פרשת וארא
״והפלה ה׳ בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים״
עשר מכות שבהם היכה ה׳ את המצרים מלמדות על עניינן של המכות בכלל ובכל מכה עניינה המיוחד בפרט. באופן יסודי מורכבת כל מכה מ:
- התראה, - המכה, - תגובת פרעה.
נראה שבמכת הדבר ישנו חידוש בתגובת פרעה שאין בשאר המכות. משה מצטווה ע״י ה׳ להוסיף ולאמר לפרעה כך: ״והפלה ה׳ בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבנ״י דבר״ — דע שמה שיקרה למצרים לעם ישראל לא יקרה.
פרעה קולט את המסר: הטבע נשלט ע״י הקב״ה, ומה שטבעי שיקרה לאותן הבהמות — החיות מאותו מזון ובאותה סביבה גיאוגרפית ופועלות את אותן פעולות חקלאיות — לא כך תהיה התוצאה. מכל מקנה ישראל לא ימות דבר, כל בהמות שברשות ישראל ירעו ויעשו את תפקידן כהרגלן מקודם, כפי טבען וכפי שברא אותן הבורא.
פרעה מבין שיש כאן מסר של הבדלה בין מקנה ישראל לבין מקנה מצרים. על כן לאחר המכה שולח הוא שליחים לראות האם נכון הדבר, האם כך יהיה בפועל, הייתכן שהטבע נשלט באופן מוחלט ע״י הקב״ה. וכדברי הספורנו: ״אע״פ שהיה זה פלא מבואר [מציאותי שאין להכחישו], בלתי מתייחס בשום פנים זולתי לא-ל יתברך כי אין מי שיוכל להבטיח בחיים זולתו״. אם כן מדוע? מה סוד הדבר?
אפשר שזה החידוש שבמכת הדבר — פרעה מתעניין לדעת בתוצאה, משהו מסקרן אותו. הוא שולח בעצמו לבדוק האם מה שנאמר לו באזהרה זו גם התוצאה בפועל, האם קיים הבדל ביחסו של הקב״ה בין עם ישראל למצרים.
האבן עזרא עונה לתמיהה זו כך: הפסוק שממנו עולה עצמת התמיהה לדעתו הוא: ״והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד״. על כך הוא כותב: ״ואפילו ששלח וראה כי השם אוהב ישראל ובעבורם הכה מקנהו, [חשב] אולי לא עמדה [המכה] הרבה״.
פרעה תמה עד היכן יכולה להגיע אהבת ה׳ את עמו, עד כמה מערכות הטבע משתנות כך באופן גלוי — לאו דווקא ע״י נס גלוי כפי שהיה שבמכת הדם, חשך, ושאר המכות. הרי בסה״כ ״לא מת ממקנה ישראל עד אחד״ ורק מקנה מצרים מתו.
המסר המתבקש ממכה זו ומטרתה — שאהבת הקב״ה לישראל עמו אינה רק מעל הטבע, אינה אלקית בלבד, אלא טבעית, כמי שנותן מתנה למי שהוא אוהב בטבעיות ולא למי שהוא לא אוהב. אמנם מיתת מקנה מצרים היא עונש על אי שליחת עם ישראל ממצרים, אך לא זו מטרת העל המתגלה במכת הדבר. המכות אינם אלא אמצעי להראות ולגלות את אהבת הנצח של ה׳ לעמו: ״ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי״.
בן ציון עמר
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה