹותֵיהֶם יִּפָרְדּו –ׁשֶֹּלא רֹוצִיםּבַּגָלּותּובָעֲבֹודָה ּבְבָבֶל, עֵר וְלִּבִי יְׁשֵנָה "אֲנִי אָמַרׁשְֹלמֹה: זֶה עַל וְׁשֶּמָא,"וְעִנְיָנֵיהֶם. "קֹול בֵינֵיהֶם. הַּנְבּואָה הַתְמָדַת הָעֵר וְהַּלֵב הַּגָלּותּבְׁשֵנָה ּכִּנָה נִמְלָא־טָל "ׁשֶרֹאׁשִי לָׁשּוב. הָאֱֹלהִים קְרִיאַת דֹופֵק", "ּדֹודִי "ּפָׁשַטְּתִי הַּמִקְּדָׁש, ּומַהּׁשֶאָמַר: מִּצִלְלֵי הַּׁשְכִינָהׁשֶּיָצְאָה עַל מִן־הַחֹור יָדֹו "ּדֹודִיׁשָלַח לָׁשּוב. עַצְלּותָם עַל,"אֶתּכֻּתָנְּתִי", עַדׁשֶהֹודּו וְהַּנְבִיאִים, פֹוצֵרּבָהֶםּונְחֶמְיָה עֶזְרָאׁשֶהָיָה עַל לִּבָם לָהֶםּכְמַצְּפּון וְנָתַן גְמּורָה, בִלְּתִי הֹודָאָה לָׁשּוב, קְצָתָם אֵינֶּנּו הָאֱֹלהִי הָעִנְיָן קִּצּורָם, ּכִי מִּפְנֵי מְקֻּצָרִים הָעִנְיָנִים ּובָאּו וְאִם מְעָט – מְעַט אִם לֹו, הִזְּדַּמְנּותֹו אֶּלָאּכְפִי הָאִיׁש עַל חָל אֲבֹותֵינּו אֱֹלהֵי לִקְרַאת מִזְּדַּמְנִים הָיִינּו וְאִּלּו הַרְּבֵה. – הַרְּבֵה מַהּׁשֶּפָגְעּו מִּמֶּנּו פֹוגְעִים הָיִינּו חֲפֵצָה, ּבְלֵבָבׁשָלֵםּובְנֶפֶׁש קָדְׁשֹו לְהַר "הִׁשְּתַחֲוּו וְאֵיןּדִּבּורֵנּו: ,"אֲבֹותֵינּוּבְמִצְרָיִם. וְזּולַת לְצִּיֹון", וְ״הַּמַחֲזִירׁשְכִינָתֹו רַגְלָיו", לְהֲדֹום וְ״הִׁשְּתַחֲוּו מַה עַל חֹוׁשְבִים אֲנַחְנּו הַּזַרְזִיר, ׁשֶאֵין כְצִפְצּוף אֶּלָא זֶה,
מֶלְֶךּכּוזָר אָמַרְּתָ וְזּולָתֹו, ּכַאֲׁשֶר. ּׁשֶנֹאמַרּבָזֶה
| 12
תשנט תהלים ילקו״ש במצרים אחת הן הופעות ארבע יופי. מכלל מציון רועה- הכרובים יושב וכו' האזינה ישראל במתן)(הופיעה שניה. תורה גוג- בימי שלישית פארן. מהר הופיע שנאמר- א-א ה' נקמות המשיח-ל לימות רביעית הופיע. נקמות ל הופיע- מהו הופיע, אלוקים יופי מכלל מציון שנאמר
שבבריאת ומנין אורו. ענן הופיע אומר הוא וכן האיר, השמים ויכלו להלן ונאמר מכלל, כאן נאמר מדבר, , העולם מחדשו הוא מציון עולמו, את הוא ברוך הקדוש, וכשיחדש
וגו ה' בית הר יהיה נכון הימים באחרית והיה.'שנאמר
התור קול ורחמים חסד גאולה, ברכה, ישועה, של השפע כל על, כי פיזוריהם מקומות בכל ישראל של וכו' ורפואה הצלחה – ובנינה מירושלים ורק אך. הוא
ה ג, יואל צִּיֹוןּובִירּושָׁלִַם יִּמָלֵטּכִיּבְהַר ה' יִקְרָאּבְשֵׁם אֲשֶׁר וְהָיָהּכֹל
קֹרֵא ה' אֲשֶׁר ה׳ּובַּשְׂרִידִים אָמַר פְלֵיטָהּכַאֲשֶׁר. ּתִהְיֶה
גור מרדכי מעט ועוד העתיקה לעיר שצופה הרכס על יושבים אנחנו ירושלים של העתיקה העיר – אליה להיכנס עומדים אנחנו אליה ושואפים עליה חולמים הדורות כל. שמאז
רבין יצחק עד לעולמי ותהיה הייתה והמאוחדת השלמה ירושלים לגעגועיו מוקד ישראל, בריבונות ישראל עם של בירתו יהודי כל של. ולחלומותיו
הרצוג חיים וכמיהתם ותיקוותם היהודיים החיים מרכז היתה ירושלים המלך דוד של שלטונו ימי מאז היהודים של 970( – לפנה״ס1010 ) התפללו יהודים ישראל. של כעיר־הבירה העיר כשנוסדה עירך “לירושלים שנים: אלפי במשך ביום, פעמים, שלוש על היהודים חזרו שנים אלפי ובמשך בשמחה”, נשוב
ימיני תשכח ירושלים, אשכחך “אם תהילים: …”שבועת
אינה היא בירושלים; נוכחותה את מתרצת אינה ישראל זכות – בזכות שם נמצאת ישראל התנצלות. חייבת
ההיסטוריה ע“י שקודשה זכות התנ”ך, ע“י, שקודשה שנתחזקה זכות כמיהה. ועל־ידי תפילה ע“י הקרבה, ע”י מזה היחידי בעיר, הליברלי המינהל יצירת ע”י והוצדקה המשתמע ובכל בירושלים גאה ישראל שנה. אלפיים
. ממנה
גוריון בן דוד ולהיספר ולהישקל להימדד ניתן לא ירושלים של; ערכה
ארץ־ של נשמתה ירושלים הרי — נשמה לארץ יש אם כי מבחינה ולא מכרעת, היא ירושלים על והמערכה ישראל. והגנת לירושלים הדרך רק לא להבטיח יש בלבד. צבאית
מעמדה את ולחזק להביא יש אלא — בתוכה עמדותינו השבועה אתה. שנעמוד וזכאית דורשת ירושלים בכלל. אחרת ההם. כבימים היום מחייבת בבל נהרות על ההיא
ישראל עם לשם ראויים נהיה. לא
ברקת ניר הזכות את לנו שהעניקו ללוחמים תודה חב ישראל עם
בשורשינו ולגעת. לחזור
– םילשורי לש הלעמ י | 13
מעלה של ירושלים – י
במהלך רבותינו פתחו הזה הרעיון את בקביעות. שכיתנו השראת למקום האלוקים מחר בה כלומר ה', עיר היא ירושלים
כך כל מקורות מעט נראה כאן –: השנים
יד כב, בראשית הַּיֹום יֵאָמֵר אֲׁשֶר יִרְאֶה ה' הַהּוא הַּמָקֹום אַבְרָהָםׁשֵם וַּיִקְרָא
יֵרָאֶה ה'. ּבְהַר
: רש״י הַזֶּה הַּמָקֹום אֶת לֹו וְיִרְאֶה יִבְחַר ה' ּפְׁשּוטֹוּכְתַרְּגּומֹו:
קָרְּבָנֹות שְׁכִינָתֹו, ּולְהַקְרִיבּכַאן. לְהַשְׁרֹותּבֹו
א ב, הבחירה בית הלכות ב-רמב״ם ממקומו אותו משנין ואין ביותר, מכוון מקומו המזבח נעקד ובמקדש לישראל, לעולה מזבח זה שנאמר לעולם, בדברי ונאמר המוריה ארץ אל לך ולך שנאמר אבינו יצחק בהר בירושלים יי' בית את לבנות שלמה ויחל הימים דויד במקום הכין אשר אביהו לדויד נראה אשר המוריה דוד בו שבנה שהמקום הכל ביד ומסורת היבוסי. ארנן בגרן
אברהם בו שבנה המקום הוא ארונה בגורן המזבח ושלמה כשיצא נח בו שבנה המקום והוא יצחק, עליו ועקד המזבח הקריב ובו והבל, קין עליו שהקריב המזבח והוא התיבה, מן חכמים אמרו נברא, ומשם כשנברא קרבן הראשון אדם
נברא כפרתו ממקום. אדם
א ה תענית, קָדֹוׁש ״ּבְקִרְּבְָך מַאיּדִכְתִיב: יִצְחָק, לְרַּבִי נַחְמָן רַב לֵיּה וַאֲמַר אָבֹואּבְעִיר קָדֹוׁשֹלא מִּׁשּוםּדִבְקִרְּבְָך אָבֹואּבְעִיר״, ? וְֹלא הּוא הַּקָדֹוׁשּבָרּוְך אָמַר יֹוחָנָן, רַּבִי אָמַר הָכִי לֵיּה: : אָמַר
לִירּוׁשָלַיִםׁשֶל עַדׁשֶאָבֹוא מַעְלָה אָבֹואּבִירּוׁשָלַיִםׁשֶל ֹלא ״יְרּוׁשָלִַים אִין, ּדִכְתִיב: לְמַעְלָה? יְרּוׁשָלַיִם אִיּכָא מַּטָה! ּומִי
יַחְּדָו״. הַּבְנּויָהּכְעִירׁשֶחֻּבְרָהּלָּה
א פקודי, תנחומא, מדרש מרום כבוד 'כסא הכתוב שאומר זה המשכן, פקודי אלה הוא וכן מקדשנו, מכוון שם מקדשנו', מקום מראשון וכן ידיך', כוננו ה' מקדש ה' פעלת לשבתך 'מכון אומר של ירושלים כמו למעלה מכוונת שירושלים מוצא אתה שנאמר למעלה אחרת עשה מטה של אהבתה מרוב מטה, חרבה מה ועל תמיד', נגדי חומותיך חקותיך, כפים על?'הן
זה על יצאו' ממך ומחריביך מהרסיך בניך 'מיהרו כי אלא לה שחברה כעיר הבנויה 'ירושלים דוד אמר וכן חרבה, י שבנה כעיר כלומר דמתבניא-יחדו' ירושלמי ותרגם ה ששכינתו ונשבע בארעא כחדא לאתחברה בקרתא ברקיע
מטה של שיבנה עד מעלה בשל יכנס. לא
אשיש שוש כב, פסיקתא כהנא, דרב פסיקתא לה אמרו הים. למדינת וחתנה ובנה בעלה שהלך למטרונה אמרה חתניך, הרי כלותי. ישמחו להם אמרה בנייך, באו אמרה בעליך, הרי לה שאמרו כיון בנותי. ישמחו להם לירושלם אומרים הנביאים כך שלמה. חדו חדו הא להם,
ציון הר 'ישמח להם אומרת והיא יבואו', מרחוק.''בניך בנות 'תגלנה להם אומרת והיא תאמנה', צד על 'בנותיך היא לך', יבוא מלכך 'הנה לה אומרים שהם וכיון יהודה'.
וגו בה' אשיש 'שוש שלמה, חדו חדו הא להם. אומרת
פסקה נט עמוד א הדפים פנקס ב, כרך מכת״יק קבצים 20 א שאין את-מה הפיל זה הדת, מתוך אם כי מושג לוקים הא השפלות. בעומק נודע-העולם שיהיה צריך לוקים החיים בכל ידוע יהיה וממילא ההוויה, מכל החיים, מכל
המעשים את להכשיר עוזר אמצעי היא הדת ההויה. , ובכל והפנימיים החיצוניים החברה סדרי הרגשות, , המידות, לדעת וההויה החיים את המכשיר מתאים באופן
| 14
א-א באותה-לוקים. אם כי הדת בתוך מתגלה איננו לוקים הדת מן שלמעלה ממה חצובה היא עצמה שהדת. המידה בישראל כן לא ולשון, עם כל אצל הנאות השם זהו. דת התגלות היא שלנו חיים תורת לחוד, דת איננה חיים תורת התורה-א ההוויה. כמכל ביחד מתוכה המתגלה לוקים
א את הם מגלים לאחדים בהיותם בחיים-והוויה, , לוקים חלוק הוא והחול הקודש והכללית. הפרטית הנשמה בתוך ותניח הקודש ענייני על משטרה תשים הדת הדת. מצד
הא הדת. ממושג מחוייב מושג זהו החול. מענייני ידה -את
החול ומתוך הקודש מתוך הכל, מן מתגלה הוא. לוקים
התשובה עיר – יא
ועיוותים קלקולים ולתקן בתשובה לחזור אותנו מעוררת היא באיה. של המוסרית המידה אמת על מיוחדת השפעה לירושלים
ושמחה טובה הרגשה האדם על שמשרים והטהרות, ניקיון של תהליך הוא התיקון תהליך ובסביבתנו. בנו. שקיימים
ג עו, תהילים עזרא, אבן בשלם ויהי שלימה- היא כי כן, נקראה אולי ירושלם היא או בשלום, להיות ראויה שהיא או השמים, שער כנגד ירושלם שלום שאלו כדרך: תפלה, דרך על כן. קראוה
י נו רבה בראשית יִרְאֶה ה' הַהּוא הַּמָקֹום אַבְרָהָםׁשֵם וַּיִקְרָא יד כב, רַּבִי)(בראשית, לִי הָעֹולָמִיםּבְׁשָעָהׁשֶאָמַרְּתָ רִּבֹון לְפָנָיו אָמַר אָמַר, יֹוחָנָן ב כב, מַהּלְהָׁשִיב)(בראשית לִי הָיָה יְחִידְָך, אֶת אֶתּבִנְָך נָא קַח, : אָמַרְּת כבָאֶתְמֹול כא, נָא)(בראשית קַח וְעַכְׁשָו וגו', בְיִצְחָק: ּכִי
רַחֲמַי אֶּלָאּכָבַׁשְּתִי כֵן עָׂשִיתִי וְׁשָלֹוםֹלא וְחַס וגו' אֶתּבִנְָך אֱֹלהֵינּוּבְׁשָעָהׁשֶּיִהְיּוּבָנָיו ה' מִּלְפָנֶיָך רָצֹון יְהִי רְצֹונְָך, לַעֲׂשֹות
נִזְּכַר רָעִיםּתְהֵא עֲבֵרֹותּומַעֲׂשִים לִידֵי יִצְחָקּבָאִים …ׁשֶל
ה ז, רבה, השירים שיר נָתּון הַּזֶה הָאַף מָה הַּמִקְּדָׁש, זֶהּבֵית הַּלְבָנֹון, אַּפְֵךּכְמִגְּדַל מָה עֹולָם. נָתּוןּבְגָבְהֹוׁשֶל הַּמִקְּדָׁש אָדָם, ּכְָךּבֵית ּבְגָבְהֹוׁשֶל עָלָיו, ּכְָךּכְהֻּנָהּולְוִּיָהּומַלְכּות רֹבּתַכְׁשִיטִיןּתְלּויִין הַּזֶה הָאַף הַּלְבָנֹון, ׁשֶּנֶאֱמַר מִּיַעֲקֹב. ּכְמִגְּדַל כה ג, הַּזֶה)(דברים הַּטֹוב הָהָר:
יִׂשְרָאֵל עֲוֹנֹותֵיהֶםׁשֶל אָמַרׁשֶּמַלְּבִין טַבְיֹומֵי רַּבִי וְהַּלְבָנֹן. יחּכַּׁשֶלֶג, ׁשֶּנֶאֱמַר א, חֲטָאֵיכֶםּכַּׁשָנִיםּכַּׁשֶלֶג)(ישעיה יִהְיּו אִם:
. יַלְּבִינּו
א פקודי, תנחומא מָרֹום כָבֹוד הַּכָתּוב: ּכִּסֵא זֶהׁשֶאָמַר הַּמִׁשְּכָן. פְקּודֵי אֵּלֶה מִקְּדָׁשֵנּו מְקֹום מֵרִאׁשֹון יב יז, וְכֵן)(ירמיה מִקְּדָׁשֵנּו. מְכֻּוָן, ׁשָם יָדֶיָך אֲדֹנָיּכֹונְנּו מִּקְדָׁש ה' לְׁשִבְּתְָךּפָעַלְּתָ מָכֹון אֹומֵר, הּוא יז טו, לְמַעְלָהּכְמֹו)(שמות מְכֻּוֶנֶת מֹוצֵא, ׁשֶּיְרּוׁשָלַיִם אַּתָה וְכֵן.
אַחֶרֶת עָׂשָה מַּטָה, אַהֲבָתָּהׁשֶל מֵרֹב מַּטָה. יְרּוׁשָלַיִםׁשֶל נֶגְּדִיּתָמִיד חֹומֹתַיְִך חַּקֹתִיָך, עַלּכַּפַיִם הֵן לְמַעְלָה, ׁשֶּנֶאֱמַר:
טו מט, חָרְבָה)(ישעיה מֶה וְעַל …
ב מח, תהילים, מדרש לה מיפין שהכל נוף. יפה מהו הארץ. כל משוש נוף יפה שנאמר פי על אף כמותה. היתה שלא היופי ג כז )(יחזקאל אבל לעצמה אמרה היא יופי. כלילת אני אומרת את בצור אבל לעצמך אמרת את אומר הוא וכן לה. אמרו לא אחרים דאמרת כמה לא הדיוט משל זהו לך. אמרו לא אחרים הכל כן אינו בציון אבל מגיריה. דאמרינן כמה אלא אמך אומרים טו ב עוד)(איכה ולא יופי. כלילת שיאמרו העיר הזאת
הארץ כל משוש אומר הוא וכן הארץ. לכל משוש. אלא אדם היה הארץ. כל משמחת שהיתה משוש. היתה ובמה שלמה אמר עליו. שח ולבו בלבו דואג היה עבירה עובר כה יב היה)(משלי ישמחנה. טוב ודבר ישחנה איש בלב דאגה
עליו שמח ולבו לו ומתכפר קרבן ומקריב לירושלם …הולך
בי – ריע סנה | 15
הנס עיר – יב
הזה העולם מן שלא ניסי מימד גם בה שקיים איפה, יפלא אל וקדושה, יופי עוז, של גנטור מעין היא. ירושלים
ז א, רבה, קהלת אֵינָם יִׂשְרָאֵל הַּיָם, ּכָל אֶל הֹלְכִים הַּנְחָלִים אַחֵר, ּכָל ּדָבָר רְגָלִיםּבְכָלׁשָנָה וְעֹולִיםּבְפַעֲמֵי לִירּוׁשָלַיִם אֶּלָא מִתְּכַנְסִין לְעֹולָם מִתְמַּלֵאת אֵינָה וִירּוׁשָלַיִם מָלֵא, אֵינֶּנּו וְהַּיָם, וְׁשָנָה. רַּבִיׁשְמּואֵלּבַר רְוָחִים. צְפּופִיםּומִׁשְּתַחֲוִים עֹומְדִין ּדִתְנֵינַן
אֶחָד רֶוַחּבֵיןּכָל אַּמֹות אַרְּבַע אָמַר אַחָא רַּבִי חֹובָהּבְׁשֵם יְהֵאׁשֹומֵעַּתְפִּלָתֹוׁשֶל צַדּכְדֵיׁשֶֹלא מִּכָל וְאַּמָה וְאֶחָד, לְמָקֹוםׁשֶּיִׂשְרָאֵל הֹלְכִים, מְקֹוםׁשֶהַּנְחָלִים אֶל וְיִטְעֶה. חֲבֵרֹו
הַּזֶה. מִתְּכַּנְסִיןּבָעֹולָם
א סג שבת הָיּו קִיּנָמֹון יְרּוׁשָלַיִםׁשֶל עֲצֵי יְהּודָה: רַּבִי אָמַר רַחֲבָה, אָמַר יִׂשְרָאֵל אֶרֶץ נֹודֵףּבְכָל רֵיחָן מֵהֶן, מַּסִיקִין. ּובְׁשָעָהׁשֶהָיּו אֶּלָאּכִׂשְעֹורָה נִׁשְּתַּיֵיר וְֹלא נִגְנְזּו, יְרּוׁשָלַיִם, ּומִּׁשֶחָרְבָה
מַלְּכְתָא גַּזָאּדְצִימְצְמַאי. ּומִׁשְּתְכַחּבֵי
השמחה עיר – יג
שלא כמובן מירושלים. יותר שמחה של לאווירה שמתאימה בתבל עיר לך אין בלבבות. שמחה מעלה שירושלים ספק אין ומקור והיפה, הטוב לכל כבירה ונאמנות פנימית מלאות כולה שכל שמחה על אלא והוללות, ריקה, שמחה על מדובר
אלוקים וקרבת. להשראה
קכב תהילים עֹמְדֹות נֵלְֵך. ה' לִיּבֵית שָׂמַחְּתִיּבְאֹמְרִים לְדָוִד הַּמַעֲלֹות שִׁיר שֶׁחֻּבְרָה הַּבְנּויָהּכְעִיר יְרּושָׁלִַם יְרּושָׁלִָם. רַגְלֵינּוּבִשְׁעָרַיְִך הָיּו י שִׁבְטֵי שְׁבָטִים עָלּו שֶּׁשָׁם יַחְּדָו. לְיִשְׂרָאֵל-ָּלָּה עֵדּות ּה לְמִשְּׁפָטּכִסְאֹות כִסְאֹות יָשְׁבּו שָּׁמָה ה'. ּכִי לְשֵׁם לְהֹדֹות
שָׁלֹום יְהִי אֹהֲבָיְִך. יִשְׁלָיּו יְרּושָׁלִָם שְׁלֹום שַׁאֲלּו לְבֵיתּדָוִיד. שָׁלֹום אֲדַּבְרָהּנָא וְרֵעָי אַחַי לְמַעַן שַׁלְוָהּבְאַרְמְנֹותָיְִך. ּבְחֵילְֵך
לְָך טֹוב אֲבַקְשָׁה אֱֹלהֵינּו ה' לְמַעַןּבֵית. ּבְָך.
ג ח, ה-זכריה יְרּושָׁלִָם זְקֵנִיםּוזְקֵנֹותּבִרְחֹבֹות יֵשְׁבּו עֹד צְבָאֹות ה' אָמַר ּכֹה יְלָדִים יִּמָלְאּו הָעִיר יָמִים. ּורְחֹבֹות מֵרֹב מִשְׁעַנְּתֹוּבְיָדֹו וְאִיׁש יִּפָלֵא צְבָאֹותּכִי ה' אָמַר מְשַׂחֲקִיםּבִרְחֹבֹתֶיהָ. ּכֹה וִילָדֹות
נְאֻם יִּפָלֵא הָהֵםּגַםּבְעֵינַי הַזֶּהּבַּיָמִים הָעָם שְׁאֵרִית ּבְעֵינֵי
צְבָאֹות. ה'
א ה, סוכה ד-מסכת שאינו, השואבה בית של החליל זהו וששה. חמשה החליל שלא מי כל אמרו, טוב. יום את ולא השבת את לא דוחה
מימיו שמחה ראה לא השואבה, בית שמחת. ראה
נשים לעזרת ירדו חג, של הראשון טוב יום, במוצאי וארבעה שם, היו זהב של ומנורות גדול. תיקון שם ומתקנין אחד לכל סולמות וארבעה בראשיהן זהב של ספלים של כדים ובידיהם כהונה מפרחי ילדים וארבעה ואחד, וספל ספל לכל מטילין שהן לוג, ועשרים מאה של. שמן ובהן מפקיעין, היו מהן ומהמייניהן כהנים מכנסי מבלאי מאירה שאינה בירושלים חצר היתה ולא מדליקין, היו
השואבה בית. מאור
של באבוקות לפניהם מרקדים היו מעשה ואנשי חסידים ותשבחות שירות דברי לפניהן ואומרים שבידיהן, . אור ובכלי ובחצוצרות ובמצלתים ובנבלים בכנורות והלוים מעזרת היורדות מעלות עשרה חמש על מספר, בלא שיר המעלות שיר עשר חמשה כנגד נשים, לעזרת ישראל ואומרים שיר בכלי עומדין לויים שעליהן שבתהילים,
| 16
. שירה
ישראל מעזרת שיורד העליון בשער כהנים שני ועמדו תקעו הגבר, קרא בידיהן. חצוצרות ושתי נשים, לעזרת והריעו תקעו, עשירית למעלה הגיעו ותקעו. והריעו תוקעין היו ותקעו. והריעו תקעו לעזרה, הגיעו ותקעו.
לשער הגיעו מזרח. היוצא לשער שמגיעין עד, והולכין שהיו אבותינו ואמרו: למערב פניהן הפכו ממזרח, היוצא והמה קדמה, ופניהם ה' היכל אל אחוריהם הזה במקום אומר יהודה רבי עינינו. ליה ואנו לשמש, קדמה, משתחוים
עינינו וליה ליה, אנו ואומרין: שונין. היו
ב נא סוכה ראה לא השואבה בית שמחת ראה שלא מי רבנן: תנו שמח כשהיה רשב״ג על עליו אמרו תניא, מימיו… שמחה אור של אבוקות שמונה נוטל היה השואבה בית, שמחת
בזו זו נוגעות ואין אחת ונוטל אחת. וזורק
א ה סוכה ירושלמי שמשם שואבה? בית שמה נקרא למה לוי בן יהושע א״ר בששון מים 'ושאבתם שם על הקודש, רוח שואבים
הישועה …ממעיני
לשמחת ונכנס היה רגלים מעולי אמיתי בן יונה יונה, א״ר רוח שאין ללמדך הקודש רוח עליו ושרת השואבה בית
והיה טו] ג ב [מלכים מ״ט שמח לב על אלא שורה הקדש
אלוקים רוח עליו ותהי המנגן. כנגן
תשמא תהלים ילקו״ש לא לאלוקים נפשי פני-צמאה ואראה אבוא מתי חי, ל לנו מחזיר אתה אימתי רבש״ע, ישראל אמרו אלוקים, שכינה פני ורואים רגלים פעמי שלשה שעלינו. הכבוד,
הלוי יהודה רבי מִּכָל /ׁשָלֹום חֹוגֵגַיְִך מֵהֲמֹון יְהּודָה‑שִמְעִי עֲבָרַיְִך: //חָּגִי בִרְּכֵי וְאַּמְצִי / נִבְהָלִים לֵב נְדָרָיְִך! //הַבְטִיחִי /ׁשַלְמִי חַּגַיְִך,
רְגָלִים יָבֹאּוְךּבְׁשָלֹוׁש / דְגָלִים אַרְּבָעָה עֹוד. נִכְׁשָלִים, //ּכִי
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה