מתורבת בשר בענין אתכם פקדתי פקוד
שמות פרשת תש פ״ב
כ "שנה – ד קובץ [ת] צש "א י "א
© שמורות הזכויות כל
ע״י לאור והוצאה עריכה אשר "מנחת "מכון
של תורתו להפצת שליט״א וייס אשר רבי הגאון מו״ר
אשכולי109 אהרון רחוב
ירושלים
למכתבים: המען
. ת. ד23170
info@minchasasher. com Email:
פרשת שמות
מתורבת בשר בענין
" ארץ אל ההוא הארץ מן ולהעלתו מצרים מיד להצילו וארד
ח (ג' ודבש.)'" חלב זבת ארץ אל ורחבה טובה
דשרי, מנלן טהורה דבהמה "וחלב רחמנא מדאסר אילימא
לחודיה, חלב ואימא שרי לחודיה הא בחלב בשר באכילה אסור
… אסור נמי בהנאה בחלב, בשר בהנאה, ומותר אימא ואיבעית
דשרי, לא ואי ודבש, חלב זבת ארץ מהכא במידי קרא לן משתבח
ע״ב ו' (בכורות חזי.)" דלא
אסורות במאכלות חדשות פנים
ידי על המודרנית המזון בתעשיית מתעוררות ועצומות גדולות שאלות הנה למוצרים היחס בשאלת יסודן אלו משאלות ורבות והטכנולוגיה. המדע התקדמות אך אסורות, מאכלות שתחילתו מוצר יש שבהם ביוכימיים, תהליכים של תוצאה שהם
החומר מ לחלוטין שונה הסופי והמוצר ויסודיים קיצוניים תהליכים עבר המאכל
הופק. שממנו
אסורות ממאכלות שהופקו המזון בתעשיית המשמשים אנזימים לדבר, , דוגמא
במראה ולא בריח לא בטעם, לא אלה לאנזימים המאכל בין משותף דבר שום אין. אך
וגידין מעצמות שמופק הג׳לטין בחומר הזמן גדולי דנו כבר שנה ממאה יותר ולפני
ל״ג סי' (ח״ג האחיעזר בזה שכתב מה וידוע )סור, אי בו יש האם טמאים, מינים של
להקל בזה. שנטה
באו חדשות שפנים עד במהות שנשתנה באיסור רבותינו בדברי נעיין ותחילה
אסור- ממאכל המופק וכל באיסורו הוא עומד האם לכאן, מה כעין כמוהו, אסור
פקע מהותו עצם בכל שנשתנה כיון שמא או טמא, הטמא מן היוצא חז״ל שאמרו
. איסורו
מתורבת בשר
מהותם שנשתנה באיסורים סוגיות
את התורה התירה כן פי על ואף חלב, ונעשה נעכר דם אמרו ע״ב) (ו' בבכורות א. הוא חידוש דבאמת אמרו שם בגמ' אך דם. מטעם איסור בו ואין לשתותו ומותר החלב
חידוש חלב דהיתר ע״א ס״ט בחולין מבואר [ועוד עי״ש. תורה, שחידשה משום הוא
עי״ש החי, מן אבר. ]איסור
הראשונים מחלוקת את הביא ל״ה) סי' (פ״ו בברכות הרא״ש ב. ק מו״ש בענין שלדעת הדם, מן יצירתה שתחילת טהורה חיה של כיס במעין הנמצא נוזל שהוא
וז״ל איסור, בו אין יונה רבינו לדעת אך דם, משום באכילה אסור: הרז״ה
הוא שהמוש״ק אומרים "יש לה שיש היא ידועה שחיה יותר ונכון חיה, זיעת והר״ז מוש״ק. ונעשה חוזר כך ואחר דם כעין תחלה שם ומתקבץ בצוארה חטוטרת טעם בו ליתן דאפשר פי' ז״ל יונה וה״ר דם. חשש מפני לאכלו אוסר היה ז״ל הלוי להכי חיישינן לא דם היה שמתחלה פי על אף הוא, בעלמא דפירשא ולומר, להתיר שהאיסור גב על ואף איסור של חתיכה בו נפל אם הדבש שהרי אזלינן. השתא דבתר דיינינן דבש כמו דבש, לתוכו הנופל הדבר להחזיר הדבש שדרך כיון הדבש, בתוך נימוח השתא בתר דם מתורת דיצא כיון דם היה שמתחלה פי על אף נמי הכא ומותר, ליה
צריכה ראייתו אפילו דהא ונראה ל. בתבשי לשבח טעם שנותן פי על ואף אזלינן,
."ראיה
גם כתב וכך ומותר, לכאן באו חדשות שפנים יונה רבינו בשם הרא״ש שכתב הרי ו סימן כ״ד (כלל הרא״ש )'בשו״ת דבריו על כתב שם בברכות אך יונה, רבינו בשם
ראיה". צריכה ראייתו "ד
ד״ה ע״א ס״ט (ע״ז התוס' כתבו הדבש, שבתוך הדבורים רגלי של השאלה גוף ו ג. ב ללא בלבד עצמות אלא הדבורים רגלי שאין דכיון י״א) סי' פ״ה (שם והרא״ש ההוא) (ידים במשנה כמבואר החמור עצמות כמו הן והרי אכילה, איסור כלל בהם אין בשר
נבילה טומאת בהם שאין מ״ו). פ״ד
מתורבת בשר
חמור לעצמות ים רכ שהם דבורים רגלי לדמות דאין הנראה כפי יונה רבינו דעת אך אוסרים אינם הדבורים שרגלי חידש כך ומשום כלל. למאכל ראויים ואינם קשים שהם לכאן באו חדשות ופנים כמותו בו הכבוש כל להפוך הדבש שטבע משום הדבש, את
. כמבואר
למאכל ראוי הוא שאף אחר, לדבר נשתנה היסודי שהחומר אלה שבכל השוה הצד
שאינם דבורים ורגלי לחלב שנהפך דם כגון היסודי ומר מהח לאכילה יותר ראוי ואף משום שהתירו יש כן פי על ואף לחיך, הערב לדבש ונהפכו בשופי לאכילה ראוים חדשות פנים אותם ובין האסור, היסוד חומר בין יחס ואין לכאן, באו חדשות שפנים
. המותרים
מצינו ועוד ה שנשתנ משום י היסוד החומר של איסורן פקע שבהם מקורות והפוסקים חז״ל השתמשו אלה ובמקורות אוכל. מתורת לגמרי ויצא לגריעותא שבהם השוה והצד בעלמא. ועץ בעלמא עפרא בעלמא, פירשא מתחלפים. בלשונות
אוכל מתורת לגמרי ויצאו ומהותם צורתם עיקר. שנשתנו
ו ב דיש אכילה כדרך לשלא דומה זה ואין דרבנן, איסור נשאר המאכל ש משום שכתב הדוגמאות וכשלשת הנאה, בה שאין בדרך שאכלו אלא לאכילה ראוי ואף בעינו
תבשיל אכל מר, דבר בה עירב, )הי״א פי״ד אסורות מאכלות (הל' הרמב״ם בעוד ו אכילתו בדרך אלא המאכל בגוף ופגם שינוי אין הני ובכל חי, בשר או חלב ואכל. רותח,
(עבו״ז נבילה תורת מ שיצאה לגר ראויה שאינה דנבילה להא דומה זה גדר אין ואף דעת בזה אף אך לאכילה, ראויה שאינה כיון נבילה מתורת יצאה דאמנם ע״א), ס״ח
אסו דמ״מ ראשונים כמה ר כך כל ראויה שאינה אף המאכלים ממין הוי דמ״מ מדרבנן,
כפרש והוי אוכל מצורת לגמרי שיצא דידן בנידון משא״כ, לאכילה, כמבואר ועץ. עפר
ופוסקים בש״ס המקורות את נבאר. ועתה
למזבח האסורין כל לת״ק אליעזר, ור' ת״ק נחלקו ע״ב) (ל' בתמורה הנה ד. ע״א ל״א (שם ובגמ' מזבח. לגבי יקרב לא טריפה ולד אליעזר ולרבי מותרין, :)ולדותיהן
טעמא מאי, ר, שאסו טרפה ביצת באפרוח אליעזר לר' חכמים מודים הונא, רב "אמר ביצת אבל רביא, קא דמאוירא בהמה, בולד אלא אליעזר דרבי עליה פליגי לא כאן עד תניא הונא לרב רבא א״ל מודו. רבנן אפילו רביא, קא דתרנגולתא מגופה טרפה,
מתורבת בשר
עד מטהרין. וחכמים מטמא אליעזר רבי חי, מאדם הבאה רימה תרוד מלא לך, דמסייע
אלא עליה רבנן פליגי לא כאן דמגופה ביצה אבל הוא, בעלמא דפירשא ברימה פליג לא כאן עד מסתברא, איפכא אדרבה אביי א״ל מודו. רבנן אפילו הוא דתרנגולת אנוש כי 'אף דכתיב רימה, מחיים אדם דאיקרי ברימה אלא דרבנן עלייהו אליעזר ר'
אסרחא וכי מסרחא, לכי גדלה אימת ביצה גבי אבל תולעה', אדם ובן רמה א עפר
מודה אליעזר רבי אפי' הוא.", בעלמא
פקע כעפרא והוי דמסרחא דמכיון מותרת, טריפה מביצת שיצא דאפרוח הרי
ס״ז פ״ו סימן (יו״ד ערוך השולחן פסק וכן.)איסורא,
מצינו אך למאכל, וראויים המה שוחקות פנים חדשות הפנים גם אלו, בכל אמנם
הפכו אסורות מאכלות כאשר יעותא לגר שינוי משום שהתירו מקומות חמשה בעוד
בעלמא לעץ או כעפרא או. לפירשא
האפר את ולאכול שרץ לשרוף דמותר תקמ״ה) סימן (פסחים המרדכי כתב ה. סימן (שם והרמ״א סי״ז) פ״ד סימן (יו״ד ערוך בשולחן להלכה נפסק וכך רפואה, לצורך
ס״ג.)קנ״ה
המרדכי כתב הדבר: ובטעם
לרפואה האפר ולשתות טמא אחד שרץ לשרוף מהו, י ושאלונ לידי בא "ומעשה אביי פליג בחלב ובשר הכרם בכלאי אך מותר. אפרן הנשרפין דכל דמותר, והשבתי אפילו מותרין איסורין ושאר קי״ל, וכוותיה הנאתן, כדרך שלא עליהם שלוקין ואמר
וכל ר, שפטו מכתו גבי על הנסקל שור של חלב הניח שאם יוחנן ר' אמר דהכי באכילה דלאו ומותר פטור אלא דוקא לאו פטור דנקט והא פטור, שהוא חי חלב אוכל שכן אמרינן וה״נ בדבר יזהר בריא שהוא אדם ומיהו אסור. אבל דפטור הוא שבת מפטורי ז יביא פי' דמיא ביני שב לייתי נפוח טחול פי' לטחול ע״ב) ס״ט (גיטין שאחזו מי 'פרק
נמי (והכי במיא תלתא או תרי לישתי יומא כל ולא בט ונכבשינהו מים של עלוקות (חולין הנשה גיד בפ' דאמרינן להא דמי ולא וכו' דפטור חי חלב לאוכל פרט אמרינן) וחזי רך עוף דסתם בכזית במיתתה שהוא בכל בחייה טהורה צפור אכל ע״ב) ק״ב
לא חי חלב אבל הנאתו דרך וחשיב."לאומצא
מתורבת בשר
התיר לא כך ומשום אכילה, כדרך שלא דהוי שום מ ההיתר דכל משמע דבריו ומכל רפואה משום לאכלו מותר שרוף "שרץ הוא ערוך השולחן לשון אך לרפואה. , אלא
רפואה במקום שלא אף הדין מעיקר מותר לשיטתו ולכאורה,". הוא בעלמא דעפרא דאפרוח להא דומה זה והרי כלל. אסורות מאכלות כאן אין הוא בעלמא עפרא דאם
ביצת ריפה ש כ דהוי משום כלל איסור בה שאין בעלמא ע. פרא
אסור מקום דמכל לומר ונדחק ט'), אות מ״ו (סימן יעקב במנחת בזה תמה וכבר
עי״ש שנשרף, פי על אף תשקצו בל משום. לבריא
צורת לו ואין וחזותו, טעמו בטל לאפר שנשרף דכיון גדול, דוחק בזה יש לענ״ד אך
(ח״ג באחיעזר בזה שכתב מה ועיין שיקוץ. כל בזה אין ד ומסתבר וטעמו, וריחו שרץ
צ״ע ועדיין ה'), אות ל״ג. סי'
וכן מטריפה שינקה דכשרה ס״ו) פ״א סי' וביו״ד ע״ב, קט״ז (חולין עוד מצינו וכך ו. כפירשא דהוי משום מותר בקיבה הנמצא הנקרש חלב מכשרה, שינקה טריפה
כלל אסורות מאכלות גדר בו ואין. ור גמ היתר הוי כפירשא דהוי דכל הרי בעלמא.
ס״י פ״ז סי' (יו״ד מצינו ועוד ז. בעלמא כעץ הוי ונתייבשה שנמלחה דקיבה,) ברמ״א כלל איסור בו ואין חלב, בו ולמלא להעמיד. ומותר
חודש י״ב עליהם שעבר דתולעים ס״ח) פ״ד סי' (יו״ד ערוך בשולחן עוד ועיין ח.
בעלמא כעפרא כתב. דהוי שם יוסף ובבית איסור בהם אין שוב אות לקמן בזה (ועיין
.)' ד
אסור טהור דג במעי שנמצא טמא דדג ס״י) פ״ג סי' (יו״ד ערוך השולחן כתב עוד ט.
י״ד (ס״ק והט״ז שלם, שהוא )כיון ל (ס״ק והש״ך שלם נמצא הדג כאשר דרק כתבו ) "ג כ הוי הדג במעי נתעכל אם אבל איסור, בו יש נתעכל ולא איסור בו ואין בעלמא פרא ע
עי״ש. כלל,
צורה ולא טעם לא בו אין ושוב לגמרי שנשתנה דכל אלה, שבכל השוה והצד
דינים דשני ברור נראה מקום מכל אך איסורו. פקע כלל אסורות מאכלות של ומהות זה כהרי זה הרי ולא בזה, יש שונים גדרים ושני כמבואר. ,
מתורבת בשר
בעלמא לעפרא חדשות פנים בין
כיון אך משובח, טעם בו ויש למעליותא דבר שנשתנה יש הנ״ל כל, תמצית נוצר שממנו האסור למאכל דמיון כל בו אין ושוב שהיה ממה לחלוטין שנשתנה
לכאן באו חדשות כלל. דפנים איסור בו אין והתפתח
דוגמאות שלש יש זה: ובגדר
שהפכו דבורים ורגלי מדם, כימי בתהליך שנוצר מוסק חלב, ונעשה נעכר דם בעצם שנשתנה כיון איסור בו אין מקום ומכל ומשובח טוב המאכל אלה בכל, לדבש,
והופק נוצר שממנו האסור למאכל כלל דומה. ואינו
מאכלות אוכל אם והנה ועיקר. כלל טעם בו ין א ושוב לגריעותא שנשתנה ויש
מכל ואסור אכילה כדרך שלא בכלל הוי זה באופן, מאכילתו נהנה שאינו בענין אסורות לשון בהו כתיב דלא הכרם וכלאי בחלב בשר כגון אסורות מאכלות ויש מדרבנן, מקום
וכן "ב), ע כ״ד בפסחים (כמבואר אכילתן כדרך שלא אף התורה מן אסורים והם אכילה דרבנן איסור יש בהם גם מקום מכל לגר ראויה שאינה נבילה והוי מאכילה בנפסל גם
לאכילתו אחשביה שהאוכלן משום בהני אבל. דפסחים פ״ק (ריש ברא״ש )כמבואר לכולי בעלמא, כעץ שנעשו עד שנתייבשו או בעלמא, כפירשא דהוי עד שנתקלקלו
אוכל מ. תורת לגמרי דיצא כלל, איסור בהם אין עלמא
היסודי והמאפיין כתיב, י״א) י״ב (איוב לו" יטעם אוכל ד״חיך הדבר בטעם ונראה טעמו וזה מתוק טעמו זה טפל, טעמו וזה משובח טעמו זה אוכל הטעם, הוא אוכל של אוכל מתורת יצא לחלוטין טעמו שבטל כל אבל משלו, טעם יש מאכל מין לכל אך מר,
כלל איסור בו בעלמא. ואין וכעץ ועפר כפרש והוי
כפירשא דהוי כיון דמותר אמרו שבהם הלכתא הני לכל היסוד הוא זה וגדר
בכ״ז ודו״ק בעלמא. , וכעפר בעלמא כעץ דהוי או בעלמא,
מתורבת בשר
הפוסקים בדברי
גדולי בדברי נדון זו, גדולה בסוגיא המקורות עיקרי את שהבאנו לאחר והנה
למעשה הלכה בזה שדנו. הפוסקים
מוסק לגבי שחידש יונה רבינו בדברי הקשה סק״ג) רט״ז (סי' אברהם ן המג הנה לכאן באו חדשות פנים מוסק ונעשה הדם שנשתנה דכיון דהלא, אזלינן השתא ובתר
דהיתר אמרו ע״ב) (ו' בבכורות כיון לאסור אמינא הוי דמסברא הרי הוא, חידוש חלב ד בתר ולא אזלינן מעיקרא בתר ד כרחך ועל להתיר, תורה שחידשה לאו אי הדם מן שבא
. השתא
דמותר שם) (תמורה בגמ' דמבואר טריפה מביצת שיצא מאפרוח הקשה ועוד התירו ולא מיניה, איסורא ופקע האפרוח יצירת לפני בעלמא פירשא שנעשה משום דגם תימא וכי אזלינן. מעיקרא דבתר מזה גם לן הרי אחר, לדבר שנשתנה משום
אינם דודאי הדבורים ברגלי נענה דמה ועוד הא, לן מנא, בעלמא פירשא נעשה במוסק כייון הדבש לאסור צריכים היו לכאורה כן ואם לדבש, שנתהפכו לפני כפירשא נעשים
בצ״ע יונה רבינו דברי את והשאיר אזלינן, מעיקרא. דבתר
בעבו״ז הר״ן דברי אברהם המגן מעיני דנעלמו שכתב סופר חתם בהגהות ועי״ש
מסריח קודם בו שהנופל שטבעו דבש לגבי גם כתב שאכן הרי״ף) דפי מ ע״ב (ט״ז סופר החתם וכתב עי״ש. כדבש, נעשה כך ואחר בעלמא כפירשא ונעשה תחילה ויתהוה עורו כושי שיהפוך וגם ויתקלקל שיתעפש גם לטיבותא, תרתי דבעינן לחדש
דהעופות ש, לדב שנתהפכו הדבורים ורגלי לאפרוח שהופך ביצה כגון המותר, לדבר שמתקלקל אף חלב ונעשה נעכר דם כן שאין מה תורה, התירה הלא והדבש הטהורים החלב את להתיר בתורה מפורש מקור נמצא לא עוד כל מקום מכל לחלב, היותו טרם
שנשתנה משום להתיר. אין
ראיה צריכה שראייתו יונה רבינו על שכתב הרא״ש כונת שזה לפרש כתב, ובדרכו
לגבי ראיה מזה אין הדבש, שבתוך הדבורים רגלי לגבי דבריו את נקבל ם א אף דהיינו מוסק כן שאין מה תורה התירה הדבש את שהרי. מוסק,
מתורבת בשר
סופר והחתם ט״ז, ס״ק תס״ז (בסימן סופר החתם את הקדים כבר יעקב החק והנה
נשתנה כאשר אלא התירו לא כאן דעד לדבריו) ציין המותר לדבר באפרוח כגון וכתב ויתקלקל שיתעפש גם וצריך לטיבותא תרתי דבעינן כתב לא יעקב החק אך, ובדבש,
. עי״ש
דבריו ומפשטות לטיבותא, תרתי ריך דצ יונה רבינו מדברי כלל משמע לא ובאמת שנתקלקל משום ולא האיסור פקע ומהותי גמור שינוי שנשתנה משום דרק יותר. נראה אחר כדבר הוי כפירשא שנעשה דכל דכשם כונתו הוא בעלמא דפירשא שכתב ומה פקע ביסודן שנשתנו כיון ודבש במוסק כגון אחר בשינוי הדין הוא איסורו, ופקע
. איסורן
ולפי הדבש שבתוך הדבורים רגלי בהיתר והר״ן יונה רבינו נחלקו דבאמת נראה. זה טעם קיבלם טרם בעלמא כפירשא נעשו שהרגלים משום אלא זה אין הר״ן שלדעת אין שנתקלקלו דלולי מדבריו להוכיח יש ולכאורה איסורם, פקע וכשנתקלקלו דבש,
רבינו לדעת אבל חדשות. פנים ונעשו שנשתנו במה היתר משום אלא ההיתר אין יונה במהותן בטלים אלא כלל מתקלקלים הרגלים דאין ס״ל ולכאורה ביסודן, שנשתנו לדבש היותם טרם כפרש נעשים שהרגלים לומר תמוה [ובאמת לדבש. והופכים
וצ״ע המציאות, מצד מוכחש זה. ]ולכאורה
תירץ א דל יעקב החק דברי על תמה סק״ד) ביאורים תס״ז (סימן חיים ובמקור ואם המותר, לדבר נשתנה דהלא טריפה, ביצת מאפרוח אברהם המגן קושית על כלום השינוי עצם משום התירו ולא נוצר טרם כפירשא שנעשה משום רק התירו למה, כן
ודבש ממוסק שנא. ומאי
הסברא מצד איסור מפקיע שינוי כל דבאמת חיים, במקור כתב זו קושיא, ומשום
שעומד דכל אלא ויין, שמן מהם שעשו וענבים וזיתים לחם, נה ממ שעשו חטה ואפילו שעומד ודם אפרוחים לשם שעומדת בביצה גם ולכך באיסורו, ועומד אחשביה לכך שאינם הדבורים, ברגלי כן שאין מה חדשות. דפנים היתר בהם אמרו לא חלב לשם
כתב וסק מ ולגבי האיסור. את מפקיע השינוי עצם ובזה דבש, עשיית לשם עומדים מעיקרא קלקול ידי ועל לפעמים אלא נעשה דלא דאפשר מוסק "וכן חיים: המקור
מותר הכי ומשום להיתר, ."ונשתנה
מתורבת בשר
וזיתים לחם שעשאה דחטה לומר רחוק וכמה ודחוקים, הדברים רחוקים וכמה עצם נשתנה לא והלא דאחשביה, לולי עצמם מצד איסורם פקע שמן מהם שהוציאו
מה ע״ב) ס״ו (ב״ק אתנן ולגבי בגזילה שינוי לגבי זה כעין שמצינו ף וא במאומה. הדבר אתמהה אסורות, למאכלות ענין. זה
בזה אין חדש, באיסור וכרמל קלי לחם לאסור קרא דצריך ממה זאת שלמד ומה משום אלא אינו איסורו וכל העצם, מצד איסור מין דאינו חדש דשאני כלל, ראיה
מסויימת בצורה אלא אסור אינו דשמא הו״א כן ומשום, העומר עליו קרב לא שעדיין ע״א ה' (כריתות דגמרא.)וכצריכותא
שהקפידה הרי וכרמל", קלי "לחם בקרא דכתיב דכיון האחרונים בזה כתבו וכבר בשו״ת צ״א) סי' (ח״ד באחיעזר עיין והמהות, העצם על רק ולא הצורה על גם תורה
צבי ובהר ה״ב) י' פרק אסורות מאכלות (הלכות ח שמ באור קי״ד) סי' (יו״ד סופר חתם
ואכמ״ל רל״ט), סי'. (יו״ד
של דרכו דזה כלל שינוי כאן אין ובאפרוח הני, מכל אפרוח דשאני לענ״ד והנראה אפרוח וכשם עובר, שתחילתו ולד וככל מביצה בוקע אפרוח דכל הטבע, ודרך עולם
אלא האפרוח את התירו לא ולכן, המה מילתא וחד אפרוח בה יש ביצה כל מביצה יוצא נבלעים במקרה שרק דבורים, ברגלי כן שאין מה בעלמא. כפירשא שנעשה משום שבבלוטה דם מיעוט אלא זה אין מוסק שנעשה דם וגם ידו, על ומשתנים בדבש אלא אחד, כדבר והמוסק הדם שאין פשוט ולפיכך מסויים, חיה מין של מסויימת
חשיב כך ומשום למוסק, זו בלוטה ידי על נהפך שבדמה ט המע מן מעט זו חיה שבמין חדשות וכפנים אחריתי. כמילתא
זו היא פשוטה סברא. ולענ״ד
אמרו דמילתא דלרווחא שכתבו אלא) ד״ה ע״א ל״א (תמורה שם בתוס' [ועיין מטמא אליעזר רבי אין דבאמת הוא, בעלמא ועפרא מסרחא לכי גדלה דביצה זו סברא
צ״ע ועדיין טהור, הכי לאו הא רימה, משום. ]דנקרא מאדם אלא
נעכר דם למ״ד הוא חידוש החלב דהיתר אמרו למה לדרכנו לבאר צריך ועדיין ורגלי ממוסק שנא ומאי לכאן, באו חדשות ופנים אחר לדבר נשתנה והלא חלב, ונעשה
מתורבת בשר
הדם מקצת ולידה עיבור של במקרה רק בחלב דהרי לאפרוח, דומה זה ואין הדבורים.
המה אחד דבר והחלב דהדם לומר ואין מסויימת, לתקופה חלב ונעשה. נהפך
"דם אמרו שהרי עלמא, לכולי עיון בזה צריך באמת אך נעכר הרי חלב", ונעשה דנעכר זאת אף אלא לכאן, באו חדשות ופנים מהותו בכל הדם שנשתנה בלבד זו דלא
מה קשה כן ואם מותר, א עלמ לכולי כה״ג וכל בעלמא, כפירשא ונעשה ונתקלקל הדם
בזה יש. חידוש
החלב את להתיר היתה הדין הכרעת באמת אם דאף אמינא, הוה דמיסתפינא ולולי
לאסור קרא בעינן מקום מכל הסברא, מן ולומר לדון צד דיש כיון טמאה, בהמה ם ד ודו״ק לאוסרה, קרא בעינן ולפיכך תשתרי, טמאה בבהמה וגם הוא חידוש הדם דהיתר
צ״ע ו. עדיין בזה,
ילפינן דבאמת יונה. רבינו על אברהם המגן קושית ליישב נראה להכי דאתינא וכיון יצא עצמו על ללמד ולא מותר, לכאן באו חדשות ופנים שנשתנה דכל החלב מהיתר ילפותא ולא ייתור לא כאן אין דבאמת כן נראה וביותר יצא, כולו הכלל על ללמד אלא
תשתבח ישראל שארץ מסתבר דלא הכתוב, משמעות מ כן שלמד אלא מותר, שהחלב פקע הוא חדשות שפנים דכל ידענו, דמסברא נראה ומשו״כ לאכול, שאסור במה
זה בכל ודו״ק החלב, מהיתר כן למדו שמא או. איסורו,
רבות בשאלות למעשה הלכה אלה יסודות לפי ולהאריך לדון יש הרבה, והנה
חדשות המצאות יש לבקרים חדשים ליום ם מיו שבו תהפוכות דור בדורינו ובעיקר ביוכימיים תהליכים ידי על אסורים ממינים המופקים רבים וחומרים המזון, , בתעשיית לבאר אלא פסיקתא, הלכתא לפסוק זה במאמר מגמתנו אין אך ביסודן, הם ומשתנים
למועד חזון ועוד הפסוקה, להלכה מבוא ומהם מוצא ומהם זו סוגיא של. יסודותיה
ג׳לטין
ועצמות מעור העשוי הג׳לטין, בכשרות ודורותיים דור לפני בתראי גאוני דנו והנה מעמיד חומר ממנו מייצרים כימיים ותהליכים ייבוש ידי ועל טמאים, חיים בעלי של
זה מחומר בהם שיש מאכלים לאכול מותר האם המזון, . בתעשיית
מתורבת בשר
ולא לגמרי שנתייבשו כיון להתיר כתב ה') אות ל״ג סימן (ח״ג אחיעזר בשו״ת שהסתמך השואל דברי את הביא ותחילה בעלמא, כעץ והוי לחלוחית כל בהם נשאר ואינו בעלמא כעץ הוי וייבשו שמלחו דקיבה י') סעיף פ״ז (סימן ברמ״א המבואר על
דבאמת האחיעזר וכתב בחלב, בבשר אוסר עשוי שאינו כיון טפי להקל ש י בג׳לטין
לאכילה כך כל ראויים שאינם מעצמות, אלא. עי״ש
לעשות אין דלכתחלה ל״ג (ס״ק הש״ך שכתב פי על דאף שכוונתו, הנראה )וכפי "
מעיקר לאסור יש בישול ידי דעל כ״א) ס״ק (שם תשובה בפתחי כתב מזו ויתירה ", כן מ״מ הרמ״א, דברי על בהסתמך ק ר להתיר באנו אם טובא לפקפק יש כן ואם הדין, האחיעזר שם שכתב כמו לגמרי היבשות בעצמות ובפרט טפי, להקל יש. בעצמות
רבינו שיטת את כלל הביא ולא בעלמא, כעץ דהוי משום אלא להקל כתב לא ומ״מ
לכאן באו חדשות דפנים הסברא על כלל הסתמך ולא. יונה,
(ח״ד אליעזר ציץ ובשו״ת מצינו הספר) בתחילת יחזקאל רבי הגאון של תשובה
ושם זה בענין זצ״ל אברמסקי דעד יונה רבינו לדברי זו שאלה לדמות שאין להדיא כתב ומוש״ק חלב, ונעשה שנעכר בדם כגון מהותו, בעצם שנשתנה במה אלא אמרו לא, כאן אלא אינו הכימי התהליך שכל בג׳לטין משא״כ לדבש, שהופכים הדבורים ברגלי גם וכן
עצם את לפרק לא גוונא כהאי וכל מסויים, במרכיב ולהשתמש למרכיביו, סור הא י לכאן באו חדשות פנים. אמרינן
באו חדשות פנים זו בשאלה גם שאכן נקט י״א) סימן (ח״ד אומר יביע בשו״ת אך
עי״ש. , לכאן
שנתייבשה דקיבה הני מכל עדיף ודאי אחד דמצד גמורה, הכרעה בזה אין ובאמת
ורגלי מוש״ק מחלב, גרע גיסא ומאידך שנשרף, ושרף חודש י״ב לאחר ושרצים
וא הדבורים, לו אין כן ומשום בסברא, בקירה כאצבע ואנן הכרע, בהם שאין דברים
דאורייתא איסור בחשש מדובר כאשר ובפרט בזה. להקל הקילו אחר מטעם אך
הנ״ל. הגאונים
אברהם והמגן זרחיה, כרבינו או יונה כרבינו הלכה אם הדורות גדולי נחלקו והנה
כמבואר יונה רבינו שיטת את. דחה
סתירות בזה מצינו סופר החתם. ובדברי
מתורבת בשר
אברהם המגן כשיטת אלא יונה כרבינו הלכה שאין כתב קל״ה) (סימן או״ח, בשו״ת יונה רבינו כשיטת ופסק צ״ע, אברהם המגן שדברי כתב קי״ז) (סימן יו״ד בשו״ת, אך
שו״ע על בהגהות וגם רבינו על אברהם המגן קושיית את דחה רט״ז) סימן (שם או״ח
. יונה
שיטת את הביא ו') סימן כ״ד (כלל בשו״ת שהרא״ש כתב כ״ב) סימן (ח״ו ובשו״ת להלכה יונה רבינו דברי את הביא בתשובה הרא״ש באמת אך עליו, ופליג יונה, רבינו
לא שם אף אך ראיה, צריכה דראייתו כתב ברכות במסכת אך אלא לגמרי דבריו דחה סופר החתם דעת שעיקר נראה זו בתשובה אף אך ראיה. צריכה שראייתו שכתב
יונה רבינו. כשיטת
ומהם רבים פוסקים והביא כדרכו האריך י״א) סימן יו״ד (ח״ח אומר יביע ובשו״ת
עי״ש להלכה, פסק וכך יונה, רבינו כשיטת עיקר שנקטו כהרדב״ז הדורות. גדולי
ב מתורבת בשר
לבבי ויקיר ידי״נ כבוד שליט״א גענאק מנחם ר' הגאון הרב
ג׳רזי ניו בענגלוואד רב בארה״ב יו או הכשרות ועד יו״ר
meat מתורבתcultured בשר בענין לדעתי ששאל בדבר ( המיוצר בשר והוא ) תאים שרק באופן מעבדה, בתנאי המתרבים גזע בתאי וטבעיים מקוריים בשר מתאי
מן שהתרבה מה אלא חיים מבעל אינו הבשר שאר וכל בעצם החי מן בשר הם ם בודדי המקוריים. התאים
אפשרות תהיה אכן הנראה וכפי ביותר, מתקדמות ובדיקות מחקרים שיש ומכיון שונות בשאלות ברורה הלכה ולקבוע לעיין יש ולשווקו זה בשר להפיק הקרוב בעתיד
המתעוררות בעניין. זה
מתורבת בשר
אלא טבעי בשר שאינו כיון שמא או דעלמא בשר ככל בחלב אסור ה ז בשר האם א. להיאסר כבשר דינו אינן שמא אדם ידי מעשה מלאכותי כבשר דינו מסויימת המצאה
. בחלב
והתאים שבדם, הנוזל שהוא בסרום הגזע תאי את משרים הראשוני בשלב ב.
הסרום בטל דבר ל ש שבסופו ואף דם. איסור בזה יש האם הסרום, מן וניזונים גדלים זה סרום שללא דכיון ועוד לכתחלה. איסור מבטלין שאין אפשר מ״מ במיעוטו, הזה
ברוב בטל שאינו המעמיד כדבר הו״ל ויתרבו יתפתחו הגזע שתאי כלל. א״א
הראשונים התאים את להפיק מנין השאלה, תתעורר איסור בזה שאין נניח אם, ג.
טמאה מבהמה לקחתם מותר שמא או, טה, שחו כשרה מבהמה רק להפיקם צריך האם
מנבילה או בחייה, כשרה מבהמה. או
כל דשמא לעיין יש עדיין שנשחטה, כשרה מבהמה אלה תאים נקח אם ואף ד. באו חדשות פנים זה שבשר כיון נשחטה שלא בהמה כבשר הו״ל שתתרבה הבשר
מעולם נשחט לא זה ובשר. לכאן
ומחברי חכמי נחלקו אלה שאלות ובכל מעכ״ת וביקש מאוד, רבה והמבוכה זמנינו
דעתי שאחווה בעניין זה. מחודש
אחרון אחרון ועל ראשון ראשון על להשיב. אשתדל
כלל ואין הוא בשר וטבעו ורקמתו בצביונו לבשר שדומה דכל ופשוט ברור לענ״ד וכמו איסור, כטעם שטעמו היתר למאכל כלל דומה זה ואין לעולם. בא כיצד נפ״מ
חומרי שיש המזון בתעשיית היום שמצוי וכמו שקדים חלב או כבד בטעם ים חציל בדיקה שבכל זה בבשר משא״כ איסור, ולא המה היתר אלה דכל מלאכותיים, טעם
ממש בבשר שמדובר יוכח. מעבדתית
ע״ב (ס״ט מנחות במס' מהמבואר לזה:)וראיה
, , מהו בעבים שירדו חיטין 'זירא ר "בעי לא, , אמאי למנחות אי למאי, לשתי אלא
דחוצה לאפוקי רחמנא אמר ממושבותיכם מאי, הלחם שפיר דעבים, אבל דלא לארץ
, או דמי." לא נמי דעבים, ואפילו דווקא ממושבותיכם דלמא
מתורבת בשר
זה אין דשמא ונסתפקו נס בדרך בעבים שירדו בחטים דמיירי פירשו שם ובתוס'
שבאו דכיון אמרינן ולא הלחם, תי לש היו כשרים דאל״ה לן הרי מ״מושבותיכם". בצביונו חטה שהוא דכל כלל, חטים הוי לא המה קרקע גידולי ולא נס בדרך לעולם
נס בדרך לעולם בא אם אף היא חטה. ורקמתו
ע״ב (נ״ט בסנהדרין שמסופר ממה מוכח:)וכך
דרבי הא "כי שמעון חלפתא בן הוה, באורחא קאזיל אריותא הנך בו פגעו קא דהוו
, חדא אטמתא תרתי ליה. נחיתו לטרף שאגים הכפירים, אמר לאפיה נהמי אכלוה
. שבקוה וחדא דבר עלה, בעי מדרשא לבי ואתא איתיה דבר או זה הוא טמא טהור,
ליה אמרו יורד טמא דבר אין לו ירדה אבהו מרבי זירא רבי מיניה. בעי השמים מן דמות
מהו, חמור אמר נאלא. יארוד ליה השמים." מן יורד טמא דבר אין ליה אמרי הא
עדיפא ולכאורה השמים, מן יורד טמא דבר שאין משום חכמים לו דהתירו לן הרי לעולם זה ובשר ופלא, נס בדרך לעולם שבא כיון כלל בשר זה דאין למימר הו״ל מיניה
חיים וחיה בהמה של חלק היה. לא
הו. א בשר וצביונו בטבעו בשר דהוי דכל כנ״ל וע״כ
יצאו איך שהקשו מה האחרונים בשם הביאו דכבר חנוכה, בנס נראה בדבר וכיוצא מן לא זה ושמן זית שמן בעינן והלא נס של בשמן שבמקדש המאור מנורת חובת ידי והפרי יוסף הבית הדורות גדולי של השונים התירוצים לפי בזה ופלפלו יצא. הזיתים
ו. אכמ״ל השמן, ריבוי של הנס עצם בביאור חדש
הוא זית שמן נס ע״י שנברא זית דשמן כלל קושיא בזה דאין הדברים פשטות אך אם ומהותו, בצביונו אלא היותו, בסיבת תלויה החפצא הגדרת אין ולעולם דבר לכל אשר במנחת בזה (ועיין למנורה. הוא כשר הוא זית שמן ובטעמו בדמותו בצביונו השמן
א סימן ח״ב.)'מועדים
ידעתי אמנם דאברהם המלבי״ם בשם כ״ט) ס״ק פ״ז (סימן תשובה בדרכי מש״כ בשר איסור ואין יצירה בספר הבשר את שברא כיון בחלב בשר למלאכים האכיל אבינו ע״י שנברא בחלב דה״ה שלמה חשק בשם הביא וכך יצירה, בספר שנברא במה בחלב
עי״ש יצירה, . ספר
מתורבת בשר
שחיטה ללא שאכלו השבטים לגבי השל״ה כתב וכן יצירה בספר שהשתמשו כיון
עי״ש סק״ב), ס״ב סימן (יו״ד תשובה הפתחי והביאו אלה, בהמות. לברוא
(ועיין האגדה. מן הלכה למדין ואין ואגדה, דרוש דברי אלא אינם אלה כל לענ״ד אך השבות עולם גדולי שנחלקו מה ג' אות ל״ב סימן דברים אשר במנחת שהבאתי מה
למדין דאין זה בכלל קס״א) סימן יו״ד (מהדו״ת ביהודה נודע וה קע״ח) סימן (ח״ב יעקב שמא או האגדתא דברי את סותרים ההלכה מקורות כאשר דוקא זה האם האגדה מן בני״ד מ״מ אך ההלכה. מן נסתרים הדברים כשאין אף האגדה מן ללמוד אין לעולם
כמבואר לו יש חטה ודין בשר דין בנס שנברא מה דגם מוכח. נראה
טעון אינו יצירה ספר ע״י נס בדרך שנברא שבשר דבריהם את נקבל אם ף א אך אלא כאן יש ניסים מעשה דלא ני״ד דשאני נראה בחלב, בשר איסור בו ואין שחיטה ונמצא בשר, של גדולה כמות לכדי להתרבות בודדים בשר לתאי לגרום דרך שמצאו
גדל הטבע חוקי ועפ״י טבעי, בבשר ומקורו שורשו זה דבשר במעשה ולא והתרבה,
דבר לכל כבשר דינו דלכו״ע ומסתבר לעולם, באו. נסים
תאי את מכניסים הראשון שבשלב במה דם איסור חשש יש אם השאלה ולגבי
סרוםserum וקרוי הדם מן המופק לנוזל הזרע ( כדוריות כל הדם מן שהוסרו דלאחר )
קרישה לאחר זה חומר הפלזמה, הוא השקוף הנוזלי החומר והאדומות הלבנות הדם באכילה אסור להיות דם דין יש זה לחומר אם לעיין ויש הסרום, . הוא
ע״ב (פ״ז בחולין מבואר דהנה כלל, דם זה שאין מפורשת ראיה יש:)ולכאורה
יהודה רב "אמר, , ומכשירין מכפרין אדמומית מראה כל שמואל אמר וחייבין
. מאי בכסוי לן, קמשמע מכפרין, ליה איצטריכא מכשירין. תנינא בכסוי, חייבין תנינא
, שתמדו צריכא לא מכשרי. אכשורי מיא, אי מכשר אכשורי דם, אי נמי מכשירין במי
', ר מאליהן שנתמדו צריכא לא אחשבינהו. ורמי דשקיל, כיון נמי גשמים מי גשמים,
אסי." דדמא בצללתא אומר מנהרביל
: ופרש״י " באותן - דדמא בצללתא הדם מן שהם מים כשהוא עצמן יש נקרש
." לא לא ואי מכשיר דם מראית בו יש ואם כמים צלול סביבותיו
מתורבת בשר
היראים הספר וכ״כ ( קמ״ח]:) – ישן [דפוס שי״ב סימן
ואלמלא דמא הוי לא דדמא ]'דצללתא ב [פ״ז הדם 'כסוי פ בחולין נמי "ואמרינן אדמומית מראה פסול שבו לזריקה ואינו ובעודו לבדו כשהוא דם נקרא עם מעורב הדם
דם נקרא מקרי ולא צללתא דדמא כולו אלא מן וכשפירש דם נקרא עליו ואין הדם
מראה אחר שם לו ונולד דם שם הפסיד אדמומית ונקרא לזרוק ואסור דדמא צלילתא
מכשיר". ואינו המזבח ע״ג
בין ודקדוקיו הלכותיו כל לגבי דם דין בו אין אדמימות מראה בו שאין שכל לן הרי
הדם כיסוי לגבי ובין מים הכשר לענין ובין הדם זריקת. לענין
ממנו היוצא הנוזל והקריש שקפא בדם התם דמה דידן בנידון ק״ו הדברים ולענ״ד הכדוריות כל ממנו הופרשו מדעי שבאופן בני״ד ק״ו אדום, שאינו כיון כדם דינו אין
מראה כל בו ואין לגמרי צלול הנשאר והנוזל, הדם מרכיבי של רובם ורוב האדומות
כדם דינו אין ששוב. אדמימות
דלולי מבואר שם ע״ב) (ו' בבכורות אחרת מסוגיא נסתר כ״ז שלכאורה אלא אסור שהחלב אמינא הוי עי״ש) מקראות מכמה (וכדילפינן החלב את התירה שהתורה
אדמימות בו ואין וא ה כשלג לבן שהחלב דאעפ״י הרי חלב ונעשה נעכר שדם משום
שנעכר בדם שמקורו כיון דם איסור בו יש מ״מ. כלל
דרכים משני באחד לתרץ יש: ולכאורה
הדם כיסוי מים, הכשר שלגבי ואף הלכתא תלת מהני דדם אכילה איסור שאני א.
באכילה אסור מ״מ דם חשיב דדמא צללתא אין הקרבן. וכפרת
אמרו: ם ש בחולין הסוגיא בהמשך כן מוכח ולכאורה
"רבי ירמיה ענוש אמר מדפתי. כזית דאיכא והוא כרת, מטמאים תנא במתניתא
רביעית." דאיכא והוא באהל
באהל מטמא וכן גמור דם כזית בו יש אם כרת חייב דדמא צללתא שהאוכל ופרש״י
גמור דם רביעית בו יש. אם
מתורבת בשר
כונתו ומה בעצם כדם הו״ל בכה״ג הלא דם מראה בו כשיש מיירי דאם בכונתו וצ״ע ואפשר בעצם, הוא גמור דם הלא דם מראה בו יש דאם גמור דם ורביעית כזית יש אם שאין אף דם בכלל הוי דדמא צלתתא אף דם דאכילת כרת חיוב דלגבי רש״י כונת דאכן
וכרביעית כזית כשאין בהדגישו י רש בכוונת לפי״ז צ״ע אך אדום, מראה "בו גמור. דם
כתבו דאיכא) והוא (ד״ה: ובתוס'
אצללתא, רביעית דאיכא, והוא כזית דאיכא "והוא דדמא בקונטרס כדפירש קאי
דם שכולו פ דאע" וקמ״ל מחייב לא כרת עד דם כזית דאיכא ולא גמור מטמא באהל
גמור דם רביעית דאיכא עד שעם בדם דאי ורביעית." כזית דצריך פשיטא גשמים מי
מצד דדמא דצללתא דאע״ג בכונתם נראה לכאורה אך סתומים, דבריהם וגם דאם והו״א הדם מן אלא אחר ממשקה בא לא הצלול הדם דהלא גמור דם הוי העצם אכילה איסור לגבי כדם כולו ונעשה וניעור חוזר אדום למראה וחזר דם מעט בו נתערבו
ואינו לגמרי דם שם מיניה פקע דם מראה בו ואין הוא שצלול ון דכי קמ״ל אהל, וטומאת דם רביעית בו נתערב אא״כ מטמא ואינו דם כזית בו נתערב אא״כ. חייב
ושוב הספר. מן חסר ועיקר בתערובת שמדובר אמרו דלא זה בפירוש הדוחק אך
שכתב שם בריטב״א: ראיתי
בדם דמעורב דאע״ג, וי״ל דם דהאי רבותיה מאי כזית אדמומית בשיש ואי "וא״ת
לא הוא דם חד דכולו, דכיון חייב פרס מאכילת ביותר כזית דהוי עד הרבה ולבן צלול דעלמא." כאיסורא מיבטל
שמא או דדמא, בצללתא גמור דם בנתערב מיירי האם להסתפק יש בכונתו וגם
כיון בטל אינו ומקורי גמור דם רביעית או כזית בו נשאר אם צלול דם שרובו אע״ג
הוא דם חד כולו הטבע. שמצד
אדום מראה כל בו שאין דדמא דצללתא הראשונים פירושי מכל נראה מ״מ אך
אהל טומאת ולא אכילה איסור לא בו אין אדום דם תערובת. וכל
לא דבריהם אך אריה ובלב חיים בתורת האחרונים גדולי בזה שכתבו מה ושו״ר
כתבתי והנלענ״ד היטב, לי. נתחוורו
מתורבת בשר
לולי דם משום אסור שחלב בכורות במס' דהו״א במאי לדוכתא קושיא והדרא ב. דם אינו אדמימות בו שאין דכיון דדמא מצללתא עדיף במאי והלא תורה, שהתירתה
לחלב. וק״ו
חלב הדם ואין דם החלב דאין לן פשיטא זו דבאמת שביארו האחרונים מן, ויש
מן היוצא מדין החלב את לאסור דהו״א אלא ע״ב ה' (בכורות במשנה וכמבואר )הטמא אף הוא טמא טמא ממין שנולד וכל טהור, הטהור מן והיוצא טמא הטמא מן דהיוצא גם כך כמותם טמאים הטמאים של וביצים שחלב וכשם להיפך, וכך כטהור נראה אם וכ״כ חלב, ונעשה נעכר שדם כיון היוצא כל דין משום החלב את לאסור אמינא הוי
שם בחולין ש. יעורים בקובץ
החיים מבעלי ביוצא אלא מצינו לא כאן דעד גדול חידוש יש זה בדרך גם אך
חלב ונעשה נעכר שדם שאמרו מה לכך לדמות הוא גדול. וחידוש
כיון דם איסור משום אסור החלב דבאמת אמינא דהוי אחר, בדרך בזה י״ל ולענ״ד
והוי עיכור, של טבעי בתהליך חלב שנעשה הוא שהדם אדום דם שיש דכשם אמינא פירוק שע״י אלא הוא אדום שמטבעו לדם דומה זה ואין החלב, שהוא לבן דם גם יש
דדמא צללתא דין וזה דם אינו דשוב אדום מראה כל ממנו סר. חלקיו
בזה. ודו״ק
מצללתא וק״ו דם איסור אין וסרום שבפלזמה זה מכל דהמורם נראה מ״מ אך
וכמבואר. דדמא
הרא״ש שהביא הלוי זרחיהו רבינו בשיטת ם ג( נראה וכך ' סי פ״ו ברכות ) ל״ה המוש״ק מתפתח שמהדם זו חיה שבטבע ואף דם, שתחילתו כיון אסור דהמוש״ק נהפך הדם הטבע שבדרך כיון דדמא, לצלללתא דומה זה דאין דם, משום אסור מ״מ
דכל מר לו סברא ויש החלב, את התירה התורה אלמלא לחלב דומה זה הרי למוש״ק והפירוק ההפרדה כאשר משא״כ דבר, לכל כדם דינו הבריאה בטבע הדם מן שיוצא
בכ״ז ודו״ק אדם, בידי. נעשה
שום כאן אין דבאמת עוד נראה הנ״ל כל מלבד אך תערובת הסרום ואין בבשר, דם
נבלע היה אם אף שכן וכיון סרום, של במצע אלא מתפתח התא שאין אלא בתא, כלל
מתורבת בשר
שאריות וכל תערובת כל הבשר בתאי שאין כיון איסור בזה היה לא דם, ור איס זה בנוזל
זה נוזל. של
דיש נראה זה, בשר יפיקו שממנו התאים מקור יהיה מה לשאלה ובמענה פרה של בבטנה שנמצא מעובר או כדין שנשחטה מפרה המופקים בתאים להשתמש
אנו אין נשחטה שלא עד הפרה מגוף המופקים בתאים שימוש בכל כי שנשחטה, בתאים להשתמש שאין וק״ו זבוח. שאינו ואיסור החי מן בשר מחשש נמלטים לדון גם ויש להקל, טעם ולמצוא הרבה לפלפל שיש ואף טמאים, במינים שמקורם
ה וכל זעירים בתאים משתמשים שאנו דכיון בשר פנים הרי מלאכותי באופן מופק
יצא. נו לא ספק מידי מ״מ לכאן, באו חדשות
מרובה בהוקרה יתירה ואהבה וייס אשר
פקדתי פקוד אתכם
פקדתי פקוד אתכם
ואספת "לך אלהם ואמרת ישראל זקני את אלהי 'ה
אבתיכם לאמר ויעקב יצחק אברהם אלהי אלי נראה פקד
ואת אתכם פקדתי העשוי ט״ז (ג' במצרים.)" לכם
" וישמעו העם ויאמן פקד כי 'ה וכי ישראל בני את ראה
ל״א (ד' וישתחוו.)" ויקדו ענים את
אליעזר דרבי (פרקי חז״ל אמרו והנה מ״ז:) פרק
'אליעזר "ר אומ חמשה ר בכל שנכפלו אותיות האותיות
נמסרו לא …וכלם גאולות לסוד וכ לם שבתורה אלא
ליעקב מסרן ויצחק ליצחק מסרן ואברהם אבינו לאברהם
ויעקב מסר סוד, שנ ליוסף הגאולה אמר ואלהים פקוד יפקוד
ואמ לאחיו הגאולה סוד מסר בנו ויוסף אתכם להם ר פקוד
, בתו לסרח הגאולה סוד מסר, ואשר אתכם אלהים יפקוד וכשבאו ישראל זקני אצל ואהרן משה ועשו האותות
בא לה אמרו אשר בת סרח אצל הלכו לעיניהם אדם אחד
ת באותו אין להם, אמרה וכך כך לעינינו אותות ועשה אצלנו
, אמרו ממש והרי לה אמ ר, אתכם אלהים יפקוד פקוד אמרה
לגאול העתיד האיש הוא להם, שכן ממצרים ישראל את
האמינו, מיד יפקוד פקוד פ״א "א פ מאבא שמעתי העם
, ובשלוחו באלהיהם שנ פקד כי וישמעו העם ויאמן אמר ' ה
." עמו את
הפקידה לשון בכפל דווקא הגאולה סוד נרמז למה להבין. ויש
דרכים בשתי הדברים עומק את לפרש דיש לי אומר. ולבי
מצרים לגלות היו פנים דשני הקודש וספרי חז״ל ממדרשי ידוע. הלא גיסא ומאידך ואבדון, הרג וגזירת ובלבנים בחומר קשה עבודה מחד
פקדתי פקוד אתכם
הייחוד אמונת מלבם ולעקור עבו״ז עליהם לכפות הרוחנית הגלות דגם האריה״ק מכתבי וידוע אבינו, אברהם מימות נחלתם שהיתה
מצרים בגלות היה. הדיבור
כפול באופן בשבת ולסיים בגנות להתחיל אנו נוהגים פסח של בהגדה ו היו עבו״ז עובדי מתחילה אנו ואומרים יחד, גם וכשמואל כרב ומכופל,
וכו במצרים לפרעה היינו עבדים וגם וכו', .'אבותינו
"על הגאולה בברכת הלשון כפל את זו בדרך מפרש אמת והשפת
נפשנו פדות ועל."גאולתנו
לכם העשוי ואת אתכם פקדתי פקוד הלשון כפל פשר שזה ואפשר וברוחניות בגשמיות ומכופלת כפולה פקידה דהיינו. במצרים,
בקץ העתידה ולגאולה מצרים לגאולת רומז זה דכפל יותר נראה אך
ש-די במלכות עולם ותיקון הימין
ישראל גאולות לכל היתה וראשון ראש מצרים דגאולת ידוע דהלא
מעשה פסח של ובהגדה צדקנו. משיח בביאת השלימה גאולה ה ובכללן ההגדה בתחילת אנו אומרים דמשו״כ כתב המשפט נתיבות לבעל ניסים בני הבאה לשנה עבדי השתא דישראל בארעא הבא לשנה הכא השתא
מצרים בגאולת שורשה השלימה זו גאולה דגם. חורין,
הכתוב בביאור אמינא הוי דמיסתפינא: ולולי
אשר אהיה משה אל ים אל ק ר "ויאמ ויאמר אהיה כה
ים אל ק עוד ויאמר אליכם. שלחני אהיה ישראל לבני תאמר
משה אל תאמר כה אל ישראל בני 'ה י אל ק אל יק אבתיכם
אל יק אברהם ואל יצחק שמי זה אליכם שלחני יעקב יק לעלם
זכרי וזה – י״ג ג' (שמות " דר לדר.)י״ד
אמרו ע״ב) (ט': ובברכות
פקדתי פקוד אתכם
"אהיה. אהיה אשר ברוך הקדוש לו אמר הוא למשה לך
הייתי אני לישראל, להם אמור ואני זה בשעבוד עמכם אהיה
. אמר מלכיות בשעבוד עמכם, עולם של רבונו לפניו, דיה
לו. אמר בשעתה לצרה אמור לך הוא ברוך הקדוש להם
אהיה אליכם." שלחני
וז״ל מצינו: התנצלות, רבים בדפוסים רש״י ובדברי
" דברי הבין שלא אלא ביותר, משה חלילה שהשכיל לא היתה כך שמאז השי״ת, מחשבת מחשבתו לא כי יתברך, ה' הגיד לבדו למשה אהיה, אשר איה יתברך באומרו, דעתו כך מתחלה דעתי דגם אמרת, יפה וזהו לישראל, שיגיד ולא כה אלא האלה, כדברים ישראל לבני תגיד שלא היתה,
במס משמע וכן אחת, פעם אהיה ישראל, לבני 'אמר ת ודו״ק." ברכות
באמת אך יצא, קולמוס ומאיזה זו, התנצלות שכתב זה מי ידעתי ולא
אחרונה ובמשנה ראשונה במשנה ביאור. צריך
שהייתי דכשם הקב״ה לו שרמז ופנימיותם, הדברים בעומק ונראה
רמה לאיגרא תא עמיק מבירא ולהעלותם אותם לגאול זו בצרה עמהם הימים בסוף עמהם אהיה כך מצרים, סבלות מתחת קוממיות ולהוציאם
נצחים לנצח ה' כבוד ונגלה השלימה גאולתם תפארת לרוב. ולהביאם
שפלות מתוך ישראל שמא חשש הנאמן ישראל רועה רבינו משה אך על אלא מבטם ישימו השלימה הגאולה אל לא לבם, ושברון גלותם
מצרים גאלות שלאחר בשמעם בקרבם רוחם ויפול שלפניה הגלות דיה אמר ולפיכך השלימה, בגאולה יזכו אשר עד שוב לגלות הם עתידים
בשעתה. לצרה
התכלית היא לא מצרים שגאולת לרמוז אהיה אשר אהיה סוד וזה לגאולה נזכה ידה ועל ושורשה, הגאולה תחילת אלא ואינה והתוחלת
שתי אתכם, פקדתי פקוד הלשון בכפל ז הנרמ הגאולה סוד וזה השלימה,
פקדתי פקוד אתכם
העתידה והגאולה מצרים גאולת. פקידות
⬧ ⬧ ⬧
אמר שהרי לו, האמינו לא הגאולה בשורת את לעם לבשר משה כשבא ארבע אותם ועינו "ועבדום הבתרים בין בברית אבינו לאברהם הקב״ה
מפיו ששמעו עד מצרים, גלות מאז שנה ר״י אלא עברו ולא שנה" מאות
פקוד פקוד, פקדתי בגמטריא לארבע החסרים השנים מספר וזה, ק״ץ הק״ץ את לגלות יעקב "ביקש סוד וזה שנה, מאות ממנו ונסתלקה
"שכינה.
ט״ז ג' (שמות ברמיזותיו הטורים בעל כונת נראה:)וכך
, לכם חסרתי פקוד כמנין אתכם. פקדתי "פקד מלשון
." איש ממנו נפקד ולא
לכם העשוי ואת אתכם פקדתי פקוד הגאולה רת בבשו נרמז וכ״ז
. במצרים
⬧ ⬧ ⬧
ה 'אני
אני אליו ויאמר משה אל אל ק ים "וידבר ב ו' (שמות.)'ה'"
וסיים קשה, דיבור שהוא בוידבר פתח בה', וסיים באלקים פתח
הוא דבר והלא רכה, . באמירה
למדנו שמות בפרשת דהלא בזה לעיין יש ועוד " אל משה ויאמר
האל הנה ק ים אל בא אנכי אל יק להם ואמרתי ישראל בני אבותיכם
לי ואמרו אליכם שלחני מה אל אל ק ים ויאמר אלהם. אמר מה שמו משה
אשר אהיה תאמר כה ויאמר אהיה ישראל לבני " אליכם שלחני אהיה
י״ג– ג' (שמות.)י״ד
בשלחו למשה הקב״ה שגילה השם הוא אהיה אשר דאהיה זה דשם הרי
פקדתי פקוד אתכם
הוי״ה שם ולא ממצרים ישראל לגאול. אותו
זה שם ענין בביאור הראשונים רבותינו בדברי נאמרו רבים ופירושים בזה שנתבאר מה ועיין אחר. מקום בכל מצינו שלא אהיה אשר אהיה
רבותינו של מתורתן דרכים חמשה א') אות (לעיל קמאי. גאוני
נוסף פירוש דבריהם על מוסיף הייתי דמיסתפינא. ולולי
וברחמיו ישראל בני נאקת את שמע כי רבינו למשה מבשר הקב״ה ע״ה רבינו משה אך וצרתם. מגלותם אותם לגאול הוא עומד הגדולים העם יזעק בפיו, הגאולה ובשורת העם לפני יבא דכאשר ודואב דואג
והיסורים היגון משאול רחום אל אכן אם הלא שמו, ומה ששלחך ה' מי ומלראות השבר זעקות את מלשמוע אזניו ואטם עיניו העלים למה הוא
הגלות קושי. את
שאני כמו הדין במדת עמהם אהיה אהיה, אשר אהיה הקב״ה לו אמר דין בין אין הדין מדת של עומקה בעומק כי הרחמים, במדת עמהם
לטב רחמנא דעביד וכל לרחמים שעמהם ויאמינו ישראל בני ידעו עביד,
המה גדולים רחמים ויסוריו הגלות צער ואף בצרה. אנכי
ב ל״ג (דברים הרמב״ן כתב:)'וכך
גם יגיד האמת דרך "ועל היא הדת שהוא שהאש כן
מדת, כי מימינו ברחמים." כלולה הדין
ע״א (נ״ד בברכות במשנה חז״ל אמרו:)וכך
." הטובה על שמברך כשם הרעה על לברך אדם "חייב
'אהלל בה דכתיב ממה זה ענין חז״ל למדו ע״ב) ס' (שם ובגמ' " דבר
אהלל באלהים דבר אהלל, באלהים טובה מדה זו - דבר 'אהלל בה דבר,
-." פורענות מדת זו
ולמדת הרחמים למדת המה רמז אלקים ה' אלה שמות דשני לן הרי על שמברך כשם הרעה על לברך שחייב למדנו שניהם ומשילוב הדין
פקדתי פקוד אתכם
. הטובה
הכתוב בביאור הנראה: וזה
"וידבר ים ק אל ויאמר משה אל אליו אני שם של הקשה הדיבור " 'ה ין הד מדת אף כי בה', הוי״ה שם של הרכה האמירה הוא הוא אלקים
ברחמים. כלולה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה