פרעה לב חיזוק
וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם (שמות ז, יב). וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ (שם, יג).
וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר (שם, כא). וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם (שם, כב). וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳.
וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ (שמות ח, יד). וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה (שם, טו). וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳.
וַיַּעַשׂ ה׳ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרַיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד (שמות ט, ו). וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד (שם, ז). וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה אֶחָד וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם.
וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין (שמות ט, יא). וַיְחַזֵּק ה׳ אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם (שם, יב).
וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו (שם, לד). וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה (שם, לה).
וַיַּהֲפֹךְ ה׳ רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סוּף (שמות י, יט). לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם (שם, כ). וַיְחַזֵּק ה׳ אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמַיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם יָמִים שְׁלֹשֶׁת (שם, כב). וַיְחַזֵּק ה׳ אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם (שם, כז).
וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַּרְעֹה וַיְחַזֵּק ה׳ אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ (שמות יא, י).
---
אמרו רבותינו ז״ל דהחרטומים לא יכלו להוציא הכנים, דאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה, ולכן אמרו ״אצבע אלהים״ ואינו על ידי כשפים. וחומת אנך.
ויש לחקור דעתיה מאי, ויש לחקור עוד אעיקרא דדינא. והביאו רש״י ז״ל. מאי סבר פרעה שיחזק לבו, הלא עינו ראה שהיא מכה מאת המקום.
הלא אם היה למכשפים כח לסלק המכה, מה הנה טוב. אבל מה שעשה רבינו משה עליו השלום, שיביא מכשפים שיעשו הם גם על דרך שעשה. אמנם יש לומר דכל עצמו דפרעה לומר בצע להוסיף מעין דוגמא למכה.
והקשו המפרשים דאמרו רז״ל דמעשה משה ואהרן היה על ידי כשוף ולא ה׳ פעל כל זאת, ולכן מראה דהחרטומים יכולים לעשות כיוצא בהם. אמנם ודאי דהחרטומים לא הגיעו למדרגת משה ואהרן בכשוף, ולזה אינם יכולים לסלק המכה.
ובכנים הקשו ותירצו, דכיון דעיקר בריאת הכנים פחותה מכשעורה, ואמרו איך אין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה. אבל זהו לחסרון, דכיון דעיקר בריאתם פחותה מכשעורה, ואיברא דהחרטומים לא יכלו להוציא כנים. והשתא גם בזה סבר פרעה, דמשה ואהרן הם גדולים בידיעת הכשוף, ומסכת כנים ובהלכות כשפים ידיעתם, דכיון דהשתא גדולים כביצים יכולים להביאם על ידי כשפים.
ומשו״ה ״ויחזק לב פרעה״ דעדיין מראה פנים להחזיק בשטותו דהכל כשפים ואינו מן השמים.
---
וראיתי בספר ברית הלוי כ״י להרב. ובמכות הראשונות כתיב ״וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה״, ״וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה״, ומהשחין ואילך כתיב ״וַיְחַזֵּק ה׳ אֶת לֵב פַּרְעֹה״. נחל קדומים וארא.
וגלה סודו הזה השינוי שאחר השחין, ״וַיְחַזֵּק ה׳ אֶת לֵב פַּרְעֹה״ אחר שבא השחין, ואז נאמר לו למרע״ה וטעמא. וטעים כי ממכת דֶּבֶר נגמר הדין, כי ראויים היו ישראל לצאת ממכת דֶּבֶר, כדכתיב ״כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי״ (שמות ט, טו-טז): ״כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ. וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ. ״
אך הקדוש ברוך הוא רצה להעמידו לספר שמו יתברך במכות המופלאות אשר יביא עליו. ומשו״ה ״וַיְחַזֵּק ה׳ אֶת לֵב פַּרְעֹה״ הכא אשר השחין, ו״וַיְחַזֵּק ה׳ אֶת לֵב פַּרְעֹה״ אחר השחין.
---
אבות דרבי נתן — כסא רחמים
דרש ״שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ״ (קהלת יא, ט). אפשר דטענות היצר להתענג בתאוות לבו בבחרות ולחזור בתשובה, ואז זדונות נעשית לו כזכיות, והוא רוח. אך ״מודע״א מכאן ודע״, האומר ״אחטא ואשוב״ — אין מספיקין בידו לעשות תשובה. לאמר שלא יאמר ״אחטא ואשוב״.
וגם על מה שעברת שנתגברת מאד ולא עשית תשובה — ״כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט״. ודאי יש באדם כח לשוב, אמנם כי אף שאמרו ״אין מספיקין בידו לעשות תשובה״, דוגמא מעין למ״ש דאפי׳ אחר שיצא קול בת לשוב.
ומזו גדולה, כתבו המפרשים בפי׳ מ״ש רז״ל והביאו רש״י ״בֹּא אֶל פַּרְעֹה״ (שמות י, א) — ״חוץ מאחר, שובו״. והכתוב והתרה בו, ומשו״ה התרה לשוב שיכול הבחירה כח גדול. ״כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי״ — ר״ל אף שאני הכבדתי, ו״יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט״ גם על מה שחשבת ולא עשית תשובה.
---
שיחות הר״ן
כי אחד לכל
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה