לה״ו פ״ת נחלים אורות קהילת רב שוקרון, חנן תשפ״ב עצמאות
״דּוֹדִי דּוֹמֶה לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים״ (שיר השירים ב, ט)
״דּוֹמֶה לִצְבִי דוֹדִי — מַה פְּנֵי הַצְּבִי הַזֶּה. בָּרוּךְ הּוא הַקָּדוֹשׁ אָמְרוּ רִבּוֹן הָעוֹלָמִים לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי: כַּגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן כָּךְּ גּוֹאֵל אַחֲרוֹן — נִגְלָה וְנִכְסֶה, וְחוֹזֵר נִגְלֶה וְנִכְסֶה. ״ (במדבר רבה פרשה יא)
כדי להבין מדרש כזה לעומקו, חייבים לשבת ולהחכים בזואולוגיה ובתכונות הצבי. הרי צבי חי בשטחים פתוחים מפני טורפיו (נמרים וצבועים), ללא מקומות מסתור, ולכן הדרך היחידה שלו להתגונן היא בריחה ולא הסתתרות. אז מה הכוונה — נגלה ונכסה? הרי הוא לא מתחבא מעצמו אף פעם.
האמת היא שהכוונה היא להרים מבותרים, מחולקים — לא רכס הרים רצוף כמו בגובה, אלא הרים שיש ביניהם גאיות עמוקות. מדובר בקבוצת הרים שנראית כמו גוש אחד מרחוק, אפילו מ-800 ו-80 ק״מ, אבל בין הר להר יש מדרון עמוק. הצבי שמגיע רץ על ההרים — פתאום מופיע, ואנחנו מביטים בו מרחוק, ושוב הוא נעלם, נעלם מן ההר ומן העמק לגיא. האמת היא שהצבי לא מסתתר כלל — הוא מתקדם כל הזמן.
ארצנו היא ״אֶרֶץ הַצְּבִי״ (דניאל יא, מא; ירמיה ג, יט; יחזקאל כ, טו; ודניאל גם). והגאולה — המשיח — נגלה ומתכסה, שוב נגלה ומתכסה. כשאנחנו מרגישים כמו מנצחים את האויב, מוסיפים תורה בעם ישראל, ופתאום כיסוי של שנה. הגואל הראשון — שאמו הצפינה אותו ואז איבדה אותו לבית פרעה, אבל משה הולך ונהיה לאיש באמת. אבל כל הדרך הזאת היא התקדמות — הוקטור לא משתנה.
ממשיך המדרש: ״אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: כַּמָּה יֵהָא נִכְסֶה מֵהֶם? אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה יוֹם הוּא. וְחוֹזֵר וְנִגְלֶה לָהֶם. ״ — ״מה נחנו״ — 45 ימים של כיסוי. ״כי אין העולם מתקיים אלא במי שבולם את עצמו, שנאמר תולה ארץ על בלי מה״ (חולין פט). ואחר ההסתר מגיע הגילוי, והענווה.
מעניין שיהודי בבל נהגו לכתוב ספרי תורה על גוויל העשוי מצבי.
המדרש אומר: ״וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ וְהוּא הוֹלֵךְ אַחֲרָיו — וְאַפִילּוּ שֶׁהַצְּבִי נִגְלֶה וְנִכְסֶה — ּובַסּוֹף מַשְׁלִים לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, הָאֻמּוֹת הוֹרְגִין אוֹתוֹ. ״ העצמאות הלאומית המדינית היא הכח הגדול של עם ישראל שלנו. וכל מילה נוספת מיותרת.
המדרש מסיים את הדימוי לצבי:
״מַה הַצְּבִי הַזֶּה מְקַפֵּץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמִגָּדֵר לְגָדֵר וּמֵאִילָן לְסֻכָּה וּמִסֻּכָּה לְאִילָן — כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַלֵּג וּמְקַפֵּץ מִכְּנֶסֶת זוֹ לְזוֹ. לָמָה כָּךְ כֻּלּוֹ? בִּשְׁבִיל לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. ״
הדילוגים והכיסויים של הצבי — לכל יש מטרה. הריצה נראית כמו דילוגים. אומר המדרש: כדי לאסוף מעם ישראל כמה שיותר לעגלת הגאולה, להשקיע בעם, לכתת רגליים — לא לוותר אף על אחד בכל מקום ובכל פינה, לבלתי יידח ממנו נידח. בכל כיסוי וגילוי אנחנו אוספים עוד מבורכים ישראל לשמחה לגאולה שלמה!
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה