המצוות ושמירת בחוקים הליכה
בחוקותי לפרשת חיד״א
ויקר ג כו א תֵּלֵּכּו בְּחֻקֹּתַי אִם מִצְֹּו וְּאֶת תִשְּמְּרּו תַי אֹּתָם. וַעֲשִיתֶם
בחקותי דוד ראש
א. " תֵּלֵּכּו ש״בְּחֻקֹּתַי זו למדרגה הגעתם אם תהרהרו בהליכתכם שאפילו בתורה הדבקים ואתם אדוקים תהיו כך שכל כלומר,
בתורה. . תלכו, התורה לעסק שרומז " "בְּחֻקֹּתַי שאמר, וזה תִשְּמְּרּו" תַי מִצְֹּו ודאי״וְּאֶת אז וזה הוא ל״ת דהשמר הלאוין, כלפי
" שאמר מִצְֹּו וְּאֶת שישמ תִשְּמְּרּו" תַי הלאוין רו אותם ועשיתם. מיצה״ר מצלא ואצולי מגנא אגוני דהתורה העשין,
ב. " "אִם - תֵּלֵּכּו" בְּחֻקֹּתַי "אִם עליה דאתאן קדש מקרא הבא״ר פי על כפי, ואשא במאמר הלא הגידו, חכמים כאשר בקשה לשון
ללכת יתרצו ידיו וצאן לעבדיו בקשה דרך יעשה הענוה ב רו לפי ה' עולם אלהי מזה מתוק חיך היש אר״ש מקדמי מראש הנצב
ה ויאמר להם, לטוב חיים 'דרך בְּחֻקֹּתַי" "אִם אצלכם החקים ויהיו טעם להם שאין בחקים ללכת נפשי שאהבה את, אבקשה
" שאמר, וזה לדרכו ההולך וכאדם ישרה דרך הולך כמו שקיומם לכם שיראה רצויים כך כל תֵּלֵּכּו" בְּחֻקֹּתַי אִם שאתם ידי ועל
מִצְֹּו ניכר״וְּאֶת אז החקים ימים מקי תִשְּמְּרּו" תַי משום ולא מצותי לקיים שכונתכם ניכר שכליות המצות את כשתקיימו שגם
בקשה דרך דרמז דאף פשוטו מידי יוצא מקרא ואין דרך, על כהולכי מקיימים שאתם החקים הם והראיה, מחייבם שהשכל קורא אז החקים תקיימו אם הוא דקרא פשטיה בחוקותי אם באומרו עליכם" אני מִצְֹּו וְּאֶת אֹּתָם" וַעֲשִיתֶם תִשְּמְּרּו תַי דהחקים,
גזרותי. לקיים שרצונכם הן. עדות
ג. קראין. . , לפרושי ניקום אנן והשתא ת״לֵּכּו מפרשֵּ״בְּחֻקֹּתַי כהנים דבתורת מִצְֹּו בתורה״וְּאֶת עמלין שתהיו " תִשְּמְּרּו תַי קיום
לומר לטעות מקום יש ועתה המצות, המצות קיום או לימוד או סגי משתים דבאחת תִשְּמְּרּו" תַי מִצְֹּו דוי״ו״וְּאֶת המחלקת וי״ו
אמר לזה מצות, קיום או תורה תלמוד או סגיא לחודא מהנה אחת כל ומעשה מדרש כלומר, תִשְּמְּרּו או״מִצְֹּו״תַי והיינו
אֹּתָם" "וַעֲשִיתֶם. . סגיא לא הא בלא והא ומעשה לימוד שריין כחדא אומר הוא שניהם על, כלומר
ד. תֵּלֵּכּו" בְּחֻקֹּתַי עליה״אִם דאתאן לקראין נבא הבא ובכן מדרגת שהוא בדרך בהליכה אף מהרהרים ותהיו בתורה עמלין שתהיו
. . לאמיתו אמת דין דינ״ו וצדיק הוא צדיק רבא גברא והוא דרכים לפרשת הגיע כמלך במצות לזלזל תסברו לא מראש הלא,
. . מלכות מכבוד עדיף התורה דכבוד ואשכחן בזיון. . , דהוא משום חולץ דלא שיש מצות יקיים לא החכם דגם לב על יעלה ומזה
זלזול קצת בהם בכלן. . חייב החכם מצות דלגבי היא לא, " תֵּלֵּכּו בְּחֻקֹּתַי "אִם שאמר, וזה עם רברבי, אשלי ישראל הרי ואתם
מִצְֹּו זה״וְּאֶת כל תִשְּמְּרּו" תַי בשאר אבל ולהעיד, ולילך כבודו לפי שאינה אבידה השבת כגון לחכם תורה שפטרה מצות דשאני
יתר אותם ועשיתם מחול, כבודו כבודו על שמחל דרב חייב מצות כבודו על למחול רוצה אם ועדות אבידה בהשבת דאף רמז
. כלן. לעשות יכול
ה. מצות בשתי. . דוקא בקראין לרמוז אפשר מילין לאלוה ועוד רז״ל וכלשון האחרת פוטרת זו באחת ואתי עסיק דאי הוא אז אחרים יד על לעשות אפשר שאי מצוה לקיים פוסק בלימודו העוסק ונהיר חכים גבר ברם המצוה, מן פטור במצוה, עוסק
לעשות שא״א למצוה יפסוק לא בתורה דעוסק תימא ואי ולילה, יומם יהגה ובתורתו תדיר תורה דתלמוד ברור והטעם ידי על לקיים מת״ת שפוסק הוא ודין המצות, ולעשות לשמור תורה תלמוד ועיקר מצות יקיים לא כרשב״י שאינו זה א״כ אחרים יעסוק ולמחר בזו עוסק דהיום אחרת ממצוה פטור הוא אז במצוה בעוסק משא״כ אחרים ידי על לעשות אפשר שאי מצוה
, באחרת, . . תֵּלֵּכּו" בְּחֻקֹּתַי הכתוב״אִם שרמז שזהו ואפשר עוסקין שאתם אף כהנים בתורת כמ״ש בתורה עמלין שתהיו דהיינו
מִצְֹּו זה״וְּאֶת כל עם תלכו, בחוקותי מלשון כמובן בתורה תִשְּמְּרּו" תַי תפסקו מצוה לכל ולא המצות לקיים מת״ת ותפסקו
אל מת״ת ידי על ליעשות וא״א אותם עושים שאתם כלומר אותם ועשיתם וזהו, ידיכם על אלא לעשות שא״א במצות א
שאמר, וזה. אחרים. בידכם יעלה וזה דזה ונמצא המצות לעשות שתזכו כדי מת״ת שתפסקו הוא בדין כלומר אותם ועשיתם
אותם. . ועשיתם, ללמוד והאי שינון דהאי לק״ש ולא לתפלה לא פוסק אינו י ר״שב כגון אומנותו שתורתו דמי דאמרינן. . מאי לרמוז אפשר לזה וקרוב
במצו אך טפי, ליה חביב ות״ת שינון פוסק, . . וכיוצא ולולב כסוכה זמן להן שקבוע מעשיות ת בתורה" פתח ולכן בְּחֻקֹּתַי אִם
תֵּלֵּכּו" זה" כל עם ואומנותכם, חייכם והיא בתורה עמלין שאתם תִשְּמ מִצְֹּוְּתַי וְּאֶת רּו" מצות? ואיזה מעשיות שהם אותם
ולולב, כסוכה " שאמר וזה אֹּתָם "וַעֲשִיתֶם הן שינון. והאי שינון דהאי ותפלה ק״ש לאפוקי מעשה בהם שיש המצות ורמז
מִצְֹּו באומרו״וְּאֶת " תִשְּמְּרּו תַי שמר" לשון״ואביו שאף" באופן אותם ועשיתם לזמנם שתמתינו תֵּלֵּכּו" בְּחֻקֹּתַי אִם עיקר והיא
או שאפי מנותכם, בה, תלכו בדרך לו וזהו" זמן, להם שקבוע מעשיות למצות תפסקו עכ״ז "תִשְּמְּרּו לזמנם״וַעֲשִיתֶם" וכשיטת
ר. שב״י.
דוד פני בחוקותי
ו. הליכה. בשם יקראו ועצה במתון הנעשים. . שהדברים תכון ואז ולינצל היצה״ר במרמות להרגיש ומיתון עצה צריך כי ואפשר.
ה 'עבודת תֵּלֵּכּו" בְּחֻקֹּתַי "אִם שאמר וזה ועצה במתון את״מִצְֹּו אז חרטה: המהירות פרי כי אֹּתָם" וַעֲשִיתֶם תִשְּמְּרּו תַי ולדעת
הליכה, בלשון התורה עסק. . דמפיק שפיר אתי בתורה" עמלים. . שתהיו שדרשו" רז״ל ועצה מיתון צריכים תורה דדברי
דהלכתא, אליבא דשמעתא ומסקנה ברורה הלכה שתהיה ואחר ההלכה, את לכוין מהגדולים אז" מִצְֹּו וְּאֶת תִשְּמְּרּו תַי וַעֲשִיתֶם
. "אֹּתָם
קדומים נחל בחקותי
. ז הישראלי האיש יוכל איך דעתא ליתובי דאתא הוא להכי וקרא הכתוב לימדנו גדול דדבר חנינא בר חמא ר' תרגמא זה ולישב.
מִצְֹּו לז״א״וְּאֶת חסרו״ן. את הוליד מינייהו בצרי וכי קומה שיעור הוא דכללותם מ״ע רמ״ח כל לקיים " תִשְּמְּרּו תַי כי כלומר
הרמ״ח כל קיים כאלו ליה אהניא לידו הבאה מצוה כל לקיים וממתין מוכן והוא שיוכל מ״ע כל יקיים כאשר יבצר לא דמצדו
מִצְֹּו דקאמר״וְּאֶת והיינו תִשְּמְּרּו" תַי שמר" מלשון״ואביו כאלו" עליכם מעלה הריני לקימה שתמתינו. . אֹּתָם "וַעֲשִיתֶם
ח. האחר כטעם סבר פפא בר ר״ח אמנם " שאמר וזה קיימם כאלו נחשב המצות בדיני בתורה עסקו דע״י " תֵּלֵּכּו בְּחֻקֹּתַי אִם
בתורה. . , עמלים, שתהיו כאלו" הוא התורה עסק מִצְֹּו וְּאֶת תִשְּמְּרּו" תַי אֹּתָם ליה""וַעֲשִיתֶם ואייתר. "וַעֲשִיתֶם דריש ולהכי
"אֹּתָם וע״י שכנגדם באבריו אדם של חסר״ו קיים שלא והמצות אדם של אבריו כנגד מ״ע דרמ״ח עצמכם את עושים כאלו
הם שלמים קודמין אברים התורה המצות כל. יימתם וק אברים רמ״ח בכל דנשלמתם עצמכם את עשיתם כאלו שאמר וזה
ט. . . מִצְֹּו וְּאֶת תֵּלֵּכּו כ״י״בְּחֻקֹּתַי ובליקוטים תַי" בתום שיהיה צריך מצותיו לשמור יתברך בדרכיו ההולך כי לרמוז בתום ר״ת
יתברך, לשמו אם כי פניה, שום בלי יעשה- כה ואם ולעשות לשמור יזכה אֹּתָם. וַעֲשִיתֶם תִשְּמְּרּו מִצְֹּו״תַי "וְּאֶת שאמר וזה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה