שבועי שיעור הקדוש– החיים אור בפי' טבדי בנימין הרב תשפ״ב▪ ויקהל פרשת
לה ללי קהילות קהיל שבת הלכות מוד
לה פרק שמות
)(א נֵי ב עֲדַת כָּל אֶׁת מֹשֶׁה הֵל וַיַק בָּרִים הַד אֵלֶׁה אֲלֵהֶׁם וַיֹאמֶׁר רָּאֵל יִש
אֹתָּם לַעֲשֹת ה' צִוָּה: אֲשֶׁר )(ב שֵשֶׁת בִיעִי הַש וֹם בַי ו לָּאכָּה מ תֵעָּשֶׁה יָּמִים כָּל לַה' שַבָּתוֹן שַבַת קֹדֶׁש לָּכֶׁם יֶׁה יִה
מָּת יו לָּאכָּה מ בוֹ: הָּעֹשֶׁה )(ג לֹא יוֹם ב בֹתֵיכֶׁם מֹש כֹל ב אֵש בַעֲרו ת
ַבָּת: הַש
תח רמז ויקהל פרשת תורה שמעוני ילקוט
משה ויקהל התורה מתחלת אומרים אגדה בעלי רבותינו א], [לה,
בלבד. זאת אלא בראשה״ויקהל" שנאמר פרשה בה אין סופה ועד לפניהם ודרוש גדולות קהלות לך עשה הוא ברוך הקדוש אמר
ברבים שבת הלכות שילמדו כדי הבאים דורות ממך להקהיל
ושבת שבת בכל קהלות ולהורות ללמד מדרשות בבתי ולכנוס מתקלס הגדול שמי שיהא כדי והיתר איסור תורה דברי לישראל
בני. בין
ויקהל פרשת החיים אור
למשה הוא ברוך הקדוש אמר כי שאמרו (ילקוט) המדרש פי ועל שילמדו כדי בים בר ודרוש קהילות הקהל
משה ויקהל נכון על הכתוב יתבאר וכו', שבת בכל להקהל הבאים לדורות הדברים אלה אליהם ויאמר 'וגו
התורה ודרשת העדה הקהלת פירוש ה 'צוה אותם לעשות אותם לעשות באומרו ירמוז או, כי ישראל בני על
שם ישמעאל ר' כמאמר עונותם כל מתכפרים הדברים: באמצעות
חיים אורח טור רצ סימן
היום כל ומגדים בפירות להרבות ויכוין שחסרים ברכות ק' מנין להשלים כדי הצהרים בשינת רגיל ואם י״ח בתפלת השינה ואחר לו הוא עונג כי יבטלה אל
אמרה במדרש כדאיתא דרש מ קובעין רבש״ע הוא ברוך הקדוש לפני תורה לכרמו רץ זה לארץ ישראל כשיכנסו אמר עלי תהא מה ואני לשדהו רץ וזה שמו ושבת לך מזווג שאני זוג לי יש לה לעסוק ויכולין ממלאכתם בטלים שהם להודיע מדרש שיקבעו צריך ע״כ בך תורותיו ואת האלהים חוקי את לעם
המדרש בית בזמן סעודה וע לקב ואסור ב (לח השולח בפרק בגיטין )כדאי' בעלי נחתי מילי תלת בהני רבה אמר דקבעי מינייהו וחד מנכסייהו בתים
מדרשא בי בעידן בשבתא: סעודתא
רצ סימן חיים אורח ב״ח
עד וכו מדרש קובעים השינה 'ואחר האלהים חוקי את לעם להודיע
אינו מדרש דקביעות לבאר רבינו דדעת נראה. תורותיו ואת אלא באגדה לדרוש ריש בילקוט משמע והכי, והלכות דינין לדרוש לות קהי לך עשה למשה הוא ברוך הקדוש דאמר ויקהל פרשת לישראל ולהורות וכו' שבת הלכות ברבים לפניהם ודרוש גדולות אלו פרק משמע והכי וכו', בפסח פסח הלכות וכו' והיתר איסור רבי באגדתא דדריש אבהו דרבי בעובדא ע״א) מ (סוטה נאמרין חייא דרבי דעתא איפייס ולא וכו' בשמעתתא דרש אבא בר חייא
דינין לדרוש ע״ה רבינו שה מ כתיקון שלא אבהו רבי דעבד משום בדינין ולא באגדות דרשות כל לדרוש נתפשט ומקרוב והלכות.
עיקר כל והלכות - צריך הדרשה דעיקר תורתינו דת נגד להורות תורותיו ואת האלהים חוקי את ללמד שתהיה בספר בשבת שקורין מה לפי והמותר והאסור שבת הלכות
דריכם המ באגדה השומעים לב את להמשיך גם תורה לא ולתשובה יתברך לפניו מחטוא למנעם השם ליראת פסוק לדרוש ויודע חכם שהוא עצמו את להראות שיכוין
פנים: בכמה מאמר או
לאחרים תורה ללמד רוצה שלא מי של חיסרון
א ויקהל פרשת החיים ור
)(לד וגו. נתן 'ולהורות לצד פירוש ללמדה ידעו שלא לבד בלבם חכמתם שתהיה רבים חכמים שיש אמר לזה,
הלימוד. חכמת השכיל בלבו נתן ולהורות
רצו לא אבטינס בית של הפנים לחם מעשה על ללמד רצו לא גרמו בית של (ל״ח) דיומא בפ״ג שכתוב מה לשלול בא עוד
י (משלי יאמר אלו על כי הכתוב והודיענו )'', וכו לברכה צדיק זכר הרוצה כל ומלמדים מורים היו: כי
א לח, יומא
של לגנאי: ואלו משנה. ללמד רצו לא גרמו בית על
הפנים. לחם מעשה
של אב בית הקטורת. מעשה על ללמד רצו לא טינס
ללמד. רצה ולא בשיר פרק יודע היה לוי בן הוגרס
קמצר בן הכתב מעשה על ללמד רצה. לא
נאמר אלו ועל לברכה, צדיק זכר נאמר הראשונים על
ירקב רשעים. ושם
לחם במעשה בקיאין היו גרמו בית רבנן: נו ת גמרא. אומנין והביאו חכמים שלחו. ללמד רצו ולא הפנים
ולא כמותן לאפות יודעין והיו מצרים, של מאלכסנדריא ואופין מבחוץ מסיקין שהללו כמותן. לרדות יודעין היו פיתן הללו מבפנים. ואופין מבפנים מסיקין והללו מבחוץ,
מתעפשת פית. ן אין והללו מתעפשת,
ברוך הקדוש שברא מה כל אמרו: בדבר חכמים כששמעו
הוא- ולכבודי בשמי הנקרא כל שנאמר בראו, לכבודו
ולא חכמים להם שלחו למקומן. גרמו בית וחזרו בראתיו,
שכרן- להם כפלו באו. שנים נוטלין היו יום בכל ובאו. בכל אומר: יהודה רבי וארבעה. עשרים והיום מנה, עשר
ושמונה ארבעים והיום וארבעה, עשר. ים יום
להם אמרו ללמד? שלא ראיתם מה חכמים: להם: אמרו
שמא ליחרב, עתיד זה שבית אבא בית של היו יודעין ועל בכך. זרה עבודה ויעבוד וילך מהוגן שאינו אדם ילמוד
נקיה פת נמצאת לא מעולם לשבח: אותן מזכירין זה דבר
ניזונין זה הפנים, לחם ממעשה יאמרו שלא בניהם, ביד
ומישראל מה' נקים והייתם שנאמר מה. לקיים
מעשה על ללמד רצו לא אבטינס בית של
. הקטורת במעשה בקיאין היו אבטינס בית רבנן: תנו
אומנין והביאו חכמים שלחו ללמד. רצו ולא הקטורת
ולא כמותם לפטם יודעין והיו מצרים, של מאלכסנדריא
ועולה מתמר הללו של כמותן. שן ע להעלות יודעין היו חכמים וכששמעו ולכאן. לכאן מפציע הללו של כמקל,
לכבודו הוא ברוך הקדוש שברא מה כל אמרו: בדבר אבטינס בית וחזרו למענהו, ה' פעל כל שנאמר בראו,
שכרן להם כפלו באו, ולא חכמים להם שלחו למקומן.
והיום מנה, עשר שנים נוטלין היו יום בכל ובאו. עשרים
וארבעה עשרים יום בכל אומר: יהודה רבי וארבעה. ראיתם מה חכמים: להם אמרו ושמונה. ארבעים והיום זה שבית אבא בית של היו יודעין אמרו: ללמד? שלא
וילך מהוגן, שאינו אדם ילמוד שמא אמרו: ליחרב, עתיד לשבח אותן מזכירין זה דבר ועל בכך. זרה עבודה: ויעבוד
וכשנושאין מבתיהן, מבושמת כלה צאת י לא מעולם יאמרו שלא תתבסם, שלא עמה מתנין אחר ממקום אשה
מה לקיים מתבסמין, הקטורת ממעשה והייתם שנאמר
ומישראל. . מה'. נקים
בנעימה קולו נותן כשהוא תניא: . וכו לוי בן 'הוגרס שהיו עד הנימין, בין אצבעו ומניח פיו, לתוך גודלו מכניס
לאחוריהם ראש בבת נזקרים אחיו. הכהנים
: בנן ר תנו קמצר בן הכתב מעשה על ללמד רצה. לא
אצבעותיו בין קולמוסין ארבעה נוטל שהיה עליו, אמרו
אותיות- ארבע של תיבה היתה ואם בבת כותבה היה תשובה מצאו כולן ללמד? שלא ראית מה לו: אמרו אחת.
לדבריו. . תשובה מצא לא קמצר בן. לדבריהם,
ירקב" רשעים מאי״ושם רקביבות אלעזר: רבי אמר?
בשמותן, תעלה בשמייהו. מסקינן דלא
מלוניל יהונתן רבינו שם
ובבת ימינו, אצבעות בארבע קולמוסין ד' קושר היה ש ידוע סופר שם הכתב. מעשה על ללמד רצה לא קמצר בן בית דהיינו הראשון ועל לחברתה. אחת אות מקדים היה ולא אחד, ברגע אותיות ד' בן שם כותב היה אחת כדי הענין, מללמד מונעין היו שמים שלשם לפי לברכה, צדיק זכר נאמ' לוי, בן ואגריס אבטינס ובית גרמו
הגון שאינו אדם ילמד, שלא אינן אלו ד' שאותיות לדבריו, תשובה מצא לא קמצר בן אבל לע״ז. ויעשה וילך
כמוהו אותיות ד' בן שם את מכבדין (ש)היו סופרים, לשאר מלמד היה ואם אחרים, אלים מאותיות. נמצאות
יא משנה ג פרק יומא מסכת משנה על רמב״ם
רואה שאתה כמו אותם גנה זאת בכל מללמד. להמנעותם אמתלה נתנו שאלו פי על. ואף
א עמוד לז דף יומא מסכת (מאירי) הבחירה בית
על אלו ועל לשבח שהוזכרו עליהם שאמרנו וכו' קטין ובן גמלא בן על לברכה צדיק זכר נאמר הראשונים
וכו גרמו בית של והם זכרם יעמוד שלא ר״ל ירקב רשעים ושם:'נאמר
וי״מ אלו ועל לדבריהם תשובה מצאו שמ״מ לוי בן הגרס ועל אבטינס בית ועל גרמו בית על הראשונים על חביריו ועל עליו פירושו זה על לומר לו היה כן שאם פי על ואף לדבריו תשובה מצא שלא וכו' קמצאי בן ר״ל
או מהם קבלו התנצלותם ו ששמע אחר שמא [לגנאי] אותם מזכירין שהיו פי על ואף בהדיא בגמ' היא וכן נמנע אדם יהא שלא הערה דרך הדברים ועיקר לימודם במניעת לגנאי אותם מזכירין היו פנים כל על שמ״מ
בכך להתנצל שאפשר צדדין שיש פי על אף צד באיזה השם קדוש בו שיש מה: מללמד
א וילך פרשת החיים ור
רשעים ושם י (משלי פסוק בפירוש בזה העירותי וכבר )', הנשמות שמות הם לישראל שיש השמות כי
ק״ב חדש (זוהר שאמרו חז״ל וכמאמר ), ירקב אין הרשע כי הוא והטעם, שמם את זוכרים הרשעים שאין
נפש בעל אינו שהרשע למדת הא אתה, נפש בעל אם בלועך סכין ושמת כ״ג) (משלי בפסוק שרמוז וכמו נפש לו
בעלי אינם כי שמם את מכירים הרשעים אין ולזה ממנו היא נשבית, כי השם. בעלת נפש
לאחרים תורה המלמד מעלת
בחקותי פרשת החיים אור
והב לעצמו, ללמוד הא' דברים, ב' התורה מצות בקיום האדם צריך כי ירצה 'עוד לאחרים ללמד י״א (דברים )דכתיב
ושננתם בניכם את אותם ולמדתם מצותי ואת מרו כאו ולעשות לשמור וללמד, ללמוד רבים לשון חקתי אמר לזה וגו',
אותם… ועשיתם תשמרו מרבנן ההוא במעשה פ״ה דף הפועלים את השוכר בפרק שאמרו מה דרך על יתבאר עוד
לא ו מעצמו עולה שהיה מעלה של לישיבה מטה של עדן מגן בהליכתו חייא רבי של כסאו להכיר סימן אליהו לו שאמר
לעצמו התורה בעסק נמרץ השתדלותו באמצעות היתה השגתו וזה הצדיקים כשאר להעלותו למלאכים צריך, היה
שם כאמור ולאחרים תלכו בחקתי אם מאמר והוא, ללמוד בתורה השתדלות באמצעות פירוש וללמד בתיבת כרמוז
, תלכו בחקתי אתכם להוליך למלאכים תצטרכו ולא חייא כרבי מעצמכם: פירוש
ב עמוד פה דף מציעא בבא
למערתיה מטא כי דרבנן, מערתא ן מציי הוה לקיש ריש של רבונו אמר: דעתיה, חלש מיניה. איעלמא חייא דרבי לו ואמרה קול בת יצתה כמותו? תורה פלפלתי לא: עולם
הוו כי ריבצת. לא כמותו תורה פלפלת, כמותו תורה לרבי חנינא רבי ליה אמר חייא, ורבי חנינא רבי מינצו
משתכחא אי לום, וש חס מינצית? קא דידי בהדי חייא: מפילפולי- לה מהדרנא מישראל! תורה רבי ליה אמר
לתורה דעבדי מינצית? קא דידי בהדי חנינא: לרבי חייא ושדינא אזלינא עבידנא, מאי מישראל? תשתכח דלא
בשרייהו ומאכילנא טבי וציידנא נישבי, וגדילנא כיתנא,
חומשי חמשה וכתבנא מגילתא ואריכנא, ליתמי,
חומשי בחמשה ינוקי חמשה ומקרינא, מתא ל וסליקנא
עד להו: ואמרנא סדרי, שיתא ינוקי שיתא ומתנינא
ואתינא- דהדרנא לה ועבדי אהדדי, ואתנו אהדדי אקרו
כמה רבי: דאמר היינו מישראל. תשתכח דלא לתורה
חייא מעשי! גדולים
… חזי סורמקי: בר חביבא רב לי אשתעי חביבא: רב אמר
גביה אליהו שכיח דהוה מרבנן ההוא, ליה הוו דלצפרא אמרי בנורא. כדמיקלין דמיין ולאורתא עיניה, שפירן
לי אחוי לאליהו: ליה דאמר לי: ואמר האי? מאי ליה: מצית בכולהו לי: אמר דרקיע, למתיבתא סלקי כי רבנן
תסתכל דלא חייא דרבי מגוהרקא לבר בהו, אסתכולי ונחתי סלקי כי מלאכי אזלי בכולהו סימנייהו? מאי, ביה.
לבר לא ונחית. סליק דמנפשיה חייא דרבי מגוהרקא
בוטיטי תרי אתו בה, אסתכלי אנפשאי, לאוקמא מצאי
אזלי למחר לעיניה. וסמינהו גברא לההוא ומחיוהו דנורא
מתנינא דמר מתנייתא אמינא: אמערתיה, , אשתטחי
. ואתסאי
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה