הדפסה שמות
מתחילים בסימנא טבא — ספר שמות, קרוי על שם השמות. אבל מה שמפתיע הוא שמכאן ואילך אין שמות! איש מבית לוי, בת לוי, ותלד בן, מה שמו? בת פרעה, מי זו? אחותו, אמו, איש מצרי, איש עברי, שני אנשים ניצים. ואפילו כשמציגים שמות לא משתמשים בשמות אמיתיים: שפרה ופועה.
בעולם של דיכוי ועבדות, אין שמות. כי השם זה המהות של האדם ושל העם — כמו ששואלים אדם: ״לשם מה אתה עושה את זה״, שם = מטרה, חזון, עתיד. המצרים מנסים להשמיד את עם ישראל ולכן מוחקים את הזהות שלהם, כמו שזה בא לידי ביטוי בפסוקים: ״איש, איש, איש״. כשמנסים להשמיד עַם, חורטים להם על הזרוע מספרים במקום אותיות.
לכן שם האדם הוא חשוב, לכן מתייעצים עם הרב לפני שנותנים שם. ובמקרים קשים, כשאדם מרגיש שמזלו לא שפר עליו, הוא ניגש לרב המקובל לשאול אולי צריך להחליף שם.
ברגע שאתה שוכח את החזון והמטרה — אין לך שום סיבה לחיות ולהמשיך. הדרך לייאש את האדם היא להשכיח ממנו את המטרה לשמה הוא חי, ואז הוא נטמע בטבע — המטרה שלשמה הוא עובד, ישן, אוכל.
מסופר על נפוליאון בונפרטה שהיה ישן מעט בלילות. שאלו אותו: למה אתה ישן כל כך קצת? יש לך מאות חיילים ומשרתים שיעשו את מה שצריך כדי שתוכל לנום כמו שצריך. ענה להם נפוליאון: כי אני רוצה להיות קיסר, וכשאני ישן אני לא קיסר, אלא כמו כל אחד שישן, אבל כשאני ער ומנהל את ענייני השלטון — אני מלך באמת.
כנגד זה אומר הרמב״ם בהלכות דעות פרק ג׳: ״יָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיְּהֵא גּוּפוֹ שָׁלֵם וְחָזָק כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ יְשָׁרָה לָדַעַת אֶת ה׳… נִמְצָא הַמְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ כָּל יָמָיו עוֹבֵד אֶת ה׳ תָּמִיד. אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן… וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָשֵׁן אִם יָשֵׁן לְדַעַת כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו וְיָנוּחַ גּוּפוֹ, נִמְצֵאת שֵׁנָה שֶׁלּוֹ עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא״.
זה ״בכל דרכיך דעהו״, זה ״וכל מעשיך יהיו לשם שמים״ — לשם שמים, למטרה עליונה.
ועכשיו אפשר לענות על שאלה שמציקה לי כבר שנים: למה לקרוא לספר חשוב על שם שמות? באנגלית ובלטינית הוא נקרא אקסודוס — יציאת מצרים, זה עיקר הספר, הנתח המרכזי. עכשיו הכל ברור — שמות הוא המפתח להכל.
ברגע שנתבטלו השמות, ממילא גם גילוי ה׳, שמו, מופיע בצורה שונה (״ושמי ה׳ לא נודעתי להם״).
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה