בס״ד
מתורתו נבחר לקט
של יוחאי בר שמעון רבי
נפש לכל ושווה בהירה ֹבשפה
תּוֹרָ<תו ּ __לָנו מָגֵן
לעם "שלום "מרכז תשפ״ב בעומר ל״ג
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
י, ז (משלי לִבְרָכָה…" צַדִּיק )"זֵכֶר
שבכל הוא זה פסוק של הפשוט פירושו לִבְרָכָה…" צַדִּיק ""זֵכֶר נאמר: משלי בספר
הטובים. מעשיו ואת אותו מברך הוא הצדיק של שמו את מזכיר שאדם פעם הצדיק של בזכרו נוספת. עמוקה משמעות בכך יש אולם, - שאנו בכך כלומר לומדים אנו כאשר מכך, ויותר גדולה. ברכה עבורנו יש מעשיו, ואת אותו זוכרים ומשפיעים בתורתו, מתברכים אנו הרי העולם, מן נפטר שכבר הצדיק של דבריו את
מרוחו. טוב שפע עצמנו על מכך, תועלת יש המת הצדיק של לנשמתו שגם אותנו לימד יוחאי בר שמעון ורבי הזה, בעולם מפיו שמועה דבר שאומרים חכם תלמיד "כל בכורות: במסכת וכלשונו
עצמו. לצדיק גם לברכה הוא ידינו, על הצדיק זכר ובכך בקבר". דובבות שפתותיו בתלמוד יוחאי בר שמעון רבי של תורתו מקטעי נבחר אוסף מהווה זו חוברת
הוא. באשר יהודי לכל משמעות להם שיש בדברים בעיקר ובמדרשים, עד עינינו את מאירה ותורתו היהדות, של התווך מעמודי אחד הוא שמעון רבי ובעיקר באגדה, בהלכה, פטירתו, אחרי שנים מאות ושמונה כאלף הזה, היום עצם
הסוד. בתורת הטוב. מזכרו להתברך שנזכה רצון יהי
הפיוט: וכמילות
לָנּו, מָגֵן ּתֹורָתֹו עֵינֵינּו, מְאִירַת הִיא עָלֵינּו, טֹוב יַמְלִיץ הּוא
יֹוחָאי: בַּר אֲדֹונֵנּו
בלוך יצחק הלל, חיים ועריכה: ליקוט
רוזנברג שלמה הגהה:
כהן חני עיצוב:
תשפ״ב בעומר ל''ג
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
אודות על חכמינו ממקורות תמציתי לקט
יוחאי בר שמעון רבי
חייו תקופת
המקדש בית לחורבן סמוך נולד התנאים, של והחמישי הרביעי בדור תנא, ה (המאה כוכבא בר ומרד בארץ הרומאים שלטון בתקופת חיי 2-השני,
לספה״נ).
שמו:
האב, שם ללא שמעון" "רבי השם ובתלמוד במשנה מופיע שבו מקום בכל
יוחאי. בר שמעון ברבי מדובר
רבותיו:
יהושע רבי השני, גמליאל רבן ובהם יבנה חכמי אצל תורה למד בצעירותו •
עזריה. בן אלעזר ורבי חנניה בן
עשרה שלוש במשך למד שם ברק לבני והגיע ביתו את עזב נישואיו לאחר •
המובהק. לרבו שהפך עקיבא רבי אצל שנה
רבי תלמידי אלף וארבע עשרים במגיפה שמתו לאחר כי מסופר בגמרא • התורה קיום המשיך ודרכם תלמידים, חמישה עקיבא רבי העמיד עקיבא, התורה. לימוד את להשבית כדי קשות גזירות הרומאים גזרו שבו בדור
תלמידים. חמישה מאותם אחד הוא רשב״י
תורתו:
הסוד. ובתורת במדרש באגדה, בהלכה, עוסקת רשב״י של תורתו •
פעמים מאות מפוזרים רשב״י של תורתו דברי • 350( ואלפי במשנה, )
הזוהר. ובספר והאגדה, ההלכה במדרשי בתלמוד, פעמים
שמעון. רבי של לתורתו "ספרי" ההלכה מדרש את ייחסו סנהדרין במסכת •
דרבי "מכילתא בספרו מכונסים שמות לספר שמעון רבי של מדרשיו •
יוחאי". בר שמעון
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
והוא ה״סוד", פי על התורה את המבאר הזוהר ספר את חיבר שמעון רבי •
שנתגלה. מאז הדורות לאורך הקבלה לתורת העיקרי הבסיס
משפחתו:
אביו • בעצמו. - "תנא" היה כי אומרים ויש השפעה, בעל מנהיג היה יוחאי,
אשתו • - בן פנחס רבי כי אומרים (ויש יאיר. בן פנחס רבי התנא של בתו
חמיו). ולא חתנו היה יאיר
בנו • במירון). - במערה איתו וקבור במערה עמו (שהיה אלעזר רבי
נכדו • בגמרא- המסופר (עפ״י שמעון. רבי בן אלעזר רבי בן יוסי רבי - בן איסי בן שמעון רבי את שלח הנשיא יהודה ורבי רעה, לתרבות יצא
למוטב). להשיבו לקוניא
תלמידיו:
בנו. אלעזר רבי • המשנה. מסדר "רבי"), בשם (המוכר הנשיא יהודה רבי •
יהודה. בן שמעון רבי •
בחייו: משמעותיים אירועים
כשהוא ברק, בבני עקיבא רבי אצל שנה עשרה שלוש למד נישואיו אחרי •
ביתו. עם רחוק קשר על שומר
שלוש אלעזר, רבי בנו, עם יחד ולהתחבא לברוח נאלץ ה״שמד" בתקופת • עץ של מפירותיו ניסית בדרך התקיימו שם בפקיעין, במערה שנה עשרה
מים. וממעיין חרובים
בנו וביניהם: שבדור, החכמים גדולי למדו שם ב״תקוע" ישיבה ייסד • יהודה רבי יונתן, רבי זכאי, רבי יהודה, רבי בן דוסתאי רבי אלעזר, רבי
ועוד. הנשיא,
וקבורתו: פטירתו
אלעזר. רבי בנו גם נקבר זו במערה העליון, שבגליל במירון במערה נקבר •
פסקה שבו היום גם שהוא בעומר, ל״ג הוא פטירתו תאריך המסורת פי על •
חדשים. תלמידים חמישה העמיד והוא עקיבא רבי תלמידי אצל המגיפה
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
שונות: עובדות
התנא • - חמישה "סמך" הרומאים ידי על שנהרג לפני בבא בן יהודה רבי
יוחאי. בר שמעון רבי הוא מהם ואחד "רבי", התואר את שקיבלו חכמים
גשמיים. בעניינים כלל עסק ולא אומנתו", "תורתו שהייתה עליו אמרו •
כך על הצטער יותר ומאוחר עקיבא, רבי רבו דעת על פעמים מספר חלק •
שיניו. שהשחירו עד רבות בתעניות ישב כי והעיד מאוד,
שלימד כך על בכלא כשישב גם תורה, ללמדו רבו עקיבא ברבי הפציר •
תורה.
גזירות לבטל כדי לרומי להגיע כשליח חבריו ידי על נבחר שמעון רבי •
היהודים. על שנגזרו
שיבח שמעון ורבי חבורתו, ובני רשב״י בין שררה ומיוחד גדולה אהבה •
מאוד. אהבתם את
אחרי ואף בחייו בשמו נקשרו רבים נפלאות וסיפורי בניסים, מלומד היה •
מותו.
המיוחדת השפעתו על המלמד דבר בענן, הקשת נראתה לא חייו ימי כל •
כולו. העולם על
עצמו: על העיד
הן אלף אם מועטין, והמה עליה בני ראיתי • הן- מאה אם מהן, ובני אני -
הן שנים אם מהן, ובני אני ע״ב). - מה סוכה (מסכת הן" ובני אני
עכשיו…" ועד שנברא מיום הדין מן כולו העולם כל את לפטור אני "יכול •
ע״ב) מה סוכה (מסכת
עקיבא" רבי של מידותיו מתרומות תרומות שמדותי מידותי, שנו "בניי, • עקיבא] רבי של תורתו מתוך היטב אותה שבררתי לפי תורתי את [=למדו
ע״א) סז גיטין (מסכת
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
עליו: אמרו
פ״א סנהדרין (ירושלמי כוחך" יודעים ובוראך שאני "דייך, עקיבא: רבי •
ה״ב)
מסכת פי (על שמעון" כרבי יהיה שבנה תתפלל שיולדת, אשה "כל רבא: •
ע״ב) יז מכות
ב, בתרא בבא (ירושלמי שמעון" כרבי שהלכה מודים "כולם יוחנן: רבי •
יא)
לדור אבוי עליונה, לחכמה זכו רשב״י של בדורו הקטנים "אפילו זוהר: •
לך) לך זוהר (עפ״י ממנו" שנסתלק
שכן שאיתך, החברים ושל חלקך אשרי שמעון, רבי חלקך "אשרי קול: בת •
קמד) ח״ג זוהר (עפ״י מעלה" למלאכי נתגלה שלא מה לכם נתגלה
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
שמעון רבי של דעתו עומק
ליה: אמר שמעון? ! רבי של דעתו לסוף הגענו כלום,
ע״ב) ג (מנחות
תורה הארץ כל את ממלא צרה עינו שאין מי
אומר: עקיבא רבי אניטפרס, ועד מגבת לי, היו תלמידים אלפים עשר שנים
לעצרת. פסח בין בחיי מתו וכולן
שבעה, לי העמידו ובסוף
הן: ואלו מאיר, ורבי נחמיה, ורבי יהודה, רבי
יוחאי, בן שמעון ורבי יוסי, ורבי הגלילי, רבי של בנו אליעזר ורבי
הסנדלר. יוחנן ורבי
להם: אמר מתו, לא הראשונים לזה, זה בתורה צרה עיניהם שהיתה מפני אלא
כן! תהיו לא אתם תורה. ישראל ארץ כל את ומלאו עמדו מיד
ו) יא, רבה, (קהלת
מאמץ דורשים טובים דברים
יוחאי: בר שמעון רבי "אמר
טובות מתנות שלש - לישראל, הוא ברוך הקדוש נתן יסורין. ידי על אלא נתנן לא וכולן
הן: אלו
תורה, ישראל וארץ הבא…" והעולם
ע״א) ה דף (ברכות
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
לסלוח מסוגל כשהשני סליחה תבקש
יוחי: בן שמעון רבי משום יוחנן רבי אמר
כעסו? בשעת לאדם לו מרצין שאין מנין לך". והנחותי ילכו "פני יד) לג, (שמות שנאמר
ע״ב) ז' דף (ברכות
הכללי לרצון בתפילה להתחבר צריך הפרטי הרצון
יוחי: בן שמעון רבי משום יוחנן ר' אמר
הפסוק משמעות [=מה דכתיב ]מאי - יד), סט, (תהלים רָצֹון" עֵת ה' לְָך תְפִּלָתִי "וַאֲנִי
רצון? ! עת אימתי מתפללין! שהציבור בשעה
ע״ב) ז דף (ברכות
שמים יראת של אוצר
יוחי: בן שמעון רבי משום חנינא רבי אמר
גנזיו, בבית להקב״ה לו אין שמים, יראת של אוצר אלא
ו): לג, (ישעיהו שנאמר אוצרו". היא ה' "יראת
ע״ב) לג (ברכות
תפקידם, את מבצעים ישראל כשבני לכך הנדרשת התמיכה כל את מקבלים הם
אומר: יוחי בן שמעון רבי חרישה, בשעת חורש אדם אפשר
זריעה, בשעת וזורע דישה, בשעת ודש קצירה, בשעת וקוצר
הרוח, בשעת וזורה עליה? ! תהא מה תורה בתורה] לעסוק פנאי לו יהיה מתי [=כלומר,
אלא, מקום, של רצונו עושין שישראל בזמן
אחרים, ע״י נעשית מלאכתן
ה): סא, (ישעיהו שנאמר וגו' צאנכם" ורעו זרים "ועמדו הרוחני, תפקידם את עושים ישראל [=כשבני הגשמי] בפן לכך הנדרשת התמיכה כל את מקבלים הם
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
מקום של רצונו עושין ישראל שאין, ובזמן
עצמן, ידי על נעשית מלאכתן דגנך". "ואספת יד) יא, (דברים שנאמר הרוחני, תפקידם את מבצעים לא ישראל [=כשבני
חיצוני] סיוע לקבל יכולים לא הם
עוד, ולא ידן, על נעשית אחרים שמלאכת אלא וגו' אויביך" את "ועבדת מח) כח, (דברים שנאמר
ע״ב) לג (ברכות
חברך של בלבו תפגע ואל האש בך תפגע מוטב
יוחי: בן שמעון רבי משום יוחנן רבי אמר האש כבשן לתוך עצמו שיפיל לאדם לו נוח
ברבים חברו פני ילבין ואל זאת? ] למדנו [=מהיכן מנלן? !
יהודה] של [כלתו מתמר וגו'. מוצאת" "היא כה) לח, (בראשית שנאמר יודה] לא באם יהודה של פניו את להכלים ולא להישרף מוכנה [=שהייתה
ע״ב) מג (ברכות
גאולה של מיוחד כוח יש לשבת
יוחי: בן שמעון רבי משום יוחנן רבי אמר כהלכתן שבתות שתי ישראל משמרין אלמלי
נגאלים. מיד ד): נו, (ישעיהו שנאמר שבתותי" את ישמרו אשר לסריסים ה' אמר "כה
נכתב]: מכן [=ולאחר בתריה וכתיב
וגו'. קדשי" הר אל "והביאותים לגאולה] שבתות שתי שמירת בין קשר שיש [והרי
ע״ב) קיח (שבת
בהלכה? ! מחלוקות יש למה
אומר: יוחי בן שמעון רבי מישראל, תורה שתשתכח ושלום חס
כא): לא, (דברים שנאמר זרעו". מפי תשכח לא "כי עמוס]: בספר הפסוק יתקיים [=איך מקיים אני מה אלא
ימצאו" ולא ה' דבר את לבקש "ישוטטו אחד. במקום ברורה ומשנה ברורה הלכה ימצאו שלא ישראל, של בעוונותיהם תיפגע התורה שבהירות לכך מתייחסת עמוס של [נבואותו
10ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
מחלוקות הרבה יהיו. ולכן תשכח] לא בוודאי התורה ידיעת אך
ע״ב) קלח (שבת
בזמנה דווקא מצווה של חביבותה
שמעון: רבי אמר תניא, בשעתה. מצוה חביבה כמה וראה בוא בזמנה] המצווה את לקיים חשוב [=כמה הלילה, כל כשרים ופדרים ואברים חלבים הקטר שהרי
שתחשך. עד להם ממתינים ואין הלילה, כל המזבח על במקדש להקטיר שאפשר [אף
בשבת] וגם החשיכה, לפני זאת לעשות ממהרים
ע״ב) סח (פסחים
השמיים מן מגיע הארץ שעל הלחם גם
יוחי: בן שמעון רבי את תלמידיו "שאלו בשנה? ! אחת פעם מן לישראל להם ירד לא מה מפני יום? ] כל במדבר ה״מן" שירד צריך היה מדוע [כלומר,
להם: אמר משל: לכם אמשול
דומה? ! הדבר למה אחד, בן לו שיש ודם בשר למלך בשנה. אחת פעם מזונותיו לו פסק בשנה. אחת פעם אלא אביו, פני מקביל היה ולא
יום, בכל מזונותיו ופסק עמד יום. כל אביו פני מקביל והיה
ישראל, אף בנים, וחמשה ארבעה לו שיש מי ברעב. מתים כולן ונמצאו למחר, מן ירד לא שמא ואומר: דואג היה
שבשמים. לאביהן לבם את מכוונים כולן נמצאו יום] בכל לשמים לבם את יכוונו ישראל שבני כדי הוא יום, בכל "מן" שירד שהסיבה [ונמצא
ע״א) עו (יומא
לישראל הבורא בין האישי הקשר את מסמלת השבת
יוחי: בן שמעון ר' משום יוחנן רבי אמר
לישראל הקב״ה להם שנתן מצות כל -
בפרהסיא, להם נתן בצנעא, להם שנתן משבת חוץ לעולם" היא אות ישראל בני ובין "ביני יז) לא, (שמות שנאמר
ע״א) טז (ביצה
11ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
ישראל את עוזבת לא השכינה
אומר: יוחי בן שמעון רבי תניא, הקב״ה, לפני ישראל חביבין כמה וראה בוא
עמהן… שכינה שגלו, מקום שבכל
עמהן, שכינה ליגאל עתידין כשהן אף
ג): ל, (דברים שנאמר שבותך". את אלהיך ה' "ושב "ושב", אלא נאמר, לא "והשיב"
מלמד, הגליות. מבין עמהן שב שהקב״ה
ע״א) כט (מגילה
בעליה את מכבדת מלאכה
כתפיה על צנא שקיל שמעון רבי הסבלים] כדרך כתפו, על סל [=סחב
אמר: בעליה! את שמכבדת מלאכה גדולה
ע״ב) מט (נדרים
אלילים כעבודת כמוה רוח גסות
יוחי: בן שמעון רבי משום יוחנן רבי אמר לאחרים] ביחס [=גאווה הרוח גסות בו שיש אדם כל
כוכבים. עבודת עובד כאילו
ה): טז, (משלי הכא כתיב לב". גבה כל ה' "תועבת כו): ז, (דברים התם וכתיב ביתך". אל תועבה תביא "ולא
ע״ב) ד (סוטה
רחמים עליו שיבקשו ברבים, צערו להודיע אדם על
אומר: יוחי בן שמעון רבי תניא,
נמוך, בקול שבחו אומר אדם
רם. בקול וגנותו גנותו] את ולהבליט שבחו את להצניע אדם [=על
המעשר, וידוי מן [למדנו] נמוך בקול שבחו שכחתי] ולא ממצותיך עברתי "לא עצמי שבח בו ויש בלחש [=שנאמר
ביכורים ממקרא [למדנו] רם בקול גנותו אבי"] אובד "ארמי גנות בו ויש בקול [=שנאמר
12ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
החכמים: ][ושאלו
רם? ! בקול וגנותו יוחי: בן שמעון רבי משום יוחנן רבי והאמר
אמר] בעצמו שמעון שרבי למדנו [=הרי
בלחש? תפילה תקנו מה מפני עבירה… עוברי את לבייש שלא כדי
בתפילה] החטא על [שמתוודים
החכמים]: [ומשיבים … צערו אימא אלא גנותו, תימא לא היא: ] והסיבה "גנותו", ולא "צערו", היא הנכונה [הגירסה
רחמים עליו מבקשים ורבים לרבים צערו להודיע …. צריך רחמים. עליו מבקשים ורבים לרבים להודיע צריך דבר בו שאירע מי וכל
ע״ב) לב (סוטה
ישראל" "שמע של כוחו
נאמר: ] למלחמה, יוצאים ישראל [כשבני אֹיְבֵיכֶם…" עַל לַמִּלְחָמָה הַּיֹום קְרֵבִים אַתֶּם יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֲלֵהֶם "וְאָמַר ישראל"] "שמע במילים הכהן פותח [מדוע ישראל? שמע שנא מאי
יוחי: בן שמעון רבי משום יוחנן רבי אמר
לישראל, הוא ברוך הקדוש להן אמר וערבית, שחרית שמע קריאת אלא קיימתם לא אפילו
האויבים] [של בידם. נמסרין אתם אי
ע״א) מב (סוטה
לצדיק להפוך אדם יכול רגע בכל
אומר: יוחי בן שמעון רבי ימיו, כל גמור צדיק אפילו ימיו] [=באחרית באחרונה ומרד
הראשונות. את איבד יב): לג, (יחזקאל שנאמר פשעו". ביום תצילנו לא הצדיק "צדקת צדיק] שהיה על כשמתחרט שמדובר מבואר הדברים [ובמהשך
ימיו, כל גמור רשע ואפילו
באחרונה, תשובה ועשה רשעו. שוב לו מזכירים אין
יב): לג, (יחזקאל שנאמר מרשעו" שובו ביום בה יכשל לא הרשע "ורשעת
ע״ב) מ (קידושין
13ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
בדיבור זולתך את תצער אל
יוחאי: בן שמעון רבי משום יוחנן רבי אמר
דברים אונאת גדול בדיבור] חברו את שמצער מי הוא יותר [חמור
ממון. מאונאת מאלהיך". "ויראת בו: נאמר שזה מאלהיך". "ויראת בו נאמר לא וזה
ע״ב) נח מציעא (בבא
רחמים בקשת משמעותה תפילה
ובתפילה. שמע בקריאת זהיר הוי אומר: שמעון רבי
מתפלל, וכשאתה קבע, תפלתך תעש אל קבועה] חובה מתוך עושה שאתה [כמשהו הוא. ברוך המקום לפני ותחנונים רחמים אלא
יג) ב, (אבות
עצמך את תרשיע אל
אומר… שמעון "רבי עצמך" בפני רשע תהי אל
יג) ב, (אבות
לגוף במזון רק תסתפק אל
אומר: שמעון רבי אחד שלחן על שאכלו שלשה
תורה, דברי עליו אמרו ולא
כאילו, מתים… מזבחי אכלו
אבל, אחד שלחן על שאכלו שלשה
תורה, דברי עליו ואמרו הוא… ברוך מקום של משולחנו אכלו כאילו
ג) ג, (אבות
14ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
בלימוד רק להתרכז עליך לומד כשאתה
אומר: שמעון רבי בשינון] [=עסוק ושונה בדרך המהלך
ואומר: ממשנתו ומפסיק זה", ניר נאה ומה זה, אילן נאה "מה בנפשו. מתחייב כאילו הכתוב עליו מעלה
ז) ג, (אבות
לראשו ככתר האדם של הטוב שמו
אומר: שמעון רבי הם, כתרים שלשה
תורה כתר כהונה וכתר מלכות. וכתר גביהן. על עולה טוב שם וכתר
יג) ד, (אבות
לעולם ונאה לצדיקים נאה
אומר: יוחאי בן שמעון רבי משום יהודה בן שמעון רבי והבנים, והשיבה והזקנה והחכמה והכבוד והעושר והכח הנוי
לעולם. ונאה לצדיקים נאה
תמצא". צדקה בדרך שיבה תפארת "עטרת לא): טז (משלי שנאמר
שיבה". זקנים והדר כוחם בחורים "תפארת כט): כ (משלי ואומר
עשרם". חכמים "עטרת כד): יד (משלי ואומר אבותם". בנים ותפארת בנים בני זקנים "עטרת ו): יז (משלי ואומר ובירושלים ציון בהר צבאות ה' מלך כי החמה, ובושה הלבנה "וחפרה כג): כד (ישעיהו ואומר כבוד". זקניו ונגד
ח) ו, (אבות
האדם של בחולשתו מתחשב הבורא
אומר: יוחי בן שמעון רבי לעולם… גיהנום פני רואים ישראל שאין מכאן הוא: ברוך הקדוש לפני לומר ישראל עתידים כך
עולם, של ריבונו בנו, מסית שהוא הרע ביצר יודע אתה יצרנו". ידע הוא "כי קג) (תהלים שנאמר:
טו) נתן דרבי (אבות
15ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
בדאי של עונשו
אומר: שמעון ר בדאי, של עונש כך לו. שומעין אין אמת דובר שאפילו לאביהן, שכיזבו יעקב של בבניו מצינו שכן
להם האמין בתחלה לז): (בראשית שנאמר, עזים", שעיר וישחטו יוסף כתונת את "ויקחו
בני". כתונת ויאמר "ויכירה (שם) וכתיב
באחרונה, אבל להם האמין לא לפניו, אמת שדברו פי על אף להם". האמין לא כי לבו "ויפג מה) (שם שנאמר,
ל) נתן דרבי (אבות
ציצית של שכרה
אומר: יוחי בן שמעון "רבי ציצית] [של זו במצוה הזריז כל
שכינה. פני ומקבל זוכה אותו", "וראיתם הכא: כתיב
: יג) ו, (דברים התם וכתיב תעבוד" ואותו תירא אלהיך ה' "את
ע״ב) מג (מנחות
פיות שני לאדם אין למה
אמר: יוחי בן שמעון רבי לישראל, אוריתא דאיתהיבת בשעתא דסיני טורא על קאים הוינא אילו
רחמנא קומי מתבע הוינא פומין. תרין נשא בר להדין דאיתברי
באוריתא, לעי דיהוי חד צורכיי. כל בה דיתעבד וחד
ואמר: וחזר הוא חד אין מה - דיליה. דילטוריא מן ביה קאים יכול עלמא לית
וכמה. כמה אחת על תריי הוון אילו
אומר: יוחי בן שמעון [רבי לישראל, תורה שניתנה בשעה סיני הר על עומד הייתי אליו
הקב״ה, מלפני מבקש הייתי
פיות, שני לאדם שיברא בתורה, בו שיעסוק אחד האחרים, צרכיו כל בו שיעשה ואחד
16ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
ואמר בו: וחזר אחד פה לאדם יש כאשר ומה - מוציא, שהוא הרעה הדיבה מפני לעמוד יכול העולם אין
וכמה] כמה אחת על פיות, שני לו היו אילו
ה״ב) פ״א ברכות (ירושלמי
חזק להיות עליך חולשה שיש במקום
אומר: יוחאי בן שמעון רבי תני,
הבריות את ראית אם - מאד, התורה מן ידיהן שנתייאשו
בה, והתחזק עמוד כולם. שכר מקבל ואתה
ברכות) מסכת סוף (ירושלמי,
ואם אב כיבוד גדולת
אומר: רשב״י ואם, אב כיבוד היא גדול מכבודו, יותר הוא ברוך הקדוש שהעדיפו
כ): (שמות נאמר אמך". ואת אביך את "כבד
ג): (משלי ונאמר מהונך". ה' את "כבד
הבורא]? [את מכבדו את ממה לך]. נותן בעצמו שהוא [ממה שיחננך ממה
פיאה שכחה לקט מפריש
ומעשר… תרומה מפריש וציצית, ותפילין ושופר, ולולב סוכה, ועושה
הרעבים… ואת העניים את ומאכיל
בכולן, חייב אתה לך, יש אם מהן. באחת חייב אתה אין לך, אין ואם
ואם, אב כיבוד אצל בא כשהוא אבל,
הון, לך שאין בין הון, לך שיש בין
אמך, ואת אביך את כבד נדבות] [לקבץ הפתחים על מסבב אתה ואפילו
א) הלכה א פרק (ירושלמי
רעה לדרך חברו את אדם יטה אל
שמעון: רבי אמר בדברים, וחומר קל לרעה, ולא לטובה לא דעת, בהן שאין נכסים אם מה
17ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
הרשעים עם לדור לצדיקים שגרמו ידי על -
שישרפו, תורה אמרה אלילים] לעובדי הפכו תושביה שמרבית הנדחת [בעיר
ש]: בוודאי [הרי חבירו, את להטות המתכוין רעה לדרך טובה מדרך ומטהו
וכמה. כמה אחת על
חמור] [שעונשו
ה״ח) פ״י סנהדרין (ירושלמי
בארץ גם אותנו יזון במדבר אותנו שזן מי
אומר: יוחאי בן שמעון רבי ישראל של בידו היתה גדולה גנות
א): (דברים שאמרו בשעה
לפנינו" אנשים "נשלחה כנען]. ארץ של טיבה את ולבחון לרגל [במטרה
המקום: להם אמר ושוחה ערבה בארץ כשהייתם אם במדבר] השנים ארבעים [במשך
אתכם, ופרנסתי זנתי ורחבה, טובה בארץ נכנסים כשאתם
ודבש, חלב זבת בארץ אתכם! ואפרנס שאזון וכמה כמה אחת על
לג) י, במדבר (ספרי
לזקנים כבוד לחלוק עתידים
– זקנים מוצא שאתה מקום בכל
לזקנים. כבוד חולק המקום
אומר: יוחאי בן שמעון רבי לזקנים? כבוד חולק המקום כן, לבוא לעתיד שאף מנין
כד): (ישעיה שנאמר החמה ובושה הלבנה "וחפרה ובירושלים ציון בהר צבאות ה' מלך כי
כבוד". זקניו ונגד וחומר: קל דברים והרי לזקנים, כבוד לחלוק עתיד העולם" והיה שאמר "מי אם ומה
לזקנים! כבוד לחלוק עתיד ודם בשר וחומר קל
צב) במדבר (ספרי
18ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
צדיקים של פניהם אור
אומר: יוחי בן שמעון ר' לבוא: לעתיד ראויים צדיקים של פניהם שמחות לשבע
לכוכבים, לרקיע וללבנה, לחמה המקדש. בית ולמנורת ולשושנים, ולברקים מנין וללבנה? לחמה - כחמה. ברה כלבנה יפה ו) השירים (שיר מנין? לרקיע - הרקיע. כזוהר יזהירו והמשכילים יב) (דניאל שנאמר
מנין? לברקים - ירוצצו. וכברקים ב) (נחום שנאמר מנין? לשושנים - קרח. לבני שושנים על למנצח מה) (תהלים שנאמר
מנין? המקדש בית למנורת שמאלה. על ואחד הגולה מימין אחד עליה, זיתים ושנים ד) (זכריה שנאמר
י) דברים (ספרי
בכל מתובלת ישראל ארץ
אומר: יוחי בן שמעון רבי
ישראל, ארץ זו "תבל" ארצו". בתבל "משחקת שנאמר
שמה? תבל נקרא למה
בכל. מתובלת שהיא בזו, שאין מה בזו יש הארצות, שכל
בזו. שאין מה בזו ויש כלום, חסירה אינה א״י אבל
ח) (דברים שנאמר לחם, בה תאכל במסכנות לא אשר "ארץ
בה". כל תחסר לא
לז) דברים (ספרי
הקב״ה של מידו מתפרנסים ישראל
אומר: יוחאי בן שמעון רבי הרבה, ועבדים בנים לו שהיו למלך, משל
ידו, מתחת ומתפרנסים נזונים והיו
בידו. אוצר של ומפתח האוצר, את פותח הוא רצונו עושים כשהם
ושבעים. אוכלים והם מקום של רצונו עושים וכשאין ברעב. מתים והם האוצר, נוטל
ישראל: כך מקום של רצונו עושים כשהם - יב), כח, (דברים השמים" את הטוב אוצרו את לך ה' "יפתח
מקום של רצונו עושים וכשאין - יז) יא, (דברים מטר" יהיה ולא השמים את ועצר בך ה' אף "וחרה
מ) דברים (ספרי
19ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
לעולם קיימים צדיקים
אומר: יוחי בן שמעון רבי
בפסוק]: [כתוב עמי". ימי יהיו העץ "כימי
תורה, אלא עץ אין
ג): (משלי שנאמר בה". למחזיקים היא חיים "עץ
וחומר: קל דברים והרי
התורה אם ומה - ישראל, של לכבודן אלא נבראת שלא
עולמים, לעולמי קיימת היא הרי העולם. נברא שבשבילם לצדיקים, וחומר קל
מז) דברים (ספרי
הרבה שווה מעט ועוד מעט תורה- בלימוד גם
אומר: יוחאי בן שמעון ר' אביהם. אחר ממון מסגלים שהיו אחים לשני משל
ומניחו. דינר מצרף ואחד ואוכל, דינר מצרף אחד
ואוכל דינר שמצרף זה - כלום. בידו שאין נמצא ומניחו דינר שמצרף זה - זמן! לאחר עשיר נמצא
חכמים: תלמידי כך פרשיות וג' ב' בשבת, פרקים וג' ב' ביום, דברים ג' או ב' למד -
זמן, לאחר עשיר נמצא ירבה". יד על "וקובץ ג) י, (משלי נאמר ועליו
למד! אני למחר לומד? ! אני היום שאומר: וזה
שונה אני למחר שונה? ! אני! היום -
כלום, בידו אין נמצא למחר] יום כל לימודו את [שדוחה מביש"… בן בקיץ "נרדם י) (משלי אומר הוא ועליו נהרסה" אבניו "וגדר לא) כד, (משלי אומר הוא ועוד
בידו עומדת שאין שראה מתוך - הטמא, ומטהר הטהור, את ומטמא יושב הוא
חכמים. של גדרים ופורץ
זה? של עונשו מה י): (קהלת בקבלה עליו ופירש שלמה בא
נחש". ישכנו גדר "ופורץ חכמים של גדרים הפורץ שכל למדת, הא
עליו. באים פורעניות לסוף,
מח) דברים (ספרי
20ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
שבשמים אביו את גם משמח החכם
אני". גם לבי ישמח לבך חכם אם "בני טו) כג, (משלי ואומר
אומר: יוחאי בן שמעון ר' שבארץ, אביו אלא לי אין
מנין? שבשמים אביו שבשמים. אביו לרבות אני", "גם לומר תלמוד
מח) דברים (ספרי
ההורגו מן לו קשה האדם את המחטיא
אומר: שמעון רבי בים, ישראל את טבעו הם מצריים בחרב, ישראל את קדמו הם ואדומים דורות. ג' עד אלא בקהל] ולבוא [להתגייר הכתוב אסרם ולא
ישראל, את להחטיא עצה שנטלו ומואבים, עמונים
עולם. איסור הכתוב אסרם ההורגו. מן לו קשה האדם את שהמחטיא ללמדך,
הזה, העולם מן [אלא] מוציאו אין שההורגו, הבא. העולם ומן הזה העולם מן מוציאו והמחטיאו,
רנג) דברים (ספרי
המן לאוכלי תורה ניתנה למה
ישראל, לארץ פשוטה דרך הקב״ה הביאן לא הנה
המדבר. דרך אלא
הקב״ה: אמר – לארץ ישראל את עכשיו מביא אני אם התורה! מן בטלים והן בכרמו, ואדם בשדהו אדם מחזיקים מיד
שנה, ארבעים במדבר אקיפם אלא, בגופן. נכללת והתורה הבאר, מי ושותין מן אוכלין שיהיו
אומר: שמעון ר' היה מכאן המן, לאוכלי אלא לדרוש התורה ניתנה לא
תרומה. אוכלי להם ושוין
יז) יג, (מכילתא
21ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
המצוות לכל קודם השלום
אומר: שמעון ר' לחברו] אדם שבין [=הלכות דינין ראו מה
שבתורה? מצות לכל לקדום לחבירו אדם בין למשפט] הנדרשת [המריבה שכשהדין - ביניהם, תחרות
הדין נפסק ביניהם. - שלום עושה
כא) שמות (מכילתא
השבת ישראל- בני של הזוג בת
יוחאי: בן שמעון רבי תני הקב״ה: לפני שבת אמרה
עולם, של "ריבונו זוג". בן אין ולי זוג, בן יש לכולן
הקב״ה: לה אמר זוגך". בן היא ישראל "כנסת
סיני, הר לפני ישראל שעמדו וכיון
הקב״ה: להם אמר לשבת שאמרתי הדבר זכרו -
זוגך. בן היא ישראל כנסת לקדשו". השבת יום את "זכור כ): (שמות דבור היינו
ח) יא, רבה (בראשית
ישראל בני של שמם על נקרא הבורא
… אֱֹלהֶיָך" ה' "אָנֹכִי יוחאי: בן שמעון אמר לישראל הוא ברוך הקדוש להם אמר -
עולם, באי כל על אני אלוה עליכם. אלא שמי יחדתי לא אבל ומזלות, כוכבים עובדי אלהי נקרא איני
ישראל. אלהי אלא
ד) כט, רבה (שמות
רוח לבין חומר בין בחירה
יוחאי בן שמעון רבי של אחד בתלמיד מעשה
עשיר [=וחזר] ובא לארץ חוצה שיצא בו, ומקנאין אותו רואין התלמידים והיו
לארץ. לחוצה לצאת הן מבקשים והיו מדון, פגי של אחת לבקעה והוציאן שמעון רבי וידע
22ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
ואמר: ונתפלל זהב! דינרי מלאי בקעה בקעה לפניהן. זהב דינרי מושכת התחילה
להם: אמר לכם. טלו זהב, הרי מבקשים, אתם זהב אם
יודעין, היו אלא, הבא עולם של חלקו עכשיו, נוטל שהוא מי כל
נוטל, הוא הבא, לעולם אלא התורה, שכר מתן שאין
אַחֲרֹון". לְיֹום "וַתִּשְׂחַק הוי
ג) נב, רבה (שמות
בספינה חור
יוחאי: בר שמעון רבי תני בספינה, יושבין שהיו אדם לבני משל תחתיו, קודח והתחיל מקדח, מהן אחד נטל
חבריו: לו אמרו ועושה? ! יושב אתה מה
להם: אמר קודח? ! אני תחתיי לא לכם, אכפת מה
לו: אמרו הספינה. את עלינו ומציפין עולין שהמים
ו) ד, רבה (ויקרא
השלום גדול
יוחאי: בן שמעון רבי אמר
השלום גדול בו כלולות הברכות שכל יא) כט, (תהלים בשלום" עמו את יברך ה' יתן לעמו עוז "ה'
ט) ט, רבה (ויקרא
עבורנו נמדד הכול
פתח: רשב״י ג (חבקוק ארץ" וימודד )"עמד -
האומות כל הקב״ה מדד - ישראל. אלא התורה, את לקבל ראויה שהיתה אומה מצא ולא
הדורות כל את הקב״ה מדד - המדבר. דור אלא התורה את לקבל ראוי שיהיה דור מצא ולא
23ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
ההרים כל הוא ברוך הקדוש מדד - סיני. אלא התורה, את בו שתנתן הר מצא ולא
העיירות כל את הקב״ה מדד - ירושלים. אלא בהמ״ק, בו שיבנה עיר מצא ולא
הארצות כל הוא ברוך הקדוש מדד - ישראל, ארץ אלא לישראל, לינתן שראויה ארץ מצא ולא
וגו'. ראה ארץ וימודד עמד דכתיב: הוא הדא
ב) יג, רבה (ויקרא
למרחקים מפעפעת הנחש כארס הרע לשון
רשב״י: תני הדעת] מעץ לאכול חוה את [שפיתה תחלה עולם של גדרו פרץ הנחש
גדרות. פורצי לכל להרג] [=אחראי ספקלטור נעשה לפיכך
מועיל? ! אתה מה נושך? אתה למה לו אמרו
ואוכל. טורף זאב ואוכל. דורס ארי
וממית. נושך ואתה יא): י, (קהלת להם אמר לָחַׁש" בְּלֹוא הַנָּחָׁש יִשְֹּׁך "אִם עליותא. מן לי מתאמר אם אלא כלום עביד דאנא אפשר משמיים] הוכרז שכך לא אם מעצמי כלום עושה לא [=אני
האיברים? בכל מהלך וארסך אחד, באבר נושך אתה למה לו אמרו
להם: אמר אומרים? ! אתם ולי הלשון" לבעל יתרון "אין
הרע] לשון בעל [זהו ברומי… וקטיל בסוריא בסוריא, וקטיל ברומי דיתיב בסוריה…] שיושב מי את במילותיו וממית ברומא [=שיושב
ב) כו, רבה (ויקרא
נפש משיבת התורה
יוחנן: רבי בשם אחא, ורב עזריה ר' בסיני, אנכי ישראל ששמעו בשעה
מהם…. יצאה נפשם
רשב״י: תני נפשותיהם, להם החזירה התורה נפש. משיבת תמימה ה' תורת: שנאמר
י) רבה (במדבר
24ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
פחד סתם בו יש שמיים יראת בו שאין מי
יוחאי: בן שמעון רבי אמר ויראה, אימה לו נותנים אדם יחטא שלא עד הארץ] חית כל על יהיה וחתכם ומוראכם בבראשית: שנאמר [וכמו
ויראה. אימה עליו נותנין חוטא משהוא
העולם] מענייני [שמפחד
ג) יא, רבה (במדבר
כבוד לו חולקים לחברו כבוד החולק
ישראל" נשיאי "מאת
אומר: שמעון רבי ישראל? נשיאי מאת לומר תלמוד מה שוה, כולן קרבן והיה מעצמן שנתנדבו מלמד
משקלן, כך רחבן כך כארכן חבירו. על יותר מהן אחד הקריב ולא
חבירו על יותר מהן אחד הקריב שאילו השבת. את דוחה מהן אחד קרבן היה לא
לחבירו אחד כבוד חלקתם אתם הקב״ה: להן אמר
שלי, שבת ביום שתקריבו כבוד לכם חולק ואני
בקרבנכם. הפסק יהא שלא כדי
כו) יד, רבה (במדבר
וישראל הקב״ה בין שמירה של גומלין יחסי
שמעון: רבי אמר ביהודה ואחד בגליל כרם לו היה אחד אדם בני לשני דומה הדבר למה שלך) את אשמור ואני שלי את שמור שביהודה: לאותו שבגליל אותו (אמר
לאדם: הקב״ה אמר כך בידי, ונפשך בידך, תורתי שלך, את משמר אני שלי, את שמרת אם
שלך. את מאבד אני שלי, את אבדת אם
תשמרון". שמור אם "כי הוי
ד, ד) רבה (דברים
25ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
יחד כולם בזכות שורה השכינה
יוחאי: בן שמעון רבי אמר
אומר, אתה מנין אחד, אדם אפילו חסרים ישראל היו אילו
עליהן, נגלית השכינה היתה לא
יא): יט, (שמות דכתיב סיני". הר על העם כל לעיני ה' ירד השלישי ביום "כי
ז, ח) רבה (דברים ובעתיד בהווה אותנו מגדל הקב״ה
יוחאי: בן שמעון רבי אמר
שבעולם, בנוהג שתניקהו, לשפחה נותנו בן לו יש אם אדם
למניקה. נותנו שפחה לו אין ואם שנים. וג' ב' אותו? מניקה היא וכמה
כן, אינו הקב״ה כביכול וגו'". אסבול אני שיבה ועד הוא אני זקנה "ועד ד): מו, (ישעיה אלא
הקב״ה: להם אמר הזה, בעולם אתכם שגידלתי כשם חייכם, בני,
לבוא, לעתיד אתכם ומייקר מגדיל אני כך
מנין? ! וְגֹו'". אפרים לי יקיר "הבן יט): לא, (ירמיה שנאמר
ז, יב) רבה (דברים
ממך! יותר בעולם לי טוב חפץ אין הזוגיות: סוד
אידי: רבי אמר ילדה. ולא בעלה עם שנים עשר ששהתה בצידן אחת באשה מעשה
מדין. דין למשתבקא בעיין יוחאי בן שמעון רבי גבי אתון
מזו] זה להתגרש רצון מתוך שמעון רבי לפני [באו
ובמשתה, במאכל לזה זה שנזדווגתם כשם חייכון! להון: אמר
ומשתה. מאכל מתוך אלא מתפרשים, אתם אין כך
גדולה, סעודה ועשו טוב יום לעצמן ועשו בדרכיו הלכו
רב] ביין אותו [השקתה מדאי. יותר ושכרתו
עליו, דעתו שנתיישבה כיון
לה: אמר אביך! לבית ולכי אותו וטלי בבית לי שיש טוב חפץ כל ראי בתי!
שישן? לאחר היא עשתה מה להם: ואמרה ולשפחותיה, לעבדיה רמזה אבא. לבית והוליכוהו אותו וקחו במטה שאוהו
26ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
משנתיה ננער הלילה, בחצי היין] השפעת [=התפוגגה חמריה, דפג כיון
נתון? אני היכן בתי לה: אמר
אבא. בבית ליה: אמרה אביך? לבית לי מה לה: אמר אביך" לבית ולכי אותו טלי בביתי, שיש טוב חפץ "כל בערב, לי אמרת כך ולא ליה: אמרה
ממך! יותר בעולם לי טוב חפץ אין
ונפקדו. עליהם והתפלל ועמד יוחאי, בן שמעון רבי אצל להם הלכו עקרות. פוקדים צדיקים אף עקרות, פוקד הוא ברוך הקדוש מה ללמדך,
וחומר: קל דברים והרי שכמותו, ודם לבשר שאמר על ודם בשר אם ומה
נפקדו, ממך טוב בעולם חפץ לי אין יום, בכל הוא ברוך הקדוש לישועת המחכים ישראל
אתה, אלא בעולם טוב חפץ לנו אין ואומרים:
וכמה! כמה אחת על בך". ונשמחה "נגילה הווי,
א, ד) רבה השירים (שיר
הפוטנציאל את לזהות
יוחאי: בן שמעון רבי תני אשפה, במקום ירושה לו שנפלה לאחד קל. מועט בדבר ומכרה והלך עצל היורש והיה גדולה. פלטין בה ובנה [=אוצר] סימא בה ומצא בה וחפר ונזדרז, הלוקח והלך
בה. שקנה ההיא הסימא מן אחריו מהלכין ועבדים בשוק מהלך הלוקח התחיל
ואומר: ונחנק רואה המוכר התחיל
אבדתי! מה ווי!
במצרים, ישראל כשהיו כך, המצריים, בעיני מאוסין והיו ולבנים בטיט משועבדים היו
המלכים, בטקסיס הים על חונים דגלים שראום וכיון
ואומרים: נחנקים המצריים התחילו
מארצנו! שלחנו מה ווי! פרעה". בשלח "ויהי י״ג) (שמות שנאמר:
ד, יב) רבה השירים (שיר
27ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
מי בשביל נברא מי
יוחי: בן שמעון רבי אמר עמי", ימי העץ כימי "כי סה) (ישעיה כתיב
תורה, אלא עץ ואין בה". למחזיקים היא חיים "עץ שנאמר
מי, בשביל נברא מי וכי התורה? בשביל ישראל או ישראל, בשביל התורה
ישראל בשביל שנבראת תורה אלא
עולמים, לעולמי קיימת היא הרי
בזכותם שנברא ישראל
וכמה… כמה אחת על
ט) א רבה (קהלת
בטל אינו טוב שם
יוחאי: בן שמעון רבי אמר הברית. מארון טוב שם חביב ימים, שלושה אלא הלך לא הברית שארון י), (במדבר לפניהם" נוסע ה' ברית "וארון שנאמר:
סופו. ועד העולם מסוף הולך טוב ושם
ג) ז, רבה (קהלת
עושה לא שאתה מה אותך- עושה
אומר: שמעון רבי לו. נתנו משלו יוסף פוטיפר] אשת בנסיון עמידתו על בזכות, לו שהגיע ממה [כלומר,
בזימה נשק שלא הפה מ) מא, (בראשית עמי" כל ישק פיך "ועל: לו קאמר
לעבירה: הרכין שלא צוואר מב). מא, (בראשית צוארו" על הזהב רביד "וישם
בעבירה: נגעה שלא היד מב). מא, (בראשית וגו' טבעתו את פרעה ויסר
בעבירה: נדבק שלא הגוף מב). מא, (בראשית שש" כגדי אותו "וילבש
עליה: עלה שלא רגל מג). מא, (בראשית המשנה" במרכבת אותו "וירכב
וחכם. נבון נקרא חשב: שלא המחשבה פענח. וצפנת אברך לפניו ויקראו הרהר: שלא לב
יב) בראשית (תנחומא
28ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
המצוות את מכבדין היו
יוחאי: בן שמעון רבי אמר לישראל הוא ברוך הקדוש אמר -
המצות את מכבדין היו כמותו. אדם של ושלוחו שלוחי, שהן
אותן כבדת אם - כבדתני, לי כאלו אותן בזית ואם - בזית. לכבודי כאלו
ו) ויגש (תנחומא
ויקבלן בהן יעמוד האדם, על יסורים באו אם
יוחאי: בן שמעון רבי אמר תגר, קורא יהא לא בן, לאדם מת אם הוא. ברוך להקדוש אותו מרצה שהבן
דומה: הדבר למה משל בתו, בן על שכעס למלך בתו. לבן המלך את וריצה אחר ובא
בתו, בן אותו אומר שריצהו? ! לאותו טובה לו להחזיק צריך אין
(ל)אדם, בן מת אם כך הוא, ברוך להקדוש טובה יחזיק
לבוראו. אביו את הבן שריצה
למה? וגו'. יוכיח ה' יאהב אשר את כי
דוד: אמר לכך יה". תיסרנו אשר הגבר "אשרי ויקבלן. בהן יעמוד האדם, על יסורים באו אם
למה? שכרו. למתן סוף שאין
ב) תצא כי (תנחומא
הדין מידת כובשת הצדקה
רבה" תהום ומשפטיך אל, כהררי "צדקתך
יוחי: בר שמעון ר׳ אמר התהום, על כובשין שההרים כשם
העולם, את ויציף יעלה שלא כדי הפורענות, ועל הדין מדת על כובשת צדקה כך
29ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
לעולם יבוא שלא. כדי ""צדקתך - "משפטיך", על אל ""כהררי רבה". - "תהום על
א) ח, בראשית הקדום (תנחומא
מאוחר שיהיה לפני תזכור
הרעה" ימי יבאו לא אשר עד בוראך את "וזכור
יצחק: ר׳ אמר יכול. ולא דבר לעשות אומר שהוא הזקנה, ימי אלו
המה? רעה" של "ימים ולמה
יוחי: בן שמעון ר׳ אמר דומה? הדבר למה משל ולשבים. לעוברים ומקפח הדרך על יושב שהיה לאחד
בו. חזר ולא בך, חזור המלך: לו אמר
למלך, משלים אני אמר: משהזקין טובה, לך מחזיק המלך אין לו: אמרו
בך. חזרת בטובתך שלא לפי למה?
"וזכור". הוי
א) כא, בראשית הקדום (תנחומא
מעצמו בנו יפעל הטוב לבוא לעתיד
יוחאי: בן שמעון רבי אמר הקב״ה. לו שנרצה עד מהתפלל משה זז לא
הקב״ה: אמר לפני, חטאתם בכם, מצוי הרע יצר שהיה ידי על הזה, בעולם
מכם, עוקרו אני הבא לעולם אבל מבשרכם". האבן לב את "והסירותי שנאמר:
שצא) שמת שמעוני (ילקוט
המון זה כלום לעשות לא לפעמים,
אומר: יוחאי בן שמעון רבי עבירה, עשה ולא אדם ישב מצוה. כעושה שכר לו נותנין
א) תהלים (מדרש
30ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
ורעים אחים הם הנמוכה במדרגה גם ישראל
שמעון: ר' "אמר בו, מודה הוא עשיר קרוב לו יש אם אדם
בו. מודה אינו עני הוא ואם העניים] מקרוביו להתעלם ומעדיף העשירים, בקרוביו מתגאה [אדם
כן, אינו הקב״ה אבל התחתונה, במדרגה ושלום חס הם אם ישראל
ורעים, אחים אותם קורא הוא ח). קכב (תהלים בך" שלום נא אדברה ורעי אחי "למען שנאמר:
יד). קמח (תהלים קרובו" עם ישראל "לבני וכתיב,
עוד, ולא ישראל, של קרובו שאני אלא ז). ד (דברים אלהינו" כה' אליו קרובים אלהים לו אשר גדול גוי מי "כי
ד) תהלים (מדרש
והתקווה האמונה את מסמל הבוקר
אמר: סימון רבי בשם שמעון ר'
לבקרים, מחדשנו שאתה ממה לגאלנו. רבה שאמונתך יודעין אנו
קיים המקדש שבית בזמן - לו. ומתכפר קרבן ומביא נושא חוטא אדם לך, נשואה נפשנו הרי קרבן לנו שאין עכשיו
רחמיך. על אלא להתלות לנו אין
אשא. נפשי ה' אליך הוי
כה) תהלים (מדרש
הקושי את מבין הקב״ה
יוחאי: בן שמעון רבי אמר עבירה עובר שאדם בשעה ואומרים: אותו ומקטרגין המלאכים באין
עולם, של רבונו ה). קמד (תהלים ויעשנו" בהרים גע ותרד שמיך "הט
להם: אומר והקב״ה מקבלו. אני תשובה יעשה ואם בשעתו הזה האדם הוא קשה
צד) תהלים (מדרש
31ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
מלא עולם מקיים כאילו מישראל אחת נפש המקיים
חטאים יפתוך אם "בני! - תבא!" אל
יוחאי: בר שמעון רבי אמר
שלמה? למד ממי אביו, דוד של מחכמתו רעה", תרדף "חטאים כא): יג (משלי שאמר
ואמר: בחכמתו שלמה צפה לפיכך חטאים יפתוך אם "בני, - תבא", אל ממונו', ונטול ונהרגו נלך הוא, עשיר 'פלוני יאמרו אם
לרעה, מחשבותם שכל מפני להם, תשמע אל שבתורה, מצוות כל מקיים נמצאת כן, עשית ואם כולה, התורה כל מקיים כאילו אחת מצוה המקיים וכל מלא, עולם מקיים כאילו מישראל, אחת נפש המקיים וכל
מלא, עולם איבד כאילו מישראל אחת נפש המאבד וכל
לבוא. לעתיד לו צפונים שחטאיו אלא עוד ולא
י) א, משלי (מדרש
אבותיך שתיקנו ממה תשנה אל
כח) כב (משלי אבותיך" עשו אשר עולם גבול תסג "אל
יוחאי: בר שמעון רבי אמר כגון: אותו, תשנה אל אבותיך, שעשו מנהג
השחרית, תפילת שתיקן אברהם
כו): יט (בראשית דכתיב ה'", פני את שם עמד אשר המקום אל בבוקר אברהם "וישכם
המנחה, תפילת תיקן ויצחק
סג): כד (בראשית שנאמר ערב", לפנות בשדה לשוח יצחק "ויצא
ערבית, תפילת תיקן ויעקב
יא): כח (בראשית שנאמר השמש". בא כי שם וילן במקום "ויפגע
אחרת', מוסיף אני 'אף תאמר שלא
אבותיך", עשו "אשר שנאמר:
אבותיך. עשו מה
יוחנן: רבי אמר הדורות. לכל עשויה אלא לבדם, להם אבותיך עשו לא
כח) כב, משלי (מדרש
32ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
גופו בכוחות החכם שולט החכמה בעזרת
אומר: יוחאי בן שמעון רבי
דכתיב מהו יט). ז, (קהלת בעיר" היו אשר שליטים מעשרה לחכם, תעוז "החכמה
בעיר, הם שליטים עשרה וכי אחד? ! שליט אלא בעיר אין והלא בעיר"? היו אשר שליטים "מעשרה לומר תלמוד ומה
אלא, שמים, לשם בתורה ועוסק ושונה קורא שהוא חכם תלמיד כל
טובים ומעשים תשובה ועושה הם: ואלו האדם את המחייבים קשים דברים מעשרה ניצול הוא
וגופו. פיו, רגליים, שתי ידיים, שתי אוזניים, שתי עיניים, שתי
עיניו - שלו, שאינו ממון [=חומד] בהם רואה שהוא
במשנה: חכמים שנו שכך שלך שאינו בממון עיניך תתן אל רקיע. בשערי הם אם אפילו בארץ שוקעות שהם
אוזניו שתי - בטלים, דברים בהם שומע שהוא
במשנה: חכמים שנו שכך בטלים דברים לאוזניך תשמיע אל איברים. לשאר קודם תחילה נכווים שהם מפני
רגליים ושתי ידיים שתי - בהם, וחומס וגוזל וגונב הולך שהוא המדרש, בית אל הולך אדם יהא לעולם חכמים: שנו שכך
ימיו כל צדקות בידיו ויעשה ושונה קורא ויהא
הצמאים, משקה ויהא רעבים, מאכיל ויהיה
שבויים. ויפדה וילך ערומים מלביש ויהא
זאת כל עושה אדם אם ואפילו אחת, שעה אפילו מפיו היוצא להבל מספיק אינו
ז). ו, (קהלת לפיהו" אדם עמל "כל שנאמר:
וגופו ופיו בהם. - חוטא שהוא
טז) זוטא (אליהו
וסבל מנזק האדם את מצילה התורה
יוחאי: בן שמעון רבי אמר לבו על תורה דברי הנותן כל קשים: דברים עשרה עוד ממנו מעבירים
33ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
עבירה, הרהורי מלכות, הרהורי חרב, הרהורי הרע, יצר הרהורי שטות, הרהורי
רעה, אשה הרהורי זנות, הרהורי
אלילים, עבודת הרהורי
ודם, בשר עול הרהורי בטלים. דברים הרהורי
שנאמר: כל, מרוב לבב ובטוב בשמחה אלוקיך ה׳ את עבדת לא אשר "תחת
בך, ה׳ ישלחנו אשר אויביך את ועבדת
כל, ובחוסר ובעירום ובצמא ברעב מז כח, (דברים אותך" השמידו עד צוארך על ברזל עול מח). -ונתן
טז) זוטא (אליהו
יהודי נקרא כיהודי שמתנהג מי
הבירה" בשושן היה יהודי "איש
אומר: שמעון רב הבירה, בשושן אחר יהודי היה לא וכי בשושן"? ! אשר "והיהודים כתיב והלא המלוכה, מזרע אבות בן שהיה לפי אלא,
ימיו, כל בתורה עוסק והיה טמא, מאכל מכל בפיו נטמא ולא רשע, אותו של מסעודתו נהנה ולא
יהודי. שמו נקרא
אסתר) שמעוני (ילקוט
מרוצים… יהיו הבריות שגם
שמעון: רבי אמר מצינו ובכתובים בנביאים בתורה -
הבריות, ידי לצאת צריך שאדם
המקום. ידי יוצא שהוא כדרך
מניין? ! התורה מן כב): לב, (במדבר שנאמר ומישראל"… מיי נקיים "והייתם
קל) ז, אליעזר רבי (משנת
34ּ
__לָנו מָגֵן תּוֹרָ<תוֹ
משקל כבדות הן הקלות המצוות גם
יוחאי: בר שמעון רבי תני שכרן, מתן הוא ברוך הקדוש גלה מצות שתי שבחמורות. חמורה ואחת שבקלות, קלה אחת
הן: ואלו שבקלות קלה - הקן, שלוח ז). כב (דברים ימים" "והארכת כתיב: ושם
שבחמורות וחמורה - ואם, אב כבוד טז), ה (שם ימיך" יאריכון "למען כתיב: שבו
הזה. מעולם שכרן במתן שווין הן הרי
ב) עקב, (תנחומא
גדול ללב גדול שכר
למשה: הקב״ה לו שאמר בשעה י), ג, (שמות וגו' פרעה אל ואשלחך לכה "ועתה
יג). ד, (שם תשלח" ביד נא "שלח משה: לו אמר להתחמק] סיבה חיפש שמשה תחשוב [=שלא לילך, שלא משה עיכב שמא סבור את
במצרים) ישראל לבני מתנבא (שהיה לאהרן כמכבד אלא עשה לא
הקב״ה: לו אמר הזה, בדבר [=מצטער] מיצר אינו אחיך אהרן שלך, [=תחום] לאנפטי יוצא שהוא לך תדע ישמח אלא יד), ד, (שמות בלבו" ושמח וראך לקראתך יוצא הוא "הנה שנאמר:
מפיו. יותר לבו "בלבו", אלא בלבד בפיו לא
בלבו ושמח ""וראך - יוחי: בן שמעון ר' אמר ותומים, אורים ילבש אחיו בגדולת ששמח הלב
שנאמר: ל)" כח, (שמות אהרן" לב על והיו התומים ואת האורים את המשפט חשן אל "ונתת
כד) שמות, (תנחומא
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה