משמעות הלאומיות הישראלית / שיחה ליום העצמאות תשפ״ב
שורש הוויכוח בעם ישראל על משמעות יום העצמאות נעוץ בהבנת המושג ״לאומיות״, כי אפשר שיהודי יהיה יהודי טוב בדתו, במידותיו ובקיום מצוות ה׳ — ומה עוד חסר?
בספר תורה ומלוכה [עמ׳ 67] בשם אחד מרבני הונגריה, כתוב שכאשר עלתה השאלה מה לכתוב במפקד האוכלוסין בסעיף הלאום — יהודי או הונגרי — אמר אחד הרבנים: ״לרשום יהודי השייך לדת ישראל, ויחד עם זה לכתוב בסעיף הלאום הונגרי, סלאווי, או גרמני, הרי זה כפירה גמורה ואיסורה ביהרג ואל יעבור. ״ עד כמה חמורה ההודאה בסעיף הלאום הזר, ועד כמה משמעותית וחשובה ההודאה בסעיף הלאום היהודי?
מושג הלאומיות הישראלית אינו מושג חילוני, ואינו מושג כפי שהוא נחשב בעיני כלל האומות. בלשונו של הרב קוק באיגרות: ״מה שאנו דורשים בשבחה של כנס״י בכלל היא על דבר הסגולה האלקית הנמצאת בנשמת האומה בכללה״ [אגרות א, עא].
וכך אנו מזכירים לעצמינו בכל תפילותינו: אשר בחר בנו מכל העמים, והבדילנו מן העמים להיות לו לעם סגולה, המבדיל בין ישראל ובין העמים, עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו, וכן הלאה. התייחסותינו לעצמינו, לפרופיל שלנו, עובר דרך הלאומיות שלנו. וכך גם תלמידו הרב חרלפ: ״הרעיון הלאומי בישראל הוא הרעיון היותר נאצל והיותר מקיף ורחב אצלינו, בלי הכרת הלאומיות שלנו לא היינו זוכים לשום מצווה כללית או פרטית, כי כל יסוד קיום המצוות הוא מצד ההתקשרות עם כלל ישראל, וכל מה שאנו מקיימים הוא בשם כלל ישראל ומפני זה הרגש הלאומי של ישראל וארצו הוא מקורי ונצחי״ [מי מרום ח״ו שכג].
איך מגשימים את הזהות הלאומית?
״כדי למלא את השאיפה הלאומית צריך מדינה שיש בה הכל, פוליטיקה, חברה, ממלכה לאומית, כשהאידיאה האלוקית מושלת שמה ומחייה את העם ואת הארץ במאור חייה, למען דעת שלא רק חכמים מצויינים חסידים ואנשי קדש חיים באור האידיאה האלוקית כי אם גם עמים שלמים מתוקנים ומשוכללים בכל מיני התרבות והיישוב המדיני״ [אורות עמ׳ קד].
הגמרא [סנהדרין צד] אומרת על הפסוק: ״למרבה המשרה ולשלום אין קץ״ — מדוע מ״ם של למשרה סתומה? עונה הגמרא: ביקש הקב״ה לעשות את חזקיהו משיח, ניגשה מידת הדין לקב״ה ושאלה: הרי לא אמר שירה על מפלת סנחריב? הקב״ה חזר בו, וחזקיה לא נעשה משיח. או אז באה הארץ ואמרה לפניו: אני אומר לפניך שירה במקומו, שנאמר ״מכנף הארץ זמירות שמענו״, ועשהו הקב״ה משיח. [מפרש הבן יהוידע — לא משיח ממש אלא קיבל תכונות של משיח. ]
שתי שאלות: למה דווקא לעשות משיח את חזקיה? כי נעץ חרב חדה בבית המקדש ואמר מי שלא יעסוק בתורה ידקר בחרב, ולא היה תינוק ותינוקת מדן ועד באר שבע שלא ידעו בתקופתו דיני טומאה וטהרה. אם כן מה חסר לחזקיה? ומדוע נחה דעתו של הקב״ה מהארץ שאמרה שירה?
תשובה אחת לשתי השאלות: לחזקיה היה רוחניות ותורניות ענקית אך חסרה לו הלאומיות היהודית, והארץ [הארציות הממלכתית, ענייני החומר היותר נמוכים] מילאו את החסר, ולכן נחה דעתו של הקב״ה. כי משיח המנותק מהארציות לא יכול להניע עם ואומה שתמלא את ייעודה האלקי. מתבקש היה שאחרי שהקב״ה עשה נס לחזקיה על ידי מפלת צבא סנחריב, שחזקיה כנציג האומה יאמר שירה, אך חזקיה חשב שענייני החומר והעולם הזה אין להם ערך. הקב״ה הראה לו את טעותו — הארץ איננה חומרית, היא באמת רוחנית וראויה היא לאמר שירה. לכן גאולה נדחתה לעתיד רחוק וסתום, על כן המ״ם סתומה ולא פתוחה.
כתוב בתנא דבי אליהו: ״לשמור את דרך [זו דרך ארץ] עץ החיים״ [זו תורה]. מסביר בעל ״אם הבנים שמחה״ — הפסוק בא להורות שישיבת ארץ ישראל מכריע את כל התורה, וזה היה חטאם של המרגלים שחשבו לתורה כקודמת לארץ, על ידי שמאסו בארץ חמדה, ולכן ביקשו לשבת במדבר כי לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. ארץ ישראל מבטאת את הלאומיות הארצית על כל רבדיה.
אנו אומרים ״מפני חטאינו גלינו מארצינו״. השאלה: מדוע אי אפשר להעניש בארץ? מדוע הגלות היא העונש? הקב״ה לא מעניש על מנת להכאיב אלא על מנת לתקן, התיקון כעין הקלקול. משום שפגענו בארציות על ידי שלא ניהלנו מדינה על פי הסדר האלוקי וחזון הנביאים, לכן גלינו מארצינו, וכשנתגעגע נשוב — לאיזה מצב? לניהולה התקין על פי חזון הנביאים והתורה, לענייני החומר שבה. בינתיים האומות שגלינו לתוכם הם ינהלו אותנו, וזה העונש. תפקיד הגלות הוא לפרק את הלאומיות שלנו. לכן כשקיבלנו חזרה את האישור לשוב, שבנו — לא נוכל לדחוק את הקץ כל עוד לא קיבלנו את אישור האומות [ג׳ השבועות]. יש ללמוד תורה כדי לדעת איך להתנהל כאומה בכל ענייני החומריות שבה, וכך נתקן את חטאו של חזקיה, נתקין את הלאומיות שלנו בארץ קדשינו.
ממילא מובן מדוע חורבן ערי ישראל מתפרש בהלכה כחוסר שלטון ועצמאות, וכך מפרש המגן אברהם בסי׳ תקכ״ט, הלכות ט׳ באב — משום ששלטון קובע את הלאומיות. שלטון גויי, אפילו כשהרוב ישראל בארץ ישראל, נחשב חורבן של הלאומיות הישראלית, גם אם הם אוהבים אותך ושומרים עליך ועושים לך רק טוב [מי שברך למלך ירום הודו]. לב מלכים ושרים ביד ה׳, המלך הוא ליבו ועיניו של הקב״ה, וכשהוא אינו אומר שירה זה כמו גלות.
איך נדע שאנו בדרך הנכונה ועוון הלאומיות הממלכתית הולך ומיתקן? האם יש ברכה או אין?
חז״ל נתנו לנו את הסימנים. אם חורבן פירושו: רפיון הרוח וכוחות הנפש, חולשה, פיזור העם וריסוק הלאומיות, חורבן הארץ [״ושממו עליה אויביכם היושבים בה״] — אז גאולה פירושה חזרת כל אלה למקומם הטבעי: התנערות מהגלות והתעוררות כוחות הנפש, הארץ מתעוררת מתרדמתה על ידי נתינת פירות יפים וברכה גדולה, קיבוץ גלויות וחזרת העוז והגבורה של האומה.
במסכת מגילה כתוב שאנשי כנסת הגדולה קבעו את ברכת קיבוץ הגלויות אחרי ברכת השנים. מדוע? כי כתוב: ״ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא״. מפרש רש״י: קיבוץ גלויות בעת ברכת השנים היא, הא בהא תליא. וכן כתב הרמב״ן בספר הגאולה [עמ׳ רע]: ״הקב״ה יצווה את ההרים לשאת פרים כאשר יקרב קץ ישראל טרם בואם. ״
וזאת הברכה — הנה היא מתגשמת מול עינינו: ברכה כלכלית במדע, בטכנולוגיה, לוויני תקשורת וריגול, נשק גרעיני, טנק מרכבה, מועדון החלל, חיל האוויר, קומנדו ישראלי, יצואנית כלי טיס בלתי מאוישים, יצואנית יהלומים מס׳ 1 בעולם, מרכזי הייטק מהגדולים בעולם, תנובת החלב הטובה בעולם, מספר הפטנטים הרשומים לנפש, תמותת תינוקות הכי נמוכה, פיתוח אנושי, מספר מאמרים מדעיים לנפש, תשיעית בעולם מתוך 163 מדינות במדד הבריאות העולמי, מקום מס׳ 1 בנטיעת עצים חדשים כל שנה.
כשאומות אחרות שלטו בה שום דבר מהנ״ל לא קרה — פירוש ״ושממו עליה אויביכם היושבים בה״, והארץ תישאר שממה, כי חיכתה וציפתה לבניה שישובו, וממילא תוציא פירותיה בברכה. ישנה זיקה מותאמת להפליא בין הברכה לבין השיבה וקיבוץ הגלויות.
מדוע אחרים לא רואים זאת? איננו יודעים, זאת מפלאות תמים דעות. אולי הברכה עדיין לא מספיק גדולה, ובזה מאותתת לנו ההשגחה שהברכה שבדרך רבה מאד מאד עד שגם עיוורים יוכלו לראות. אך רבותינו לדורותיהם — הרמב״ן,
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה