פירוש חמש מגילות דף קי ע״א, להרב דון יוסף ב״ר דוד אבן יחייא ז״ל (מגדולי ספרד) בולונייא שנת רפ״ח
בסוף החמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם, בקירוב, אם מעט קודם או מעט אחר כך, יבוא קיצנו בעזרת ד', למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם בשלוש מאות שנה מהאלף הששי, למען יתראה לעין כל היות האמת איתם, ויהנו בגוף ובנפש מן העולם הזה, תחת אשר נענשו בעול גלות האומות בגוף ובנפש.
אגדת אסתר (בובר) ג, ז
אייר – בו הושיעם הקב״ה מיד עמלק, שנאמר (שמות יז, יג) ״ויחלוש יהושע את עמלק״.
ימלט נפשו (ר׳ אברהם חמוי מארם צובה) סימן כט אות י
ימלט נפשו (ר׳ אברהם חמוי מארם צובה) סימן לב סעיף ב
דרך ה׳ לרמח״ל, חלק ד פרק ז
כל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מן הזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא – יאיר עלינו מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון במי שקיבלו.
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תכט
חכמים הראשונים תקנו בזמן שבית המקדש היה קיים שיתחילו הדרשנים לדרוש ברבים הלכות הרגל שלשים יום לפני הרגל, דהיינו שמפורים ואילך ידרשו הלכות פסח, ומחמשה באייר ואילך ידרשו הלכות עצרת.
שפת אמת, לחנוכה (תרמ״א)
חנוכה ופורים הם הארות מרגלים. רק הג׳ רגלים המפורשים בתורה הם תורה שבכתב. ויש נגד זה גם כן רגלים מתורה שבעל פה. והם אורות המקבלים כדמיון אור הלבנה שהיא מאור החמה כידוע, כן על ידי כוחן של בני ישראל בקבלתם היום טוב כראוי, נשאר מכל יום טוב רשימה בכנסת ישראל. ובכח זה הוציאה כנגדן רגלים אחרים, וחנוכה — הארה מחג הסוכות, ופורים — מחג השבועות. ומחג הפסח מקוים אנו להיות עוד, כמו שנאמר: (מיכה ז, טו): ״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״.
רות פרק ג פסוק יג
לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי יְקֹוָק שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר.
צדיק יסוד עולם, על מגילת רות (מיוחס להאר״י הקדוש)
לִינִי הַלַּיְלָה — לילה מורה על הגלות, לפיכך הלמ״ד של ליני גדולה על המשכת הלילה, רצה לומר, אריכות הגלות בעונותינו הרבים… וְהָיָה בַבֹּקֶר — כשיתחיל להזריח עמוד השחר, בזמן הגאולה. אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב — רצה לומר, אם יתעורר אותו הטוב הגנוז מעצמו על ידי תשובה ומעשים טובים, יִגְאָל — יהיה הגאולה מיד בבוקר, רצה לומר, בזמן הקץ הראשון, כי כמה קיצין כלו ועברו, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ — שלא יעשה [יעשו] תשובה, וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי — פירוש, אני מעורר אותו הטוב, כנאמר למעני אעשה. חַי יְהֹוָה — חי הוא בסוד יסוד, הוי׳ הוא תפארת, ויש בכאן רמז גדול, שלא ניתן לכתוב, באשר שנוגע אל זמן הגאולה.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תכח סעיף ג
סימן לקביעת המועדים; א״ת ב״ש, ג״ר ד״ק, ה״ץ ו״ף, פירוש: ביום ראשון של פסח יהיה לעולם ט״ב וסימן: על מצות ומרורים יאכלוהו (במדבר ט, יא). ביום ב׳ בו שבועות, וביום ג׳ בו ר״ה, ביום ד׳ בו קריאת התורה שהוא שמחת תורה, ביום ה׳ בו צום כיפור, ביום ו׳ בו פורים שעבר.
נתיבי עם סימן תכח
ובימינו זכינו לדעת ז״ע, שיום ש״פ הוא יום העצמאות.
הרב משה כלפון הכהן, יד משה בראשית
מרן הרב מרדכי אליהו זצוק״ל
״רצית ה׳ ארצך, שבת שבות יעקב״ (תהילים פה׳, ב׳), המלה ״שבות״ — קרי ״שבית״, וכתיב ״שבות״. ״שבות״ מלשון שיבה, תשובה. ובגימטרייה שווה 708 — רמז לשנת תש״ח (708). בשנת תש״ח השיב הקב״ה את ״שבות יעקב״ עם קוממיות ישראל במדינתנו.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה