בס״ד
חז״ל תיקנו כחובה על כל יהודי לקרוא מידי שבוע שניים מקרא אחד תרגום.
מטרת התקנה לרוב הפוסקים כחלק מחובת לימוד תורה, בדומה לתקנת קריאת התורה מידי שבת שמטרתה שנקיף את כל התורה, כך תקנה זאת היא על כל יחיד שיוכל להפנים בצורה יותר עמוקה את כלל התורה. אבל יש שהסבירו שמטרת התקנה כחלק מההכנה לקריאת התורה שהציבור יוכל לקרוא ולהכיר את הקריאה בתורה.
הנפקא מינה בין השיטות שלשי' הראשונה אין צורך לקרוא שניים מקרא לפני הקריאות המיוחדות של החגים והמועדות. אבל להסבר שני יש צורך גם לעשות שניים מקרא לפני הקריאות של יום טוב. להלכה המנהג לעשות שניים מקרא רק על הקריאות של פרשיות השבוע.
זמן המקרא הוא לפי הקצב של כלל הציבור. לכן לכתחילה יכול להתחיל לקרוא ממנחה של שבת שמתחילה שבוע לפני השבת הבאה. (מהזמן בו הציבור מתחיל להתעסק בפרשה הזאת) עד לפני סעדות שבת בבוקר.
בדיעבד ישלים עד המנחה, ואם לא הספיק ישלים עד יום רביעי, ואם לא השלים י״א שישלים עד שמחת תורה.
תרגום- יש מחלוקת מה מטרת התרגום האם מטרתו לתרגם לשפה המדוברת או מטרתו גם ליצור פירוש. הנפקא מינה בזה האם אפשר לצאת ידי חובה בקריאת פירוש רש״י. למעשה השו״ע הכריע שיכול לבחור או תרגום או פירוש רש״י וכתב שירא שמים יקרא את שניהם.
אדם שלא מבין לא את פירוש רש״י ולא את התרגום יכול לקרוא תרגום בשפה שהוא מבין.
במקרה שאין תרגום כגון שמות של מקומות יחזור פעם שלישית על הפסוק בלשון עברית. ויש מן הראשונים שכתבו לכתחילה במקרה בו בתרגום אונקלוס אין תרגום אבל בתרגום נוסף כגון תרגום ירושלמי יש תרגום לכתחילה יקרא את התרגום ירושלמי. (דוגמא לדבר זה בפסוק על עטרות ודיבון)
בעקבות דין זה יש לשים לב שמי שקורא את פירוש רש״י צריך להקפיד בפסוקים שאין להם פירשו רש״י לקרוא פעם שלישית את המקרא. [ונראה לי שדווקא פסוקים שלמים שאין עליהם תרגום צריך לחזור אבל אם זה רק מילה בודדת שאין עליה פירוש נראה שאין צריך לחזור ולקרוא אותה פעם שלישית]
סימן רפה'- שניים מקרא אחד תרגום.
הסוגיא-עי' בגמ' סכמו מה ההלכות שאפשר ללמוד מגמ' זאת? חישבו מה מיוחד בערב יוה״כ?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח
אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו: עטרות ודיבן, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי. תנא ליה חייא בר רב מדפתי: כתיב ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב, וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי. סבר לאקדומינהו, אמר ליה ההוא סבא, תנינא: ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה: אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום,
רש״י ישלים פרשיותיו - של כל שבת ושבת. ואפילו עטרות ודיבון - שאין בו תרגום. מעלה עליו הכתוב כו' - והכי קאמר קרא: הכינו עצמכם בתשעה לחדש לענוי המחרת, והרי הוא בעיני כענוי היום. לאקדומינהו - לסדר כל הפרשיות בשבת אחת או בשתי שבתות.
טעם התקנה- חישבו מה טעמה של תקנה זאת, עי' בהקדמה לספר החינוך ובתרומת הדשן (סי' כג') ועי' גם בשו״ת ראב״ן שימו לב מה הנפק״מ בין הטעמים.
ספר החינוך הערת המחבר
ואחת מן המצוות עיקר ויסוד שכולן נשענות עליו היא מצות לימוד התורה, כי בלימוד ידע האדם המצוות ויקיים אותן. ועל כן קבעו לנו חז״ל [ב״ק דף פ״ב ע״א] לקרות חלק אחד מספר התורה במקום קיבוץ העם שהוא בית הכנסת, לעורר לב האדם על דברי התורה והמצוות, בכל שבוע ושבוע עד שיגמרו כל הספר. … ועוד חייבונו חז״ל לקרותו כל אחד ואחד מישראל בביתו בכל שבוע ושבוע כמו שקורין אותו במקום הקיבוץ, וזהו אמרם ז״ל לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו אותו בביתו.
תרומת הדשן סימן כג
שאלה … מי מחייב נמי להשלים בכל יום טוב פרשיות שקורין שחרית ומוסף. ובשבתות של ארבעה פרשיות ג״כ אותן הפרשיות שמוסיפין לקרות או לאו.
תשובה יראה שלא נהגו להשלימו ואין בידי טעם וראייה כל כך ואין לדקדק מפרש״י דפי' ישלים אדם פרשיותיו של כל שבת ושבת משמע דווקא מה שקורין בכל שבתות השנה דאיכא למימר אורחא דמילתא נקט … אמנם נראה קצת ראייה מהא דכתב בהגה״ה במיימוני בשם רבינו שמחה ז״ל וז״ל אף על פי שעיקר מצוה כל פרשה ופרשה עם הצבור אם לא עשה כן ישלים כולם בשמיני עצרת שבו גומרים הצבור ובלבד שלא יקדים ולא יאחר יום אחד מן הצבור ע״כ. מהכא נראה מדקבע היום שבו גומרים הצבור חמשה חומשי תורה בכל שנה משמע דעיקר חיוב דאצריכו רבנן להשלים פרשיות עם הצבור היינו כדי שכל אחד מישראל יקרא לעצמו כל התורה מראש ועד סוף בכל שנה כמו שעושין הצבור … וכן משמע מלשון הרמב״ם … וכיון דטעמא דהשלמה הכי הוא נראה דלא אצריכו רבנן אלא שישלים פרשיות של כל התורה רק פעם אחד בשנה וא״כ לא צריכינן להשלים פרשיות של יום טוב ושל ד' פרשיות ומוספין אחרים דהשלימו כל אחת בשבתו. אמנם נראים הדברים דלפי פירוש רבינו חננאל דפליג על רבינו שמחה כדאיתא בהגה״ה התם ולא מפרש ההיא דרב ביבי בר אביי בפרשיות דכולה שתא בהך סברא פליגי דלההיא גירסא … אפשר כדי שיהא רגיל במה שהצבור קורין וא״כ היה צריך להשלים פרשיות של יום טוב ומוספין לפי טעם זה ומ״מ אפי' אי הכי הוא מתיישב המנהג לדעת אינך גאונים וקרוב בעיני שלא נהגו רבותינו להשלים.
ראב״ן שאלות ותשובות (בתחילת הספר) סימן פח
לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור ב' מקרא ואחד תרגום. נ״ל דביחיד הדר בכרך מיירי שאין לו עשרה לקרות בתורה, שצריך לכוין השעה שקורין הציבור בפרשה בבהכ״נ ויקרא גם הוא ביחיד שנים מקרא כנגד שנים הקורין בב״ה ואחד תרגום כנגד המתרגם בב״ה, שכן היה מנהגם כדתנן [מגילה כ״ג ב] הקורא בתורה לא יפחות לקרות פחות מג' פסוקים ולא יקרא למתרגם יותר מפסוק אחד, דאם כמו שפירשו רבותיי דבקריאת הפרשה בבוקר בשבת מיירי כמו שאנו רגילין, לימא לעולם יקרא אדם הפרשה בשבת שנים מקרא וכו', עם הציבור למה לי, אלא ודאי עם הציבור ממש כדפרישית, ועוד שנים מקרא וכו' למה לי הלא ישמעו בב״ה ויצאו ידי חובתן. ואעפ״כ מנהגינו מנהג גמור, דזימנין דלא מצי מכוין דעתיה בב״ה לכל הפרשה ויצא בקריאה שקרא כבר.
אחד תרגום- חישבו מה הטעם שצריך תרגום, ולפי זה מהו התרגום? עי' בתוד״ה שנים, ועי' ברא״ש סי' ח'. [ומה הסברא שצריך פעמיים מקרא? ]
תוספות מסכת ברכות דף ח עמוד א
שנים מקרא ואחד תרגום - יש מפרשים והוא הדין ללועזות בלע״ז שלהן הוי כמו תרגום שמפרש לפעמים. כי כמו שהתרגום מפרש לע״ה כך הם מבינים מתוך הלע״ז. ולא נהירא שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף (מגילה ד' ג.) אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר ע״כ אין לומר בשום לשון פעם שלישית כי אם בלשון תרגום.
רא״ש מסכת ברכות פרק א סימן ח
י״מ דה״ה לכל הלועזות לעז שלהן … ולא נהירא לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא … ונראה שהקורא בפי' התורה יוצא בו ידי תרגום כיון שמפורש בו כל מלה ומלה:
פירוש רש״י- חישבו לפי המח' לעיל האם אנחנו יכולים לצאת בפי' רש״י? עי' בדברי הטור (השוו לרא״ש?) למעשה עי' בשו״ע סי' רפה' ב' ועיי״ש במג״א (סק״ג) ובמשנ״ב וביאור הלכה.
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רפה ואם למד הפרשה בפירש״י חשיב כמו תרגום שאין כוונת התרגום אלא שיבין הענין אבל אם קורא בשאר לעז לא:
מגן אברהם סימן רפה ס״ק ג בפירש״י. שהוא עיקר שהוא בנוי על יסוד התלמוד:
עטרות ודיבון- עי' ברש״י ותוס', חישבו כיצד ניתן לת' את שי' רש״י? עי' בצל״ח, סכמו לכל שי' בפסוק שאין תרגום האם צריך לקראותו ג' פעמים? עי' גם ברמב״ם תפילה יג' כה'.
תוספות מסכת ברכות דף ח עמוד ב
ואפילו עטרות ודיבון וכו' – פי' רש״י אפי' עטרות ודיבון שאין בו תרגום שצריך לקרותו שלשה פעמים בעברי. וקשה אמאי נקט עטרות ודיבון שיש לו מ״מ תרגום ירושלמי. היה לו לומר ראובן ושמעון או פסוקא אחרינא שאין בו תרגום כלל. ויש לומר משום הכי נקט עטרות ודיבון אף על גב שאין בו תרגום ידוע אלא תרגום ירושלמי וצריך לקרות ג' פעמים העברי מ״מ יותר טוב לקרות פעם שלישית בתרגום.
צל״ח מסכת ברכות דף ח עמוד ב
ואפילו עטרות ודיבון. נקט אלו שהם ערי אמורי וקריאת שמות הסכמיי בלי טעם שיהיה נרמז בשמות הללו, ואעפ״כ צריך לקרותם ג' פעמים, וק״ו שמות ראובן ושמעון שבשמותם נרמז טעם קריאתם בשם זה, כמפורש בפרשת ויצא כי ראה י״י בעניי וגו' [בראשית כ״ט, ל״ב], כי שמע י״י וגו' [שם ל״ג], פשיטא שצריך לקרותם ג' פעמים העברי כדי שיהיה תמיד על לבו ולא ישכח, כשם שקורא כל התורה ב' פעמים מקרא ואחד תרגום למען לא ישכח דבר, כי החוט המשולש לא במהרה ינתק על ידי שכחה. ובזה מתורץ קושית התוס' בד״ה ואפילו.
רמב״ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג הלכה כה
אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום, ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלש פעמים עד שישלים פרשיותיו עם הצבור.
זמן הקריאה- דייקו מהגמ' עד מתי יכול להשלים, עי' תוד״ה ישלים, ועי' בר' וינה ד״ה לעולם, ועי' בשו״ע ומשנ״ב סעיף ד'.
תוספות ברכות (ח:) ישלים פרשיותיו עם הצבור - נראה דכל השבוע מכיון דמתחילין לקרות הפרשה דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה נקראת עם הצבור ואף על גב דלענין גיטין לא נקרא קמי שבת אלא מרביעי ואילך (בפסחים ד' קו.) [וזמן השלמה יש] במדרש ג' דברים צוה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה משמע דקודם אכילה צריך להשלימה. ומיהו אם השלימה לאחר אכילה שפיר דמי. מ״מ מצוה מן המובחר קודם אכילה.
רבינו יונה על הרי״ף (ברכות ד) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור וכו'. כלומר שקודם שיקראו הצבור הפרשה בבית הכנסת יקרא אותה בביתו בין בשבת עצמו בבקר בין בכל אותו שבוע אבל אין לו להקדים משבוע זה לשני שבועות או לשלשה ויש בני אדם שנוהגי' לקרות מעט בכל יום ויום מהשבוע ומסיימין בשבת:
ערב יוה״כ- חישבו מה הטעם שהוא חשב להשלים הפרשיות דוקא בעיוה״כ? עי' בהגהות יעב״ץ.
תוספות הרא״ש מסכת ברכות דף ח עמוד ב
אפי' עטרות ודיבון. פרש״י שאין בו תרגום, וקשה דהוי מצי למימר אפילו ראובן ושמעון וכיוצא בהם, ונראה דנקט עטרות ודיבון לפי שיש נוסחא שכתוב בהן תרגום וגם (הוא) בירושלמי הוא מתורגם, ולהך פירושא נקט עטרות ודיבון אף על פי שאין צורך כ״כ בתרגום אבל ראובן ושמעון וכיוצא בהן אין צריך לקרותן ג' פעמים, מ״מ נהגו להחמיר כפרש״י, י״מ דה״ה לכל הלועזות לעז שלהם הוי כמו תרגום כי התרגום הוא בשביל עם הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש וא״כ ה״ה לעז למכירין בו, ולא נהירא משום שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא כדאמר רב יוסף אלמלא תרגום דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר, ונראה דהקורא בפירוש התורה יוצא ידי תרגום כיון שמתפרש בו כל מלה.
סבר לאשלומי להני פרשייתי דכולא שתא (השתא). ר״ח גריס פרשייתי דכלה, כי ר״ח אלול היו מתקבצים לדרוש בהלכות המועדות ולא היה להם פנאי לגמור הפרשה.
ט״ז אורח חיים סימן רפה ס״ק א
… וצריך לתרץ לפירש״י למה לא נקט בגמ' באמת ראובן ושמעון ונראה דיש רבותא בזה דלא מבעיא ראובן ושמעון שהם שמות השבטים ויש בהם ודאי קדושה בטעם שמות אלו אלא אפי' עטרות ודיבון שהם שמות ערי א״י ואפש' שקראו אות' העכו״ם אפ״ה צריך לקרות' ג״פ:
ביוגרפיה - ראב״ן ר' אליעזר בן נתן נולד באשכנז (גרמניה) סמוך לשנת תת״נ (1090). הוא חי במגנצא (מיינץ), ונחשב בזמנו לגדול רבני אשכנז. הוא ידוע בעיקר בגלל חיבורו 'אבן העזר' (מכונה גם 'צפנת פענח', או 'ספר [פסקי] ראב״ן'), ספר הלכה ומנהג וביאורי סוגיות רחב היקף. כנראה שראב״ן חיבר שני ספרים, האחד 'אבן העזר' והשני 'צפנת פענח', ואלינו הגיע לקט מעורב משניהם. בספרו השתמש הראב״ן הרבה בתורת הגאונים ובפסקי חכמי אשכנז וצרפת. בספר נמצאים גם פירושי פיוטים, ופיוטים רבים חיבר הראב״ן עצמו. גם חתניו היו גדולי תורה - האחד היה ר' יואל הלוי, אביו של הראבי״ה, והשני ר' שמואל ב״ר נטורנאי ('שב״ט'). הראב״ן התכתב עם חכמי דורו באשכנז ובצרפת, ואף עם ר״ת הצעיר ממנו. נפטר סביב שנת תתק״ל (1170)
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן רפה
ז שמיני עצרת. עיין מ״א. היינו אם לא השלים (עם) [עד יום] שלישי דיעבד יש להשלימה כל השנה עד שמיני עצרת בארץ ישראל, ולדידן בשמחת תורה, מקרי שפיר משלים עם הציבור, ומכאן ואילך עבר זמנו. ובדרכי משה [הקצר] אות ג', באבודרהם [עמוד רצז] טוב להשלימה בעשרת ימי תשובה. ועיין ברכות ח' ב' רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו במעלי יומא דכפורי, כל האוכל וכו', סבר לאקדימנהו, ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. אמאי לא אמר כן תחלה, ואפשר לומר דהודיע לו דין דצריך לאכול בערב יום כיפור. ויש לפרש יותר, דשני מעשים הוו, או שכח סבור בערב יום כיפור מצוה, אמר דמצוה לאכול. ותו הוה סבור לשנה אחרת וכו'. אם כן שמע מינה דיעבד משלים אף אחר שבוע אחד [או] שנים, עד שמחת תורה לדידן ולא יותר, אבל מקודם שמחת תורה וכל שכן בעשרת ימי תשובה שפיר דמי. ועיין הגהות מיימוניות פרק י״ג מהלכות תפלה אות שי״ן דראייתו מרב ביבי. ומה שכתב [הגהות מיימוניות שם] ובלבד שלא יאחר ולא "יקדים" מן הציבור יום אחד, אפשר לא "יקדים" הוא ענין בפני עצמו לכל השנה, והב״י השמיט הנך תיבות, כאמור. ובתוספת שבת אות [ו] כתב לא קודם לכן, לענ״ד כמו שכתבתי. וזאת הברכה קורין שנים מקרא ואחד תרגום בליל הושענא רבה, כאמור:
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה