ישועה ותקווה
תהילים פרק עד עם פירוש המלבי״ם
{א} מַשְׂכִּיל לְאָסָף לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ: {ב} זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ:
עת החזיקו זרים בקנינך ונחלתך, היית אתה הגואל, ואם כן, ראוי שתגאלם שנית, אחר שהם שבט נחלתך שהם לך לנחלה עולמית.
{ג} הָרִימָה פְעָמֶיךָ לְמַשֻּׁאוֹת נֶצַח כָּל הֵרַע אוֹיֵב בַּקֹּדֶשׁ:
הרימה פעמיך מפה, לך מפה למשואות נצח — אל חורבת נצח, רצונו לומר שפה ישאר שואה ושממה לנצח, ותחת ששכנת בהיכל תשכון בשממות עולם.
{כב} קוּמָה אֱלֹהִים רִיבָה רִיבֶךָ זְכֹר חֶרְפָּתְךָ מִנִּי נָבָל כָּל הַיּוֹם: {כג} אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד:
---
ישועות
תהלים יד
מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְהֹוָה שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל
תהלים נג
מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל
ילקוט שמעוני רמז שצ״ב
אתה מוצא ב׳ פעמים כתוב בספר תהלים מי יתן מציון, אחד בספר ראשון ואחד בספר שני, ולמה? . . א״ר תנחום אמרית יתיה לפני ר׳ נחיניא ואמר לי: לא מן השם הוא זה, אלא מפני שכתוב שני פעמים ״הושיענו אלהי ישענו״ אחד בספר תהלים ואחד בדברי הימים, לפיכך כתוב שתי פעמים מי יתן. משל לבן מלך שאירס בת מלך וקבעו פרוזדגמא (איגרת פקודה) ביום פלוני. בנו של מלך מצפה לשמחתו ובתו של מלך מצפה לשמחתה, מי מעכב? פרוזדגמא מעכבת. כך הקב״ה מחכה לישועתן של ישראל, וישראל מחכין לישועתו, מי מעכב? פרוזדגמא, שנאמר כי יום נקם בלבי.
---
יחזקאל פרק לז
(יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָותֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ. (יב) לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' א-להים: הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.
זכריה ט
(ט) גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת: … (יב) שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָוה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ.
מצודות דוד
שובו לבצרון — שובו לירושלים עיר מבצרכם, אתם האסורים בתקוה, רצונו לומר המקווים לה' בכל זמן כאלו קשורים בתקוה ולא תתפרד מהם. גם היום — כמו בגאולת מצרים הבטחתי לך הגאולה והנקמה בהם, כן גם היום אענה ואשיב לך.
---
אגרות ראיה ח״ד עמ׳ נז
לא שירת ״התקוה״ לבדה, ולא קריאת הידד ושתיית יין כרמל לבדן, תהיינה לאבני בנין בידינו לבנות את בית ישראל. רק זכירת ושמירת בריתו ע״פ דרך התורה והמצוה, היא תהיה לנו ליסוד מוסד ולאבן פינה.
פרופ׳ שלום רוזנברג: ״אוהב אני לסכם את המחשבה היהודית כמשולש בעל שלושה קדקודים: אמונה, מצווה, תקווה. האמונה — היא ההסתכלות על העולם תוך ניסיון לחשוף את טביעת האצבעות של הא־לוהים. המצווה — היא הקביעה שיש פער בין טוב לרע, ואנו כולנו מחויבים לטוב. התקווה — היא הרגש והחלום שלמרות הכול, העולם יזכה לתיקון. משולש האידיאלים הזה מצוי במאבק מתמיד נגד משולש נגדי, שלושת האידיאלים שהשטן שליט עליהם: ספק, פיתוי, ייאוש. ״
---
איוב יד ז
כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף
עץ שנכרת מן שרשו בעודו רענן והשורש עדן חי ורטוב, אם יכרת ועוד יחליף וישוב לצמוח שנית משרשו ויגדל העץ שנית בלא שום עזר מדבר אחר.
תִּקְוַת אֱמֶת שֶׁהוּא הַבִּטָּחוֹן שֶׁל אֱמֶת שֶׁבּוֹטְחִים בַּהַשְׁגָּחָה. וְכָל שְׁאָר בִּטְחוֹנוֹת בַּהִשְׁתַּדְּלוּת — הֵם בִּטְחוֹנוֹת שֶׁל שֶׁקֶר… הַמְּקַוֶּה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה בְּלִי צַעַר. כִּי הַמִּצְטַעֵר — תָּמִיד הוּא בְּיָגוֹן וַאֲנָחָה וְחוֹשֵׁב שֶּׁאֵין לוֹ תְּרוּפָה. אֲבָל מְקַוֶּה אֵינוֹ מִצְטַעֵר כִּי הוּא מְקַוֶּה תָּמִיד, וַאֲפִילוּ אִם יִתְמַהְמַהּ — מְחַכֶּה. נִמְצָא הַתִּקְוָה מֵחַיָּה אוֹתוֹ.
---
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵינוּ
הַתִּקְוָה הַנוֹשָׁנָה
מִשּׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ
לָעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה