הגאולה בדור עדתיוּת
ירמיהו (י): ״שִׁלְחוּ וְקֵדָר כִּתִּיִּים וּרְאוּ אִיֵּי עִבְרוּ כִּי
(יא) הָיְתָה הֵן מְאֹד וּרְאוּ. וְהִתְבּוֹנְנוּ הַהֵמִיר גוֹי כָזֹאת הֵמִיר וְעַמִּי אֱלֹהִים לֹא וְהֵמָה אֱלֹהִים. יוֹעִיל כְבוֹדוֹ בְלוֹא״
תענית: תנא: כותיים עובדים לאש, וקדריים עובדים למים. ואף על פי שיודעים שהמים מכבין את האש — אלהיהם לא המירו.
מהר״ל נצח ישראל פרק ב: וביאור ענין זה, כי האדם בוחר לו אלהות אשר ידמה שהוא לחלקו. יש אומה אשר חושבת בדעתה שהאש היא לחלקה, ולכך בחרה כל אומה לאלהות כפי אשר היא אשר לחלקו במחשבתה. ואף כי יודעים כי יש כח יותר חשוב, שגובר על הכח אשר הוא לחלקו, כאשר במחשבתם שהם לחלק אותו כח, סוף וסוף אין ממירין. [ועם ישראל]?
עוזיאל מכמני (נאום מינויו לחכם באשי ביפו, א תרע״ב):
״והוא ד' מעתה יכול אני לציין אחד בר הכביר רצוני לאחד את קרעי הגלות שהתהוו בנו בדמותם של קהלות ועדות נפרדות, ספרדים, אשכנזים, תימנים וכו'. לא תהיה לי קשה עבודה זו כי הלא האחדות היא בטבע הויתנו הלאומית והוא הפיזור הגלותי רק שהפרידנו לקהלות ועדות ונתנה בפינו שפות הגלות ובשובנו אל ארצנו אין שום סבה להמשיך את פרוד הגולה לקהלות מורחבות ושפות שונות. ״
מאמרי הראי״ה, חלק א', עמ' 84:
כל חלק מחלקי האומה הוא מוכרח לשכלל את כשרונו, ועם זה חובתנו עכשיו היא גדולה יותר מבכל זמן, להיות כל אחד משפיע ומושפע מחברו, ואז ישתלמו בנו שני הכשרונות הללו וכל הענפים הרבים והגדולים שבכל צדדי החיים המעשיים התרבותיים המסתעפים מהם.
עד שהספרדיות והאשכנזיות תשפיע זו על זו השפעה ובהמשך הזמן ישתוו הכשרונות המפורדים הללו, חיה ומלאה, ורוח החיים הפנימי שהוא באמת רוח מאוחד ההולך ופועם בשני בתי ישראל הללו לבנות יחד את בית ישראל, יתגלה בכל הודו והדרו בערכה של התחיה הלאומית שמיסוד הקדש בבנין שלם ומאוחד, בבנין משוכלל כזה, ששום כשרון, ושום יתרון, ושום מדה טובה, ושום רעיון טוב, שיש בכל אחד מהבתים הללו, לא יהיה נאבד מאתנו.
ואנו מקוים כי יד ה' עשתה זאת לקבץ את שני בתי ישראל הללו פה בארץ ישראל בצורה כך נכרת בשני צביוניהם השונים, כדי שיהיו מוכנים לפעול זה על זה, את הפעולה הרצויה של ההשפעה הטובה, הנותנת לכל אחד מהם את תפקידו ופעולתו בחיי האומה הכלליים.
מהרשד״ם או״ח סי' ל״ה: כיון שכל שנויי המנהגים אינם בעיקר המטבע שטבעו חכמים בברכות, דהא קיי״ל כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ״אינו אלא טועה״, ואין הפרש אלא בפיוטים וקרוב לזה, אין בזה משום תטוש אל.
סנהדרין פח ב: משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו צרכן כל רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות, ומשם כותבין ושולחין לכל מקומות מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו, משם מעלין אותו להר הבית, משם לעזרה, משם ללשכת הגזית.
מעל פסגת הר הצופים / אביגדור המאירי
בָּאתִי בֹוטֵחַ בְּלֵב הֲלֹום
אַךְ אֵיְך אֶבְנֶה בֵּית מִקְדָּשְׁךָ, אֶת הֲרִיסוֹתַיִךְ אָקִים,
אִם אֵין שָׁלוֹם בֵּין בָּנֶיךָ?
סְפָרַדִים, אַשְׁכְּנַזִים, תֵּימָנִים, פָּלָשִׁים,
וְאוּרְפָּלִים וְגוּרְגִ׳ים וְחָפְשִׁים וַחֲרֵד
יְרוּשָׁלַיִם יְרוּשָׁלַיִם,
לֹא זֹאת חָזִיתִי בַחֲלוֹם!
יְרוּשָׁלַיִם יְרוּשָׁלַיִם, הַשְׁרִי נָא שָׁלוֹם בֵּין בָּנֶיִךְ!
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה