בס״ד י״ט אייר תשפ״ב חביב טולידאנו
"והשבתי חיה רעה מן הארץ"
ויקרא פרשת בחקותי פרק כו פסוק ג - ו
אִם־בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת־מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָֽם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיֽוֹ: וְהִשּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת־בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת־זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִֽישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶֽם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן־הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא־תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶֽם:
ספרא בחוקותי פרשה א פרק ב אות א - ב
והשבתי חיה רעה מן הארץ, ר' יהודה אומר מעבירם מן העולם, ר' שמעון אומר משביתן שלא יזוקו. אר״ש אימתי הוא שבחו של מקום, בזמן שאין מזיקים, או בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים? אמור בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים. וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת, למשבית מזיקים מן העולם משביתן שלא יזיקו.
וכן הוא אומר וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם, ופרה ודוב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהם ואריה כבקר יאכל תבן, ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה, מלמד שתינוק מישראל עתיד להושיט את ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו. וכן הוא אומר גמול ידו הדה, זו חיה ההורגת את הבריות.
מפענח צפונות עמ' 61-63 (הגאון ר' יוסף רוז׳ין הרוגוצ׳ובר זצ״ל)
אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם (שמות יב, טו). ונחלקו ר״י ור״ש כיצד מקיימים מצות השבתה, ר' יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה, וחכמים אומרים אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים.
שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק יב (מחלוקת ר״י ור״ש במלאכות שבת)
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שֽׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן־אֲמָתְךָ וְהַגֵּֽר:
משך חכמה ויקרא פרשת בחקותי פרק כו פסוק ו
(ו) והשבתי חיה רעה מן הארץ. בתורת כהנים (פרק ב פיסקא א) ר' יהודה אומר: הנני מעבירם מן העולם. ר' שמעון אומר: משביתן שלא יזיקו. א״ר שמעון, אימתי הוא שבחו של מקום, בזמן שאין מזיקים, או בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים? אמור בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים.
הענין מובן, דר״ש קאי לטעמיה, ור' יהודה סבר כר' ישמעאל. דתנן בספרי - ומייתי לה בברכות לה, ב - תנו רבנן: "ואספת דגנך" (דברים יא, יד), מה תלמוד לומר? לפי שנאמר - יהושע א, ח - "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול דברים ככתבם? תלמוד לומר "ואספת דגנך" - הנהג בהם מנהג דרך ארץ, דברי ר' ישמעאל. ר' שמעון בן יוחאי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת רוח, תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתם נעשית על ידי אחרים… ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, מלאכתם נעשית על ידי עצמם, שנאמר "ואספת דגנך". ותמהו תוספות (שם ד״ה כאן בזמן) דהא "והיה אם שמוע תשמעו" כתיבא! אך לא כתיבא "בכל מאדכם", וכן כתב החידושי אגדות.
והנה אם אדם נוהג מנהג דרך ארץ, ואינו דבוק תמיד אל התורה, אז יש מקום למזיקין שישלטו בו, וכמאמר רבינו במורה. שצדיק ורע לו לא קשה, שמחמת שבלתי אפשרי שיהיה דבוק לאלוקות בלי הפסק, לכן ברגע אשר נפסק דביקותו, עלול למקרים רעים. לכן אמר "מעביר מן העולם".
אבל ר' שמעון לשיטתו, "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום", היינו שדבוקים תמיד להבורא יתברך בלי הפסק, אז "אין עוד מלבדו" כתוב, והוא למעלה מעולם הטבעיי, ואינו עלול למזיקים ולשום פגע רע ח״ו [וזה בעצמו מה שמצאנו בכתובות עז, ב ריב״ל מיכרך בהו (נדבק בזבובי בעלי ראתן) ועסיק באורייתא, דריב״ל היה מובטח בדביקותו תמיד להשי״ת ולתורתו, כי חומרו זך ונעלה מגדרי הטבע, ולכן משכנו אצל ר' שמעון בן יוחי במחיצה של מעלה] ולכך קאמר "משביתן שלא יזיקו" ופשוט.
ליקוטי שיחות כרך ז עמ' 188
הרבי כותב שנראה שההכרעה היא כדעת ר' שמעון, שגם לעתיד לבוא יוסיפו החיות הרעות להתקיים, אלא שיתהפכו ויהיו חיות טובות ומועילות. ר' שמעון רואה בכך שלמות עליונה יותר — "אר״ש, אימתי הוא שבחו של מקום, בזמן שאין מזיקין או בזמן שיש מזיקין ואין מזיקין"? השלמות העליונה היא שהרע משנה את טבעו ומתהפך לטוב. לכן ההכנה לייעוד זה היא לא ע״י בריחה מהעולם והתנתקות מהתמודדות עם הרע, אלא להפך — להימצא בתוך העולם ולהפוך את העולם החומרי לדירה לו יתברך.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה