– התורה על הקדוש החיים אור בפי' שבועי שיעור טבדי בנימין הרב תשפ״ב▪ בהר פרשת
מתנה ישראל– ארץ ביותר מתגלה הדבר ובשמיטה,
כה פרק ויקרא
)(א לֵּאמֹר סִינַי בְהַר מֹשֶה אֶל ה': וַיְדַבֵּר )(ב וְשָבְתָה לָכֶם נֹתֵּן אֲנִי אֲשֶר הָאָרֶץ אֶל תָבֹאו כִי אֲלֵּהֶם וְאָמַרְתָ יִשְרָאֵּל בְנֵּי אֶל דַבֵּר
לַה שַבָת:'הָאָרֶץ
כה פרק ויקרא החיים אור
וגו. ואמרת וגו' 'דבר זו במצוה שיש לצד הכפל, טעם העולים הפירות והפקרת אדמה עבודת מניעת ענין
מהאילנו האדמה. וצמח ת
דבר אמר הצלחתו והכנת האדמה עבודת מניעת כנגד
לצד בו חפצה דם א רצון שאין דבר הוא כי קושי, לשון
הטוב. מניעת היותו
ואמרת אמר הצומח הפקרת וכנגד אחד שכל ר דב הוא כי,
בכל. ידו שיאמר בו ישמח
את ועשת כ״א (פסוק בענין שצוה ההבטחות לצד )גם
השני לשלש התבואה ם המסעדת אמירה ואמרת אמר
הלב: את
ב בה יש הארץ שביתת של 'זו שמצוה לצד ירצה עוד
דברים.
והב דבר, כל לקיים חיוב עבדיו שעל שלטון מלך דבר 'הא' כפי עשותו יתחייב לחבירו אדם בין זה דבר שיהיה הגם המתנה בשעת עמו ומתנה לחברו מתנה הנותן כי הדין,
תנאים מתנה המתנה בשעת ב״ה ן האדו כן וכמו קיים, תנאו
נותן אני אשר כאומרו אמר ולא כן על אשר, נתתי אשר
אמר שלטון מלך דבר כנגד אמר הדבר היות וכנגד, דבר
אמר מהמשפט מתחייב ואמרת גזירת טעם בלא פירוש
המאמר יקבלו: מלך
וגו. הארץ 'ושבתה הכתוב כוונת היא מה לדעת צריך
בסמוך אומר הוא הרי ה השמיט שנת על אם זה, במאמר
שבתון שבת השביעית: ובשנה
לה שיור להם הנתינה לזכרון סמוך לומר ה' נתכוון 'אכן
אלא חלוטה מתנה ולא נותן אני אומרו והוא בארץ,
ושבתה 'וגו חודש אם זה, שבת שיעור ופירש וחזר, , 'לה ואמר שנים, בכמה שנה, אם השביעית ובשנה שנים שש
שבת אם ומעתה,'וגו וגו הכתוב׳ושבתה אומר היה לא
כך אחר שאמר מה אלא השביעית ובשנה יודע הייתי לא חלוטה מתנה שנתן אלא זו שנה לעצמו ה' ששייר
הוא כן ולא: לצמיתות
זה מעשה בסדר לטובה חשבה אלהים כי וראיתי, והצצתי תתבטל התנאי בהבטל תנאי על הארץ נותן ה' היה אם כי
מפני לא בשיור יד כשישלחו ור השי שעשה ובמה המתנה, בשיור העולה כל לפרוע עליהם אלא המתנה תתבטל, זה
תרצה אז ל״ד כ״ו (לקמן הכתוב שאמר מה הנאמן )והעד, וגו שבתה לא אשר את שבתותיה את 'הארץ ומעתה
עולם: עד הארץ למתנת ביטול אין
סמיכות טעם נראה עוד ל ושבתה פי על, נותן אני אשר
במקום חכם תלמיד של הן ב) כ״ג (ב״מ שאמרו דבריהם אלהים ה' הוא חכמה תוצאות ממנו אשר והחכם, שבועה,
עליון מפי כשהוציא ולזה נותן אני במקום אמירתו לה יש צדקה דין לישראל ה' שמתנת לצד כן גם או שבועה. כדי תוך ומיד תכף ולזה א), ו' (ר״ה נדר כדין ואמירתה
לאומרו דיבור וגו הארץ מר,'ושבתה א נותן אני אשר
וגו השביעית כך׳ובשנה אחר שאמר מה זה וזולת אינו
שש במאמר הפסיק שהרי הנתינה למאמר דיבור כדי תוך
וגו: שנים ושש וגו' 'שנים
שם ויקרא
)(ג אָתָה תְבו אֶת וְאָסַפְתָ כַרְמֶךָ תִזְמֹר שָנִים שֵּש ו: שָדֶךָ תִזְרַע שָנִים ְשֵּש )(ד שַבָת לָאָרֶץ יִהְיֶה שַבָתוֹן שַבַת הַשְבִיעִת בַשָנָה ו
תִזְמֹר לֹא וְכַרְמְךָ תִזְרָע לֹא שָדְךָ: לַה'
הח אור בהר פרשת יים
וגו. שנים 'שש ליתן נתכוון הזריעה על עשה ועל וגו'
לאו כי שביעית, שנה של הזמירה עשה עשה מכלל הבא
ב. מ״א )(פסחים
נשמע עשה כי (פ״א) שמיטה בהלכות רמב״ם שכתב והגם
מאומרו אינו כן פי על אף, וגו שבת הארץ 'ושבתה או דזמירה, ועשה דזריעה עשה משם נשמע לחייבו אולי
בפסוק ועיין עשין, בב' ואספת:
לומר כפל. תזמור שנים ושש שנים ושש הספיק ולא דרך על יתבאר כרמך, ותזמור שדך תזרע שנים שש לומר
וז״ל: דשביעית ה' בפרק ז״ל אומרם
וכו שנייה שלהם שביעית שוח ב,'נות
וכיון חנטה אחר בהם הולכים שאנו משום הטעם וכתבו
בשנה ואסורים שביעית כפירות דינם ית בשביע שחנטו חנטה אחר הולכים אנו שבאילנות הרי לשביעית, שניה
מרו שא כמו לקיטה אחר בהם הולכים אנו ובירקות ובדגן
ב (י״ג השנה דראש קמא,)בפרק
שדה זרעוני של שנים שש ואמר ה' הבדיל כן על ואשר
עצמן בפני שנים ושש שאין לצד עצמן בפני הכרם של
אנו וזה לקיטה אחר בו הולכים אנו שזה שוה ן משפט חניטה: אחר בו הולכים
וגו. 'ואספת לומר הוצרך למה לדעת צריך ואולי, ואספת
תבואתה את ואספת לדייק שנתכוון העולים ספיחיה ולא כי ספיחים אסיפת על עשה ליתן בזה והכוונה בשביעית,
עשה עשה מכלל הבא, לאו
טבע וכפי שנים שש הארץ ו שזרע שהגם להבטיח ירצה או וכמאמרם כחה, תתן לא שנה אחר שנה כשזורעה הארץ וכו אחת שנה ומובירה אחת שנה זורע א) כ״ט (ב״ב,'ז״ל
שנה על שנה אבל כחה תתן שבזה ודאי שנים שש ובפרט
הארץ, שתכחש
אחד באופן הארץ שתשבות מאד טוב הנה האומר ויאמר
ואין הזריעה, בשנת כחה שתתן בסדר גבול זה לדבר
שבתון שנת בדיוק השביעית שנה שתה, יה
תבואתה את ואספת כן פי על ואף שנים שש אמר לזה צורך ואין לשנה, משנה הכחשה בלא לה הראוי בגדר
הברכה את ה' יצו כי השש משני בשנה אותה להוביר
הקדושה, בארץ
, דבר ואמרת דבר באמרו נתכוון כן גם לזה כי ואולי
, כפשטה ואמרת אדרבה כי טובה מתנה להם נותן אני
הארץ תכחש ולא זה אחר זה שנים שש וכו' השדה שיזרעו שנה זולת להוביר שיצטרכו מבלי בשוה כחה מתת
מלך למצות: השביעית
וז״ל: כ״ו דף בסנהדרין שאמרו מה דרך על יתבאר עוד
ארנונא משום בשביעית וזרעו ינאי, פוקו ר' מכריז
לחרוש התירו ארנונא משום מר תא ואם התוספות וכתבו וא ה נפש דפיקוח י״ל נמי אי וכו' וי״ל דאורייתא בשביעית
וכו לו ואין ממנו 'ששואל, ע״כ
שנים שש הכתוב מאמר והוא ואספת 'וגו 'וגו פירוש
שבע ולא שש אלא לך מתיר אני אין אימתי ואספת
- לעצמך לאסוף זורע כשאתה למושל לתת לארנונא אבל
ינאי ר' כדברי בש: ביעית אפילו זרעו
משפטו שיהיה תאמר שלא פירוש. וגו שבת 'והיתה לכולכם לכם אלא בו זוכים שהכהנים הגבוה שולחן כשאר
ואם וגו', לך ופרט וחזר וכו', ישראלים לוים כהנים יחד
נאמר למה כן אם תאמר לכם אלא לומר לו היה שלא
ה ז בדרך לומר חש כי ונראה וגו', לך לאכלה הארץ שאמרו כדרך באכילה, קודם בפסוק הקודם אומר שהייתי (דברים הכתוב שאמר ממה וגו' עירך ועניי ענייך (ספרי) כולם וכלל הכתוב קדם לזה וגו', אביון בך יהיה כי ז') ט״ו
בפירות מחבירו יותר לאחד גדר שאין לכם ואמר יחד
שביעית:
ביכו בשמיטה רים
כו פרק דברים
בָה וְיָשַבְתָ וִירִשְתָה נַחֲלָה לְךָ נֹתֵּן אֱלֹהֶיךָ ' ה: אֲשֶר הָאָרֶץ אֶל תָבוֹא כִי וְהָיָה )(א )(ב אֲשֶר הָאֲדָמָה פְרִי כָל מֵּרֵּאשִית וְלָקַחְתָ
שָם ש: מוֹ שַכֵּן לְ אֱלֹהֶיךָ ה' יִבְחַר אֲשֶר הַמָקוֹם אֶל וְהָלַכְתָ בַטֶנֶא וְשַמְתָ לָךְ נֹתֵּן אֱלֹהֶיךָ ה' אֲשֶר מֵּאַרְצְךָ ְתָבִיא
תבוא כי פרשת החיים אור
והיה אמר הארץ. אל תבא כי והיה )(א שמחה, לשון אומרו דרך על הארץ בישיבת אלא לשמוח שאין להעיר
וגו: פינו שחוק ימלא קכ״ו׳אז )(תהלים וגו. וירשתה נחלה לך נותן אלהיך ה' 'אשר לדעת צריך
וגו אם׳ולקחת הכתוב, גזירת היא מה למימר ליה הוה
התחלת שהוא כיון מראשית תקח שכוונת ונראה הציווי,
… היא הכתוב גבורתו בעוצם ולא בכוחו לא כי בלבו שידע
ה 'אשר אומרו והוא ה', מתת אלא הארץ לרשת בא
לך נותן אלהיך מנת שעל עיר לה אלהיך ה' לומר ודקדק,
נותן… הוא עליו אלהותו שיקבל
מראשית. )(ב חיב אינו כאחת הרבה בכרו שאם פירוש ז״ל שאמרו ומה מהם, יחפוץ אשר אלא ראשית כל להביא נלמד המינים מז' אלא להביא שאין מ״ו) פ״א (ביכורים
ב פ״ד (מנחות ), וגו כאן׳ארץ נאמר שוה בגזרה הדבר
בהם לך שבחתי ש הפירות כל פירוש פרי כל ואומרו
: הארץ לך. נותן אלהיך ה' אשר לו ה' ששייר לפי פירוש חלק
והוא בארץ ובשנה דכתיב ד') כ״ה (ויקרא השמיטה שנת
מצוה שאינו הטוב דברו בא לזה, לה שבת וגו' 'השביעית
הנתינה זמן על אלא לך השמיטה שנת אבל שנים ו' שהם
ביכורים הבאת בה אין מופקר אלא שלו שאינם לפי לכל: ת
יט פסוק כג פרק שמות
ה בֵּית תָבִיא אַדְמָתְךָ רֵּי ו בִכ 'רֵּאשִית
ו אִמ בַחֲלֵּב גְדִי תְבַשֵּל לֹא: ֹאֱלֹהֶיךָ
יט פסוק כג פרק שמות רש״י
אדמתך בכורי. אן כ אף נאמר לכך בבכורים, חייבת השביעית אף אדמתך- בכורי ראשית ואין ומקדישה. לסימן גמי עליה כורך שבכרה, תאנה ורואה שדהו, לתוך נכנס אדם כיצד,
וגו ושעורה חטה ארץ ח) ח (דברים במקרא האמורין המינין משבעת אלא:'בכורים
צא מצוה כסף אם פרשת חינוך מנחת
חייב בשמיטה דאפי' לשנה שנה בין חילוק דאין נראה כו' ביכורים להביא דמ״ע וכתבו סתמו והרהמ״ח הר״מ והנה
נא 'ך לכ בביכורים חייבת השביעית אף כת' כו' ביכורי ראשית בפסוק זו פרשה עה״ת ועפירש״י לפרושי דהו״ל בביכורים כ אשר ד״ה תבא פ' באוה״ח וע' בריית' באיזה כן מצא ובודאי בביכורים חייב השמטה שנת דאף בדבריו מפורש הרי 'כו' שכ מפירש״י כלל זכר ולא ע״ש לכל מופקרת אלא שלו שאינה לפי ביכורים הבאת בה אין השמיטה דשנת הפסוק 'בפי'
חז״ל קבלת בלי מפסוק דין ולהוציא להיפוך בפירוש שבכ״ע דנראה הדברים סתמו והרהמ״ח שהר״מ ובפרט מאוד קשה
הכתוב מפשט רק ראי' בלי ומכ״ש עליהם לחלוק ספין מאן כן להדיא כת' ורש״י. חייב
יט פסוק כג פרק שמות אריה גור
ה סופר טעות. בודאי בבכורים חייב השביעית אף )(יט כאן אני קורא שאיך בביכורים, חייב השביעית דיהיה שייך דאיך, וא בביכורים שחייב שייך ואיך נתן, לו לא דהא י), כו, (דברים לי" נתת אשר האדמה פרי ראשית הבאתי:"ועתה
(תר״ע- כהנא קלמן ד״ר הרב - קיד עמ' ועיון ""חקר )תשנ״א חיים חפץ הקיבוץ רב,
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה