ש שיעור בפ בועי עה" הקדוש החיים אור י' ת– פרשת טבדי בנימין הרב ▪ תשפ״ב אמור
היטהרות של תהליך היא העומר ספירת
טו פסוק כג פרק ויקרא
תִּהְיֶּינָה תְּמִימֹת שַבָּתוֹת שֶּבַע הַתְּנוּפָה עֹמֶּר אֶּת כֶּם ה: בִיא מִיּוֹם הַשַּבָּת מִמָּחֳרַת לָכֶּם וּסְפַרְתֶּּם
החיים אור שם
)(טו לכם אומרו וגו. לכם 'וספרתם ה שיצו 'לצד כי א) צד ח״ג (זוהר ז״ל ואמרו שבתות, שבע לספור זו לאומה להזדווג ה' ורצה מצרים בטומאת שהיו לצד
נקיים. ז' לספור שדינה נדה כמשפט בה דן
להכניסתם מוכשרים ו יהי ואז שבועות ז' שיספרו וצוה
לחופה. כלה
הפלגת לצד שבועות, ז' וכאן ימים ז' שם כי והגם
התמים שיער ראל יש בכללות היותם וגם הטומאה
משפטם. כן כי דעים
בחודש א יט (יתרו בפסוק שפרשתי מה )ועיין
וגו לצאת 'השלישי כאן הכתוב מאמר והוא,
לכם וספרתם לסיבתכם היא זו ספירה סיבת פירוש
טהרתכם ל התורה. להם נותן ה' היה תיכף זה שזולת
השבת ממחרת טעם נכון על ידוייק זה ולדרך ולא
עצמו השבת, מיום
ולצד שלימים, הימים כל שיהיו הספירה משפט כן כי
מקצת כאן האמור השבת יום שהוא בניסן ט״ו שיום לספור ה' יצו לזה מצרים בארץ עדיין היו היום
ממחרת הזה כמשפט מצרים, בפסח ה הי זה כי והגם, כן כמו כי בשנה, שנה מדי עצמו פרק באותו יעשה
חן ליודעי כידוע ה' בסוד. יעשה
לזכרון השבת ביום העובר לזכרון הפשט וכפי כי
ימים ששת יבין והמשכיל. וגו' שפרשתי מה ועיין
בפסוק ית בראש בפרשת השביעי. ביום אלהים ויכל
וספרתם באומרו רמז רמז ובדרך ז״ל אומרם דרך על
, הלוחות בבחינת הם ישראל בני עם נשמות כי יתלכלכו התיעוב וטומאת הנפש תחלואי ובאמצעות של הלוחות כי פל״ב) (ויק״ר וארז״ל אורם, ויחשיך
לכם וספרתם אמר לזה היו. סנפרינון פירוש את כסנפרינון מאירים אתם זה מנין באמצעות
עצמיכם:
וגו. מיום השבת 'ממחרת קודם מעכשיו ירוש פ
- לארץ שתכנסו ביאתם אחר וכנגד השבת, ממחרת
הביאכם מיום - אמר לארץ 'וגו.
אז שישנה מצוה להיותה השבת ממחרת הקדים ולזה
לארץ ביאה אחר שהוא הביאכם מיום כן שאין: מה
כ פרק במדבר כו פס' ח
ו שו תַע לֹא ב: ּדָה ע מְלֶּאכֶּת כָּל לָכֶּם יִהְיֶּה קֹדֶּש מִקְרָא בְּשָבֻעֹתֵיכֶּם לַה' דָשָה ח מִנְחָה בְּהַקְרִיבְכֶּם הַבִּכּוּרִים ֹוּבְיוֹם
כו פסוק כח פרק במדבר החיים אור
ב בשבועותיכם. וגו' הקריבכם אין כי לומר נתכוון
לתשלום גם אלא לבד חדשה מנחה מן סי על החג בני עם לנשמות גדול תיקון הוא כי, השבועות ספירת אמת. אנשי בספרי כאמור ישראל
לומר ודקדק בשבועותיכם השבעה כי להעיר בכינוי, בני עם יסודי הצדיקים שבעה בחינת הם שבועות
כא (תיקונים הזוהר בספר כאמור:)ישראל
בשבועותי באומרו נתכוין עוד כם שוטים דעת לשלול
ממחרת הכתוב שאמר במה שסוברים ב) סה (מנחות
בשבועותיכם אמר לזה בראשית שבת הוא השבת השבועות פירוש ממחרת מאמר פירוש ואם, שלכם
השבת אלא שלהם אלו שביעיות אין בראשית שבת בברייתא שאמרו מצינו בדבר כיוצא עולם, שביעיות
לשונם: וזה ע״ב) (שם לך תספור ומר א יהודה ר' אדם. בכל שספירתה בראשית שבת יצתה
א פסוק יט פרק שמות
סִינָי מִדְבַּר בָּאוּ הַזֶּּה בַּיּוֹם מִצְרָיִם מֵאֶּרֶּץ יִשוְרָאֵל בְּנֵי לְצֵאת הַשְּלִישִי: בַּחֹדֶּש
א פסוק יט פרק שמות החיים אור
וגו. השלישי 'בחדש חיבתו מעוצם שקדם למה הנה זאת ארוסתם להם לתת חשקו וגודל בישראל יתברך חודש עד התורה מתת ה' נתעכב למה תקשה התורה
חושק יתעכב שלא היא האהבה סימני מן כי השלישי
לחשוקתו. מבא
עבד לאליעזר שאפילו מצינו הלא הדרך לצד ואם בלכתו א) צ״ה (סנהדרין הארץ לו קפצה אברהם לחתונת וחומר וקל שכן ומכל ליצחק אשה לקחת
יצטרכו אם השמים וגם הארץ פוץ תק כי ראש נשיאת
לה.
הוא ברוך הקדוש בא כן על אשר לדבר אמתלא ונתן הכשרת לצד אלא הסובב הוא החשק מיעוט לא כי בארץ שהיו לצד ראוים ישראל היו לא כי החתן ספירת לספור והוצרכו ביניהם לנדה והיו הטמאה לזבה ה' צוה אשר נקיים ז' כדרך שבתות שבע טהרתם
ב. צ״ז ח״ג )(זהר
ישראל בני לצאת אומרו והוא לסיבת פירוש
עד הדבר עכבת הסובב הוא רים מצ מארץ יציאתם
ביום בו הכשרתם ימי כשקרבו כי והראיה הג', החודש
הזה ביום אומרו והוא באו, ביום בו נסעו פירוש
(שבת ז״ל בדבריהם הובא וכן באו, ביום בו שנסעו
באו בו שנסעו שביום ב). פ״ז
בישראל יתברך חשקו עוצם ואראה בענין והצצתי
בדרך ה' הטריחם למה בהעיר מעשיו מתוך שניכרת
הג החדש.'עד
לקפוץ לו שהיה תקשה עדיין שכתבנו לסיבה ואם עד יתעכבו ושם ביום בו סיני למדבר ולהגיע הארץ
כנזכר הכושר זמן ויהיה שבועות ז': ספור
כי לישראל, התורה נתינת חשק עוצם יגיד זה אכן להביאם רצה לא בהם הוא ברוך חשקו לגודל
ולזה חתנות, בבית חתונה בלא ארוך זמן ולהתעכב מקום. בריחוק הימים ממעיט היה
לא כי וחשוקתו מחשוק דברים של שיעורן לך ותקח עת הגיעו שלא זמן כל אליה מבוא בעכבתו יצטער בעת כן לא אשר לחופתה כלה עלתה לא ועדיין דודים
אליה ביאתו לעכב כח יעצור לא בחופתה: כלה
העומר ספירת כמו לעצמה סופרת אינה נידה מדוע בראשונים ההסברים
א עמוד עב דף כתובות מסכת תוספות
וא״ת - לעצמה לה וספרה על זבה מברכת אין אמאי כתיב דהא העומר ספירת על שמברכין כמו ספירתה
וספרה?
שנה בכל ב״ד שמברכין ביובל אלא מברכין דאין וי״ל
עומר, וכן כסדר, למנות יוכל שלעולם שאם זבה אבל
תסתור תראה למנות. לה אין
ב עמוד סה דף מנחות מסכת תוספות
- ואחד אחד לכל ספירה שתהא לכם וספרתם יובל גבי להו קאמר דין דאבית לך וספרת כה) (ויקרא כתיב שאנו כמו ומברכין סופרין דין בית ושמא רחמנא
זבה וגבי העומר. ספירת על מברכין טו (שם )דכתיב
וספרה שס כיון ברכה בה שייך לא ותרת, חזיא דאי
סתרה בשביעי. אפילו
הזווג קדושת הקו״ף- אות האותיות שער של״ה
ד״ה: (א, ע״ב דף המדיר בפרק כתובות במסכת תוספות לשון זה )שעו.
דהא העומר, ספירת על שמברכין כמו ספירתה על זבה מברכת אין אמאי תאמר, ואם לעצמה, לה וספרה
שלעולם שנה, בכל דין בית שמברכין ביובל אלא מברכין דאין לומר, ויש 'וספרה כח) טו, (ויקרא.'כתיב תסתור תראה שאם זבה, אבל עומר. וכן כסדר, למנות, יוכל התוספות עכ״ל למנות. , לה אין
התוספות מדברי, דקדקתי, לבטלה ברכה חשש דיש משום לברך לה ראוי שאין היא ברכה בלא לספור אבל
. . לה 'וספרה (ויקרא.'שם) כתיב דהא, מחויבת
לה 'אין בדבריהם, התוספות שסיימו ומה פירוש ', למנות והזכירו התוספות התחילו כן כי, ברכה עם למנות לאשתי וצויתי ימי, כל נהגתי וכן לברך לה 'אין לומר: וצריך סופר, טעות שהוא ואפשר 'ברכה'. .'בדבריהם וכן כו', לבוני לספירת שני יום היום לבוני, לספירת ראשון יום היום החמה, שקיעת קודם הערב לעת שתספור
כולם.
קב (אלף כז סימן ד חלק רדב)"ז שו״ת
במאור עינינו ויאיר ילמדנו עוד שאלה קב) (אלף לספור שצריך ולמדנו וגו' לכם וספרתם דכתיב תורתו שצריך וגם וכך כך היום בשפתיו להוציא כלומר ממש מדכתיב שנא מאי מעומד שצריך וגם עליה לברך אלה מכל אחת בעינן ולא וגו' ימים שבעת לה וספרה
לה למלת לכם מלת בין הפרש: יש וכי
האלה השאלות מן שאחת ורעי אחי לכם דעו תשובה על מברכת נדה אין למה ז״ל הראשונים בה הרגישו ספירתה סותרת רואה שאם דכיון ותירצו ספירתה
תברך. . לא ולפיכך למפרע לבטלה ב. רכה הויא
היא לכם וספרתם של שהמצוה הוא לי שנראה ומה צריכה ולפיכך ממנה להנצל לו אין הכרחית מצוה
ומעומד. וספירה ברכה
לא אם שהרי הכרחית מצוה אינה נקיים ז' ספירת אבל לאכול ולא למקדש ולהכנס לבעל להזקק רצתה בידה הרשות ימיה כל טמאה להשאר אלא קדשים
בפיה הספירה ציאה מו ואינה מברכת אינה ולפיכך מדמים שאתם לדבריכם אפי' מעומד צריכה ואינה
לה, למלת לכם מלת לפענ״ד נכון זה: והרי
הקדוש אוה״ח רבנו דרך ע״פ העומר לספירת נדה ספירת להבדל תירוץ
סא עמ' הק' אוה״ח לתלמיד החיים מאור
הוא הספירה שסוד חז״ל אמרו השבת' ממחרת לכם וספרתם
שערי במ״ט שהיינו מצרים של מטומאותינו לקדש ו לתקן לה וספרה כדכתיב לבונה ימי סופרת שהאשה וכשם טומאה העומר. ספור במצוות אנו כך תטהר' ואחר ימים שבעת
מצרים- טומאת לגבי קלה היא האשה שטומאת ומשום לכך
שוה, סיפורם אין שבעה ואנו אחד שבוע לספור מצווה והיא
שבועות…
ואנו שלה סיפור על מברכת אינה האשה למה קשה אך
מברכים. אלא סיפורה אין שהאשה כמו כי לתרץ יש לכאורה שבתות שבע שהם אנו אבל לשכוח בא אינה ימים שבעת
לשכוח. אפשר
לטהרנו הוא העומר בספירת שכוונתנו הוא הטעם אבל
המנוי בדבר לא שורה הברכה שאין ז״ל ח ואמרו מקליפותינו לשטן. אחיזה יש המנוי שבדבר משום וכו' השקול בדבר ולא
כח ויש לטובה אנו מהפכים אומרים שאנו הברכה עם ואנו
המחשבה. על לשלוט לדיבור
ראש תעני עמ״ס לציון ון ע״ב ח' דף ת
אלא מצויה הברכה אין גמ' ע״ב ח' דף
כו. הסמוי 'בדבר
עובדא מההיא אלא ד״ה ז״ל התוס' הקשו הבשר כל בפרק דמייתי כו' שקולאי דהנהו
כו. ב קה 'חולין
ברכה שיתן לה' שיתפלל דדוקא נראה ולי
דבר, באותו חצונים שאין מלבד דבזה
מוצא אדרבה אלא בו שולטין ממה יותר בו
שהיה.
אינו אם אבל או ברכה שיניח לו מתפלל
- לו ראויה תפלתו ואין שהתפלל מלבד את בו ה' ישלח אדרבה אלא בו ברכה שאין
המארה.
ישנו מדוד שאינו דדבר אומר נמצאת
ובהפכה, בברכה ולא בזה לא אינו והמדוד
בזה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה