אור החיים הקדוש 19- פרשת תרומה תשפב

הק– החיים אור בפי' שבועי 'שיעור פרשת תשפ״ב תרומה

א– חלק הציווי התרומה הנתינת על

כה פרק שמות

לֵּאמֹר מֹשֶה אֶל ה' וַיְדַבֵּר: (א) לִבּו יִדְּּבֶׁנּוּ אֲשֶׁר אִיש כָל מֵּאֵּת מָה תְרו לִי וְיִקְחו יִשְרָאֵּל בְנֵּי אֶל דַבֵּר (ב) תִקְחו

מָתִי תְרו: אֶת

תרומה פרשת החיים אור

… וגו איש כל באיש.'מאת כי לומר שיכוין אולי במשפט יכניסוהו לא לב נדיב שהוא בו שיודעים

כיון ממנו יקבלו מה לדעת ההערכה כי מוחזק שהוא

יביא, אשר את ממנו יקחו נדיב, לבו שיודע ודאי כי

שהוא אצדיק זו ואת יכלתו הוא שזה עצמו הוא

תרומתי את כאומרו. לתת הצריך תרומתי

תרומתי ליקראות חשובה שאינה לומר ירצה עוד

המובא אלא מאת אומרו והוא, האדם לב מנדבת לא המעושה אבל תרומתי, את תקחו וגו' אשר

קראה אלא דכתיב תרומתי לי ויקחו תרומה

תרומה.

כל מאת אלו ריבויים ג' אומרו בדקדוק נראה עוד

וגו ידבנו, איש׳מאשר אלא לומר לו היה שלא שישנם פרטים ג' לרבות הכתוב שנתכוין ואולי והם ישראל מכל הצדקות בדין משונה בהדרגה

והשוע, והנשים היתומים

היתומים א: (ח' בתרא בבא במסכת שאמרו )כמו

לעשות ואם היתומים ל ע צדקה פוסקים אין

מותר. שם להם

הנשים שאין ט) (קי בבא מסכת בסוף שאמרו "כמו כי שם עוד ואמרו מועט, דבר אלא מהנשים לוקחים הנשים שהם מה ערך לפי הוא ומרובה מועט

כי ואמר מהם זהב שרשרות שלקח רבינא וכמעשה

מוע דבר מחוזא בני בערך הוא. ט

שוע לגבאי שאסור (שם) בתרא בבבא שאמרו כמו שם הובא וכמעשה וכו' ממנו ולגבות לתובעו צדקה

הגבאים נשמטים שהיו עוד ) א כ״ד (תענית שאין מה ויתן לעצמו מצר יהיה לבל לפניו מהתראות

ליתן כח. בו

מהג 'שיקח למשה ה' אמר המשכן בנדבת והנה

יתומים הריבויים בג' בה שרי מה והוא, הנזכרים

שוע: נשים

- היתומים הנשים, לרבות, לרבות כל את איש

כמשמעו שוע זה לבו ידבנו אשר ח יק שמשלשתם -

גדול דבר: אפילו

שאמרו (תנחומא) ז״ל דבריהם פי על בדבר טעם ויש אמרו עוד העגל, מעשה על כפרה הוא המשכן כי

לשונם: וזה פל״ג) (שמו״ר

לבנות יכולין ישראל וכי ה' לפני משה אמר היה המן כי כו' שבהם מהקטן לו אמר משכן

עד ומרגליות טובות אבנים אל לישר מוריד

. כאן

קטן נטלו מצרים מביזת כי (תנחומא) אמרו וגם טובות ואבנים וזהב כסף רים חמו מ' משא שבכולם

.'וכו הים שביזת עוד זהב תורי פס' (שהש״ר )ואמרו

מצרים. מביזת גדולה

טעם יש זה ולפי מופלג, עושר לישראל שהיה הרי

לשלשתם. נכון

לוקחים אין אמרו לא כי מהיתומים במקום אלא

בו שאין שם ולא כפרה מהם אחד שיש במקום אבל

כמ מהם. לוקחים שכן

והנשים במקום כן גם כפרה ועוד מהם, לוקחים

גדול דבר שיתנו שהגם דבר המופלג עושרם בערך

יחשב. קטן

ו השוע כל רושם בו יעשה לא העושר רוב לצד כן גם למשכן הצריך כל יתן אפילו המשכן לנדבת שיתן, מה

התיר שלא ומר ל לומר ודקדק תרומתי את תקחו

הנזכרים מהדרגות לקחת וגו איש כל אלא׳מאת

לטעמים המשכן תרומת היא ש תרומתי את

. שפירשנו

בחינת בה' לדבק אחד כל שיכוין ירצה רמז ובדרך

הנקראת שו נפ תרומה והוא, המעשה באמצעות

אומרו תקרא ישראל של הנפש כי תרומה לי ויקחו

ב" (ירמי' )'דכתיב ראשית לה' ישראל קדש תרומה תבואתו" 1 - ובאמצעות ראשית נקראת ותרומה

לקיחת וגו איש כל עליהם׳מאת שתשרה ישיגו

אומרו והוא השכינה, השכינה כי תרומתי את תקחו

יבין ו: המשכיל ה' תרומת תקרא

ויקהל: פרשת (וילנא) רבה שמות 1 " (שמות כתיב מה ראה

וזאת כה) התרומה זו מאתם, תקחו אשר ישראל כנסת שהיא

תבואתה." ראשית לה' ישראל קדש ב) (ירמיה שנאמר תרומה

ב– חלק נתינת ישראל בני ידי על התרומה

לה פרק שמות

)(ד לֵּאמֹר ה' צִוָה אֲשֶר הַדָבָר זֶה לֵּאמֹר יִשְרָאֵּל בְנֵּי עֲדַת כָל אֶל מֹשֶה: וַיֹאמֶר )(ה כֹל לַה' מָה תְרו מֵּאִתְכֶם קְחו

נְחֹשֶת… ו וָכֶסֶף זָהָב ה' מַת תְרו אֵּת יְבִיאֶהָ לִבּו נְּדִיב אִיש כָל וַיָבֹאו )(כא לִבּו נְּשָׂאו אֲשֶר רוּחו נָׂדְּבָׂה אֲשֶר וְכֹל

תו א הַקֹדֶש לְבִגְדֵּי ו עֲבֹדָתוֹ לְכָל ו מוֹעֵּד אֹהֶל לִמְלֶאכֶת ה' מַת תְרו אֶת הֵּבִיאו: )(כב ל כּ הַנָשִים עַל הָאֲנָשִים וַיָבֹאו

לֵב נְּדִיב לַה ז:'הָב פַת תְנו הֵּנִיף אֲשֶר אִיש וְכָל זָהָב כְלִי כָל מָז וְכו וְטַבַעַת וָנֶזֶם חָח ָהֵּבִיאו

ויקהל פרשת החיים אור

)(ה. ה תרומת את באצבע׳יביאה מראה זה פסוק

המושכל יש המורגש לבד כי ז״ל מאמרם והוא היא מושכל התרומה מעשה כי כ״א) תיקון (תיקונים

השכינה, בחינת ועל יקרא, לה כי ה ידי׳תרומת

בל אוהל ויחבר טוב דבר בה ל יפעי התרומה מעשה

והוא, המושכל הוא במעשה הרצון ועיקר ימוט, אומרו פירוש יביאה עם הנעלמת לבחינה יביא ואמר יביאה אשר הוא מי הכתוב וביאר, ה 'תרומת אשר הלב מנשיאות דבר העושה פירוש לבו נדיב כל

שק בח בלב השוכן הרוחנית התנועעות לצד ידבנו

נעלם. במושכל יפעיל הדבר

זה אין לב נדיבות בלא התרומה יביא אם אבל

במושכל: פועל

)(כא אומרו פירוש. וגו נשאו אשר איש כל 'ויבאו יש כי דע, ונדבה לבו נשאו הדרגות שתי 'וגו

במתנדבים:

'הא וערך יכולתו כפי נפשו ברצון המתנדב הוא

יקרא ולזה, ממונו עושה שאינו לשלול רוחו נדבה

בנפשו׳והב צער כמו, הדבר יותר המתנדב הוא

מ מיכולתו לבו נשאו יקרא ולזה, לבו טוביות גודל יותר עשיר בערך ומעריכו מנשאהו שהלב פירוש

יקר. דבר לתת שהוא ממה

הנזכרים סוגים ב' נמצאו בישראל כי אמר, ולזה

במעולה ופתח נשאו אשר איש כל ואמר שבשניהם

תיבת לומר ודקדק, וכנגד חשיבות, לשון לבו איש

אמר הב' ולא אמר כי רוחו נדבה אשר וכל איש

הראשון. בערך חשוב אינו

המתנדבים בכל היו לא כי יודע אתה דבר וממוצא

הדרגות, ב' אלא עשו ולא בלבם שנדבו לשבח וב'

הלב רצון בחסרון הדבר מחברו. גדול שאחד אלא -

לומר דקדק ולזה ה תרומת את לרמוז׳הביאו

יביאה ה (פסוק באומרו שרמז הנעלמת )'לבחינת

ה תרומת אל׳את שיכוין שם שפירשנו כמו ו הוא: והנה הלב בנדבת עקרו זה ודבר המושכל

… לומר ודקדק ידבנו בין הפרש יש כי דע לב נדיב

לבו ל לב. נדיב

כי ויש מלבו יתנדב אשר כל על יאמר לבו ידבנו

מועט. שידבנו ויש הרבה שידבנו

אבל הרמוז והוא נדיב, לב על יאמר לב נדיב

באומרו יתנדב נדיב שלבו מי כי נ אשר לבו שאו אשר החסרון על יקפיד ולא מהיכולת יותר

ימצאנו אצלו. מהקנין יותר בנתינה שמח כי

א עמוד ז דף קידושין

באדם הכא חשוב, עסקינן מקבל דקא הנאה דבההיא

מינה- מתנה ומקניא גמרה

נפשה. ליה

כב הלכה ה פרק אישות הלכות רמב״ם

את הרי לה ואמר ולקחו לך ואתקדש מתנה זה דינר לך הא לו אמרה

זו הרי הוא שוב ח אדם אם מתנה ממך שקבלתי זו בהנאה לי מקודשת

תקנה זו ובהנאה ממנה נהנה בהיותו לה יש שהנאה מקודשת לו. עצמה

ג- חלק היחס לתרומת השקל מחצית

תשא כי פרשת

זֶׁה )(יג לַה מָה תְרו ֶקֶל ה:'ש מַחֲצִית ֶקֶל הַש גֵּרָה עֶשְרִים הַקֹדֶש בְשֶקֶל ֶקֶל הַש מַחֲצִית הַפְקֻדִים עַל הָעֹבֵּר כָל ַיִתְנו

)(יד ה מַת תְרו יִתֵּן וָמָעְלָה שָנָה עֶשְרִים מִבֶן הַפְקֻדִים עַל הָעֹבֵּר:'כֹל

)(טו ָקֶל הַש מִמַחֲצִית יַמְעִיט לֹא וְהַדַל יַרְבֶה לֹא הֶעָשִיר מַת תְרו אֶת לָתֵּת נַפְשֹתֵּיכֶם עַל לְכַפֵּר: ה'

תשא כי פרשת החיים אור

(תנחומא: אמרו )רז״ל וגו. יתנו 'זה

הכבוד כסא מתחת אש של מטבע כמין לקח

והראהו למשה.

באמירה הידיעה נשגת תהיה יותר והלא וקשה אש בתבנית שיכיר ממה בפירוש המשקל לו כשיאמר

לשער בציור חקק ת לא הדמות שיעור השערת כי

בסמיכות. אלא אליה

לבד השקל במחצית ה' נתרצה למה בהעיר ונראה לבל ה' יצו למה גם שלם, שקל לומר לו היה ולפחות

ה יגרע ולבל העשיר יוסיף השקל. ממחצית עני

לו ואמר ה' נתכוין הערות לב' טעם ולתת יתנו זה.

שזה הנסתר אלא הנגלה הוא הענין עיקר אין כי דע

בא שכינתו כי מקומות בכמה כתבנו וכבר, בדמיונו מעשה ידי על יתברך כבודו כסא בחינת שהיא יתברך נ (ישעי' אומרו והוא הפרדה, יסובבו ישראל )'בני

ט״ז (משלי אומרו גם אמכם, )ה שולח ובפשעיכם כנגד שהוא העגל מעשה ידי ועל אלוף, מפריד ונרגן

בשורשי ינה השכ הפרדת יסובבו כולה התורה כל

ישראל. נשמות כל בחינת

למה סימן שהוא השקל מחצית שיתנו ה' צוה לזה ולהכרת יחד, ליחדם לשוב במעשיהם הם שהפרידו

כסא מתחת אש של מטבע כמין הראהו הדבר כבודו

לו ואמר ישראל בני נשמות שורשי בחינת שם כי זה

- שהפריד השקל מחצית סוד לתת יחזור פירוש יתנו הדבר. וסוד יסוד זה והוא

המכוון אל וין לכ בעי לבא ורחמנא נותן כל יכוין ולזה

והנחלק. הנפרד ליחד

אומר גמר ולזה ה תרומת שרמזנו׳את מה והוא

ה 'תרומת בשם. זו בחינה מתכנית כי השקל במחצית

הכוונה מפסיד הוא הנה העשיר ירבה אם ומעתה

ואמר צוה לזה העיקר שהיא והדל ירבה לא העשיר

והטעם - את לתת שאם כנזכר ה ימעיט׳תרומת לא ניכר. ה' תרומת רישום אין ימעיט או ירבה

כך ואחר השיעור זכרון הכתוב הקדים זה ולטעם

זכרון להקדים לו שהיה הנתינה, זכרון ואח״כ הנתינה

שיעורה - קצב למה הקצבה טעם לתת נתכוין אלא

ואמר השקל. מחצית לתת שפירשנו. כמו 'וגו

אלא שוה הקצבה שאין כן גם רמז כי ואולי הנמנע מן הכוונה בבחינת אבל הקצבה בבחינת כפי אחד שכל הלב בכוונת ישראל כל ישוו כי גדול בחשק הדבר יעשה בקונו חיבתו בחינת

והבן העשיר ירבה לא ההשואה מצות סמך זה ול, , בבחינת אבל השקל ממחצית העני ימעיט ולא

הלבבות: להשוות מציאות אין הכוונה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות